החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

המרוקאים

מאת:
הוצאה: | 2016-03 | 223 עמ'
קטגוריות: ארץ ישראל, עיון
זמינות:

25.00

רכשו ספר זה:

"איני זוכר את הפרידה מהורַיי. גם לא מארבעת אחיי הקטנים שנותרו בביתנו בקזבלנקה. אולי ניסיתי לסלק את הרגעים הדרמתיים האלה מזיכרוני. מכל מקום, איני זוכר חיבוק ואיני זוכר נשיקה ואיני זוכר דמעה. זה היה ערב שגרתי באוגוסט 1969. המתנו, אחותי ואני, בסלון הבית לבואו של השליח. שתי מזוודות קטנות חיכו לנו ליד הדלת, יחד עם סנדוויץ' לדרך. שמעתי את השליח מטפס במדרגות לקומה הרביעית. אחרי כמה מילות פרידה מנומסות, לחץ את ידיהם של הורַיי והורה לנו ללכת אחריו. העפתי מבט אחרון באמי. הבחנתי שהיא עוצמת את עיניה ונושאת תפילה חרישית לשלומנו".

שבועיים אחרי כן הייתי כבר עולה חדש בישראל. נשלחתי ללמוד בפנימייה חקלאית־דתית בכפר חסידים. מיד אחרי כן ניתנה לי כיפה והנחתי אותה על ראשי. המדריך הסביר לי שעלַי להיות כמו כולם. הסברתי לו שבמרוקו חבשתי כיפה על פי הצורך. הוא הסביר לי שבישראל אין דבר כזה. "או שאתה דתי או שאתה חילוני. אין באמצע".

כך, לראשונה בחייו, נקלע דניאל בן סימון, עולה חדש בן שש־עשרה, ללב לִבהּ של מחלוקת שעדיין קורעת את החברה הישראלית. זהו סיפור מרתק על הגירה לארץ חדשה, ועל המחיר שהיא גובה מן המהגר. מי שהיגר, חש על בשרו את עוצמת השינוי במעבר מן המולדת הישנה אל המולדת החדשה. בספר הזה מגולל בן סימון, בעדות אישית מרגשת, את שנותיו הראשונות בישראל ואת אלה של בני משפחתו. הם עלו ממרוקו במסגרת עליית הנוער. משפחה אחת, שלושה גלי עלייה נפרדים. בן סימון למד מבשרו שתחושת ההגירה מוסיפה להתקיים גם בחלוף הזמן. היא מולידה דילמות קשות: מה לעשות עם הזיכרונות? איך להתמודד עם הגעגוע? האם למתוח קו בוטה על העבר? האם להתכחש לו, או אולי להשאיר אותו חי ונושם גם במולדת החדשה?

זהו סיפורו של בן סימון על רגעי השמחה ורגעי העצב. זהו גם סיפורה של קהילה גדולה, שמאות אלפים מבניה עלו לישראל כדי לפתוח דף חדש בחייהם בארצם החדשה.

דניאל בן סימון הוא סופר ועיתונאי שעלה לישראל ממרוקו בגיל ששֿעשרה במסגרת עליית הנוער. הוא בוגר אוניברסיטת חיפה במדעי המדינה וסוציולוגיה ומוסמך בית הספר לתקשורת של אוניברסיטת בוסטון. שימש עיתונאי ב'דבר' וב'הארץ' ופרשן טלוויזיה בישראל ובחו"ל. ב-2009 נבחר לכנסת מטעם מפלגת העבודה. חיבר ספרים על החברה הישראלית ועל הקהילה היהודית בצרפת.

בספרו ארץ אחרת (1997) ניתח את התבססותה של הפוליטיקה השבטית ואת התפרצותן של קבוצות מן השוליים למרכז הבמה הפוליטית.

בספר קסם על שפתי מלך (1999) תיעד את שלוש שנות כהונתו הראשונה של בנימין נתניהו כראש הממשלה.

בספרו עסקה אפלה בדרום (2002) סקר לעומק את מצוקת יישובי הדרום.

בספרו נשיכה צרפתית – סיפורה של חרדה יהודית (2007) סיפר על מצוקתם של יהודי צרפת בשנים האחרונות.

מקט: 4-249-50367
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


מילה אישית

מכל העליות לישראל, העלייה ממרוקו מצטיירת בעיני רבים כבעייתית וחסרת מנוח. במשך שנותיי בארץ, נחשפתי ללא הרף לאמירות ואבחנות לא מחמיאות על העולים ממרוקו. מה לא נאמר עליהם? שהם כועסים. שהם זועמים. שהם מסרבים להיקלט. שהם צעקנים. שהם חסרי תרבות. שהם נוטים לאלימות. שהם אינם מפותחים כמו האחרים.

האם היו כאלה בטרם עלו לישראל או שהמפגש הדרמטי עם החברה הישראלית הוליד בהם תכונות חדשות? בעוד שעליות אחרות פילסו את דרכן בתוך הרקמה הישראלית, המרוקאים עדיין תקועים בשולי החיים.

תמיד נשמעה אותה תמיהה. כיצד קרה שאלה שהיגרו לצרפת הצליחו כל כך בהשוואה לאלה שעלו לישראל. האם מדובר באיכות אנושית שונה? זאת לדעת, יהודי מרוקו הגיעו למעמד חסר תקדים בהשוואה לקבוצות המהגרים האחרות בצרפת. בתוך שלושה דורות, הם קיבעו את עצמם בפסגה הצרפתית. בישראל המצב שונה. שיעורם באליטות הישראליות נותר חסר משמעות. אחוזים בודדים, שלא לומר זניחים. האם זו אשמתם? מדוע צרפת הצליחה היכן שישראל כשלה? יוצאי מרוקו רבים משוכנעים עד היום שהמדינה חסמה בפניהם קידום והצלחה. בגלל מוצאם.

הכי חמור. במקרים רבים, השוליות שאפפה את חייהם עברה בירושה מדור לדור. מצוקה כרונית שהותירה שלושה דורות בשולי הישראליות. הם עשו קריירה בעיקר בזרועות הביטחון ובפוליטיקה אך מקומם נעדר משאר האליטות. כאילו לא די, גם סיפור עלייתם לישראל לא זכה למעמד שלו הוא ראוי. תיאורים הרואיים של חלוציות נקשרו בעליות האחרות. עליית המרוקאים נותרה מחוץ לאתוס הגבורה של מייסדי המדינה ובוניה.

זהו ספר אישי מאוד אך הוא חובק את סיפורם של העולים ממרוקו. על רגעי הכאב ורגעי השמחה. נכתבו עליהם ספרי פולקלור וספרי בישול וספרי צדיקים וספרי השתטחות על קברים וספרי אמונות טפלות. אקדמאים ציירו אותם כמי שנוטים להקצנה – פוליטית ודתית. אחרים טענו שלא ניתן להבין את ההצלחה המסחררת של הימין הישראלי ללא תמיכתם של המרוקאים.

טרם נעשה ניסיון לפענח את הסוציולוגיה של העלייה המרוקאית. הספר הזה הוא צעד צנוע בכיוון הזה. במשך חיי העיתונאיים, כתבתי ללא הרף על הפריפריה, עיירות הפיתוח ושוכני המצוקה. יצא לי לשוחח עם אלפים ואף יותר. קשה להאמין אבל רוב העולים ממרוקו עדיין מצביעים על הדרך שבה נקלטו כאירוע מכונן בחייהם החדשים. עליתי שני עשורים אחרי גלי העלייה הגדולים ממרוקו ולמדתי על הכאב הגדול מפיהם. הם סירבו לשכוח. חווית הקליטה שינתה את חייהם וייתכן שהובילה אותם לכיוונים בלתי צפויים בהמשך חייהם בישראל.

ניסיתי להתחקות אחר המתינות שהייתה טבועה באופיים עוד במרוקו. היכן נעלמה? הייתה ציפייה שהם יציעו נוסחה גואלת אל מול המחלוקות הקשות משאול שהתגלעו בקרב המייסדים והחלוצים. בין שמאל וימין. בין דתיים וחילוניים. בין מאמינים ולא מאמינים. בין יהודים וערבים. בין שוחרי הרווח ושוחרי הרווחה. אילו ניצלו את אמונתם בפשרה ובשביל הזהב, הם יכלו לשנות את פני המדינה. במיוחד יכלו להשפיע על מלחמת האזרחים השקטה שמתחוללת בין המגזרים בישראל. העולים ממרוקו היו חייבים להציע את מתינותם מבית כדי להנמיך את אש הקנאות. הם לא עשו זאת. קרוב לוודאי שהייתה כאן החמצה היסטורית.

זהו ספר על הגירה לארץ חדשה ועל המחיר שהיא גובה. מי שהיגר הרגיש על בשרו את עוצמת השינוי והמעבר מהמולדת הישנה למולדת החדשה. אני מגולל את שנותיי הראשונות בישראל ושל בני משפחתי. אחיי ואני עלינו ממרוקו בשלושה גלי הגירה נפרדים במסגרת עליית הנוער. אחרי פרידה של שנים, הצטרפו אלינו הוריי בישראל. מתברר שתחושת ההגירה אינה חדלה להתקיים גם בחלוף הזמן. היא מלווה בדילמות קשות: מה לעשות עם העבר הקודם? האם להתנער ממנו? האם להתכחש אליו? או אולי להשאיר אותו חי ונושם גם במולדת החדשה. ככל שהשתלבותי העמיקה, התרחקתי מההוויה הקודמת שלי. גיליתי שהשתלבות מואצת גובה מחיר אנושי יקר.

איני בטוח שחוויית ההגירה שלי מייצגת את העולים ממרוקו. אבל אין לי ספק שהיא משותפת לרוב העולים. ממרוקו ומשאר הארצות. ברגעי הכאב וברגעי השמחה. למענם כתבתי את הספר הזה.

***

חברים קראו, נתנו עצה טובה, הציעו תיקונים ועזרו להפוך את הספר לטוב יותר. תודתי נתונה להם מכל הלב. קרלו שטרנגר, שמואל בן צבי, אהוד חזן, דני שק, נסים לוי, רמי רוטהולץ, אמי בוגנים, גבריאל מלכה, אורלי לוי, תום שגב, אלה כהן, ישראל כרמל, יגאל בן נון, אבי לזימי, יצחק בוטון, אסתי אקסלרד, רבקה כרמי, ציון אבו, נפתלי בן סימון.

ותודה מיוחדת לזוגתי אוריאלה בן צבי על ההשראה ועל התמיכה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “המרוקאים”