החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

המיועדים החדשים

מאת:
הוצאה: | 2021 | 348 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

42.00

רכשו ספר זה:

ספר זה מתאר מחקר סוציולוגי שנערך באוניברסיטה העברית העוסק בסיפוריהם של "המיועדים"– נשים וגברים חילוניים, שהעידו על עצמם כי הם בעלי ייעוד רוחני – טרנסצנדנטי אך שאינו דתי. המיועדים פועלים כמורים וכמרפאים רוחניים של "העידן החדש". הם מדווחים על יכולות "נִיסיוֹת", ועל מערכות יחסים עם כוחות על־טבעיים. הספר מתאר ומנתח את השקפת עולמם, את מערכת היחסים שכוננו עם עולם הרוח, ואת הדרך שבה הם מגשימים את ייעודם האישי במרחב הישראלי.
מתוך הנרטיבים של המיועדים מחלצת החוקרת את זהות המיועד, ומבהירה את רכיביה, את דרך הבנייתה ואת זיקתה למושג הזהות הרוחנית, כמו גם לייעוד הנבואי־התנכ"י.
"אני מברכת על יוזמת החוקרת להתחקות אחר התופעה שלרוב לובשת בציבור אופי סנסציוני וגוררת התייחסות שיפוטית קיצונית לכאן או לכאן, בצורת מחקר מכבד, מבוסס וניטראלי עד כמה שניתן (…). עבודה זו משלבת יכולת מחקרית נרטיבית טובה מאוד עם רקע תרבותי ואקדמי רחב (…). עבודתה מהווה תרומה בנושא חדיש ומרתק". (עמיה ליבליך).
ד"ר אורית בנדס-יעקב היא חוקרת של החברה הישראלית, ומחקריה עוסקים בנושאים כגון נוער בסיכון, מתמודדי נפש, התמכרויות, הוראת ערבית בבת ספר יהודיים, דו־קיום יהודי־ערבי.

מקט: 4-249-50948
ספר זה מתאר מחקר סוציולוגי שנערך באוניברסיטה העברית העוסק בסיפוריהם של "המיועדים"– נשים וגברים חילוניים, שהעידו על עצמם כי הם […]

מבוא

בתקופת “העידן החדש” הולך וגובר העניין בחיים רוחניים שאינם מתוּוָכים בהכרח באמצעות הדתות הגדולות והארגונים שנוסדו סביבן. הצורך בקשר אל מציאות רוחנית שמעבר לעולם הזה נתפס בעיני כמה מן התאורטיקנים כדחף הנובע מן היסוד הרוחני שבנפש האדם השואף לחווֹת את המציאות הטרנסצנדנטית באופן ישיר. התחושה כי לאדם ייעוד אישי רוחני היא שלוחה של כמיהה רוחנית זו. רעיון הייעוד הרוחני מעוגן בדתות המונותאיסטיות וברעיונות סוציולוגיים הנסמכים עליהן, והוא אף מן הרעיונות הנפוצים בתרבות הפופולרית של העידן החדש.

ייעוד מוגדר במילון “קביעה, מינוי, הבטחה, תפקיד ושליחות” (אבן־שושן, 1993: 497). הדוגמאות המיידיות למעמדי הועדה ולחיי ייעוד הן סיפורי הנביאים אשר זכו למפגש עם האל או עם שליחו. המפגש עם האל מסמן תמורה באישיותם ומציין את הפיכתו של הנביא המיועד מאישיות “חולית” לאישיות “שליחית” בעלת ייעוד ביחס לסביבתו החברתית.

ספר זה, המבוסס על עבודת דוקטור שנכתבה באוניברסיטה העברית בירושלים, מתבונן בתופעת הייעוד הרוחני בעידן החדש באמצעות ניתוח נרטיבים של “מיועדים”. הוא משתלב במיפוי העומק של תרבות העידן החדש בישראל וממוקם בתחום של מחקר הזהויות הרוחניות.

“המיועדים” בספר זה הם שלוש־עשרה נשים חילוניות ושבעה גברים חילונים, אשר העידו שהם בעלי ייעוד רוחני התופס חלק מרכזי בחייהם. ייעוד אישי זה הוא בעל אופי טרנסצנדנטי ואינו בעל צביון דתי. לדבריהם, הייעוד שבו הכירו נקבע מראש. הוא התגלה להם באחת או התבהר בהדרגה, אולם משעה שהכירו בו, הוא נעשה לבן לווייתם התמידי הדוחק בהם להוציאו אל הפועל.[3]

המיועדים משמשים מורים רוחניים או מרפאים רוחניים ותפקידם העיקרי הוא לעורר בקרב בני האדם מודעות וּודאות בקשר לקיומם של הממד הרוחני וערכיו. משימה זו מתבצעת באמצעות דיאלוג קבוע עם ישויות רוחניות המדריכות את עבודתם.

המיועדים דיווחו על התגלות רוחנית שבמהלכה או בעקבותיה קיבלו על עצמם ייעוד רוחני. ייעוד זה התווה עבורם את המסלול שבו יימשכו חייהם מאותו זמן והלאה. לאורך פרקי הספר אתאר ואנתח את השקפת העולם של יחידים אלה, את מערכת היחסים שכוננו עם עולם הרוח ואת הדרך שבה הם מגשימים את אותו ייעוד אישי שנקבע עבורם.

מתוך נרטיבי הייעוד ביקשתי לחלץ את זהותו של המיועד בן העידן החדש (נושא הייעוד הרוחני) ולהבהיר את רכיביה, את דרך הבניתה ואת זיקתה לתפיסה הפסיכולוגית המוכרת של הזהות הרוחנית וכן לדון בקצרה בדמיון ובהבדל בין תפיסת הייעוד הרוחני בעידן החדש ובין תפיסות הייעוד ההיסטוריות.

הנביא המקראי הוא אדם בעל ייעוד רוחני המכתיב לו את חייו. הוא מאמין בקיומו של אלוהים אמונה בלתי מעורערת, מנהל עימו מערכת יחסים (חד־צדדית בדרך כלל) ופועל בשדה החברתי. אפיון זה העלה את המחשבה שגם כיום ייעוד אישי עשוי להיות בעל משמעות מקיפה ועמוקה ביחס לחייו ולזהותו של נושא הייעוד, וחקירתו מנקודת המבט של הזהות האישית הולמת את המקרה.

אני מבקשת אפוא לנתח את זהות המיועד (המבוססת ברוחניות) מן הפרספקטיבה של מודל אינטגרטיבי של זהות פסיכולוגית אישית. אטען כי זהות המיועד כוללת את כל רכיבי הזהות האישית, ומכאן שהיא זהות שלמה (שמהותה רוחנית). טענתי הנוספת, כי כל חלק מחלקי הזהות מכיל ליבה הקשורה ישירות לתפיסת הייעוד הרוחני, מחזקת את טענתי שלעיל משום שהליבה האמורה היא רכיב המלכד את חלקי הזהות השונים.

אלה הן השאלות שהנחו את המחקר שעליו מבוסס ספר זה:

1. מהם המאפיינים הבולטים של המיועדים — נושאי הייעוד הרוחני — כפי שהם באים לידי ביטוי בנרטיבים של הייעוד? כיצד מובְנים המאפיינים הללו?

2. כיצד באים לידי ביטוי רכיבי הזהות האישית בזהות המיועד? האם ניתן לזהות דפוס שניתן להגדירו “זהות המיועד”?

3. כיצד מתייחסת תפיסת הייעוד בעידן החדש לתפיסת הזהות הרוחנית ולדרך התפתחותה?

4. במה שונה הייעוד הרוחני בן־הזמן מהייעוד הנבואי ובמה הם דומים?

מדוע נחוץ עיון במושג “ייעוד” בעידן החדש?

הייעוד הרוחני מוכר כאחד הרכיבים העיקריים של עולם הדת, והוא אף נחקר רבות מנקודת המבט התאולוגית־היסטורית — בעיקר בקשר למעמדי ההתגלות בכתבי הקודש של הדתות המונותיאיסטיות. לעומת זאת, המחקר על הייעוד הרוחני בן־זמננו (בעידן החדש) מצומצם ולמעשה כמעט אינו קיים.

בה בעת ניתן לזהות בספרות העידן החדש הפופולרית עניין רב במה שניתן לכנות “ייעוד רוחני בן־הזמן”. הוא בא לידי ביטוי בספרות, באתרים במרשתת המספקים הנחיות ותרגילי דמיון המיועדים לגילוי הייעוד האישי, ובסיפורי חיים של יחידים אשר התיאור של סיפור חייהם מזכיר את הפרופיל של “נרטיבים של ייעוד” אף שמחבריהם לא הגדירו אותם כך .

יתר על כן, לדעתי נודעת חשיבות ללימוד שיטתי של נרטיבים של אנשים שהגדירו את עצמם בעלי ייעוד רוחני, ולאפיונם כמי שנושאים זהות ייחודית בגלריית המשתתפים של העידן החדש, משום שתחושת החובה הבלתי מתפשרת שלהם ביחס להגשמת הייעוד האישי היא משתנה מתווך בין הכרה עיונית, חווייתית או אפילו צרכנית של העידן החדש ובין ההחלטה להשתתף בו באופן פעיל. הנוכחות של “ייעוד מחייב” בחיי היחיד היא גורם מניע להחלטה למלא תפקיד פעיל בחברה ובכך להיות סוכן שינוי לערכים של הרוחניות החדשה. במילים אחרות, נושא הייעוד הרוחני הוא בעל זיקה לרובד הזהות האישי, החברתי, התרבותי והגלובלי, ולכן ישנה חשיבות רבה להתבוננות בו ולהמשגתו.

בכינוסים של העידן החדש פגשתי אנשים שהעידו (ביוזמתם) כי הייעוד הרוחני שהם מחויבים לו הוא השדרה המרכזית של חייהם. אותו ייעוד רוחני כבר נוכח ופועל בזהותם האישית כרכיב משמעותי. לפיכך החלטתי לאתר אנשים נוספים החשים כך, מתוך תקווה כי “סיפורי הייעוד” שלהם יסייעו לי לאפיין את התופעה ואת ייחודה.

מבנה הספר

השער הראשון כולל סקירת ספרות בנושאים אלה: תרבות העידן החדש; זהות אישית; זהות רוחנית; ייעוד רוחני. מאחר שהמחקר המתואר בספר הוא רב־תחומי במהותו, ומאחר שכל תחום מקיף ידע רחב ומעמיק, כללתי בסקירת הספרות בעיקר את המידע הקשור ישירות לנושא הייעוד הרוחני.

תרבות העידן החדש היא הרקע התרבותי הרחב שבתוכו פועלים המיועדים. בחלק זה אתאר את הרעיונות העיקריים של רוחניות העידן החדש, כגון היותו של היחיד מקור הסמכות והמשמעות בחייו שלו; הלגיטימיות של יצירת קשר ישיר עם עולם הרוח ושל הפרשנות העצמאית של טבעו; אמונה בכוליות מהותית המאחדת את חלקי היקום השונים והמאפשרת תקשורת ביניהם; אמונה בתהליך אבולוציוני מתמיד והדדי של היקום, של הפלנטה שעליה אנו חיים ושל המין האנושי; אמונה ביכולתו של האדם להשפיע על המציאות האישית בעזרת הרוח. בהמשך חלק זה אסקור את מהלך השתרשותו של העידן החדש בישראל ואציג את תמונת המחקר של סוגיה זו בישראל. לאורך הספר אעסוק בשאלה באיזו מידה משפיעים רעיונות העידן החדש על הבניית זהות המיועד (או על נושא הייעוד) בן־זמננו.

רכיבי הזהות האישית ועקרונות הבנייתה משמשים כמסגרת האנליטית העיקרית לתיאור וניתוח של זהות המיועד. הגדרת הזהות האישית בה אשתמש מורכבת משילוב של ארבעה היבטים: ההיבט האישי־אוטונומי, ההיבט ההתייחסותי (הבין־אישי), ההיבט החברתי וההיבט הגאוגרפי־חומרי (Vignoles, Schwartz & Luyckx, 2011: 4). העדפתי הגדרה זו של הזהות האישית על פני הגדרות אחרות משום שהיא אינטגרטיבית, מקיפה ומפורטת. ההגדרה מדגישה את רכיב המחויבות התופס מקום בולט בתחום הרוחניות, וכוללת גם את הזיקה להיבט המרחבי, הגאוגרפי, אשר למקבילו הרוחני (הקוסמוס) שיערתי שהמרואיינים מייחסים משמעות מיוחדת.

הגישה הנרטיבית מציעה כי האדם מבנה את חייו ואת זהותו כסיפור סובייקטיבי מתמשך הנערך בהתאמה לתכונות אישיותו הפוגשות בריאליות של מציאות חייו על רבדיה הרעיוניים, התרבותיים והחברתיים. הבניית זהות היא אפוא המאמץ לשזור את הזהות הסינכרונית בדיאכרונית ולהגיע לכלל זהות לכידה, מתוך שימוש במשאבי תרבות קיימים, ויישום מודלים של הבניה או של גילוי עצמי.

הזהות הרוחנית (הגדרה משולבת) היא תפיסת האדם (“העצמי”) את מהותו כישות נצחית הנמצאת בקשר עם הרוח — קשר המשרה על הבנת משמעות חייו ועל דרכו בתוכם. בחלק זה אתאר בתמצית את התהליך ההדרגתי של הופעת הרכיב הרוחני במבנה הזהות האישית, כפי שהוא מוצג בכתביהם של תאורטיקנים כמו ג’יימס, פרויד, יונג, אריקסון ומאסלו. לצד הגדרת הזהות הרוחנית בת־הזמן שהוצגה לעיל אציג מודלים ייחודיים אחדים לדרך התפתחותה השונה — מודלים המשלימים את ההנחות לגבי התפתחות הזהות האישית (הכללית). לפי הטענה העיקרית המגולמת במודלים אלה, זהות רוחנית עשויה להתפתח לא רק כחלק מתהליך ההתפתחות הסדור של הזהות הפסיכולוגית אלא בכל שלב של התפתחות הזהות האישית, וזאת בעקבות חשיפה לידע רוחני משמעותי או לחוויה רוחנית; חשיפה זו עשויה להשתלב במהלך התפתחות הזהות הטבעי או לשנותו.

יש לציין כי המושגים ייעוד רוחני או שליחות רוחנית הוזכרו בכמה מחקרים העוסקים במאפייני הזהות הרוחנית, אך הם לא נכללו בהגדרה הגנרית של הזהות הרוחנית. הגדרות הזהות הרוחנית והמודלים המוצעים למסלול התגבשותה, ישמשו לי בסיס השוואתי להבנת זהותו של המיועד ולבירור מיקומה בתחום הזהויות הרוחניות.

הייעוד הרוחני הוא הניצב במוקד ספר זה. בחלק זה מתוארת בקצרה התפתחותו ההיסטורית מנקודת מבט דתית (תפיסת הייעוד המקראי והנוצרי) וכן נידונה תפיסת הייעוד בן־זמננו.

השיח האקדמי על הייעוד הרוחני בעידן החדש מצומצם מאוד בהיקפו ובנקודות המבט שהוא מציע. העיסוק בנושא נעשה בעיקר מתוך נקודת המבט של הפסיכולוגיה הטרנס־פרסונלית ובזיקה לתפיסות הארכיטיפיות היונגיאניות, והוא עוסק בתהליכי חשיפת הייעוד המופנם בנשמתו של האדם ובפענוחו יותר משהוא עוסק בהפנמתו כאשר הוא מתקבל “מן החוץ”. בוגרט (Bogart, 1992a) הציע לראות ייעוד כצורה ייחודית של מיתוס אישי, הקשור לתחושה של “קריאה”. להשקפתו, הוויית הייעוד משלבת השתתפות חברתית בעלת משמעות, הגשמה של פוטנציאל אישי ואישור והדרכה מטעם “דבר” גבוה יותר. הוא טען גם כי באמצעות נרטיב של ייעוד אנשים יוצרים קשר בעל משמעות בין התנסויות טרנס־פרסונליות (כמו תחושת אחדות או מנגד אקסטזה שמאנית), שמקורן מצוי מעבר לאישיות, ובין זהותם האישית. עם זאת, גם בוגרט התמקד בעיקר בדרכים שבהן אדם יכול לגלות את “האפוס של חייו”, כלשונו. עבודתו של ווסנאר (Wassenaar, 2009) עסקה בפן האתי של הייעוד ובמחויבויות התאולוגיות הנובעות מהן: ייעוד כקריאה אישית מאת האל, ייעוד שהוא חלק מן הסדר הטבעי שמוצאו מקודש, ייעוד כהגשמת מהות פנימית מקודשת, וייעוד כבחירה המבטאת קריאה להשתייך לקהילה נבחרת.

תופעת הייעוד שבה עוסק ספר זה קרובה מבחינה קונספטואלית לייעוד הדתי משום שהיא כוללת קריאה או התגלות שמתוכה מתחוור ייעוד מסוים, ובעקבותיה נוסדת מערכת יחסים קבועה וקרובה בין ישות רוחנית ובין שליח אנושי, מערכת שבבסיסה ההסכמה להגשמת הייעוד. בחלק זה אכלול גם הערות השוואתיות אחדות בין תפיסת הייעוד בעידן החדש ובין תפיסות הייעוד בהיסטוריה.

השער השני כולל תיאור פרשני של נרטיבים של ייעוד כפי שעלו מן הראיונות, המוצג בשני אופנים: (1) מעשה טלאים (בריקולאז’) של התוכן המורכב ממקטעי התנסויותיהם של המרואיינים, ממוינים לפי קטגוריות התוכן (תיאור קטגוריאלי); (2) תיאור ליניארי העוקב אחר התפתחות מסע הייעוד של כמה מרואיינים והמדגים את נושאי הנרטיבים המרכזיים (תיאור הוליסטי).

בארבעת הפרקים הכלולים בשער זה אציג את ארבעת עולמות התוכן המרכיבים את הייעוד הרוחני ואת עולמו של המיועד והמבנים יחדיו את זהותו: הפרק הראשון עוסק בהבניה הרעיונית של הייעוד הרוחני כגשר בין העולם הרוחני לעולם הארצי. מושג המפתח בפרק הוא קוסמולוגיה. בפרק זה מוצגת הבניה של שני רכיבים משמעותיים בזהות המיועד בן־זמננו. הרכיב האחד הוא הבניית ההגדרה העצמית של המיועדים self-definition at the level) of the individual person) על בסיס האופן שבו הם תופסים את מערכת הקוסמולוגיה הרוחנית אשר הייעוד הוא חלק ממנה ואת מקומם בתוכה. הרכיב השני הוא הבניית “זהות־המקום” (place-identity) על בסיס התייחסותם של המיועדים לאותו קוסמוס כאל מולדת רוחנית.

הפרק השני דן במפגש המכונן את חיי הייעוד. מושג המפתח בפרק זה הוא המפגש הרוחני, המופיע לעיתים כחוויה בעלת גוון מיסטי. בפרק זה גם אשווה בין המודל המקראי של ההתגלויות לנביאים, הקיים באופן זה או אחר בתודעתם של המיועדים ואף נוכח באופן ישיר בנרטיב של כמה מהם, ובין המפגשים הרוחניים שעליהם דיווחו המיועדים. עוד אציג את הבניית הרכיב ההתייחסותי (relational self) בזהות המיועדים, ובזיקה אליו — גם את הבחירה במחויבות אישית, שהיא היבט נוסף של הרכיב האישי־אוטונומי בזהות (person’s self-chosen or ascribed commitments), המהווה חלק ממוטיב ההגדרה העצמית שבו עסקתי בפרק הראשון.

הפרק השלישי עוסק במערכת היחסים המתפתחת והמשגשגת בין המיועדים ובין הישויות הרוחניות המדריכות אותם, מטפחות אותם, תומכות בהם ולעיתים מאתגרות אותם. מושג המפתח בפרק זה הוא האחר המשמעותי. פרק זה ממשיך לתאר את הרכיב ההתייחסותי בזהותם של המיועדים ואת מאפייניה של מערכת היחסים המתמשכת בינם ובין ייצוגי עולם הרוח, מעין אחרים משמעותיים עבורם. לאורך הפרק מוסבר כיצד הובנתה מערכת היחסים ההדדית בזיקה ליחסי הורות או ליחסי עבודה המאפיינים במידה רבה את ערכי העידן החדש — ובמידה מועטה משמרים את תפיסות ההורות המסורתיות.

הפרק הרביעי דן בתכלית הייעוד — מימושו בחברה. הוא כולל ניתוח של התמקמות המיועדים בחברה ומתאר את את הדרכים שבהן הם ממלאים את תפקידם כשליחי עולם הרוח. מושג המפתח בפרק זה הוא תפיסת התפקיד. הפרק דן גם בממד החברתי של הזהות (collective identity) הבא לידי ביטוי במימוש הייעוד הרוחני בזירה החברתית.

כל אחד מן הפרקים בחלק זה מצביע על רכיבי הזהות האישית (אחד או יותר) הבאים לידי ביטוי בעולמות התוכן השונים ועל אופן הבנייתם. בחלק האחרון של שלושה מן הפרקים מובא ניתוח מפורט של נרטיב אחד של ייעוד המדגים ומבטא את תפיסת הייעוד המוצגת באותו פרק.[16]

השער השלישי מסכם את תוכני זהותו של המיועד לפי רכיבי הזהות האישית (בשונה מהצגתם לפי עולמות התוכן בשער השני): הרכיב האישי; הרכיב ההתייחסותי; הרכיב החברתי; הרכיב הגאוגרפי־חומרי. בשער זה מוצגות דרכי הבניית זהותו של המיועד כבחירות תרבותיות וכן מהלך התלכדותה של הזהות באמצעות הנרטיב. כמו כן עוסק שער זה בקשר בין זהות המיועד לזהות הרוחנית.

כל אלה מציעים הבניה שיטתית של זהות המיועד הרוחני בן־זמננו (עולם תוכן, אופן הבניה והתפתחות) העולה מתוך נרטיבי הייעוד האישיים בהתייחס להגדרות של זהות רוחנית ולתפיסה ההיסטורית של הייעוד. המחקר שעליו מבוסס ספר זה מבקש לצמצם את ההעדר הקיים בספרות המחקר על הזהויות הרוחניות של העידן החדש ומציע תרומה למיפוי העומק של תרבות העידן החדש בישראל. יתר על כן, הוא מבקש להעשיר את העיסוק בנושא הייעוד הרוחני בן־זמננו בעיקר במרחב שבין רוחניות לפסיכולוגיה באמצעות בחינת התופעה אשר קנתה לה כבר אחיזה מסוימת בתודעה הציבורית הישראלית.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.