החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

חשיבותה של אי־רצינות

מאת: ,
הוצאה: | 2012 | 440 עמ'
קטגוריות: הומור, עיון
הספר זמין לקריאה במכשירים:

44.00

רכשו ספר זה:

חשיבותה של אי־רצינות הוא הקובץ המדעי הראשון בחקר ההומור בשפה העברית, פרי עטם של חוקרים ישראלים. ספר רב-תחומי זה מכיל מאמרים נבחרים מתחומי ידע שונים, המשקפים את מגוון התיאוריות והפונקציות בחקר ההומור והצחוק.

הספר מתמקד בכמה נושאים מרכזיים: הומור כמנגנון הגנה; הומור טיפולי; הומור במקורות היהודיים; הומור בספרות, בתיאטרון ובקולנוע; הפילוסופיה של ההומור והקשר שבין הומור לאינטליגנציה רגשית.

ממגוון המחקרים המופיעים בספר אפשר ללמוד על אודות ההשלכות החיוביות שיש להומור ולצחוק על הפרט והחברה. ספר זה יהיה לעזר למי שמסוגלים לתבל את חייהם בקורטוב של הומור – ובאמצעותו להיטיב עם עצמם ועם חייהם.

מקט: 4-249-50044
חשיבותה של אי־רצינות הוא הקובץ המדעי הראשון בחקר ההומור בשפה העברית, פרי עטם של חוקרים ישראלים. ספר רב-תחומי זה מכיל […]

מבוא

הספר חשיבותה של אי־רצינות הינו הקובץ המדעי הראשון בחקר ההומור – פרי עטם של חוקרים ישראלים. הספר הינו רב־תחומי ומכיל מאמרים נבחרים מתחומי ידע שונים המשקפים את מגוון התיאוריות בחקר ההומור והצחוק. באנתולוגיה זו ניתנת הזדמנות לקורא העברי להתוודע למגוון הפונקציות הרחב שיש להומור ולצחוק, ולהשלכותיהם על הפרט ועל החברה שבה אנו חיים.

מהו הומור מנקודת־מבט של המאה העשרים ואחת? ככל שאנחנו מתעמקים בו אנו מגלים יותר את מורכבותו. אם הומור וצחוק החלו כאחים קרובים, הם אט אט נפרדו לפחות מבחינת המחקר עליהם. כשמדברים על הומור מתייחסים לגירוי אינטלקטואלי שיוצר תגובה פיזיולוגית מחיוך פנימי ועד צחוק שמרטיט את כל הגוף בהתאם לסוג ההומור, למצב הנתון ולמבנה הנפשי של מי שנחשף להומור ומגיב לו.

הצחוק אינו מתקשר בהכרח להומור. הצחוק יכול להופיע במצבים שונים בקבוצות חברתיות, באינטראקציה בין בני־אדם או באופן אישי כביטוי לסיפוק נפשי או פיזי. הרעיון שלַצחוק חיים משלו ושאינו בהכרח קשור להומור, הפך אותו בשנים האחרונות לתחום מחקרי ויישומי עצמאי. התברר שהצחוק יוצר תהליכים פיזיולוגיים ונפשיים טובים לבריאות ועל כן עלתה המחשבה לנטוש את ההומור ולהתמקד בצחוק. וכך נולדו סדנאות טיפוליות מסוגים שונים שבמוקד הטיפול שלהן נמצא הצחוק. אחת הדוגמאות היותר רווחות בתחום זה הינה סדנת היוגה צחוק, שנוסדה ב־1995 על־ידי הרופא ההודי ד"ר קטריה מדן. סדנה זו נפרדה מהגירוי האינטלקטואלי שהוא הבסיס להומור, ומשמשת כעין סדנת התעמלות לנפש. אך כמה זמן תצחק בלי שתהיה לך סיבה לצחוק ולו גם סיבה שמקורה אינו דווקא הומור?

הומור הינו תהליך אינטלקטואלי שיש בו גירוי הנובע מניגוד בין הציפייה לבין התוצאה. כל בדיחה שאתה מספר מבוססת על אותו ניגוד. המנגנון האינטלקטואלי קולט את אותו הניגוד ויוצר את הגירוי שמוביל לצחוק. הגירוי ייווצר רק אם הבנת את הקשר הניגודי בבדיחה או במצב. כך למשל הבדיחה הבאה:

גברת החליטה שהגיע הזמן להתחתן והיא פונה לחברת שידוכים. מנהל החברה שואל מה העדפותיה בקשר לחתן והיא עונה: לא גבוה, חברותי ואוהב ספורט מים. שבועיים לאחר־מכן החברה שולחת לה פינגווין.

בדיחה זו מצחיקה מפני שהקשר בין הפינגווין לבין הדרישה לבן־זוג אינו לוגי. כשאתה תופס את הרעיון הלוגי שבין שתי האפשרויות, החתן והפינגווין, הוא מתקבל אצלך כהומור. זו לוגיקה לוקלית שיש לה זכות קיום במצב נתון.

קיים קשר בין הלוגיקה הלוקלית לבין יצירתיות; מסתבר שליצירתיות וליצירת הומור יש את אותו מפתח. ארתור קסטלר מוצא דמיון רב בין יצירת אמנות, פיתוח מדעי ויצירת הומור. בשלושת המקרים נדרשות תובנות יוצאות דופן. קסטלר רואה בהומור סוג של יצירה המבוססת על חשיבה בלתי־שגרתית כשזו מקשרת בין שני מישורים שמטבעם אינם אמורים להופיע יחד. סוג חשיבה זה מכנה ארתור קסטלר ביסוציאציה. אדוארד דה־בונו רואה ביצירת הומור חשיבה יצירתית אותה הוא מכנה חשיבה רוחבית. זוהי חשיבה ששואפת לסלול דרכים חדשות תוך כדי מציאת פתרונות חדשניים. לעומת הלוגיקה שמבוססת על חשיבה ממוקדת, ההומור פותח ערוצים לחשיבה מסתעפת שהיא הבסיס למקוריות שגורמת הנאה. ההנאה מיצירת הומור נגרמת לזה שהמציא את הבדיחה וגם לזה שקלט אותה.

מלבד היות ההומור עניין חברתי, הוא קודם כול עניין אישי. לכל אחד מאתנו סוג ההומור שהוא אוהב וכזה שהוא פחות אוהב או שאינו אוהב כלל. מגוון סוגי ההומור הינו רחב ביותר כך שכל אחד יכול למצוא את ההומור המועדף עליו. מכאן שהאמירה השגורה "אין לו חוש הומור" אין לה ולא כלום עם המציאות. לכל אדם נורמטיבי יש חוש הומור. כלומר, הוא יודע ליהנות מהומור אך גם יודע לייצר הומור. ההבדלים בין בני־האדם הם אפוא במינון ובסוג ההומור שהם אוהבים.

הספר חשיבותה של אי־רצינות מתמקד במספר נושאים מרכזיים בחקר ההומור, המתבססים על מחקרים שונים. הנושא הראשון עוסק בהומור כמנגנון הגנה בשואה. רבות נכתב על הומור כמנגנון הגנה ואילו השימוש שנעשה בו כמנגנון הגנה בשואה ולאחריה, היה עלום במשך תקופה ארוכה. במאמרים העוסקים בנושא זה, מתוארת יצירתו של הסופר וההומוריסט אפרים קישון כיצירה אקזיסטנציאליסטית שהינה תולדה של מי שחווה את השואה ושרד אותה. כמו כן, נחשפים אנו בפני ניצולי שואה שלראשונה העזו לספר שגם בגיהינום אותו חוו במחנות ההשמדה, ההומור שימש אותם ככלי הישרדותי ממדרגה ראשונה. באופן דומה נעשה שימוש בהומור במחנה הריכוז גוּרְס בצרפת.

הנושא השני עוסק בהומור במקורות היהודיים. מעניין שלמרות שההומור היהודי פרח במאות התשע־עשרה והעשרים, ההומור במקורות היהודיים לא תפס מקום מרכזי. זה נכון גם בתנ"ך. ובכל־זאת אם נשתדל השתדלות עמוקה, נוכל להבחין בהיבטים הומוריסטיים בתנ"ך ואף נטענת הטענה שניתן למצוא את הקשר, ואולי את הסתירה המתבקשת, ביצירת הומור בין המסורת היהודית להומור היהודי. מי שמתעניין בתלמוד הבבלי יוכל למצוא במחזור סיפוריו של הרבב"ח מאפייני הומור וגוזמא, דבר שמציב את הרבב"ח כדמות ייחודית בעולמם של חכמים.

הנושא השלישי בספר עוסק בפילוסופיה של ההומור וביישומיו הייחודיים. רבים הוגי הדעות שעסקו בהומור, אם במחקר מעמיק ואם בהתייחסות אינטלקטואלית פרשנית, מאפלטון דרך אריסטו, שפינוזה הובס, קאנט, שופנהאואר, ברגסון, פרויד ואחרים. נלמד על היחסים המורכבים שבין הוגי הדעות השונים לקומי ולהומור, מדחייה מוחלטת ועד קבלה בלתי־מסויגת. באנתולוגיה זו נתוודע לתחום מחקר חדש יחסית שמתפתח בעשרים השנים האחרונות ועוסק בחקר ההומור החישובי. בהשפעת המחשוב מתנהל ניסיון חדשני למצוא פרמטרים קבועים ליצירת הומור והערכתו. תחום מחקר המתבסס, בין השאר, על מחקרים העוסקים ביצירתיות חישובית ובבלשנות חישובית. נלמד על ההומור הלשוני שמתבטא, בין השאר, בהקשרים שבין הפונולוגיה של המילה (המבנה הצלילי של המילה) לבין המורפולוגיה (הצורה) של המילה.

הנושא הרביעי עוסק באחד התחומים החשובים שהתפתחו מאוד מסוף שנות השבעים וממשיכים להתפתח גם היום והוא הומור כאמצעי טיפולי ברפואה. כיום כבר אין ספק לגבי ההשפעה המיטיבה של ההומור והצחוק מבחינה פסיכולוגית ככלי עזר חשוב ויעיל בהתמודדות עם חרדה. המחקר הרפואי קידם את הגילוי של הקשר בין צחוק להפרשת אנדורפינים במוח. כמו כן קיימים מחקרים המתארים את הקשר בין צחוק ושינויים חיוביים המתרחשים במערכת האימונולוגית הקרדיווסקולרית ובמערכות נוספות אחרות. כך, למשל, במחקר שנעשה ביחידה להפריה חוץ־גופית בבית־החולים אסף הרופא, נמצא שמפגש עם ליצן רפואי לאחר החזרת העוברים לרחם שיפר באופן משמעותי את השגת ההיריון. במסגרת זו התפתחה הליצנות הרפואית שראשיתה בשנות השמונים. באחד המאמרים נפגוש ליצן רפואי ואת הניסיון המיוחד שלו בטיפול בנפגעי חרדה בבית־החולים ברזילי באשקלון. מאמר נוסף עוסק בתחום טיפולי חדש יחסית, ההומור הטיפולי המשמש בעיקר ככלי טיפולי להתמודדות עם חרדות, לשכלול מיומנויות רגשיות, תקשורתיות והתנהגותיות.

הנושא החמישי עוסק בהומור בספרות, בתיאטרון ובקולנוע. בתוך כך תובא סקירה קצרה על תולדות הליצנות, מהתיאטרון היווני הקלאסי של המאה החמישית לפני הספירה, דרך הקרקס הרומי העתיק ועד לקרקס המודרני של סוף המאה השמונה־עשרה. אלו מהווים את המסד עליו צמחו הקומיקאים של הסרט האילם והקומדיה הקולנועית כגון צ'ארלי צ'אפלין, באסטר קיטון, לורל והרדי והאחים מרקס. במאמרים נוספים נתוודע להומור היהודי שהתפתח בשפת היידיש במאות התשע־עשרה והעשרים במזרח אירופה. במסגרת זו נכיר את יוסף טונקל (דער טונקעלאר), גדול ההומוריסטים בספרות היידיש בפולין, שכתב וערך ספרים וכתבי־עת הומוריסטיים ואף הרצה על ההומור ועקרונות הפארודיה בספרות העברית והיידית. כמו כן נתוודע לספרות הילדים ההומוריסטית ביידיש, ולהשפעת יצירתו ההומוריסטית של שלום עליכם על תלמידי בתי־הספר ששפת הוראתם היתה יידיש.

נחתום בנושא השישי באנתולוגיה שעיסוקו הקשר בין הומור, אינטליגנציה רגשית ולמידה. במאמר העוסק בקשר בין אינטליגנציה רגשית להומור נטען שאחד האמצעים היעילים לשינוי זווית הראייה ולמציאת היבטים חיוביים במצב נתון, כמו גם לשינוי בתגובה הרגשית וההתנהגותית של הפרט ושל זולתו הינו האינטליגנציה הרגשית, כשזו נסמכת גם על עקרונות היסוד של ההומור. ההומור מעגן בתוכו את כל שלבי ההייררכיה התגובתית של האינטליגנציה הרגשית. אדם המשתמש בהומור מתעלה למעשה על הרצון והאינסטינקט החייתי הבסיסי כלפי סביבתו. במאמר זה נפרש הקשר בין אינטליגנציה רגשית, חשיבה חיובית והומור. חותם את הנושא המאמר העוסק בקומיקס ככלי הוראה בבתי־ספר הנעזרים בז'אנר הומוריסטי זה כדי לדון בנושאים שונים עם התלמידים. מתודת למידה באמצעות קומיקס רווחת באוניברסיטאות שונות בארצות הברית.

הספר חשיבותה של אי־רצינות הינו תולדה של הכנס הרב־תחומי הראשון בחקר ההומור שהתקיים במרס 2010 במכללה האקדמית אשקלון. אנו מקווים שהוא יעודד חוקרים רציניים נוספים לעסוק בחקר ההומור, ושיהיה לעזר לבני־האדם באשר הם, על־מנת לתבל את חייהם בקורטוב של הומור ובאמצעותו להיטיב את איכות חייהם.

פרופ' אבנר זיו . ד"ר אריה סובר

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.