החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

המשיסה

מאת:
מצרפתית: קולט בוטנר | הוצאה: | 1998 | 311 עמ'
קטגוריות: סיפורת מתורגמת
זמינות:

74.00

רכשו ספר זה:

באמצע המאה התשע – עשרה הרס נפוליאון השלישי את פריס כמעט עד היסוד, ובנה פריס חדשה, מודרנית, מפוספסת בשדרות רחבות ובה בנייה מפוארת בסגנונות ההיסטוריים וכן בברזל ובזכוכית – בנייה חדשנית ומהפכנית. זוהי פריס כפי שהיא מוכרת לנו היום, אף שבינתיים התחדשו בה חידושים רבים נוספים. את הבנייה הנרחבת הזו ליוו ספסרות, עסקאות שחורות, ציד של ממש שבו ניסה כל אחד לקחת לעצמו נתח. אריסטיד סאקאר, גיבור "המשיסה", הגיע לפריס מן הכפר והוא משתלב מיד במרדף הזה. לצורך כך הוא נעזר באשה צעירה, רנה, שנישאת לו בלית ברירה ומביאה אתה רכוש לא קטן. אמיל זולה מתאר את השניים האלה ואת החברה שסביבם בדייקנות נטוראליסטית חסרת רחמים, ועם זאת תוך הבנה פסיכולוגית מפתיעה ומרתקת ובעיקר בראייה אסתטית המצביעה על זיקת המחבר לתחומי האמנות שהתפתחו באותה תקופה: האדריכלות, הציור האימפרסיוניסטי והצילום. "המשיסה" הוא אחד מתוך סדרה של עשרים ספרים שכתב זולה, "משפחת רוגון – מאקאר", המתארת את קורות משפחתו של סאקאר וכוללת גם את "ננה", "ז'רבז" ועוד אחרים שכבר תורגמו לעברית. לספר נוסף מדריך לקורא הרומן ולמטייל בפריס מאת פרופ' דוד מנדלסון, המתאר באריכות את הרקע ההיסטורי, הרוחני, החברתי, התרבותי והפיזי של הרומן.

מקט: hameshisa
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
זמין בגרסה מודפסת בלבד.

פרק ראשון

בדרך חזרה, בטור הצפוף של המרכבות ששבו דרך שפת האגם, נאלצה הכרכרה להתקדם לאטה. לרגע היה הדוחק כה רב, עד שהיה עליה להיעצר ממש.

השמש שקעה בשמי אוקטובר, שמים אפורים בהירים, חרושים בקו האופק בפסי עננים דקים. קרן אחרונה שירדה ממרומי גוש ההרים הרחוק של מפל המים חדרה אל הדרך, ורחצה באור אדמוני עמום את שורת המרכבות הארוכה, שדממה ללא ניע. זהרורי הזהב וההבזקים המהירים ששילחו הגלגלים כמו ננעצו לאורך תבליטי הכרכרה, שגונם צהוב כעין הקש, ובדופנותיה הצבועות כחול עז השתקפו פיסות הנוף הסובב אותה. ומעל לזה, בלב הבוהק האדמוני שנגה עליהם מאחור, ושלאורו נצצו כפתורי הנחושת של שכמיותיהם המקופלות למחצה והמשתפלות מן המושב, עמדו הרכב והשרת, במקטורניהם הכחולים כהים, במכנסיהם הבהירים ובחזיותיהם המפוספסות שחור וצהוב, זקופים, חמורי סבר וסבלנים, כיאה למשרתים בבתי-טובים שטור דחוק של מרכבות אין בכוחו להוציאם מגדרם. כובעיהם, מקושטים בטוטף שחור, אמרו הדרת-כבוד רבה. רק הסוסים, צמד חום-אדמדם מרהיב-עין, נשפו בקוצר-רוח.

"תראי," אמר מקסים, "הנה לוֹר ד'אוֹרינְיִי, שם, בכרכרה הדו-מושבית, תראי, רֶנֶה."

רנה התרוממה קמעה ומצמצה בעיניה, באותה העוויה מקסימה שעלתה תדיר על פניה בשל קוצר הראייה שלה.

"חשבתי שהיא ברחה," אמרה… "היא שינתה את צבע שערה, לא כן?"

"כן," צחק מקסים, "המאהב החדש שלה מתעב אדום."

רנה, רכונה לפנים, ידה שעונה על הדלתית הנמוכה של הכרכרה, שלחה מבט, מקיצה מן החלום העצוב שגרם לה לשתוק מזה שעה, שרועה בעומק הכרכרה כבכיסא מרגוע של בית-החלמה. מעל לשמלת משי סגול עם סינר ועליונית, המעוטרת באמרת קפלים רחבה, לבשה מעיל קצר מצמר לבן, עם דשים וחפתים מקטיפה סגולה, ששיווה לה מראה מתריס ומתנשא ביותר. שערותיה המוזרות, שצבען צהוב בהיר כעין החמאה המובחרת, היו מוסתרות רק מעט מתחת לכובע זעיר מעוטר בצרור ורדי בנגל. היא המשיכה למצמץ בעיניה, ומראה כשל ילד חצוף; את מצחה חצה קמט ארוך, והשפה העליונה של פיה השתרבבה לפנים, כשפתו של ילד נרגז. אחר-כך, כיוון שלא היטיבה לראות, אחזה במשקפי-הידית שלה, משקפי גבר, העטורים שברי צדף, החזיקה אותם בידה מבלי להניחם על אפה, ובחנה את לור ד'אוריניי השמנה בניחותא ומתוך שלווה גמורה.

המרכבות עדיין לא נעו ממקומן. בין הכתמים החדגוניים הכהים שיצרה השורה הארוכה של כרכרות דו-מושביות, שרב היה מספרן ביער[1] בשעה זו של אחר-צהריים סתווי, התנוצצו פינת מראה, מתג של סוס, ידית מוכספת של פנס, סרטי-כותפת של משרת הישוב גבוה על כסאו. פה ושם, בכרכרה ארבע-מושבית פתוחה, הבהיקה פיסת אריג, פיסת בגד של אשה, ממשי או קטיפה. אט-אט נפלה דומייה גדולה על כל ההמולה הזו ששככה, קופאת על עומדה. היושבים בעומק הכרכרות שמעו את שיחותיהם של הולכי-הרגל. מבטים אילמים הוחלפו מדלתית אחת לשנייה, ואיש לא דיבר עוד בשעה זו של המתנה, שרק חריקות הרסנים והלם פרסתו קצרת-הרוח של אחד הסוסים הפירוה. במרחק גווע והלך בליל קולותיו של היער.

אף שהעונה קרבה לקִצה, היו כאן כל נכבדי פריס: הדוכסית דה סטֶרניך במרכבה של שמונה קפיצים; מאדאם דה לוֹוֶראנְס בכרכרת ויקטוריה רתומה לתפארת, הברונית דה מיינהולד בדו-אופן חום-אדמדם מרהיב ביופיו; הרוזנת ואנְסקַה עם סוסי הפוני השחורים-לבנים שלה; מאדאם דאסט והסוסים הטופפניים השחורים המפורסמים שלה; מאדאם דה גֶנד ומאדאם טֶסייֶר במרכבה דו-מושבית; סילביה הקטנה במרכבה ארבע-מושבית בכחול עז. ועוד היו שם דון קרלוס, בלבוש אבלים, בבגד השרד עתיק היומין והחגיגי שלו; סלים פֶּחה בתרבושו ובלי המחנך שלו; הדוכסית דה רוֹזאן במרכבה חד-מושבית, שרתיה מפודרים בלבן; הרוזן דה שיבְּרֶה בדו-אופן של ציידים; מר סימפסון במרכבה רתומה לארבעה סוסים יפים להפליא; כל הקהילה האמריקאית. ועוד היו שם שני חברי אקדמיה במרכבה שכורה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “המשיסה”