אלכסנדר גולדשטיין (1957-2006) – פרוזאיקן ומסאי ידוע, חתן הפרסים הרוסיים "בּוּקר זוטא" ו"אנטיֿבּוּקר", פרס ע"ש אנדריי בּיילי (לאחר מותו), מחבר הספרים "פרידה מנרקיסוס", "היבטיו של הזיווג הרוחני", "זכור את פמגוסטה", "שדות רוגעים", "לזכר הפאתוס".
אלכסנדר גולדשטיין חי בבאקו, מֿ1990 – בישראל. "היבטיו של הזיווג הרוחני" – סיפור מעשה מרתק הכתוב ביד אמן, שתמונות החיים מתל אביב של ימינו ופרטים וידויים מחיי המחבר חוברים בו למחשבות פילוסופיות מעמיקות על תרבות ואמנות. בין גיבורי הספר – יוקיו מישימה, מילן קונדרה, רבי נחמן מברסלב, מהאטמה גנדי, צ'ה גווארה ודמויות נוספות.
כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורטבמדריך לקורא
אחד מני לא רבים
לגעת בדמדומי דצמבר, בלי לפסוח על האדון במקטורן המשי בקירבת חנות השטיחים. באדיבות, כמנהג הספרדים העשירים, הוא מרביץ מוסר לאחיו, שותפו העסקי, ידידו. נעים לי מראה טבעותיהם המשובצות, שרשרות הזהב, נעלי עור התנין, הדרת הכבוד שבמחוות ובמילים הרכות. להיזכר בזוגות הנשואים האשכנזיים שעמדו במבחן הזמן, המתענגים על סעודת דגים בפונדק ברחוב פרישמן, שבו צוות השירות שנשכר לשם עינוגם של פוקדי המקום הקבועים לבש דמות של נערות ביתיות רכות, בחולצות ובסינרים, בעלות קימורים ענוגים, להנאת רבים מהצופים בהן. להיכנס לאחת מסוכנויות הנסיעות, מסלולי הטיול המסחררים – אל הטוּאַרֶגים,[1] האצטקים, ההיפֶרבּוֹרֶאַנים.[2] שליחים חולפים רָצוֹא ושוב, פקידים מטורזנים נחפזים, קשישים וקשישות נשרכים, באפודות קשמיר וטוויד שהספיקו לדהות ולהצטמק עוד בימי הבריטים; במלונות החוף, בברים ובבתי הספר לריקודים משגשגים ייחורים של נוודים נוכריים, זימרת ציפורים אירופית באמירי עצים אפלים; נודף ריח של קפה, מאפי שמרים, בשמים, טבק למקטרות; חול החופים מצטנן מהלהט בן מחצית השנה, מעגן היאכטות נדם, הים הקריר יפה להפליא בהתרגשותו. המקום שהעניק לי מחסה בשגגה הוא אחד מני לא רבים בתל אביב שעדיין לא נכנע בפני פלישת העולם השלישי, אך לא לאורך זמן יעמדו במריין נאות מדבר אלה.
אין עדיין תגובות
רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.
הורד/י דוגמה חינם לאייבוקס
הורד/י דוגמה חינם לקינדל
אין עדיין תגובות