החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

המצאות מזדמנות

מאת:
מאיטלקית: רמה איילון | הוצאה: , | 2019 | 112 עמ'
קטגוריות: סיפורת מתורגמת
הספר זמין לקריאה במכשירים:

42.00

רכשו ספר זה:

בסתיו 2017 הציעו עורכי 'הגרדיאֶן' הלונדוני לאלנה פֶרַנטה לפרסם אצלם טור שבועי, ואף שלחו לה, לבקשתה, רשימת נושאים, שמהם תוכל לבחור במהלך השנה. פרנטה נענתה להם, כתבה באיטלקית, וטוריה תורגמו לאנגלית באופן חופשי למדי. לראשונה התנסתה באתגר שבועי של חובת כתיבה בלחץ זמן, סגורה בגבולות נוקשים של היקף – מִגבָּלות שבסופו של דבר היטיבו איתה, וכתיבתה אף עלתה מדרגה במחצית השנייה של שנת הכתיבה.

התוצאה היא 51 מסות קצרות, המסודרות בספר זה לפי תאריכי הפרסום בעיתון – אף שלאחר הפרסום ב'גרדיאן' הן זכו לשכתוב משמעותי של המחברת, והן מתורגמות כאן מן הנוסח האיטלקי הסופי שלהן. מתווספים אליהן האיורים העדינים ורבי־הדמיון של אנדרֶאָה אוּצ'יני, שליוו את פרסום הטור.

לאוהדי פרנטה הרבים, הסקרנים באשר לזהותה ולעולמה הפנימי של הסופרת המסתורית, מחכה כאן אוצר מרתק. פרנטה כותבת מעֶמדה של מחברת רומאנים, המודעת למעמדה העולמי ולעניין שיש בנקודת־הראות שלה. אין במסות פִּירוּאֶטים אינטלקטואליים, או שכבות של למדנות מנוכרת. בדרך־כלל מתבוננת בהן פרנטה במצבים וברגשות כמעט נדושים, כדי לחלץ מהם את מה שמחמת הרגל נוטים להשתיק. היא יוצאת ממקום פרטי, מאיזו התנסות או אנקדוטה אישיות, ההופכות להיות דוגמה אופיינית, מקפצה לאינטואיציות על החיים ועל הטבע האנושי. וכשהמסה החייבת־להיות־קצרה דוהרת אל סיומה, מגיעה תמיד פואנטה, עוֹלֶה פרדוקס מרהיב – פרנטה חושפת את הבלתי־צפוי שבמצבים הרגילים, סודקת אותם, מערערת את שלוות־הרוח המדושנת.

פרנטה כותבת על אהבה ראשונה, פחדים, קשיי שינה, התמכרויות; על צחוק הפורץ במצבים שבהם הוא לא יעלה על הדעת, ועל נטייתה-שלה לפרוש אחרונה כשהיא מוזמנת למסיבה אצל ידידים; על ענייני כתיבה, כגון התנגדות לסימני־קריאה ושלוש נקודות; על סוף החיים, על יחסיה המורכבים עם בנותיה ועם אמה, ועל הסיפורים הגבריים, השונים מהותית מאלה הנשיים.

הסופרת ששמה הבדוי פרנטה מציצה בין הדפים, וכדרכה – גם מסתתרת ביניהם.

מקט: 4-31-9006816
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
בסתיו 2017 הציעו עורכי 'הגרדיאֶן' הלונדוני לאלנה פֶרַנטה לפרסם אצלם טור שבועי, ואף שלחו לה, לבקשתה, רשימת נושאים, שמהם תוכל […]

התנגשויות

18 במארס 2019

בסתיו 2017 הציע לי ‘הגַרדיאֶן’ לפרסם טור שבועי. הדבר החמיא לי והפחיד אותי כאחד. אף־פעם לא התנסיתי במשהו כזה, וחששתי שלא אצליח. אחרי היסוסים רבים הודעתי למערכת העיתון שאיענה להצעתם אם ישלחו לי שורת שאלות, שעל כל אחת מהן אשיב בתורה, בגבולות המקום המוקצב. בקשתי נענתה מיד, ואף הוסכם שפרסום הטורים לא יימשך יותר משנה. השנה חלפה אט־אט והיתה מאלפת בשבילי. אף־פעם לא הייתי במצב שבו עלי לכתוב מתוך חובה, סגורה בתוך היקף נוקשה, על נושאים שאני־עצמי ביקשתי מהעורכים הסבלניים כל־כך לבחור למעני. אני רגילה לתוּר אחר סיפור, דמויות, הנמקה באופן עצמאי, להניח מלה אחר מלה כמעט תמיד במאמץ, למחוק הרבה; ומה שאני מוצאת בסוף – בהנחה שאני מוצאת משהו – מפתיע בראש־ובראשונה אותי. כאילו משפט אחד מוליד את האחר מתוך ניצול כוונותי הלא־ברורות עדיין, ואף־פעם איני יודעת אם התוצאה טובה או לא: מכל מקום, היא כאן, ועכשיו צריך לעבוד עליה, הגיע הרגע שבו על הטקסט ללבוש את הצורה הרצויה. אבל בפרוזה הזאת בשביל ‘הגרדיאן’ שלטה ההתנגשות המקרית בין הנושא שהציעה המערכת לבין הדחיפוּת של הכתיבה. כרגיל, אחרי כתיבת טיוטה ראשונה של סיפור מגיע פרק זמן ממושך, לפעמים ממושך מאוד, של בחינה מקרוב, של כתיבה־מחדש, של הרחבה או של ייבוש קפדני, ואילו כאן היה התהליך מינימלי. הטקסטים הללו נולדו מפשפוש מיידי בזיכרון בחיפוש אחר התנסות מדגימה קטנה, שנשלפה בלי־דעת מאמונות אשר עוצבו על־ידֵי ספרים שקראתי לפני שנים רבות ואחר־כך התנתקתי מהן, ושבתי והתחברתי אליהן הודות לקריאות אחרות, ובעודי רודפת אחר אינטואיציות בלתי־צפויות, שמקורן באותו צורך לכתוב, הגעתי למסקנות חדות, בזכות השטח שבינתיים נגמר. בקיצור, זה היה תרגיל חדש: בכל פעם ששילשלתי את הדלי במהירות אל תוך איזו קרקעית אפלה בראשי, העליתי משם משפט וחיכיתי בחשש למשפטים האחרים שיבואו בעקבותיו. התוצאה עכשיו היא הספר הזה, הנפתח באקראי ב־20 בינואר 2018, בסיפור הבלתי־ודאי תמיד של פעם ראשונה, ומסתיים באקראי ב־12 בינואר 2019, בהתמקדות בְּפַעַם אחרונה. עשיתי ניסיון להקנות סדר ענייני יותר לקטעים השונים, והכנתי סדרי־פרקים אפשריים. אבל כשסידרתי את הקטעים כאילו הם פרי פרויקט בעל תוכנית ברורה, הם נראו כהתרברבות, ולכן השארתי אותם לבסוף ערוכים לפי תאריך פרסומם. לא רציתי להסתיר, בראש ובראשונה ממני־עצמי, את האופי של המצאות מזדמנות שיש לַקטעים, שאינו שונה מזה של שאר ההמצאות המזדמנות שאנו מגיבים עליהן מדי יום בעולם שבו נקרה לנו לחיות.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “המצאות מזדמנות”