החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

הס פן תעיר

מאת:
מאנגלית: יעל אכמון | הוצאה: | 2015-05 | 384 עמ'
קטגוריות: מתח ופעולה

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

39.00

רכשו ספר זה:

הסיוט הגדול ביותר שלכם הוא החלום שלו…
ג'ק קאפרי הוא בלש צעיר ושאפתן עם סיפור משפחתי אפל. בתיק הגדול הראשון שהוא מוביל הוא נתקל בזירת פשע כה מחרידה עד כי גם הוותיקים שבבלשי לונדון לא זוכרים כמותה. הוא מבין שנתקל ברוצח סדרתי מתוחכם שמכור לטקסים חולניים. בכל אחת מהקורבנות שלו מותיר הרוצח את סימן ההיכר שלו, ומבהיר למשטרה ולג'ק כי הוא לא מתכוון ולא מסוגל להפסיק.
מו היידר מספקת את אחד הבלשים המרתקים והפגומים של הז'אנר במרדף אחר יריב שמזכיר את חניבעל לקטר. ספריה זכו בפרס אדגר ותורגמו ב־25 מדינות. ארבעה מספריה נקנו לעיבוד קולנועי וג'ק קאפרי עומד להפוך לגיבור טלוויזיוני הנאבק ברשע ובטיפה המרה.
מו היידר עזבה את הבית בגיל 15. היא עבדה כברמנית, אשת אבטחה, מארחת במועדון בטוקיו, בימאית ומורה לאנגלית. היא בעלת תואר שני לכתיבה יוצרת ומתגוררת באנגליה עם בתה ובעלה שהוא שוטר בדימוס וכותבת את המשך עלילות ג'ק קאפרי.

מקט: has_pen_taeir
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
סקירה

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


1

גריניץ' צפון. שלהי מאי. שלוש שעות לפני הזריחה, והנהר היה נטוש. דוברות כהות התאמצו להתקדם כנגד הזרם, וגאות אביבית דחקה בעדינות בספינות קטנות וחילצה אותן מהבוצה שבה נימנמו. ערפל עלה מהמים והתגלגל אל היבשה, מעבר לחנויות ציוד חשוכות, מעל לכיפת המילניום הזנוחה והלאה על פני אדמות שממה מיותמות, נופי ירח משונים — עד שהתנחל לבסוף כמחצית הקילומטר בעומק היבשת, בין מכונות הרפאים שבמחצבה נטושה למחצה.
תנועה פתאומית של אלומות פנסי מכונית — ניידת משטרה פנתה אל דרך השירות, ואורותיה הכחולים מהבהבים בדממה. כעבור כמה רגעים הצטרפו אליה ניידת שנייה ושלישית. במהלך עשרים הדקות הבאות נאספו במקום כוחות משטרה נוספים — שמונה ניידות מקומיות, שני רכבי בילוש פורד סיירה וטרנזיט לבן של צוות המז"פ. מחסום הוקם בכניסה לדרך השירות, ושוטרים מקומיים הוצבו לעצור את התנועה מכיוון הנהר. הנציג הראשון בשטח של המחלקה לחקירות פליליות התקשר למרכזיית קרוידון וביקש את מספרי הזימוניות של כונני המאגר המרכזי לחקירת פשעים חמורים,1 ובמרחק שמונה קילומטרים משם הוער משנתו מפקח הבילוש ג'ק קאפֵרי, מצֶוות שתיים של המאגר.
1 יחידה של בלשים בכוננות במשטרת לונדון רבתי, שמטרתה לסייע ליחידות משטרה מקומיות בחקירת פשעים חמורים (כל הערות השוליים בספר הן של המתרגמת).

הוא שכב ממצמץ בחשכה, מנסה להסדיר את מחשבותיו, ונאבק בדחף לשקוע שוב בשינה. אז שאף מלוא ריאותיו, קם מהמיטה וניגש לחדר האמבטיה, התיז מים על הפנים — מספיק עם הגלנמורנג'ים בשבוע שאתה תורן, ג'ק, תישבע בזה עכשיו, תישבע בזה — והתלבש, בלי לחץ, עדיף להגיע ער לחלוטין ובשליטה, עכשיו העניבה, משהו מאופק — חקירות פליליות לא אוהבים שאנחנו יותר ראוותניים מהם — הזימונית, וקפה, הרבה קפה נמס, עם סוכר אבל לא חלב, בלי חלב — והכי חשוב אל תאכל, מי יודע מה תראה שם — שתה שתי כוסות, מצא את מפתחות המכונית בכיס מכנסי הג'ינס, ועכשיו, לאחר שהקפאין העיר אותו בזבנג, עם סיגריה מגולגלת בין השיניים, נהג ברחובות הנטושים של גריניץ' אל זירת הפשע. הממונה עליו, רב־פקד בילוש סטיב מֵדוֹקְס, גבר נמוך שהקדים להאפיר, ללא רבב כמו תמיד בחליפה בצבע חום־אבן, חיכה לו מחוץ למחצבה — כשהוא צועד הלוך ושוב תחת פנס רחוב יחיד, מסחרר את המפתחות על אצבעו ולועס את השפתיים.
הוא ראה את מכוניתו של ג'ק עוצרת וניגש אליו, השעין מרפק על הגג, רכן דרך החלון הפתוח ואמר, "אני מקווה שלא אכלת."
קאפרי הרים את בלם היד. הוא לקח ניירות גלגול וטבק מלוח המחוונים. "נהדר. בדיוק מה שקיוויתי לשמוע."
"עברה בהרבה את תאריך התפוגה." הוא נסוג צעד לאחור, בעוד ג'ק יוצא מהמכונית. "נקבה, קבורה חלקית. בול באמצע השממה."
"אז היית בפנים?"
"לא, לא. המחלקה עידכנה אותי. ו… אממ — " הוא העיף מבט מעבר לכתפו אל המקום שבו הצטופפו יחד שוטרי המחלקה לחקירות פליליות. "היא עברה נתיחה שלאחר המוות. הפתיחה הרגילה."
ג'ק עצר וידו על דלת המכונית. "נתיחה שלאחר המוות?"
"אהא."
"אז היא בטח יצאה לטייל ממעבדה פתולוגית."
"אני יודע — "
"מתיחה של סטודנטים לרפואה — "
"אני יודע, אני יודע." מדוקס הרים שתי ידיים לעצור אותו. "זה לא באמת התחום שלנו, אבל תקשיב — " הוא בדק שוב מעבר לכתפו ורכן קרוב יותר אל קאפרי. "תקשיב, בדרך כלל הם משחקים יפה, החבר'ה מגריניץ'. בוא נשתף פעולה. לא נמות אם נעיף מבט. בסדר?"
"בסדר."
"יופי. עכשיו." הוא הזדקף. "עכשיו אתה. מה לגביך? נראה לך שאתה מוכן לזה?"
"לא, מה." קאפרי טרק את הדלת, שלף את תעודת השוטר שלו מהכיס ומשך בכתפיו. "ברור שאני לא מוכן לזה. אני אהיה מוכן לזה אי־פעם?"
הם פנו בכיוון הכניסה, צועדים לאורך גדר המתחם. מקור האור היחיד היה הצהוב־נתרן הקלוש של פנסי הרחוב המעטים, פה ושם ההבזקים הלבנים של תאורת המז"פ שהציפה את אדמות השממה. כקילומטר וחצי משם היתמרה על קו הרקיע שמצפון כיפת המילניום המוארת, ותאורת ההתרעה האדומה של מכשולי טיסה מהבהבת על רקע הכוכבים.
"תקעו אותה בשקית אשפה או משהו כזה," אמר מדוקס. "אבל כל כך חשוך שם, שהשוטר הראשון בזירה לא היה בטוח — הנסיבות החשודות הראשונות שלו והוא היה לחוץ." הוא החווה עם הראש לעבר קבוצת שוטרים. "המרצדס. רואה את המרצדס?"
"כן." קאפרי לא האט. גבר כפוף במעיל בצבע חול ישב שפוף במושב הקדמי ודיבר ברצינות אל שוטר מהמחלקה לחקירות פליליות.
"הבעלים. משפצים כאן את כל האזור בגלל כיפת המילניום וכל זה. הוא אומר שבשבוע שעבר הוא שכר צוות לפנות את המקום. סביר להניח שהם פתחו את הקבר בלי לשים לב, הרבה ציוד כבד, ואז באחת־אפס־אפס — "
הוא עצר מול השער, והם הציגו את תעודות השוטר שלהם, נרשמו אצל השוטר המקומי ועברו מתחת לסרט של זירת הפשע.
"ואז באחת־אפס־אפס שלושה בחורים הסתובבו כאן כדי להסניף דבק ונתקלו בה. הם בתחנה כרגע. מתאמת הזירה תיתן לנו עוד פרטים. היא כבר היתה בפנים."
סמלת בילוש פיונה קְווין, מתאמת זירת הפשע ששלח הסקוטלנד יארד, חיכתה להם בשטח מפונה ומואר ליד קרון מגורים, דמות רפאים בסרבל מז"פ לבן. היא הסירה את הברדס בכובד ראש בעודם מתקרבים.
מדוקס הציג אותם.
"ג'ק, תכיר את סמלת בילוש קווין. פיונה — מפקח הבילוש החדש שלי, ג'ק קאפרי."
קאפרי ניגש אליה ביד מושטת ללחיצה. "נעים מאוד."
"גם לי, המפקד." מתאמת הזירה הסירה מידיה את כפפות הלטקס ולחצה את ידו של קאפרי. "הפעם הראשונה שלך. נכון?"
"במאגר המרכזי, כן."
"טוב, הלוואי שהיה לי משהו נחמד יותר בשבילך. לא כל כך יפה שם בפנים. ממש לא יפה. משהו פתח את הגולגולת — כנראה מכונה. היא על הגב." היא נשענה לאחור להדגים בזרועות פשוטות, בפה פעור. באור המעומעם ראה קאפרי נצנוץ סתימות כסופות. "מהמותניים ומטה היא קבורה בבטון יצוק, שוליים של מדרכה או משהו כזה."
"היא כאן הרבה זמן?"
"לא, לא. בהערכה גסה" — היא לבשה את הכפפה מחדש והושיטה למדוקס מסכת פנים מכותנה — "פחות משבוע; אבל יותר מדי זמן לדחיפות מיוחדת. אני חושבת שכדאי שתחכו עד הבוקר לפני שתוציאו את הפתולוג מהמיטה. הוא יוכל לתת לכם יותר אם הוא יביא אותה למעבדה ויבדוק פעילות חרקים. היא קבורה חלקית, חצי עטופה בשקית אשפה: בטוח היתה לזה השפעה."
"הפתולוג," אמר קאפרי. "את בטוחה שצריך פתולוג? חקירות פליליות חושבים שעשו לה נתיחה."
"נכון."
"ואת בכל זאת רוצה שנראה אותה?"
"כן." הבעת פניה של קווין לא השתנתה. "כן, אני חושבת שאתם צריכים לראות אותה. אנחנו לא מדברים על נתיחה מקצועית."
מדוקס וקאפרי החליפו מבטים. שתיקה רגעית, ואז ג'ק הינהן.
"בסדר. או־קיי." הוא כיחכח בגרונו, לקח את הכפפות ואת מסכת הפנים שקווין הושיטה לו ומיהר לתחוב את העניבה בתוך החולצה. "טוב, קדימה. בואו נעיף מבט."
למרות הכפפות, מתוך הרגל ישן של חוקר פלילי הסתובב קאפרי עם הידיים בכיסים. מפעם לפעם אבדה לו אלומת פנס המז"פ המרצד של סמלת קווין, והתוצאה היתה רגעים של אי־שקט — כאן בעומק המחצבה שררה חשכה: צוות הצילום סיים את מלאכתו והסתגר בטרנזיט הלבן, להעתיק את הקלטת הראשית. מקור האור היחיד כעת היה הבוהק הכימיקלי העמום של הסרט הפלואורסצנטי שמתאמת הזירה השתמשה בו לסימון חפצים משני עברי השביל, להגן עליהם עד שיגיע אחראי המוצגים של המאגר לתייג ולארוז אותם. הם ריחפו בערפל כמו רוחות רפאים חקרניות, קווי מתאר ירקרקים קלושים של בקבוקים, פחיות מעוכות, דבר־מה חסר צורה שהיה אולי חולצת טריקו או מגבת. מסועים ועגורני גשר היתמרו סביבם עשרים וחמישה מטרים ויותר אל שמי הלילה, אפורים ודוממים כמו רכבת הרים שלא בעונה.
קווין הרימה יד לעצור בעדם.
"שם," היא אמרה לקאפרי. "רואה אותה? שוכבת על הגב."
"איפה?"
"אתה רואה את חבית הנפט?" היא הניחה לאור הפנס לרפרף עליה.
"כן."
"ואת שני המוטות מימין לה?"
"כן."
"תמשיך איתם הלאה."
אלוהים.
"רואה?"
"כן." הוא ייצב את עצמו. "בסדר. אני רואה."
זאת? זאת גופה? הוא חשב שזה גוש קצף, מהסוג שמתיזים מפחית, כל כך מנופחת וצהובה ומבריקה היתה. ואז הוא ראה שיער ושיניים, זיהה זרוע. ולבסוף, כשהטה את הראש הצידה, הוא הבין על מה הוא מסתכל.
"אוי בשם אלוהים," אמר מדוקס בעייפות. "בסדר, בואו. שמישהו ישים עליה אוהל."

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “הס פן תעיר”