החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

האתיקה של ההבנה הטיפולית

מאת:
הוצאה: | 2021 | 270 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

42.00

רכשו ספר זה:

במערכת היחסים המורכבת והמשמעותית בטיפול הפסיכואנליטי, יש חשיבות מיוחדת לאופן שבו מבין המטפל את המטופל ומסריו. במרכז הספר האתיקה של ההבנה הטיפולית עומדת הטענה כי מלאכת ההבנה בטיפול הפסיכואנליטי היא התרחשות אֶתית. מה מייחד את אתיקת ההבנה הפסיכואנליטית? כיצד ניתן להבין את המטופל באורח המלא ביותר מבלי להתכחש לאחרוּתו? כיצד נכון למטפל להתמודד עם הסיטואציה הטיפולית המשתנה? שאלות אלו ואחרות נבחנות לאורך הספר בעזרת ההרמנויטיקה של הפילוסוף הנס גאורג גאדמר. שלושה מהמונחים העיקריים בהגותו של גאדמר – "דעה קדומה", "מרחק" ו"דיאלוג" ¬– משמשים לחשיפה ולניתוח של המתחים האתיים הקיימים בשלוש גישות פסיכואנליטיות מרכזיות: התיאוריה הפסיכואנליטית הקלאסית של פרויד, התיאוריה של ויניקוט, והגישה ההתייחסותית.
מאפייניה האתיים של ההבנה הפסיכואנליטית מתבררים כנובעים מאפיוני המפגש הטיפולי. הם אינם תלויים בהכרח בהבנות הנובעות מגישות תאורטיות ואישיות, אלא מנהלים איתן דיאלוג עֵר.
הספר מציע עמדה של הבנה והקשבה, המתאימה לכל מי שעוסק בטיפול הפסיכואנליטי.

ד"ר נעמי לאור־בנקר היא עובדת סוציאלית, פסיכותרפיסטית ומדריכה. היא עובדת בקליניקה פרטית.

מקט: 4-249-50871
במערכת היחסים המורכבת והמשמעותית בטיפול הפסיכואנליטי, יש חשיבות מיוחדת לאופן שבו מבין המטפל את המטופל ומסריו. במרכז הספר האתיקה של […]

מבוא

בל ניחפז לתרגם. בל נעמיד את התאוריה שלנו, את הבנותינו, במקום אלה שהמטופל חישל לעצמו (לכל אחד מאיתנו יש רעיון משלו כדי להסביר ואפילו כדי להצדיק את עובדת היותו כמות שהוא). מוטב אם נסכים להיות חשופים לתשוקה הזאת, לזעם, לבכי, לשתיקה, לכל צורות ההקצנה – בלי לדעת מה גורם אותן. להניח לדברים לגעת בנו, להלום בנו, לרסק משהו בתוכנו. להיוותר בחשכה, ולחלום, אם ניתן, בתוך האפלה המוארת רק בהבזקים קלים, כדי לנסות להתקרב ככל האפשר למה שזר לי לחלוטין, למה שהאחר חש כזר לו עצמו, אך אינו יכול לחמוק ממנו.

(פונטאליס 2004 [2000], עמ' 27-26)

ספר זה עוסק בתהליך ההבנה בטיפול הפסיכואנליטי והפסיכודינמי ומציע כי להבנה הפסיכואנליטית יש איכויות אתיות שאותן ניתן לחשוף. בתחום הטיפול הפסיכואנליטי קיימות סוגיות אתיות רבות וחשובות, הזוכות בצדק להתייחסות ולדיון, אך כמעט אין כתיבה על אודות אתיקת ההבנה הפסיכואנליטית. מטרת הספר היא לחקור את מאפייני אתיקת ההבנה הפסיכואנליטית ואת האתגרים האתיים שעימם מתמודדים מטפלים בבואם להבין את מטופליהם. עבודתו של הפילוסוף וההרמנויטיקאי הנס גאורג גאדמר נבחרה להוות מצע פילוסופי לחשיבה על אודות אתיקת ההבנה הפסיכואנליטית ולהתמודדות עם האתגרים שבה.

הטיפול הפסיכואנליטי מתחיל כאשר אדם המתמודד עם מצוקה נפשית פונה לאיש המקצוע במטרה להקל על מצוקתו או לשנות את טיבה. הסיטואציה הטיפולית הינה המרחב שבו מתחולל המעשה הטיפולי. הבנתו של המטפל את משמעות מסריו המילוליים והלא מילוליים של המטופל הינה חלק חשוב והכרחי מהמתרחש בסיטואציה הטיפולית. יהיו אשר יהיו הקשיים שגרמו לאדם לפנות לטיפול נפשי, הוא מגיע לשיחה הטיפולית בציפייה מובנת להיות מובן.

ההנחה הפסיכואנליטית היא שהאדם הפונה לטיפול זקוק למטפל כדי להבין את עצמו. המטפל, בזכות הכשרתו המקצועית ומעצם היותו אחר מהמטופל, מבין את המטופל באופן מלא יותר משזה מבין את עצמו ויכול לעזור לו להגיע לידי הבנה טובה יותר של עצמו.

מטפלים שונים נבדלים זה מזה בהבנתם. השוני נעוץ בהכשרתם המקצועית, בניסיונם הקליני ובתאוריות הפסיכואנליטיות שעל פיהן הם עובדים. ישנם למשל מטפלים רבים הרואים במוקד עשייתם לאו דווקא את הבנתו של המטופל ומסריו אלא היבטים אחרים של הקֶשר הטיפולי כגון הכלה, החְזקה או יחס אמפתי. אך גם מטפלים אלו, במאמציהם לספק את צרכיו של המטופל, מסתמכים על הבנתם אותו ואת הקשר הטיפולי.

האינטואיציה העומדת בבסיס הספר היא שההבנה הטיפולית הינה מאורע אתי. אינטואיציה זו נסמכת על ראייה רחבה יותר, שעל פיה מעשה הטיפול עצמו הינו מעשה אתי. כשהמטופל והמטפל נמצאים יחד בחדר, משוקעים בחוויה הטיפולית, שאלת האתיקה של ההבנה מתגלמת בהכרעות קליניות. בספר זה, לעומת זאת, ההתמודדות עם הסוגיה תהיה במישור התאורטי ותתבטא בדיאלוג בין הפסיכואנליזה ובין שני תחומי דעת אחרים: האתיקה וההרמנויטיקה.

אתיקה

הפסיכואנליטיקאית הבריטית נינה קולטארט ראתה בפסיכואנליזה בכללותה מערכת מוסרית, שכן היא עוסקת בבני אדם ובהקלה על סבלם (Coltart, 1996, pp. 130-131). השיחה הטיפולית הינה מפגש אנושי ומקצועי ייחודי שבו מעורבים שני המשתתפים, המטפל והמטופל. המטופל מגיע למפגש זה בשל מצוקתו הנפשית, והמטפל עקב תפקידו המקצועי. חוסר הסימטריה האינהרנטי המתקיים בשיחה הטיפולית בין המטפל והמטופל, ייחודיותה של שיחה זו, משמעותה העמוקה עבור המטופל, השפעותיה והשלכותיה עליו – כל אלה הופכים אותה לשׂדה אתי.

הפסיכואנליטיקאי שמואל ארליך הפליא לנסח את חוויית הטיפול:

ב"מציאות" חדשה זו שולטת חוקיות אחרת, שאינה מאופיינת בהיגיון המוכר לשני הצדדים במגע רגיל. כאן האסימטריה בין המטפל למטופל מתעצמת ומתחדדת […] במישור זה עולים תכנים ותחושות שבדרך כלל אינם זוכים לכך במישור היומיומי, ואלה יוצרים מציאות שהיא גם פְּנים טיפולית וגם חדשה ובלתי מוכרת. נוצרת איכות חווייתית אחרת […] במישור זה המטופל סומך על האנליטיקאי ועל יכולתו הייחודית למצוא ולנווט את דרכם במציאות הנפשית שאינה מוכרת לו. המונחים נסיגה טיפולית, העברה והעברה נגדית, השלכה, ברית טיפולית, מציאות נפשית לעומת מציאות חיצונית, מבטאים אזור רגשי זה (ארליך, 2007, עמ' 300).

ארליך הדגיש כי מציאות חדשה וייחודית זו מתקיימת במקביל למישור נוסף וגלוי של הטיפול, שבו שולטת המציאות היומיומית והמטופל והמטפל שרויים כשני שווים בקשר מקצועי. לדבריו, מבחינה אתית חשוב לא לערבב בין שני המישורים הללו. על האנליטיקאי להכיר ולכבד את צרכיו השונים של המטופל בכל מישור.

מתיאורו של ארליך ניתן ללמוד כי אופן ההבנה בטיפול הפסיכואנליטי מצוי בשׂדה אתי מובהק. במערכת היחסים הייחודית, המשמעותית והרגישה כל כך שבין המטפל והמטופל, לאופן שבו המטפל מבין את מסרי המטופל יש עוצמה מיוחדת, המטילה עליו אחריות רבה. הבנתו של המטפל מעידה על הדרך שבה הוא תופס את המטופל כְּזולת; היא מכוונת את התערבויותיו, משפיעה עמוקות על היחסים בינו ובין המטופל ועל השפעות הטיפול כולו והשלכותיו, וכתוצאה מכך על חיי המטופל.

הזנחת הממד האתי בפסיכואנליזה בכלל ובהבנה הפסיכואנליטית בפרט

בספרות המקצועית כמעט אין התייחסות לממדים האתיים שבטיפול הפסיכואנליטי, ובפרט לאתיקה שבפעולה מרכזית ובסיסית זו במעשה הפסיכואנליטי: תהליך ההבנה של המטפל. הימנעות זו מתבטאת במאמרו של פרויד "הערות על אהבת העברה". פרויד השתמש בכלל ההתנזרות, כלל טכני שמקורותיו תאורטיים, כנימוק להמלצתו לרופא להימנע מלהשיב אהבה למטופלת. לדעת פרויד, על ידי כך נענות הן הדרישות האתיות והן הדרישות הטכניות. הוא כתב: "הפעם שפר עלי מזלי ואני יכול להחליף את הציווי המוסרי בשיקולים הנוגעים לטכניקה האנליטית וזאת מבלי לשנות את התוצאה" (2002 [1915], עמ' 123).

ניסוחו המעניין של פרויד, המודה למזל על האפשרות להתחמק מהתמודדות ישירה עם הממדים המוסריים בעבודתו, מרמז על הסתייגות מהסתמכות על עקרונות מוסריים. אלו, כך עולה מדברי פרויד, מנוגדים לשיקולים טכניים פסיכואנליטיים, העדיפים עליהם. גישה זו מאפיינת את פרויד, ועיון בכתביו מציע כי באופן עקבי, כשפרויד דן בשאלות מקצועיות־קליניות, רעיונותיו מנומקים בחשיבה דינמית אך נותנים תמיד וכבדרך אגב תשובה אתית מספקת.

ישנם שני הסברים להזנחת הממד האתי שבהבנה הפסיכואנליטית. ההסבר הראשון טמון באופן התפיסה של מושג האמת בפסיכואנליזה. פרויד (Freud, 1933a, pp. 181-182) טען כי הפסיכואנליזה אינה יכולה לכונן השקפת עולם משל עצמה וכי עליה לקבל על עצמה את השקפת העולם המדעית, שמטרתה גילוי האמת. תפיסה זו שירתה את פרויד בהתמקדות במעשה האנליטי ובהימנעות מכל ממד מוסרני בשיחה הטיפולית. על פי כך גילוי האמת בלבד הוא החשוב, ואמת זו נתפסה כנתונה וכניתנת לגילוי על ידי המטפל המיומן והמקצועי. בדומה לפרויד, וכפי שהראה גוברין (2004, עמ' 209-208), כל יוצרי האסכולות בפסיכואנליזה (עד להתפתחות הגישות הפוסט מודרניות) התייחסו לתאוריות שלהם ככאלו שיכולות לחשוף את האמת על המטופל. נקודת השקפה כזו מייתרת את ההתייחסות לאתיקה שבמעשה ההבנה, שכן ההבנה נתפסת כאמצעי לפענוח האמת וכשייכת לצד המקצועי בלבד. גם העיוותים האפשריים של ההבנה נתפסים כנובעים מכשלים הקשורים לתחום המקצועי, כגון התנגדות המטופל לפירושי המטפל או רגשות לא מעובדים של המטפל כלפי מטופלו.

ההסבר הנוסף להזנחת הממד האתי שבהבנה הפסיכואנליטית נעוץ בכך שהפסיכואנליזה מראשיתה הבינה את תחושת המוסר של האדם כנובעת מאלמנט נפשי, שניתן לעקוב אחר התפתחותו ושעלול להיות פתולוגי. הסבר זה קשור להסבר הקודם. כיוון שגילוי האמת הוא העיקר בטיפול, הרי התמקדות המטפל בהיבטים האתיים שבהבנה עלולה להיתפס כבאה על חשבון האמת וכנובעת מקשיים לא מעובדים או לא מפותחים באישיותו.

תפיסה זו אף היא מקורה בפרויד, שקישר בין ההתפתחות הנפשית ובין היווצרות המוסר וראה את מקור המוסר בהפנמת איסורי המבוגר והתרבות על ידי האני העליון. לשיטתו האני העליון מתפתח לאורך הזמן, וצורתו הראשונית הינה אכזרית ונוקשה (Freud, 1923, p. 34; פרויד, 1988 [1913א]).

גם בתקופה שאחרי פרויד ראתה הפסיכואנליזה בנטייה למושקעוּת בלתי פוסקת בנושאי צדק, אתיקה ומוסר עדות למוסרנות נוקשה ומוגזמת, ומי שהתנהל כך אופיין כבעל מנגנוני הגנה פרימיטיביים, כסובל מכשל בהתפתחות האני העליון או כבעל אישיות כוזבת (Freud, 1936, pp. 48-49; Kaplan, 1997, pp. 67-68; Coltart, 1996, pp. 136-137).

במילים אחרות, על פי ההתבוננות הפסיכואנליטית, התמקדות בנושאי אתיקה עלולה לנבוע ממוטיבציות פנימיות, להיות נגועה בצביעות ובחוסר אותנטיות ולהצביע על קושי אישיותי. בתחום הטיפול הנפשי, שעניינו התערבות מקצועית בעולמו הפנימי של המטופל, עיסוק כזה עשוי להיחשד כבעייתי וכמצריך הדרכה או טיפול אישי לשם התמודדות איתו. ואכן, ישנה התייחסות בספרות לפסיכואנליטיקאים שמכיוון שלא עברו בעצמם אנליזה מספקת נותר האני העליון שלהם נוקשה, דבר שחיבל בטיפוליהם (Mardona, 2000, p. 242; Wolstein, 1977, p. 22).

הן בתפיסת האמת כמוחלטת וא־היסטורית והן בשאיפה לראות את המטפל נקי מהשפעות האני העליון שלו, מובלעת המשאלה להבין את המטופל ואת תכניו במנותק מההקשרים השונים שבהם המטפל שרוי ושמהם הוא בנוי. עמדות מוסריות ואתיות נתפסות בראייה זו כסוג של הפרעה, המאיימת על ההבנה הנכונה ומטה אותה. אלא שהפיצול בין הממדים הטכניים והמקצועיים לבין הממדים האתיים בטיפול הנפשי הינו מלאכותי, ולמעשה בלתי אפשרי.

הקשר בין הממדים האתיים לממדים המקצועיים בטיפול הפסיכואנליטי

מספר חוקרים עמדו על חוסר היכולת להפריד בין הממדים האתיים והטכניים בטיפול הפסיכואנליטי. רולניק (2001, עמ' 35) טען, כי בעוד שעל פי פרויד היסוד האתי היחיד בפרקטיקה הפסיכואנליטית הינו החיפוש אחר האמת, חיפוש זה מחזיר לפרקטיקה הפסיכואנליטית את הערכים האתיים והערכיים, העומדים לכאורה בניגוד למדע. הערכים האתיים מגולמים בהיבטים הנורמטיביים של הפרקטיקה הפסיכואנליטית, שנועדו לעזור למטופל בחיפושיו אחר האמת הפנימית ולסלק את המהמורות העלולות לעמוד בדרכו.

ברוח דומה הצביע אצ'גויין (Etchegoyen, 1991, pp. 11-12) על הקשר הפנימי העמוק המתקיים בין התאוריה, הטכניקה והאתיקה של הפסיכואנליזה, וטען כי האתיקה היא חלק מהטכניקה וכי היא כלולה בתאוריה המדעית של הפסיכואנליזה, לא רק כמשאת נפש מוסרית אלא גם כדרישה הכרחית של הפרקטיקה. לדבריו, מה שנותן מובן לנורמות טכניות בפסיכואנליזה הוא שורשיהן האתיים. כישלון אתי על פי כך מוביל בהכרח לכישלון טכני. כל ניצול של המטופל או פגיעה באוטונומיה שלו קשור קשר בל יינתק לאי שמירה קפדנית על עקרונות הנייטרליות, האנונימיות וההתנזרות, ולהפך.

שפלר (2007, עמ' 80) הדגיש את החשיבות המכרעת שיש לאמון הבסיסי של המטופל במטפל. לדבריו, התביעה ליושרה במקצועות הטיפול הנפשי קשורה למעמד המיוחד שיש לאמון בין אנשים בתחום זה, ולכן זוהי תביעה מקצועית בצד היותה תביעה אנושית. אי אפשר לנתק בין השקפת העולם המוסרית ובין זו המקצועית. קשר טיפולי עם מטפל שהוא בעל סטנדרטים מוסריים גבוהים לעולם יהיה בריא ויעיל יותר מקשר עם מי שאינו כזה.

תפיסה עקרונית זו, המכירה בחוסר האפשרות להפריד בין הממדים המקצועיים והממדים האתיים של העשייה הפסיכואנליטית, מהווה בסיס לחקירת הקשר הייחודי שבין האתיקה וההבנה הפסיכואנליטית. קשר זה, שלא נבדק דיו עד כה, נמצא במוקד הספר הזה. בספר נערך ניתוח של מאפייני ההבנה הפסיכואנליטית ונחשפים מתחים אינהרנטיים הטמונים בפעולת ההבנה והקשורים הן לאופן תפיסת המטופל כ"סובייקט בפני עצמו" והן לאופן ההתמודדות של המטפל עם הסיטואציה הטיפולית המשתנה. מתחים אלו מחייבים התמודדות אתית.

החשיבה על אודות תנאֵי ההבנה הפסיכואנליטית, מאפייניה ומגבלותיה קשורה להרמנויטיקה, שעוסקת בחקר ההבנה. בחלק הבא אתאר בקצרה את תהליך ההתפתחות של ההרמנויטיקה המודרנית. אתמקד בפילוסופיה ההרמנויטית של גאדמר וברלוונטיות שלה להבנה הפסיכואנליטית.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “האתיקה של ההבנה הטיפולית”