החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
על אביבה מזור

ד"ר אביבה מזור – מטפלת משפחתית, זוגית ואישית. מרצה לפסיכולוגיה ולטיפול משפחתי במסלול לימודי התואר השני בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל-אביב (1985–2005) ובמכללת סמינר הקיבוצים (1985–2010). חוקרת בתחום הטראומה וטיפלה בניצולי שואה במסגרת עמותת "עמך". אביבה פרסמה מחקרים בנושא דרכי ... עוד >>

הלא ידוע המשפחתי

מאת:
הוצאה: | 2017-05 | 372 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

47.00

רכשו ספר זה:

ספר עיון זה הוא פרי ניסיון טיפולי רב שנים של המחברת עם יחידים, עם זוגות ועם משפחות. בספר זה ניתנת המשגה חדשה לתופעה המוכרת לכולנו מחיינו אך טרם הומשגה ותוארה: הלא-ידוע המשפחתי. כאשר כל אחד מאתנו חושב על משפחתו (משפחת המקור וכן הזוגיות הנוכחית והמשפחה הנוכחית), הוא מזהה ודאי את הדברים ש"אסור לדבר עליהם" או "שלא רגילים להתייחס אליהם". לפעמים זהו פרט ביוגרפי של מי מבני המשפחה (מה קרה לאבא במלחמה), לפעמים נושא רחב יותר (לא נעים לדבר על כסף), לפעמים אלו סודות ולפעמים דברים ידועים לכל (הבן המכור לסמים).

בספר מתואר הסבל הנגרם בשל תופעה זו ביחסים וכן דרכי הטיפול וההתמודדות.

ספר זה מיועד גם לקוראים סקרנים, החפצים להבין לעומק את המציאות המשפחתית הנכפית עליהם, כובלת אותם או משפיעה עליהם. ההסבר של הלא-ידוע המשפחתי ניתן בצורה אינטואיטיבית וקרובה לקורא, ובד בבד נועד להוסיף ידע והעמקה למטפלים מזרמי טיפול שונים. הספר מלווה בדוגמאות ובתיאורים רבים לכל אורכו, שיסייעו להמחשת הנושאים המוצגים וליצירת הזדהות עמם.

מקט: 978-965-571-105-9
מסת"ב: 978-965-571-105-9
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
עמוד הפייסבוק
ספר עיון זה הוא פרי ניסיון טיפולי רב שנים של המחברת עם יחידים, עם זוגות ועם משפחות. בספר זה ניתנת […]

מבוא

מה אינני יודע על הוריי? מה הם אינם מבינים לגביי? למה אשתי אינה סולחת על מה שקרה בלידה של הבן? הרי כבר עברו שנים. איך זה שבן הזוג שלי אינו קולט את מה שאני אומרת לו בכל פעם מחדש במריבות שלנו? אינני יודע למה אחי מקנא בי, הוא הרי הרבה יותר מוצלח ממני!

ביחסי משפחה נותרים תמיד מצבים ואירועים, רגשות, תחושות ומחשבות שהעצמי, בני הזוג או בני המשפחה אינם יודעים זה על זה. לא פעם מתקשים בני המשפחה לנסח ולעבד גם ידע חלקי ביניהם. חומרים אלה אינם נטמעים בנרטיב האישי ואינם מתווספים לנרטיבים המשפחתיים. כאשר הם מצטברים לכדי נקודה קריטית, הם עלולים ליצור סבל ופתולוגיה. אנו נכנה חומרים אלה “הלא-ידוע המשפחתי”.

לעתים הדברים שאיננו יודעים על הזולת אפשריים לעיבוד ספונטני ביחסי המשפחה. אולם לא כל משפחה יכולה לעבד יחד את הסודות, את הרגשות ואת התחושות של בני המשפחה, ה”נתקעים בגרון”, “מטואטאים מתחת לשטיח” ומשפיעים על היחסים. במילים אחרות, לא בכל משפחה נוצרים מרחבי ביניים ספונטניים במידה מספקת. החומרים הלא-מעובדים נעשים למקורות של סבל, והמשפחה עושה מאמצים כבירים “ללכת מסביבם”, לא להתייחס אליהם ישירות או להתנהג כאילו אינם קיימים. התנהגויות אלה של הכחשה משותפת יוצרים דפוסים חוזרים ונשנים של עיוות במרחב המשפחתי המשותף.

בטיפול (פרטני, זוגי או משפחתי) אפשר לאסוף תובנות חלקיות, נקודות עיוורון אישיות, רסיסי מידע, זיכרונות קטועים ועוד, המפוזרים בין בני המשפחה, כדי לעבדם לידיעה, למחשבה או לתמונה ברורות ומלאות יותר. בטיפול כזה ההתמקדות היא בתמונה מלאה יותר של האחר ושל היחסים עמו (וזאת בד בבד עם העמקת המודעות לעצמי וללא-מודע האישי, כפי שנעשה בטיפולים אחרים). מטבע הדברים מצריך תהליך טיפולי שמעבדים בו את הלא-ידוע המשפחתי משך זמן בינוני או ארוך עם המטפל.

נועם: אני לא יכול להסביר למה אני מתעצבן כל כך כשריקי רוצה להתקרב אליי. זה יכול להיות משהו רגיל, כמו לבקש שאסיע את הילדים או שניסע יחד לחופשה.

ריקי: אני מרגישה שאתה מתחמק ולא רוצה לעזור. פתאום אתה כועס ומתנתק ואני נשארת בלי עזרה וגם פגועה. אני שחוקה כל כך שגם אני מעדיפה את הנתק. אבל מצד שני, שנינו לא רוצים לפרק את הבית ואת המשפחה.

נועם: למרות שהבנתי בטיפול האישי מה אני משחזר מהיחסים המנוכרים שהיו בין הוריי, זה לא רק זה. ריקי בכלל לא דומה לאימא שלי. יש דברים שקורים בינינו. אני לא יכול להסביר למה אני מרגיש נחנק ביחד.

ריקי: ביום־יום, אנחנו מגדלים את שני הילדים הנהדרים, אבל התוקפנות שלך לא משתנה כלפיי. כל פעם שאני מנסה להבין מה אני עושה שגורם למחנק, אתה כועס עוד יותר.

נועם: אל תאשימי רק אותי, יש גם משהו אצלך.

ריקי: אני לא אומרת שאני לא צד בעניין. אני גדלתי בבית עם המון חרדה. אנחנו מדברים הרבה על הגרעין החרדתי שהבאתי אתי, אבל אתה לא מנסה להתחשב בזה בכלל ורק מגביר כל הזמן את הפחדים שלי.

מטפלת: נועם, מה קורה לך כשריקי מתארת את מה שהיא מרגישה?

נועם: יש משהו בתיאור שלה. תביני, כשאנחנו לא יחד אני מתגעגע אליה ורוצה שנהיה ביחד. אבל איך שאנחנו נפגשים משהו משתנה. בטיפול הזוגי הקודם נתנו לנו כלים לתקשורת יותר טובה אבל זה לא החזיק מעמד, כי אני מודה שאיך שאני נכנס הביתה, אני מרגיש את הכעס שלי עולה, ואז אין לי כוח ליישם. 1

בטיפול האישי שלהם הבינו נועם וריקי כיצד השפעות העבר של משפחות המוצא משתחזרות בחלקן ביחסים בהווה. אמנם האינטגרציה בין התובנות של הילדות וההתקשרות מהעבר עם פעולות והתנהגויות בהווה מרחיבות את אפשרויות השינוי וההגמשה, אולם לעתים בני המשפחה נותרים חסרי אונים, משום שהתובנות של כל אחד לגבי משפחת המקור שלו אינן מצליחות להשפיע ולשנות את דפוסי היחסים של המשפחה בהווה. ההבנה כי מתרחש שחזור רק מגבירה את תחושת חוסר האונים ומעלה את התסכול ואת הכעס כלפי בן הזוג, שאינו מספק תיקון לחוויות העבר.

בטיפול הזוגי הקודם הבינו בני הזוג את הליקויים בתקשורת שלהם ואת “מעגלי הקסמים” השליליים הנוצרים ביניהם. אף שהם מכירים את הכלים שעזרו להם בעבר, ברמת לחץ מסוימת הם מאבדים שליטה, אף שהם מודעים לטעויות שהם עושים. ברגעים האלה חסרה להם הזדהות, כלומר ידיעה מדויקת ומחוברת לגבי מה שעובר על האחר, כדי להגיב ולהתייחס באמפתיה.

טיפול המתייחס ללא-ידוע המשפחתי ישאף למצוא את נקודות העיוורון שיש לריקי ולנועם זה ביחס לזה, וכן נקודות העיוורון שיש להם לגבי ההשפעות ההדדיות ביניהם (איך התנהגותו של נועם מפעילה את ריקי ולהפך). השפעות הדדיות אלה יוצרות דפוסי יחסים שגם הם רוויים בחומרי הלא-ידוע. בפרפראזה על פרויד, הטיפול ישאף לכך שמקום שבו היה לא-ידוע, יהיה מרחב ביניים.

1    תיאורי המקרה בספר זה מבוססים על התנסויות קליניות של אנשי טיפול שונים, גברים ונשים, הדרכות, השתלמויות, ועוד. כמו כן כדי לשמור על אנונימיות המטופלים כל תיאור מקרה מבוסס על תצריף של כמה דמויות.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “הלא ידוע המשפחתי”