החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

האפולוגיה של מנדלסון

מאת:
הוצאה: | 2019 | 174 עמ'
קטגוריות: יהדות, עיון, פילוסופיה
הספר זמין לקריאה במכשירים:

39.00

רכשו ספר זה:

האפולוגיה של מנדלסון מציע בחינה חדשה של המחשבה היהודית המודרנית מתוך עיון באחת הדמויות הבולטות שעיצבוה – משה מנדלסון. האם ניתן ליישב בין רעיון הנבחרוּת היהודית ובין אידאל האוניברסליות הפילוסופית מבלי לוותר לא על היהדות ולא על הפילוסופיה? האם בתקופתנו עוד ניתן לחשוב באופן משמעותי את התגלות האל, ויותר מזה את מצוות האל? אלי שיינפלד מציע מחשבה חדשה על אודות השאלות הללו מתוך קריאה צמודה של ירושלים – יצירת המופת של מנדלסון – ולאור הביקורת הפונדמנטלית על היהדות כפי שנוסחה על ידי שפינוזה במאמר תיאולוגי מדיני. המחבר טוען שבירושלים מנדלסון מנסח את התשובה הפונדמנטלית הראשונה לביקורת של שפינוזה על היהדות, ובכך הוא הופך לאבי הפילוסופיה היהודית המודרנית.

אך בצד הניסיון לנסח מחדש את התשובה של מנדלסון – בשפתם של הוסרל, היידגר וסארטר, בעקבות מחשבתם היהודית של פרנץ רוזנצווייג ועמנואל לוינס, וכן מתוך נאמנות להוראתו של מורו בני לוי – מחבר הספר מבקש גם לאתגר את מחשבת מנדלסון, ואת המחשבה היהודית המודרנית בכלל, מבפנים: האם הכול ניתן לתרגום לשפה האוניברסלית של הפילוסופיה? האם לא אובד דבר מה, באופן בלתי נמנע, במעבר מן הסינגולרי לאוניברסלי, במעבר מן הפסוק אל הלוגוס? והאם מחשבת מנדלסון מסוגלת להיות נאמנה עד הסוף לחכמה היהודית, לחכמת החכמים? האפולוגיה של מנדלסון מבקש לשאול את השאלות האמורות ולדרוש ממנדלסון תשובות עליהם, אף אם במחיר חשיפת גבולות הפילוסופיה היהודית שלו; גבולות שאינם אלא, אולי, גבולות הפילוסופיה היהודית המודרנית.

האפולוגיה של מנדלסון מציע גניאולוגיה של הפילוסופיה היהודית המודרנית, שבהבנתה טמונה האפשרות להבין את היהודי המודרני, כלומר את עצמנו.

אלי שיינפלד הוא ממייסדי בית מדרש שם ועבר, מלמד פילוסופיה כללית ויהודית במרכז האקדמי שלם, ועמית במכון ון ליר בירושלים. ספרו הראשון, פלא הסובייקטיביות: עיון בפילוסופיה של עמנואל לוינס, יצא לאור ב-2007.

מקט: 4-249-50712
האפולוגיה של מנדלסון מציע בחינה חדשה של המחשבה היהודית המודרנית מתוך עיון באחת הדמויות הבולטות שעיצבוה – משה מנדלסון. האם […]

א. שאלת האוניברסליזם

 

הואיל ומתחייב שכל בני־האדם כולם נועדו על־ידי בוראם לאושר הנצחי, לא יתכן כי דת, המוציאה אחרים מן הכלל, תהיה דת אמת. כלל זה מעז אני לעשותו אבן־בוחן של האמת בענייני דת. התגלות, המבקשת להיות היחידה שמקנה לאדם חלק לעולם־הבא, אינה יכולה להיות אמיתית, מפני שאינה מתאימה לכונת הבורא, אשר רחמיו על כל מעשיו.

 

אוניברסליות היא תנאי לאמת, היא מהווה אמת־מידה לכל דת הטוענת לאמיתות. אמת־מידה הנשענת על היגיון (תיאולוג־פילוסופי) פשוט: לא ייתכן שאלוהים הטוב יברא בריאה שלא תהא מסוגלת לאושר, לגאולת הנפש. לכן ההתגלות הדתית – שבה תלויה גאולתם של בני האדם – חייבת להיות אוניברסלית. מאידך, התגלות שאינה אוניברסלית אינה יכולה להיות התגלות אמת.

כעבור שלוש עשרה שנים פותח מנדלסון את החלק השני של ירושלים – החלק שבו הוא מנסח את הפילוסופיה היהודית שלו – בנקודה זו בדיוק:

 

אין אני סבור אפוא כי כוחות התבונה האנושית אינם מספיקים להוכיח לה את האמתות הנצחיות שאי אפשר לו לאושר האדם בלעדיהן, וכי הבורא הצטרך לגלות אמתות אלו בדרך שלמעלה מן הטבע. (י, עמ' 96)

 

כוח ההשגה של האדם מספיק כדי לתפוס את האמיתות הנצחיות – קיום האל, נצחיות הנפש וההשגחה האלוהית – שבלעדיהם לא תיתכן גאולה אמתית, אושר אמתי. וכוח זה מצוי אצל כל בני האדם, בכל תקופה ובכל מקום, במידה שווה. כל אחד, לפי כוחו. האמצעים להשגת האושר האמתי, כותב מנדלסון, "מצויים ורחבים כאנושות עצמה, שופעים ביד נדיבה כאמצעים לשבור את הרעבון ולספק צרכים טבעיים אחרים" (י, עמ' 96). בין הפראי, המתנסה באופן בלתי אמצעי בטבע, ש"בכל הוא רואה ושומע את כוחה המחיה של האלוהות" (י, עמ' 97), לבין הפילוסוף המסוגל לחשוב את הטבע ולבטא את מהותו על ידי מושגים ברורים ומובחנים, אין, בכל הנוגע לעיקר, הבדל: "במקום אחד הדבר מסור ביד הטבע הגולמי, המרגיש כוחו במעמקיו פנימה, ומשתמש בכוחו זה בלי יכולת להביעו באומר ודברים אלא בתכלית הלקוי ובגמגום כביכול; ובמקום אחר הוא מוצא לו סעד במדע ובאמנות, מבהיק ביפעת מלים, תמונות ומשלים, שעל ידיהם תהפך תפיסתו של החוש הפנימי להכר אותות ברור ומפורש" (י, עמ' 97-96). הפרא והפילוסוף מסוגלים, כל אחד בדרכו, לדעת את האמיתות הנצחיות. בזה, הם שווים.

הפילוסופיה אמנם מספקת הוכחות לנצחיות הנפש או לקיום האל (כפי שמנדלסון עצמו עושה בפיידון או בשעות השחרית), אך ההכרה המושגית, הידע הפילוסופי, אינו אלא אופן אחד אפשרי שדרכו ניתן להשיג את האמיתות הנצחיות. וישנן אחרות. כך, האוניברסליזם של מנדלסון הוא רדיקלי יותר מזה הפילוסופי (שאינו מוצא ערך באמיתות שלא הוכחו באופן תבוני) ומקיף יותר מזה הנוצרי (שמתנה את הגאולה באמונה בישו). בניגוד לאוניברסליזם הפילוסופי והנוצרי, האוניברסליזם של מנדלסון הוא בלתי־מוגבל: כל בני אדם, באשר הם ומתוך מקומם הם, מסוגלים לחיי אושר. זו נקודת המוצא האוניברסליסטית הרדיקלית של מנדלסון. האם היהדות עומדת בקריטריון זה? מנדלסון משיב:

 

לפי מושגי היהדות האמתית מזומנים כל יושבי־ארץ לחיי אושר. (י, עמ' 96)

 

זו תהיה נקודת הפתיחה של החקירה שלי: אוניברסליזם יהודי רדיקלי. נקודת פתיחה האומרת דרשני, שכן מיד עולה השאלה הבוערת מכולן: ה־skandalon של הנבחרות.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “האפולוגיה של מנדלסון”