החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

האם אדמה מרובה דרושה לאדם וסיפורים אחרים

מאת:
מרוסית: גרשון חזנוב | הוצאה: | 1999 | 352 עמ'
קטגוריות: סיפורת מתורגמת
זמינות:

25.00

רכשו ספר זה:

בסיפוריו של לב טולסטוי נפרשות חמישים שנות יצירתו כפסיפס צבעוני, מגוון ומלא להט יצירה. הסיפורים שונים זה מזה בתכלית השוני; חלקם ארוכים יותר ומרקמם העלילתי מורכב יותר, חלקם קצרים ופשוטים יחסית בעלילתם ובלשונם, אך בכולם הוטבע כשרונו הגאוני של המחבר, הכשרון שלא נמצא לו תיאור טוב יותר מן המלים "בוחן כליות ולב". אין כטולסטוי להתבונן בנפשו של האדם ולהבין את צפונותיה. חלק מן הקסם העוטף את סיפורי טולסטוי נובע מתכונתו הייחודית כסופר: טולסטוי היה, קודם כל, סופר של ההיסטוריה. סיפוריו ספוגים בתחושת ההיסטוריה – תחושת החיות, ה"כך זה היה באמת", התחושה המאפשרת לקורא להאמין ללא עוררין שהסופר אכן תפס את רוח הזמן וצבעיו. לא רק יכולת מדהימה להעביר את הקורא לזמן – מרחב היסטורי מסוים יש בסיפורים, אלא גם מן אווירה של על – זמניות. אנו עדים למעורבות העמוקה של המחבר בסוגיות האקטואליות של תקופתו, אך כיוון שעלילות הסיפורים מתפרשות על פני מרחקים אדירים, ומעורבים בהן אנשים מכל רובד חברתי, סיפורי הקובץ, על הבעיות המוסריות שהם מעלים, הם מרתקים ובעלי עניין אף לקורא של היום. לספר נוספו הערות ואחרית דבר נרחבת מאת העורך המדעי, פרופ' דימיטרי סגל מן האוניברסיטה העברית בירושלים.

מקט: 4-249-1226
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
מאמר על הספר בעיתונות
סקירת הספר באתר סימניה

הורד דוגמה חינם לאייבוקס  הורד דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


באה אחות בכורה מן העיר אל אחותה הצעירה שבכפר. הבכורה היתה נשואה לסוחר בעיר, והצעירה לאיכר בכפר. שותות האחיות תה ומשוחחות. החלה האחות הבכורה להתהדר ואת חייה שבעיר לשבח: באילו ניקיון ורווחה חיה ומתהלכת היא בעיר, כיצד מלבישה היא את ילדיה מלבושים נאים, כמה ימתקו לה מאכליה ומשקאותיה וכיצד תיסע לטיולים, להילולות ולתיאטראות.

נעלבה האחות הצעירה, ותחל להשפיל את חיי הסוחרים, ואת חייה, חיי איכרים, לרומם.

"ואני לא אמיר," שחה היא, "את מחייתי בשלך. גם אם אפורים חיינו, לא נדע פחד. חייך אמנם נאים יותר, אך יש שישגשג מסחרכם, ויש שתתרוששו כליל. לא לחינם אִמרה מהלכת בין הבריות: ההפסד לשכר כאח יקר. וגם זה קורה: היום מלאה ידך כל טוּב, ומחר תפשוט יד. ואילו חיי האיכר שלנו הם עסק בטוח יותר: חייו של איכר רזים, אך ארוכים, עשירים לא נהיה, אך שבעים נהיה."

פתחה האחות הבכורה ותדבר:

"איזה מין שובע הוא זה? – עם החזירים והעגלים! אין לך לא גינונים ולא נימוסים! ככל שיעמול בעלך, כשם שחייתם בתוך הזבל, כך גם תמותו, וגם ילדיכם יירשו זאת."

"ומה בכך," אומרת הצעירה, "בזה אנו עוסקים. אבל חיינו חיים בטוחים הם, לאיש לא נכרע ברך, מאיש לא נירא. ואתם שם בעיר לעולם תחיו בפיתויים; היום הזה הכול כשורה, ולמחרתו יתקע השטן מקל בגלגלים – ויפתה את בעלך בין אם למשחקי קלפים, בין אם לשכרות, ובין אם יוליכו שבי אחר איזו נקבה. ויכלֶה הכול כאבק פורח. שמא לא היו דברים מעולם?"

הקשיב פּאחוֹם, בעל-הבית, על התנור, לפטפוטיהן של הנשים הפתיות.

"אמת לאמיתה היא," אומר הוא. "איכר כמותי, כיוון שמינקותו הופך והופך הוא בה, באמא אדמה, שום רוח שטות לא תיכנס לראשו. ורק צרה אחת תרדפנו – האדמה מעטה! ואילו היתה אדמה ככל שתאבה נפשי, לא אירא כל רע, ויהיה זה השטן בכבודו ובעצמו!"

כילו הנשים את שתיית התה, פטפטו עוד על מחלצות ממחלצות שונות, פינו את הכלים ושכבו לישון.

והשטן מאחורי התנור ישב, את כל דיבוריהם שמע. ויצהל שאשת האיכר גרמה לו לבעלה שיתהלל וישתבח: משתבח הוא, שאילו אדמה היתה לו, גם השטן לא יכריעוֹ. "יהיה כן," חושב הוא, "אתערב אתך. אתן לך אדמה לרוב. ובאדמה אכריעך."

2: ובקרבת האיכרים חיתה גבירה אחת, חסרת חשיבות. היו לה מאה ועשרים דיסיאטינות אדמה. וחיתה עד כה עם האיכרים בשלום – לא עלבה בהם. אך חייל בדימוס השכיר עצמו לה כסוכן-משק, והחל לייגע את האיכרים בקנסות. וככל שיישמר פאחום, יש שסוס מסוסיו ירעה בשדה שיבולת-השועל שלה, יש שפרה מפרותיו תתעה אל הגן, ויש שעגלים מעגליו יימלטו אל האחו – ועל הכול ייקנס.

משלם פאחום את קנסותיו, ואת בני ביתו מגדף ומכה. והרבה חטאים באו לו לפאחום מפני אותו סוכן בקיץ ההוא. וכבר שמח הוא שהחזיר את הבהמות לחצרו, אמנם חבל על המספוא, אך פחד אין.

ולעת חורף חלפה שמועה שהגבירה מוכרת את אדמתה, ושבעל פונדק מאם הדרך לוטש בה את עינו. שמעו האיכרים והזדעקו. "כעת," חשבו, "תיפול האדמה לידי בעל הפונדק, וייסרנו בקנסות יותר מהגבירה. אין לנו חיים בלא אותה אדמה, כולנו גובלים בה." באו האיכרים כולם כאיש אחד אל הגבירה והחלו לבקש שלא תמכור את אדמתה לבעל הפונדק, אלא תמסור אותה בידיהם. הבטיחו לשלם יותר. הסכימה הגבירה. החלו האיכרים להידבר לקנות את כל האדמה בחברותא. נקהלו ונתאספו פעם ופעמיים – לא הסתייע הדבר. מסכסך ביניהם השטן, אינם יכולים להסכים בשום אופן. והחליטו האיכרים לקנות בנפרד, איש כפי כוחו. גם לזה הסכימה הגבירה. שמע פאחום שקנה שכנו מהגבירה עשרים דיסיאטינות, והיא פרסה לו מחצית מהסכום לשנים בתשלומים. נתמלא פאחום קנאה. "יקנו," חושב הוא, "את כל האדמה כולה, ואני אשאר בלא כלום." החל להיוועץ באשתו.

"אנשים קונים – צריכים גם אנו," אומר הוא, "לקנות עשר דיסיאטינות. שאם לא כן כיצד נחיה: הכביד עלינו סוכן-המשק בקנסותיו."

חככו בדעתם כיצד יקנו. היו אגורים להם מאה רובלים, וגם סייח מכרו, ומחצית מדבוריהם, ואת הבן מִשכנו כפועל, ועוד לווה מגיסו, וכך נאסף מחצית הסכום.

קיבץ פאחום את הכסף, מצא לו חלקת אדמה כלבבו, חמש-עשרה דיסיאטינות ובהן גם חורשה קטנה, ושם פעמיו אל הגבירה להתמקח. עמד על המיקח, קנה ממנה את חמש-עשרה הדיסיאטינות, הם לחצו ידיים, וגם דמי קדימה נתן לה. נסעו העירה, חתמו על שטר קניין, והוא נתן בידיה מחצית הסכום, ואת יתרתו התחייב לפרוע בשנתיים ימים.

והיה פאחום לבעל אדמה. לווה פאחום זרעים, זרע את האדמה אשר קנה; הניבה האדמה יבול נאה. בשנה אחת פרע את חובותיו לגבירה ולגיסו גם יחד. ויהיה פאחום כבעל אחוזה: את אדמתו שלו חרש וזרע, על אדמתו שלו קצר חציר, באדמתו שלו כרת עצים, ועל אדמתו שלו רעה את מקנהו. והיה ויצא פאחום אל אדמתו הנצחית לחרוש, או יבוא לסקור את הנבטים והאפרים – ואין קץ לשמחתו. גם העשב שצומח בה וגם הפרחים שפורחים עליה ידמו בעיניו כשונים בתכלית. בימים עברו, כאשר עבר בגבולה של אותה אדמה – היתה זו אדמה ככל האדמות, ואילו כעת אדמה מיוחדת במינה נעשתה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “האם אדמה מרובה דרושה לאדם וסיפורים אחרים”