החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

המאבק על הפצצה

מאת:
הוצאה: | 2015-08 | 533 עמ'
קטגוריות: במבצע, עיון
זמינות:

35.00

רכשו ספר זה:

הקמתו של הכור הגרעיני בדימונה, פרויקט הגרעין ועיצוב המדיניות הגרעינית של מדינת ישראל עמדו במוקד מחלוקת פוליטית גדולה, בצמרת מקבלי ההחלטות במדינה. מראשית הדרך התחולל בצמרת השלטון מאבק סבוך ואינטנסיבי, שהשפיע על המערכת הפוליטית הפנימית והתווה את מדיניות החוץ הישראלית. ספר זה חושף לראשונה מקורות ארכיוניים ישראליים רבים, מספר את התפתחותה של המחלוקת, שרובה היה נסתר מן העין, ומעיר את סיפורו הנשכח (והמושכח) של "הוועד לפירוז גרעיני", שפעל בשנות השישים כדי למנוע את חימושה של ישראל בנשק גרעיני ועם חבריו נמנו אנשי רוח מרכזיים כמו מרטין בובר וישעיהו ליבוביץ ואישי ציבור חשובים כמו אליעזר ליבנה.

המאבק על הפצצה מציג לראשונה, כמה פרשיות שלא נידונו עד היום, ביניהן: המימון הגרמני של הכור בדימונה, דרכי הגיוס של הכסף לפרויקט ו"החברה לענייני מדע", המחלוקות בוועדת החוץ והביטחון ובישיבות הממשלה, הניגוד בין לוי אשכול ודוד בן גוריון בסוגיה הגרעינית, הקמת ועדת השרים לענייני ביטחון והשפעתה על הפרויקט הגרעיני, הוויכוח על מדיניות החוץ הישראלית, הממד הגרעיני של קשרי ישראל־גרמניה, הצעותיו של שמעון פרס לבצע ניסוי גרעיני בימים שקדמו למלחמת ששת הימים ופרשיות רבות נוספות.

חשיבות הספר היא בהבהרת התהליך הפנימי של קבלת ההחלטות הפוליטיות והפשרות שאימצו הצדדים השונים במחלוקת על הפרויקט הגרעיני ובתיאור התפקיד המרכזי והחשוב של הוועד לפירוז גרעיני במערכת הפוליטית ובשיח הציבורי.

מקט: 4-249-50318
מסת"ב: 978-965-540-528-6
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


פרק א

מבוא

אין עוררין על הרלוונטיות של ההיסטוריה והמדיניות הגרעינית של ישראל, ואף על פי כן לא כתבו עליהן אלא מעט. מעט מדי. איך ייתכן כדבר הזה? שהרי ההשתמעויות הגדולות של כניסת נשק גרעיני לאזור הציבו את הנושא הגרעיני בלב המחלוקות הפוליטיות בחוג מקבלי ההחלטות בשנות השישים. יתר על כן, היה אפשר לצפות שכוחו ההרסני של הנשק הגרעיני, שהטריד (ומטריד) מנוחתם של רבים בארץ ובעולם, יזכה לדיון מושכל ורציף יותר.

החימוש הגרעיני של ישראל בשנים שעומדות במוקד הדיון שלנו עמד בצומת של שלוש שאלות מפתח: (א) שאלת מקומה של ישראל במערך העולמי בזמן המלחמה הקרה; (ב) שאלת יחסה של ישראל למרחב הערבי במזרח התיכון ולאזור הישראלי-ערבי בפרט; (ג) שאלת אופיו הדמוקרטי של המשטר בישראל. תחת הנהגתו הפוליטית של בן גוריון, ובתוך מחלוקת פוליטית גדולה, בחרה ישראל נתיב ודרך. באותם ימים התפתחה מחלוקת עולמית גדולה בין המדיניות של נשיא ארצות הברית ג'ון קנדי וראש ממשלת ברית המועצות ניקיטה חרושצ'וב, שחתרה לצמצם את תפוצת הנשק הגרעיני בעולם, מצד אחד, לבין המדיניות הצרפתית-גרמנית שכונתה "גוליסטית",[1] וראתה בחיוב חימוש גרעיני ומאזן כוחות גרעיני, מצד שני. ישראל בהנהגת בן גוריון התייצבה במחנה הגוליסטי. הבחירה בקו האירופאי במדיניות החוץ הישראלית (במקום בקו האמריקאי) נעשתה תמורת תשלום; והטובין היו, כידוע, עזרה ותמיכה בהקמת הכור הגרעיני בדימונה. בתחום הדינמיקה האזורית של ישראל עם העולם הערבי בכלל ועם שכנותיה בפרט, הוסיפה המדיניות הגרעינית שלה אלמנט נוסף להקפאת המציאות הפוליטית והצבאית הקיימת. למדיניות הגרעין הישראלית היו השלכות חשובות ביותר גם כלפי פנים, מה שהיה חייב להתרחש כאשר פרויקט מסדר גודל כזה, שהוא גם בעל משקל מכריע לכלכלתה של מדינה קטנה כישראל וגם גורלי לעצם קיומה, נעשה מאחורי גבו של הציבור שנמנע ממנו לדון בו אפילו במונחים כללים – תוך עקיפת המוסדות הדמוקרטיים האמורים לקבוע את אופיה של החברה. המדען ארנסט ברגמן, אחד מדמויות המפתח בפרויקט הגרעיני הישראלי, שנזכיר אותו במהלך חיבורנו פעמים רבות, התייחס לכך וקבע

יש לנו כיום בישראל מערך למחקר מדעי המסוגל לטפל בכל הבעיות שהמדינה מתחבטת בהן. זהו אחד ההישגים שכמה מדינות חשובות טרם הגיעו אליו. אולם ההישג הגדול ביותר במחקר שלנו הוא אולי העובדה, שהציבור אינו יודע עליו הרבה (הדגשות המחבר).[2]

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “המאבק על הפצצה”