החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

האוּפָּנִישָדות והבְּרַהְמָנות

מאת:
מסנסקריט: צחי פרידמן | הוצאה: | 2014-05 | 357 עמ'
קטגוריות: עיון
זמינות:

45.00

רכשו ספר זה:

ספרות האוּפָּנִישָד (300-900 לפנה"ס) היא אחת היצירות החשובות, המשפיעות והמוערכות בתרבות ההודית. האופנישדות עוסקות בשאלת היחס בין האדם לעולם ובגורלו לאחר המוות, ומהרעיונות המופיעים בהם התפתחו רבים מעיקרי הפילוסופיה ההודית הקלאסית. במסורת ההודית הן נחשבות ליצירות נצחיות, על–אנושיות, הצופנות את סוד האלמוות. החל מן המאה התשע–עשרה התפרסמו האופנישדות גם במערב, והשפיעו על הוגים ואנשי רוח דוגמת ארתור שופנהאואר, ויליאם באטלר ייטס וקרל ג. יונג. האופנישדות המוקדמות נוצרו כחלק מספרות רחבת היקף בשם בְּרַהְמָנָה, הכוללת בין היתר מיתולוגיה עשירה, ובה מגוון סיפורים אודות בריאת העולם, מלחמות האלים באנטי–אלים, המבול, ועוד. כעת מופיע לראשונה בעברית מבחר מספרות האוּפָּנִישָד והבְּרַהְמָנָה, מתורגם מן המקור הסנסקריטי, מבואר ומלווה בהקדמה מקיפה.

ד"ר צחי פרידמן מלמד בחוג ללימודי מזרח–אסיה באוניברסיטת תל–אביב.

מקט: 4-249-50220
מסת"ב: 9789655404210
ביקורת על הספר
 הורד/י דוגמה חינם לאייבוקס    הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


פתח דבר

יוחנן גרינשפון

לדעת רבים האופנישדות הם כתבי הקודש המובהקים והחשובים ביותר בתרבות ההודית. ליוקרתם של כתבי הקודש האלה בהודו ומחוצה לה היו ביטויים רבים מאז ועד היום. "האופנישדות הן נחמת חיי ונחמת מותי", אמר ארתור שופנהאור. הטקסטים הללו, שחוברו החל מן המאה השמינית לפנה"ס בקירוב, היו בעיניו כמו הטבע הנשגב, ההרים והיערות, שכוחם רב בטיהור נפשו של אדם. ראמוהן רוי, מי שכונה "אבי הודו המודרנית", ראה באופנישדות את הבסיס הפילוסופי להתמודדותו של ההינדואיזם עם התרבות המערבית. אנשי רוח אמריקניים כמו הנרי דייויד תורו, אמרסון, וולט וויטמן ואחרים ראו באופנישדות כוח העשוי לרפא מתחלואיה את החברה המערבית הטכנוקרטית, שהפכה, לדעת הוגים רבים, את האדם לאובייקט.

אכן, ההבטחות הקשורות באוסף הטקסטים הללו היו והִנָּן גדולות ורבות. הן נוגעות – על פי התפיסה המערבית וגם ההודית המודרנית – למושג ה"אני" או ה"עצמי" (אַטְמָן), שהוא מן המושגים החשובים בספרות האופנישדות. הנחת היסוד היא כי לשינוי בהבנה העצמית של האדם נודעת חשיבות קריטית בחיים. כך, למשל, קיימת הבנה עצמית המשחררת את האדם מן הצער ומביאה הקלה מן המועקה המכבידה על נשים וגברים מן השורה. החכם הגדול נָרָדָה – שהיה בקי, כדבריו, בשבעה-עשר תחומים חשובים – מבקש מן החכם סָנַטְקוּמָרָה ללמד אותו את ה"עצמי". "'אני יודע דברים רבים', הוא אומר, 'אבל אינני יודע את ה'עצמי'" (אינני אַטְמָ-וִיד, בלשון המקור הסנסקריטי; או, במילים אחרות, אינני יודע מי אני באמת)".

האופנישדות הן חלק אורגני של ספרות הפולחן ההודית הקדומה. הם הוֶדַנְטָה ("סוף הוֶדָה"), החלק המאוחר באותה ספרות של פולחן וקרבן. בתרגום העברי שלפנינו נתן פרידמן ביטוי לתפיסה הנכונה הזאת כאשר כלל באוסף קטעים נבחרים מספרות הפולחן (ברהמנות) – שהאופנישדות הם, כאמור, המשכהּ הישיר. עם זאת ברור כי מרכיביה הרוחניים לכאורה, או הפילוסופיים, הם שהתקבלו במרחב התרבותי במערב ובהודו המודרנית. בהיסטוריה התרבותית של הודו שמור לאופנישדות תפקיד חשוב. בין היתר האופנישדות הן המקור הקדום ביותר לתורת הגלגול והסיבתיות (קַרְמָה), שהיא מאבני היסוד בחשיבה ההודית עד ימינו.

האופנישדות המוקדמות קראו תיגר על מרכיבי יסוד בחברה ההודית המסורתית. אין זה מקרה שהמורה והתלמיד מתחייבים בתחילת הלימוד לשמירת סודיות ומברכים זה את זה בשמירה על בטחונם. על פי הסברה המקובלת חוברו האופנישדות המוקדמות לאחר המאה השמינית לפנה"ס (עד למאה השלישית לפנה"ס בקירוב) – בתקופה של שינויים מרחיקי לכת בתת-היבשת ההודית, לרבות דרכי מסחר חדשות ובטוחות, התפתחותן של ערים, ועוד. האופנישדות מבטאות, לדעת רבים, משבר עמוק בהוויה האנושית בהודו הקדומה. חייו והגותו של הבודהה (המאה השישית או החמישית לפנה"ס) מבטאים את המשבר הזה. כידוע כפר הבודהה בסמכותם של הברהמנים וכתבי הקודש (וֶדות) מכל הסוגים, יצר המשגה רדיקלית של אמת חדשה בנוגע לטבע האדם והמציאות, וניסח אידיאל וערכים חדשים המשתמעים מן האמת הזאת. אך מי שיקרא בתשומת לב את האופנישדות ייווכח לדעת כי הגותו של הבודהה שואבת מן החידוש האינטלקטואלי שבספרות האופנישדות. קרוב לוודאי כי האופנישדות המוקדמות ביותר – הבְּרְהָדְ-אָרַנְיָקָה-אוּפָּנִישָד והצְ'הַנְדוֹגְיָה-אוּפָּנִישָד – התקיימו בתודעתו של הבודהה ושיקפו את המשבר התרבותי והרוחני בתת-היבשת החל מן המאה השמינית לפנה"ס, פחות או יותר.

האופנישדות המוקדמות הן מסמכים מורכבים מאוד מבחינה תֶמטית. בין היתר יש בהן תיאורים של אפיזודות פולחן, מיתולוגיה, מאגיה, מדיטציה ועוד. אך כאמור מבחינת הקליטה של הטקסטים הללו במערב ובהודו עצמה, היסודות הפילוסופיים הנשענים על הזיהוי העצמי האמיתי והגואל של האדם הם שהיו לסימן ההיכר המובהק שלהם.

אכן, מושג ה"עצמי" האמיתי האחד (אַטְמָן) הוא מושג חשוב בספרות האופנישדות, ויש לו שימושים מרובים. בין היתר, כפי שהראה פרידמן בעבודת הדוקטורט שלו, קישרו חכמי האופנישדות את זיהוי ה"עצמי" הנכון עם ההתכוננות הראויה לקראת המוות. על פי התפיסה הזאת, לימוד האופנישדות הוא הדרך למוות מוצלח, והמורה (הגורו) מוליך את התלמיד אל התכלית הזאת. על פי הקָאוּשִיטָקִי-אוּפָּנִישָד, האדם שמת זה עתה עולה למקום אחר, ושם הוא נשאל: 'מי אתה?'. אם ענה נכונה ימשיך במסעו המבורך, ואז יישאל שוב על ידי הסמכות העליונה (בְּרַהְמָן עצמו, העצמיות האמיתית של היקום כולו): 'מי אתה?'. הוא ישיב: 'אני הוא אתה!' ובְּרַהְמָן יגיב: 'ומי אני?'

מבנה בולט בספרות האופנישדות הוא הסיפור והדרשה הפילוסופית. תבנית חוזרת בסיפורי האוּפָּנִישָד היא תיאור של גברים ונשים ברגעים של משבר. כך למשל מספרות האופנישדות על בעל-בית החש פתאום, באישון לילה, בנחיתותו; על אשה שבעלה עומד לעזוב אותה והיא מבקשת ממנו לגלות לה לפני כן את הידע על אודות ה"עצמי", על בן שאביו מרסק את האגו שלו, ועוד.

הדיון בכוחה הפסיכותרפויטי של תורת האופנישדות עלול לדחוק את השאלות העיוניות בנוגע לכוונתם של מחברי האופנישדות ושל חכמים כאוּדָּלָקָה אָרוּנִי ויַגְ'נָוַלְקְיָה. בנקודה זו תרומתו של פרידמן לתרבות העברית היא משמעותית ומדויקת. עד עתה לא העז איש לתרגם מסנסקריט לעברית אנתולוגיה של ממש מספרות האופנישדות והברהמנות. האמירה במעשה התרגום היא חדה וחשובה: לכשירות הפילולוגית נודעת חשיבות קריטית. אם אכן יש בשורה של ממש בתורתם של חכמי הודו הקדומים, כמו אוּדָּלָקָה אָרוּנִי ויַגְ'נָוַלְקְיָה, משמע שיש ערך לפענוח כוונתם המקורית. צחי פרידמן הוא סנסקריטולוג מיומן, שעבודת הדוקטורט המצטיינת שלו נסבה על הביצוע הפולחני הנדרש בספרות האופנישדות הקדומה, שבה נתפס הטקסט כמזבח ממשי (או, ליתר דיוק, "קריאת" הטקסט היא מעשה פולחני). נושאים מרכזיים בעבודתו של פרידמן הם מיון אפשרויות המסע שלאחר המוות (התכנסות, התפזרות); כוח הלימוד של האופנישדות בהתמודדות עם המוות; היחסים בין הגורו והתלמיד, ועוד. מדובר במפגש ישראלי עם תרבות זרה בעלת ערך אינטלקטואלי אדיר. ברור שאין לקורא הישראלי (שאיננו מסוגל לקריאה פולחנית של האופנישדות) כל תקווה למוות מוצלח על פי מושגי הודו העתיקה. עם זאת מהוות האופנישדות מאגר מרתק של התנסויות וחשיבה, וניתן לחוש בעומקן המבטיח תוך מפגש קרוב עם הביטוי המקורי העתיק. התרגום שלפנינו עשוי ברוח זו, ויש בו תרומה גדולה לתרבות העברית בישראל.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “האוּפָּנִישָדות והבְּרַהְמָנות”