החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

שלום אורח התחברות

הר הקסמים

מאת:
מגרמנית: רחל ליברמן | הוצאה: | 2020 | 688 עמ'
קטגוריות: סיפורת מתורגמת
הספר זמין לקריאה במכשירים:

69.00

רכשו ספר זה:

בשנת 1912 שהה תומאס מאן שבועות אחדים לצד אשתו בבית מרפא באלפים השווייצרים, ובשל הצטננות נבדק על ידי רופא, שמיד גילה "נקודה לחה בריאותיו". שנים רבות אחר־כך סיפר באחת מהרצאותיו: "הרופא הבטיח לי שאנהג בחכמה אם אישאר שישה חודשים להירפא. אילו הייתי שועה לעצתו, מי יודע, אולי הייתי עדיין שם. במקום זה כתבתי את הר הקסמים."

גיבור ספרו של מאן בא כמוהו לביקור של שלושה שבועות בבית המרפא "ברגהוף" שבראש הר הקסמים, אלא שהוא דווקא נענה לעצת הרופא, נשאר שם, ובסופו של דבר מבלה שם את שבע השנים הבאות.

על ראש הר הקסמים יצר תומס מאן מעין מיקרוקוסמוס של חברה רב לאומית אירופית. הוא שתל בה צעיר רגיל מן החברה הגרמנית הבורגנית, והנחית עליו שפע של השפעות שונות ומגוונות המביאות את הגיבור לעסוק במהויות הקיום האנושי. אט-אט מגלה הגיבור את החופש הגלום בהיותו חולה, חופש מהשכל הישר ומהמחויבויות שמטילה השגרה –  החופש להיות הוא עצמו.

הר הקסמים, מהבולטות ביצירותיו של מאן, ראה אור בשנת 1924 והיה לאחת הקלאסיקות של המאה ה־20. זוהי יצירה רבת שכבות, מאתגרת, עמוקה ומורכבת והיא מוגשת כעת בתרגום חדש לעברית. בסוף הספר מובאת הרצאה שנשא מאן על נסיבות כתיבת הספר.

תומאס מאן, 1875–1955, סופר גרמני וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1929. בשנת 1933 הועלו באש ספרים פרי עטו ב"שריפת הספרים" ובשנת 1936 נשללה אזרחותו הגרמנית בשל התנגדותו לשלטון הנאצי. בשנת 1938 היגר לארצות הברית, שם המשיך לכתוב וליצור. בשנת 1952 עקר לשווייץ, שם חי עד מותו.

 

 

מקט: 4-31-9006368
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
בשנת 1912 שהה תומאס מאן שבועות אחדים לצד אשתו בבית מרפא באלפים השווייצרים, ובשל הצטננות נבדק על ידי רופא, שמיד […]

פתח דבר

הסיפור של האנְס קַסטוֹרפ שאנו באים לספר – לאו דווקא למענו (שכן הקורא ימצא בו אדם צעיר פשוט, אם כי מצודד) אלא למען הסיפור עצמו, בהיותו לדעתנו סיפור שראוי לספרו (הגם שלזכותו של האנְס קַסטוֹרפ ייאמר שזה הסיפור שלו, ושלא לכל אדם אפשר לשייך כל סיפור שהוא) – ובכן, הסיפור הזה התרחש לפני זמן רב, והוא כביכול מצופה שכבת ירוקת של יושן, ומכאן שחובה עלינו להציג אותו בזמן הדקדוקי המתאים לעבר הרחוק ביותר.

אין זה בעוכריו של הסיפור, אלא לטובתו דווקא; שהרי סיפורים אמורים להיות בגדר תם ונשלם, וככל שהם עונים על ההגדרה הזאת, כן ייטב הן לסיפור והן למספר, אותו לחשן שמעלה באוב את מה שתם ולא נשלם. ואולם טיבו של הסיפור דומה לזה של בני האדם בימינו, ועל אחת כמה וכמה לזה של המספר עצמו: גילו עולה בהרבה על מניין שנותיו, ואין לחשב את יושנו במונחי ימים ואת התמשכותו במונחי סיבובים סביב השמש. או בקיצור: סיפורנו לא חב את היותו תם ונשלם לממד הזמן עצמו. ובהצהרה זו אנו מקדימים את המאוחר ומצביעים על הבעייתיות של הממד המסתורי הזה ועל אופיו האמביוולנטי.

מאחר שאין בכוונתנו לערפל באופן מלאכותי מצב עניינים שהוא ברור מיסודו, נאמר שהיות הסיפור שלנו תם ונשלם נובע מכך שהוא מתרחש לפני נקודת מפנה מסוימת, לפני מהפך שעתיד לחולל בקיעים עמוקים בחיים ובתודעה. הוא מתרחש, או ליתר דיוק ומאחר שברצוננו להימנע משימוש בזמן הווה, הוא התרחש בעבר, אי־אז, לפני שנים רבות, בימי העולם שקדם למלחמה הגדולה, אותה מלחמה שתחילתה לוותה בהתחלות רבות כל־כך שטרם חדלו להתחיל עד עצם היום הזה. סיפורנו התרחש אפוא לפני המלחמה, אם כי לא זמן רב לפניה. אבל האין זה נכון שסיפור תם ונשלם באופן עמוק, שלם ואגדי יותר ככל שהוא מתרחש סמוך יותר לנקודת המפנה? ולא מן הנמנע שסיפורנו מתקשר לעולם האגדות גם מעצם טיבו.

אנו נספר את הסיפור בהרחבה, בדייקנות וביסודיות, שכן היעלה על הדעת לקבוע שסיפור הוא קצר וקולע, או לחלופין ארוך ומייגע, על פי המרחב והזמן הדרושים להשלמתו? איננו חוששים להיתפס כמי שחוטא בדקדוקי עניות, אלא אנו נוטים להאמין שרק הדבר היסודי עשוי לספק הנאה של ממש.

על כן אין לצפות שהמספר ישלים את סיפורו של האנְס כהרף עין. שבעה ימים לא יספיקו לו, וגם לא שבעה חודשים. מוטב שלא ידע מראש כמה זמן ארצי יחלוף עד אשר ישתחרר מכבלי אותו סיפור. הרי לא ייתכן שיהיו אלה שבע שנים!

וכעת נתחיל.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.