החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

הנערה ששיחקה באש

מאת:
משוודית: רות שפירא | הוצאה: | 2010 | 588 עמ'

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

35.20

רכשו ספר זה:

שבועות ספורים לפני יציאתו לאור בשוודיה של גיליון המוקדש כולו לסחר בנשים, מתבצע רצח מסתורי. מיכאל בלומקוויסט, העורך הראשי של מגזין "מילניום"  שבו אמורה להתפרסם הכתבה, חושד כי הרצח נועד לסכל את פרסומה היות שאמורים להיחשף  בה  שורה של בכירים בממשל, בחברה ובכלכלה השוודית, שהיו מעורבים בסחר בנשים.
 
מיכאל, המעלה בדעתו אנשים שונים שהיו עשויים לבצע את הרצח כדי לסכל את יציאת הכתבה לאור, נדהם מממצאי החקירה הראשונים: על האקדח ששימש את הרוצח נמצאו טביעות אצבעות של ליסבת סלאנדר, האקרית המחשבים המבריקה שסייעה לו בעבר ואף הצילה את חייו.

המשטרה משוכנעת, על סמך עברה הפסיכיאטרי והעובדה שהוכרזה כפסולת דין, שליסבת היא אכן הרוצחת, ומייד נפתח מצוד מאסיבי ומתוקשר אחריה. מיכאל, שמגלה כי בעצם אינו יודע עליה דבר, הוא היחיד שמאמין בחפותה.

בן־לילה ליסבת מוצאת את עצמה מככבת בכותרות הראשיות של מהדורות החדשות ונרדפת על ידי המשטרה, אבל גם על ידי גורמים נוספים. עד מהרה היא מבינה שאם ברצונה להישאר בחיים, עליה להתמודד אחת ולתמיד עם עניינים פתוחים ואפלים מעברה; והיא אכן עושה זאת על פי אמות מידה מוסריות שרק היא יכולה לנסח ובסגנונה חסר הפשרות. 

הנערה ששיחקה באש הוא החלק השני בטרילוגיית המתח “מילניום", שממשיכה ליהנות מהצלחה עולמית כבירה מאז ראה אור הכרך הראשון 
'נערה עם קעקוע דרקון' בשנת 2004. ספרי הסדרה זכו לאינספור ביקורות משבחות, תורגמו ל-44 שפות ונמכרו עד היום בלמעלה מ-40 מיליון עותקים.

מקט: 4-20-522759

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


פרולוג
היא שכבה על גבה כשהיא כפותה ברצועות עור לדרגש צר, שמסגרתו פלדה מחושלת. הרתמה נמתחה על חזהּ. כפות ידיה היו אזוקות למסגרת הדרגש משני צידי ירכיה.
זה מכבר ויתרה על ניסיון להשתחרר. היא היתה ערה אך עיניה היו עצומות. אם תפקח אותן, תהיה שרויה בחשכה כמעט מוחלטת. האור היחיד היה פס דק שהסתנן פנימה מבעד לחרך מעל הדלת. טעם רע עמד בפיה, היא רצתה לצחצח שיניים.
חלק כלשהו במוחה ניסה לזהות קול צעדים, אות לכך שהוא מגיע. לא היה לה מושג מה השעה, רק הרגשה שמתחיל להיות מאוחר מכדי שיבקר אצלה. רטט פתאומי במיטה גרם לה לפקוח את עיניה. ההרגשה היתה כאילו התחילה לפעול מכונה כלשהי אי שם בבניין. אחרי כמה שניות כבר לא ידעה אם היא מדמיינת או שמא הרעש אמיתי.
היא מחקה יום נוסף מהרשימה הדמיונית שבראשה.
זה היה יומה הארבעים ושלושה בשבי.
אפה גירד והיא הסבה את ראשה כדי שתוכל לחכך אותו בכרית. היא הזיעה. החדר היה מחניק וחם. כתונת הלילה הפשוטה שלבשה נגללה כנקניק מתחת לגופה. בקושי רב הצליחה לאחוז את צידה של הכותונת בשתי אצבעות ובתוך כך להזיז את ירכיה ולמשוך את הכותונת למטה סנטימטר אחרי סנטימטר. אחר כך עשתה אותה פעולה באצבעות היד השנייה, אך הכותונת עדיין היתה מונחת בקפל מתחת לגבה התחתון. המזרן היה גבשושי ולא נוח. בבידוד המוחלט התעצמו כל הרשמים הקטנים שהיתה מתעלמת מהם בימים כתיקונם. הרתמה היתה רפויה דיה שתוכל לשנות תנוחה ולשכב על הצד, אבל זה היה לא נוח כי כך נשארה יד אחת שלה מאחור על גבה והיתה נרדמת כל הזמן.
היא לא פחדה. אך היתה מלאה זעם כבוש שהלך וגבר.
בד בבד הציקו לה המחשבות הלא־נעימות על הצפוי לה. היא שנאה את חוסר האונים הכפוי הזה. ככל שניסתה למקד את מחשבותיה בנושא אחר כדי להעביר את הזמן ולהתרחק ממצבה, כך עלתה החרדה והציפה אותה. כמו עננה של גז ריחפה סביבה ואיימה לחדור אל תוך הנקבוביות שלה ולהרעיל את ישותה. היא הבינה שהדרך הטובה ביותר להרחיק את החרדה היא לדמיין משהו שינסוך בה תחושה של עוצמה. היא עצמה את עיניה וכבמעשה כשפים העלתה בנחיריה ריח של דלק.
הוא ישב בתוך מכונית ששִמשתה הצדדית פתוחה. היא רצה אל המכונית ושפכה את הדלק מבעד לחלון והציתה גפרור. התוצאה היתה מיידית. הלהבות התלקחו ועלו בן־רגע. הוא התפתל מייסורים והיא שמעה את זעקות האימה והכאב שלו. ריח של בשר חרוך עלה בנחיריה ונמהל בריח חריף יותר של פלסטיק ושל ריפוד המושבים הנשרפים.
כנראה שקעה בתנומה שכן לא שמעה את צעדיו, אבל כשנפתחה הדלת היתה ערה לחלוטין. האור מהפתח סינוור אותה.
הוא הגיע, כך או אחרת.
הוא היה גבוה. היא לא ידעה בן כמה הוא. היו לו שיער חום־אדמדם סתור ומשקפיים בעלי מסגרת שחורה וזקן־תיש דליל. עלה ממנו ריח של מי גילוח.
היא שונאת את הריח שלו.
הוא עמד בשתיקה למרגלות הדרגש והתבונן בה שעה ארוכה.
היא שונאת את השתיקה שלו.
פניו היו מוצלות, ובאור שבקע מהדלת יכלה לראות רק את צלליתו. פתאום דיבר אליה. קולו היה קודר וברור, והוא הקפיד להדגיש כל הברה והברה.
היא שונאת את קולו.
הוא סיפר לה שהיום יום ההולדת שלה ושהוא רוצה לאחל לה יום הולדת שמח. קולו לא היה עוין ולא לגלגני אלא אדיש. היא הרגישה שהוא מחייך.
היא שונאת אותו.
הוא התקרב והלך סביב הדרגש עד למראשותיו. על מצחה הניח גב כף־יד לחה והעביר את אצבעותיו לאורך קו השיער שלה במחווה שנועדה מן הסתם להיות ידידותית. מתנת יום הולדת.
היא שונאת את מגע ידו.
הוא דיבר אליה. היא ראתה את הפה שלו זז אבל, אטמה את עצמה מפני צליל קולו. היא לא רצתה לשמוע. לא רצתה לענות. היא שמעה אותו מרים את קולו. נימה של רוגז התגנבה עתה לקולו בשל חוסר התגובה שלה. הוא דיבר על אמון הדדי. כעבור דקות אחדות השתתק. היא התעלמה ממבטו. ואז משך בכתפיו והתחיל לכוון את רצועת העור. הוא הידק מעט את הרתמה על חזהּ ורכן אליה.
היא הסתובבה פתאום שמאלה, הסבה את פניה בתנועה חדה והרחיקה אותם ממנו ככל שאיפשרו לה רצועות העור, משכה את ברכיה אל סנטרה ובעטה בעוצמה לעבר הראש שלו. היא כיוונה לגרגרת, וקצהָ של אחת מאצבעות כף־רגלה פגע אי שם מתחת לסנטר, אבל הוא היה מוכן לכך והיטה את גופו, ובסופו של דבר זו היתה רק מכה קלה, בלתי מורגשת כמעט. היא ניסתה לבעוט בו שנית, אבל הוא כבר היה מחוץ להישג רגלה.
היא הניחה לרגליה להישמט בחזרה אל הדרגש.
הסדין השתלשל מקצה המיטה לעבר הרצפה. כתונת הלילה שלה החליקה ועלתה בינתיים הרבה מעל לירכיה.
שעה ארוכה עמד בשקט ולא אמר דבר. אחר כך הקיף את הדרגש והידק את הרצועה סביב כף־רגלה. היא ניסתה למשוך אליה את הרגל, אבל הוא אחז באחד מקרסוליה, וביד השנייה לחץ בכוח על הברך וקשר את כף־רגלה ברצועת העור. הוא הלך סביב הדרגש וקשר את כף־רגלה השנייה.
וכך נעשתה חסרת אונים לחלוטין.
הוא הרים את הסדין מהרצפה וכיסה את גופה. שתי דקות התבונן בה בדממה. היא חשה באפלולית את ההתרגשות שלו אף שלא הראה אותה והעמיד פנים שאינה קיימת. לא היה לה ספק שיש לו זקפה. היא ידעה שהוא רוצה להושיט יד ולגעת בה.
ואז סב על עקביו ויצא וסגר את הדלת. היא שמעה אותו נועל אותה על בריח, דבר שלא היה נחוץ כלל, שהרי ממילא לא היתה לה כל אפשרות להשתחרר מהדרגש.
דקות ארוכות שכבה והביטה בפס האור הדק מעל הדלת. אחר כך זזה וניסתה לבדוק עד כמה הדוקות הרצועות. היא יכלה להרים מעט את ברכיה, אך התוצאה היתה התמתחות מיידית של הרתמה ושל הרצועות סביב כפות רגליה. היא הרפתה. בדממה שכבה ובהתה לתוך הלא־כלום.
היא חיכתה. דמיינה מְכל דלק וגפרור.
היא ראתה אותו ספוּג דלק. בצורה פיזית ממש הרגישה את קופסת הגפרורים בכף־ידה. היא ניענעה אותה. הקופסה השמיעה רשרוש. היא פתחה את הקופסה ובחרה גפרור. היא שמעה אותו אומר משהו אבל אטמה את אוזניה ולא הקשיבה למילים. היא ראתה את הבעת פניו כשקירבה את הגפרור לפס ההצתה שבצד הקופסה. היא שמעה את הגופרית שורטת את הפס. זה נשמע כמו רעם מתגלגל. היא ראתה את הלהבה מתלקחת.
היא חייכה חיוך נוקשה והתעשתה.
בלילה ההוא מלאו לה שלוש־עשרה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “הנערה ששיחקה באש”