החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

הערכת מסוּכָּנוּת

מאת: ,
הוצאה: | 2019 | 430 עמ'
קטגוריות: עיון
זמינות:

42.00

רכשו ספר זה:

סוגיית הערכת המסוכנות, שבה מתמקד ספר זה, מתייחסת לתחומים רחבים – טיפוליים, מערכות אכיפת חוק, תיקוף כלים, גורמי סיכון סטטיים ודינמיים באוכלוסיות שונות, כגון עברייני אלימות במשפחה, חולי נפש ועברייני מין. הידע המצטבר והיישומי בנושא מקבל ביטוי אפוא בהיבטים משפטיים, קליניים וחברתיים. בישראל, הערכת מסוכנות בגין עבירות מין מעוגנת בחוק, וכתוצאה מכך השיח המשפטי והציבורי מתמקד, בעיקר, באוכלוסייה זו. כמו כן ניתנת בספר התייחסות להטרוגניוּת של אוכלוסיית עוברי החוק מצד אחד, וקורבנותיהם מצד שני.
הספר נכתב על ידי קרימינולוגים קלינים, פסיכיאטרים, עורכי דין, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, חוקרים ומעריכי מסוכנות, מן המובילים בארץ. לחלקם ניסיון קליני רב בביצוע הערכות המסוכנות לצד ניסיון מחקרי אקדמי. בתחום מורכב זה נדרש שילוב בין תחומי ידע רבים – קרימינולוגי, פסיכולוגי, משפטי וסוציולוגי וכן יכולת להשתמש ב"שפות" השונות של כל תחום מחקרי.
זהו ספר ראשון בתחום זה הרואה אור בישראל. הוא נועד להעשיר את הידע וההבנה של העוסקים בתחום, לרבות סטודנטים ואנשי מקצוע, ולשמש בסיס ללמידה ולמחקרים נוספים בתחום. את הספר ערכו ד"ר אבולעפיה יהודית, מרצה במכללה האקדמית אשקלון וקרימינולוגית קלינית בכירה בחטיבה לפסיכיאטריה משפטית (מב"ן), וד"ר מאיר חובב, לשעבר מנהל אגף תקון במשרד הרווחה.
הספר יוצא לאור בסיוע עמותת קש"ת, המפעילה שירותים בתחום הרווחה.

מקט: 4-249-50608
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


מבוא
הערכת מסוּכָּנוּת: היבטים קליניים, משפטיים וחברתיים
יהודית אבולעפיה ומאיר חובב

הספר עוסק בהיבטים שונים של הערכת מסוכנות ומתמקד בהיבטים קליניים, משפטיים וחברתיים. פרקי הספר מתייחסים לסוגי עבריינים שונים כמו גם לקורבנותיהם. הספרות שעסקה בתחום בשנים האחרונות בישראל התמקדה בעיקר בתחום של עבירות מין וקורבנות עבירות מין (אשל וזליגמן, 2017; זליגמן וסולומון, 2004; חובב, מהל וגולן, 2008; מהל, חובב וגולן; 2008; קים, בר־זוהר ועדן, 2008; קורן ולב ויזל, 2015; שחורי, בן דוד וחובב, 2010; שהם, 2008), אך כמעט שלא התייחסה לסוגיית הערכת המסוכנות. מטרת הספר הנוכחי להוסיף נדבך על הקיים ולהעשיר את הספרות בידע החסר, בהתייחס לעבירות מין ואלימות במשפחה, אך לא רק. בישראל, הצורך בהערכת מסוכנות בגין עבירות מין מעוגן בחוק, וכתוצאה מכך השיח המשפטי והציבורי מתמקד בעיקר באוכלוסייה זו. הידע המצטבר, כמו גם הצורך היישומי בהיבטים משפטיים וקליניים, העלו את הצורך בהתמקדות בסוגיית הערכת המסוכנות והתייחסות לתחומים שונים: טיפוליים, מערכות אכיפת חוק, תיקוף כלים, גורמי סיכון סטטיים ודינמיים באוכלוסיות שונות, כגון: עברייני אלימות במשפחה, חולי נפש ועברייני מין, וזאת תוך התייחסות להטרוגניות האוכלוסייה וכן לקורבנות עבירות מין.

הערכת מסוכנות מיועדת להעריך סיכונים עתידיים (Barbaree, Kangton, Gopnik-Lewinski, & Beach, 2013; Craig, Browne, & Beech, 2008), לקבוע את הסבירות לקיומה של פגיעה עתידית בקורבנות פוטנציאליים, תוך זיהוי גורמי הסיכון המעלים את הסבירות לפגיעה כזו (Hanson & Morton-Bourgon, 2005; Hart, Laws, & Kropp, 2003; Quinsey, Harris, Rice, & Cormier, 2006).

תפיסה זו באה לידי ביטוי במהלך שלושת העשורים האחרונים שבהם נעשה שימוש הולך וגובר במונחים “סיכון”, “מסוכנות”, ו”הערכת מסוכנות” במדיניות ציבורית בתחומים שונים: רפואה, חינוך, משפטים, קרימינולוגיה ועוד. שימוש בולט במיוחד קיים ונמצא בתחום הקרימינולוגיה ביחס לעבריינים בכלל ועברייני מין בפרט. זאת, תוך התייחסות לקורבנות ולהיבטים פסיכיאטריים ביחס לחולים המסוכנים לעצמם או לסביבתם (אבולעפיה, 2008; אייזנשטדט, 2007).

אייזנשטדט (2007) טוענת כי במהלך השנים חלו שינויים מרכזיים בהתייחסות לסוגיה זו, למקומה ולהשפעתה על מדיניות חברתית 1. מַעבר מתפיסה של אחריות קולקטיבית על התהוות מצבי סיכון והתמודדות עם תוצאותיהם, לתפיסה הרואה את היחיד כאחראי למניעת מצבי סיכון המזיקים לו ולחברה; 2. הסטת תשומת הלב של מעריכי הסיכון מהיחיד ומפעולותיו לקטגוריות מצרפיות של קבוצות יחידים המוגדרים כמסוכנים או ככאלה הנמצאים בסיכון, בין אם בעבר ובין אם בעתיד; 3. שינוי המדיניות שעיקרה טיפול ושיקום – כזו שנשענה על תחושות אופטימיות של יכולת מדעית ומקצועית לשנות אנשים ולפקח על מצבים מסוכנים – במטרות מוגבלות יותר של ניהול מסוכנות ופיקוח על מצבים מסוכנים.

בשלושת העשורים האחרונים נחקקה במדינות שונות בעולם, כולל ישראל, חקיקה ענפה המסדירה היבטים שונים של הטיפול בעברייני מין והפיקוח עליהם. במקרים רבים חקיקה זו היא תולדה של לחץ ציבורי ופוליטי בעקבות מעשי אלימות מינית שהסעירו את דעת הקהל, ובפרט עבירות מין אלימות שקורבנותיהן הם ילדים. לנוכח מקרים אלה אימצו מדינות רבות גישת של הגנה על הקהילה (community protection approach), שמתבטאת, בין השאר, בפיקוח מוגבר של עברייני מין ובטיפול שנועד למנוע עבירות חוזרות (Marshall & Laws, 2003; Petrunik, 2003; Singer, Boer & Rettenberger, 2013). קיימות שיטות שונות להערכת מסוכנות בקרב עברייני מין בוגרים, ובהם שיטות קליניות (למשל, Miller, Amenta & Conroy, 2005) והערכת מסוכנות באמצעות כלים סטטיסטיים (אקטואריים) (למשל, Hanson & Thornton, 2000; Boer, Hart, Kropp & Webster, 1997 Janus & Prentky, 2003). כתוצאה מכך, התפתח במידה ניכרת תהליך ביצוע הערכת המסוכנות לעברייני מין (Harris & Hanson, 2010; Mann, Hanson, & Thornton, 2010). הערכת מסוכנת הינה תהליך אבחון מקצועי שמטרתו הערכת הפוטנציאל של פגיעה חוזרת מצד העבריין מין, תוך התייחסות למאפייני הפגיעה, למאפייני התופעה ולאפיוני התוקף (אבולעפיה, 2008; Hanson & Morton-Bourgon, 2005; Quinsey, Harris, Rice, & Cormier, 2006). בנוסף, קיימת התייחסות לגורמים דינמיים ולגורמי הסיכון (Risk Factors) הרלוונטיים העשויים להפחית את הפוטנציאל לפגיעה עתידית או הדורשים התייחסות טיפולית (Hanson & Morton-Bourgon, 2005; Quinsey, Harris, Rice, & Cormier, 2006).

שלושה עקרונות כלליים מנחים את ביצוע הערכת מסוכנות, הראשון, הערכת המסוכנות חייבת לקחת בחשבון מאפיינים אישיים וייחודיים של העבריין, המכונים גורמי סיכון (Risk Factor), שנמצאו ואוּששו אמפירית כקשורים להישנות עבירות (רצידיביזם). השני, אין גורם סיכון יחיד המנבא בצורה מספקת הישנוּת. שילוב בין גורמים שונים נדרש על מנת לבצע הערכת מסוכנות תקפה. השלישי, יש לבצע הערכת מסוכנות מובנת המשלבת בין גורמי סיכון הבאים לידי ביטוי בכלים אקטואריים ובידע קליני קיים (ARAIs – Actuarial Risk Assessment Instruments). ההתייחסות צריכה לכלול התייחסות לגורמי סיכון סטטיסטיים, לגורמי סיכון דינמיים ולידע קליני קיים (Hanson & Morton-Bourgon, 2009).

קרייג וריטנברגר (Craig & Rettenberger, 2016), במאמרם, סקרו את ההיסטוריה של ביצוע הערכות מסוכנות בעברייני מין וציינו כי אופן ביצוע הערכות המסוכנות עברה כברת דרך ארוכה מתחילתה בשנות ה־90 מראיונות קליניים ועד לבניית כלים אקטואריים שבחנו תחילה גורמים סטטיסטיים ובהמשך כלים דינמיים, כלים שנמצאו תקפים ואמינים כמנבאים התנהגות פוגענית חוזרת. אנדרו ובונזה (Andrews & Bonta 2006), בספרם על ה־PCC (The psychology of criminal conduct), עסקו גם בקונספציה של “דורות” שונים של הערכת מסוכנות. לשיטתם, הערכת מסוכנות אינה צריכה לספק רק את הדיוק הטוב ביותר האפשרי, אלא גם את המידע על הזדמנויות ניהול סיכונים (risk management) ועל יכולת הפחתת פוטנציאל המסוכנות בעקבות התערבות טיפולית והטלת מגבלות (Boer & Hart 2009; Hanson & Morton-Bourgon, 2009; Wong et al., 2003). קרייג וריטנברגר (Craig & Rettenberger, 2016) הצביעו על ארבעה דורות בביצוע הערכות מסוכנות.

הדור הראשון התבסס על שיקול דעת קליני אינטואיטיבי. מדובר בגישה קלינית, ביצוע של ריאיון קליני מובנה (UCJ – Unstructured Clinical Judgment). בגישה זו המעריך אוסף מידע ופרטים על העבירה ועבריין המין ממסמכים קיימים, מבצע ריאיון קליני מובנה ומסתמך על הידע הקיים בתחום ועל ניסיונו שלו. החיסרון המשמעותי בשיטה זו הוא ההסתמכות היתירה על ידיעותיו ויכולותיו הסובייקטיבית של המעריך (Conroy 2005; Craing & Rettenberger, 2016).

הדור השני התבסס על שיטות אקטואריות להערכת מסוכנות המבוססות רק או בעיקר על גורמים סטטיים לסיכון (static risk factors). בדור זה נבנו כלים כגון: Risk Matrix 2000/Sexual (RM2000-S) (Thornton et al., 2003) הנמצא בשימוש רחב בבריטניה; The Rapid Risk Assessment for Sexual Offense Recidivism (RRASOR) (Hanson, 1997b); ה־Static-99 (Hanson & Thornton, 2000); ה־Static-2002/R (Phenix, Doren, Helmus, Hanson & Thornton, 2008) וה־Sex Offender Risk Appraisal Guide (SORAG) (Quinsey et al., 2006). המשותף לכלים אלו היא שיטת סכימה משתנה שמטרתה קבלת ציון המשקף את רמת המסוכנות. נערכו מחקרים שבדקו את תקפות (Validation studies) הכלים, הממצאים מלמדים על עקביות בחיזוי מדויק במדינות השונות אוסטרליה (Allan, Dawson & Allan. 2006) אוסטריה (Rettenberger, Matthes, Boer, & Eher, 2010), בלגיה (Ducro & Pham, 2006), ברזיל (Baltieri & de Andrade Baltieri, & de Andrade, 2008), קנדה (Kingston, Yates, Firestone, Babchishin & Bradford, 2008), דנמרק (Bengtson, 2008), גרמניה (Stadtland 2005), ניו זילנד (Skelton, Riley, Wales, & Vess,

הדור השלישי התבסס על שיטות להערכת מסוכנות הממוקדות בגורמים דינמיים (dynamic factors) (Harris & Hanson, 2010). התפיסה ביחס לגורמים אלה היא, שהם ניתנים לשינוי בעקבות טיפול מותאם ובהתחשב בשלושה עקרונות: עקרון הסיכון (risk principle) היינו, שהטיפול יותאם לרמת המסוכנות של המטופל; עקרון הצרכים הקרימינוגניים (need principle), המדבר על התאמת יעדי הטיפול לצרכיו הקרימינוגניים של המטופל; ועקרון התגובתיות (responsivity principle), שעל פיו על הטיפול הקוגניטיבי־התנהגותי להיות מותאם לרמת המוטיבציה של המטופל וליכולותיו הקוגניטיביות (Andrews, Bonta & Hoge, 1990; Bonta & Andrews, 2007). בדור זה נבנו כלים כגון, SARN-TNA (Thornton, 2002; Webster et al., 2006) המשמש כמערכת עבודה מקובלת בשירות ניהול העבריינים (NOMS) של אנגליה וּויילס. כלים נוספים, כ־Stable-2007 (Hanson et al., 2007) ו־Acute-2007 (Hanson et al., 2007), השפיעו על ההתייחסות לגורמי סיכון דינמיים בקרב תוקפים מיניים (DPP, The Dynamic Predictors Project) (Hanson & Harris, 2000; Hanson 2007: Harris & Hanson, 2010a, 2010b). אחת מנקודות המוצא הייתה מחקרם של הנסון והאריס (Hanson & Harris, 2000), שבו זוהו שני סוגים של גורמי סיכון דינמיים: גורמי סיכון דינמיים יציבים (stable risk factors), כגון: גישה התנהגותית, הפרעות קוגניטיביות, או קושי בשליטה עצמית, וגורמי סיכון דינמיים אקוטיים (acute risk factors), זמניים, המשתנים במהירות, הקשורים גם בקונטקסט של הסביבה או של הסיטואציה. ממצא זה הוביל לפיתוחו של המדרג להערכת סיכון לעברייני מין (Sex Offender Risk Assessment Rating, SORAR) (Hanson & Harris, 2001), המכיל חמישה גורמי סיכון דינמיים יציבים, הכוללים: קושי באינטימיות, השפעות חברתיות, גישה התנהגותית, שליטה עצמית כללית, ושליטה עצמית בהקשר המיני. ארבעת גורמי הסיכון האקוטיים, הדינמיים, כוללים שימוש בחומרים פסיכואקטיביים (חפ”א), מצב רוח שלילי, כעס/עוינות, והזדמנויות לגישה לקורבן. בגלל שיקולים קונספטואליים וקליניים, ה־SONAR הופרד מאוחר יותר לשני כלים – Acute-2000 וה־Stable-2000. נערכו מחקרי תקפות (Validation studies) לכלים אלו. רמת דיוק החיזוי הייתה ב־Acute-2000 (AUC=0.74); ב־Stable-2000 (AUC=0.64), ובהמשך ה־Stable-2007 הציג דיוק רב יותר (AUC= 0.67). נערכו מחקרי תקפות ביחס ל־Stable-2007 (Eher et al., 2012; Eher et al., 2013; Nunes & Babchishin 2012), והיא נעה על הטווח שבין 0.67 ל־0.86. ביחס ל־Acute-2007, טרם בוצעו מחקרי תקפות נוספים. בתקופה זו נבנו כלים נוספים דוגמת Sexual Violence Risk-20 (SVR-20) (Boer et al., 1977) וה־Risk for Sexual Violence Protocol (RSVP) (Hart et al., 2003).

הדור הרביעי – הצביע על הצורך בשילוב בין השיטות (הדורות) הקודמות במטרה להגיע להערכה שמאפשרת להצביע על רמת המסוכנות הפוטנציאלית, כמו גם התייחסות להתערבויות נדרשות בכדי להפחיתה. קרייג וריטנברגר (Craig & Rettenberger, 2016) הצביעו על כך שמסגרות שונות שבהן מתבצעות הערכות מסוכנות באמצעות כלים מן הדור השלישי נוהגות לעבוד תחילה עם הערכה אקטוארית ולהרחיב להערכה מפורטת של גורמים קרימינוגניים (criminogenic factors) או פגיעות פסיכולוגית (psychological vulnerabilities) (Hanson 2007; Mann, Hanson, & Thornton, 2010 Ward & Beech, 2004), אשר מאפשרות לאתר בצורה טובה יותר את הדגשים להתערבויות נדרשות (target resources and interventions), בהתאם לעקרונות ה־RNR לשיקומם של תוקפים. לדידם, במסגרות עבודה אלו מתקיים הניסיון הטוב ביותר ליצור מבנה מידע דינמי הקשור לסיכון (structuring dynamic risk-related information). אופן זה מאפשר להצביע על רמת המסוכנות, על צורכי טיפול, ועל זיהוי תרחישי סיכון תוך התחשבות בשינויים המתחוללים בגורמי הסיכון הדינמיים. טרם נערכו מחקרים שבחנו את טיב הניבוי של גישות אלו.

חשוב לציין, כי הכלים האקטואריים, הן הסטטיים והן הדינמיים, התמקדו עד כה בגורמים העשויים לנבא עלייה באחוזי ההישנוּת. בשנים אחרונות החל דיון בסוגיית הגורמים המגינים (Protective Factor) בתהליך הערכה. ייתכן ששיח זה מושפע מהערכות הסיכון והצרכים המתבצעת בקרב בני נוער (De Vries, Mann, Maruna & Thornton, 2015). קיימות שלוש סיבות באשר לחשיבותם של הגורמים המגינים. הראשונה, השילוב בין השניים עשוי לשפר את תוקף הניבוי של הכלים הקיימים. לדוגמה, השילוב בין גורמי סיכון לגורמים מגינים הוכיח תוקף ניבוי טוב יותר מהערכות עם גורמי סיכון בלבד (De Vries, De Vogel, & Douglas, 2013). השנייה, התמקדות ברמת המסוכנות בלבד עלולה להוביל לניבוי־יתר בסיכון לאלימות, ולירידה בניהול סיכונים ובתכנון הטיפול. לדוגמה, ניבוי גבוה מדי עלול להוביל לפסימיות מצד המטפלים וטיפול ארוך שלא לצורך, או לניהול סיכונים מוגבל (Miller, 2006). זאת ועוד, הדגש על רמת המסוכנות בלבד עלולה להשפיע לרעה על המערכת יחסים שבין המעריך לבין העבריין מין, וכתוצאה מכך גם על תהליך השיקום עצמו (De Vries, Mann, Maruna & Thornton, 2015). בהתאם לכך, הוצעו כמה גורמים מגינים כגון: אינטרסים מיניים בריאים, יכולת הכלה לאינטימיות רגשית, רשת תמיכה חברתית ומקצועית בונה, מטרות מכוונות לעתיד, פתרון טוב של בעיות, עיסוק בעבודה או פעילות פנאי מובנית, פיכחות, תקווה, אופטימיות ומוטיבציה. כלי שפותח לצורך הערכת גורמים מגינים למבוגרים אלימים ופוגעים מינית הוא Structured Assessment of Protective Factors for violence risk (SAPROF; De Vogel, De Ruiter, Bouman, & De Vries Robbé, 2012). כלי זה טרם נבדק, ויכולת ניבוי ההישנות, כמו גם רמת דיוקו, טרם נבחנה.

בישראל, השינוי ותחילת ההתייחסות לנושא החלה ב־1984 בעקבות גזר דין ע”פ83 / 379 יוסף אלמליח נ’ מדינת ישראל. אלמליח שהיה עבריין מין שנידון ל־15 שנות מאסר בגין אונס, יצא לחופשה, ובמהלכה ביצע שוב ניסיון לאונס. בעקבות זעקות הקורבן הגיעה המשטרה ומנעה את ביצוע האונס. בפסק הדין של בית המשפט העליון, שניתן בדצמבר 1984 ושדחה את ערעורו על ההרשעה, נאמר מפי הנשיא שמגר: “בשולי הדברים ברצוני להסב את תשומת לבו של היועץ המשפטי לממשלה, כי שוב לפנינו מקרה, אשר כאמור איננו הראשון, בו מבוצעת עבירת מין חמורה על ידי אסיר בחופשה, המרצה עונש מאסר קודם על אותה עבירה ממש: בעת ביצוע העבירה מושא ערעור זה היה המערער בבאר שבע בעקבות חופשה, שהוענקה לו בבית הסוהר, בו ריצה עונש מאסר של 15 שנה בשל מעשה אונס אכזרי שהורשע בו. מן הראוי שהרשויות, המופקדות על העניין, ישובו וישקלו את המדיניות הנקוטה על ידי שירות בתי הסוהר בעניין מתן חופשות לאסירים, שביצעו עבירות המסכנות את שלום הציבור. לא מחוור לנו, על יסוד מה נקבע במקרה דנן, כי המערער יכול לצאת לחופשי בלי להוות סיכון לציבור, ואנו חוששים, כי המדיניות הנקוטה בשירות בתי הסוהר מושתתת בעיקרה על מתכונת אוטומטית ואינה כוללת מידה מספקת של שיקול של המקרה האינדיווידואלי”. פסק דין זה הוביל לתחילת ביצוע הערכות מסוכנות לעברייני מין בשלבים שונים במהלך המאסר על פי תקנות שהונהגו בשב”ס. ב־2006 חוקק חוק הגנה על הציבור מפני עבירות, לצד חקיקות נוספות בתחום זה. חקיקה זו דורשת הערכת מסוכנות כחלק מן ההליכים המשפטיים טרם מתן גזר הדין. הערכת מסוכנות לקראת שחרור עבריין המין ממאסר או עם סיום ריצוי העונש למטרת פיקוח והמשכו. כמו כן, מתבצעות הערכות מסוכנות במהלך המאסר ולאחריו לצורכי טיפול ו/או חופשות על פי תקנות שב”ס.  יש לציין כי סוגיית מסוכנותו הפוטנציאלית של התוקף הוזכרה גם בחוקים נוספים, כגון: בחוק למניעת אלימות במשפחה, תשנ”א-1991, או בסעיף 9 בחוק שחרור על תנאי ממאסר, תשס”א-2001 הדן בשיקולי ועדת השחרורים “בבואה להחליט אם ראוי אסיר לשחרור על־תנאי, תשקול הועדה את הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר לשלום הציבור, לרבות למשפחתו, לנפגע העבירה ולביטחון המדינה, את סיכויי שיקומו של האסיר ואת התנהגותו בכלא”.

חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין התשס”ו-2006, שנכנס לתוקפו בישראל באוקטובר 2007, קבע גם מהי ההכשרה הנדרשת ממעריך מסוכנות ומהם הנושאים הרלוונטיים שצריכים להילמד, וביניהם: פסיכופתולוגיה; התנהגות נורמלית ואב־נורמלית; עקרונות בריאיון קליני; מיניות האדם; הפרעות בתפקוד המיני, הפרעות בזהות המינית וסטיות; מאפיינים קרימינוגנים של עברייני מין או עקרונות בעבריינות ובסטייה חברתית, בדגש על עברייני מין; מעגל התקיפה; קורבנות; הערכת מסוכנות; דרכי טיפול והתערבות בעברייני מין.

בחטיבה לפסיכיאטריה משפטית (מב”ן) ובמרכז להערכת מסוכנות מתבצעות הערכות מסוכנות רק לעברייניי מין שהורשעו בדין, בצמתים שונים של ההליך המשפטי ושל המאסר, ככל שמדובר בעברייני מין שנידונו למאסר בפועל, ולמטרות שונות: טרם גזר דין, לצורך דיון בוועדת השחרורים; לצורך דיון בצו הפיקוח; והכול במסגרת חוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין. הערכות המסוכנות שמבוצעות כיום, הן במב”ן והן במרכז להערכת המסוכנות, נעשות במבנה של ריאיון קליני מובנה, הבוחן היבטים רבים שנמצאו רלוונטיים לצורך הערכת המסוכנות הפוטנציאלית, כגון היסטוריה אישית ומשפחתית, עבר רפואי, יחסים בינאישיים בעבר ובהווה, מיומנויות חברתיות, התפתחות מינית, יכולת שליטה עצמית, התייחסות לעבירה, התייחסות לקורבן, זמינות הקורבן, היסטוריה פלילית, שימוש בחומרים משַני תודעה, מוטיבציה לטיפול, יחס הסביבה ועוד. לצורך הערכת המסוכנות של היחיד מעבדים מידע זה בהתרשמות קלינית תוך הישענות על הידע התיאורטי ועל האבחנות הפסיכיאטריות הקיימות בספרות (למשל, אבולעפיה, 2008; Hanson & Harris, 2000; Harris & Hanson, 2010; Miller, Amenta & Conroy, 2005), תוך התייחסות לתכנים הבאים: פסיכופתולוגיה קיימת, שימוש במנגנוני הגנה, קשיים בינאישיים, עיוותים קוגניטיביים, קושי באינטימיות, השפעות חברתיות, לקיחת אחריות ואופן התייחסות לעבירה, קיומה או אי קיומה של סטייה מינית, בחינת הצרכים הקרימינוגניים, תובנה ויכולת אינטרוספקציה בטיפול, רשת תמיכה חברתית ויכולת פתרון בעיות.

הערכות המסוכנות מתבצעות לאורך העשור האחרון בשילוב שבין הדורות ומתייחסות לגורמים סטטיסטיים ולגורמים דינמיים, לצורך בטיפול ולמהותו. בתחילת התהליך, בשנות ה־90, הערכות המסוכנות בוצעו, בדומה לדור הראשון, כפי שפורט, קרי – ריאיון קליני מובנה. במשך השנים בוצעו הערכות המסוכנות על פי הדור הרביעי, קרי – בשילוב התייחסות בין גורמים סטטיים הקיימים במכלול הכלים השונים וגורמים דינמיים שתוארו בכלים ובספרות. שילוב זה בין המדדים השונים מתקיים בישראל כבר מתחילת שנות ה־2000 ובכך הקדים מאוד את התפיסה המוצגת כיום בעולם. עם זאת, הכלים הקיימים בעולם טרם תוקפו לשפה העברית.

מסגרת נוספת שבה מתבצעות הערכות סיכון היא שירות המבחן למבוגרים. תהליכי האבחון בשירות המבחן נערכים באופן מתוכנן ומובנה. לצורך כך נקבעו ארבעה אשכולות לאבחון עוברי החוק: אשכול התפקוד, אשכול היחסים, אשכול האישיות ואשכול העבריינות. בכל אשכול כמה אינדיקטורים (17 אינדיקטורים בסך הכול), המהווים תמונה אבחונית שלמה של הנבדק ושל הערכת הסיכון לעבריינות אל מול הסיכוי לשיקום (מעצבים שינוי, 2010). בתוך כך נבנה כלי הערכה אבחוני ל”מיפוי סיכון/סיכוי”, שמטרתו לסייע לקציני המבחן למפות את התמונה האבחונית, לגבש את המלצתם בתסקיר ולהעריך את מוקדי הטיפול והשיקום של הנבדק. כלי זה נבדק ונמצא תקף ומהימן (קדם, וייס, פולק ואהרונוב, 2015).

על בסיס תורת האבחון הותוו קווי מתאר, עקרונות וכללים לכתיבת תסקיר קצין מבחן למבוגרים, המוגש למערכת אכיפת החוק במסגרת ההליך הפלילי. מטרתו של התסקיר היא להביא בפני מערכת אכיפת החוק תמונה אובייקטיבית, ככל האפשר, ביחס למצבו של הנבדק ותפקודו, הרקע האישי והעברייני, הערכת הסיכון להישנוּת עבירה וסיכויי השיקום, וכן המלצה, הכוללת במקרים המתאימים, תוכנית שיקומית במסגרת צו מבחן. תסקירי שירות המבחן למבוגרים נכתבים במבנה אחיד, כאשר המרכיב האינדיבידואלי נמצא בבסיס התוכן של התסקיר (שירות המבחן למבוגרים, 2014). להליך זה נוספים כלים תומכי החלטה לאבחון ולהערכה בתחומי מומחיות ספציפיים: בתחום האלימות הכללית (אינס וגריפל, 2011), בתחום האלימות במשפחה (אינס, 2004) ובתחום עבריינות המין. הכלים מבוססים על כלי הערכה מתחום העבריינות ומהתחומים הספציפיים וכן על עבודת קציני המבחן. מטרתם של כלים אלה היא לסייע לקצין המבחן להעריך את הסיכון ואת המסוכנות של עובר החוק בתחומים אלה, במסגרת התסקיר המוגש למערכת אכיפת החוק ולבית המשפט, וזאת תוך התייחסות להיבטים הקשורים להגנה על הציבור ועל קורבנות פוטנציאלים, על מנת כדי לסייע בקבלת החלטות מבוססות ואפקטיביות, המשלבות ניסיון, ידע ומחקר, ובבניית תוכנית שיקומית מותאמת.

בתחום עבריינות המין, בשירות המבחן למבוגרים עובדים קציני מבחן שהוכשרו לעבודה בתחום ייחודי זה. קציני מבחן ייעודיים אלה עורכים תסקירי מעצר למופנים המואשמים בעבירות מין כבר בשלב הליך המעצר וכן מגבשים תסקירים לעונש בשלב מתן גזר הדין. במסגרת תסקיר המעצר, המטרה היא לבצע הערכת סיכון לצורך בחינת השחרור לחלופת מעצר בתנאים מגבילים והאפשרות לשילוב טיפול מתאים כבר בשלב הזה של ההליך המשפטי. לשם כך נערכת על ידי קצין המבחן, במסגרת עריכת התסקיר, הערכת סיכון, המבוססת על פרמטרים להערכת מסוכנות המקובלים בתחום וכן על מצבו של העצור והחלופות המוצעות. בהליך המשפטי בטרם גזר הדין, קצין המבחן משלב בתסקיר לעונש התייחסות להערכת המסוכנות אשר בוצעה על ידי מעריך המסוכנות מכוח חוק ההגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס”ו-2006. הערכה זו משמשת לצורך גיבוש ההמלצה לעונש, הכוללת, במקרים המתאימים, תוכנית לשיקום מונע לשם מניעת ביצוע עבירות מין חוזרות (משרד העבודה והרווחה, 2015).

הספר נכתב על ידי קרימינולוגים קליניים, פסיכיאטרים, עורכי דין, פסיכולוגים, עובדים סוציאלים, חוקרים ומעריכי מסוכנות מן המובילים בארץ. לחלק מן הכותבים ניסיון קליני רב בביצוע הערכות המסוכנות לצד ניסיון מחקרי אקדמי בתחום מורכב זה, הדורש שילוב של תחומי ידע רבים, בתחום ההערכות מסוכנות כפי שפורט, לצד ידע קרימינולוגי, פסיכולוגי, משפטי וסוציולוגי והיכולת להשתמש ב”שפות” השונות של כל תחום מחקרי. זהו ספר ראשון בתחום זה הרואה אור בישראל והוא נועד להעשיר את הידע וההבנה של העוסקים בתחום, לרבות סטודנטים ואנשי מקצוע, ולשמש בסיס ללמידה ולמחקרים נוספים בתחום. הספר כולל התייחסות לתחומים רחבים מעבר לנושאו העיקרי. בנוסף, כל אחד מן הפרקים עבר בחינה אקדמית על ידי מומחים בתחום ועל פי דרישות אקדמיות מקובלות.

הספר כולל 11 פרקים המחולקים לשלושה שערים ושער רביעי הכולל חקיקה ותקדימי חקיקה בהקשר להערכות מסוכנות ועבריינות מין.

השער הראשון עוסק בהערכת מסוּכָּנוּת, מערכות אכיפת החוק והטיפול. שער זה כולל שלושה פרקים. הפרק הראשון עוסק במקומן של הערכות המסוכנות המשטרתיות בהחלטות שיפוטיות בעבירות אלימות כלפי בנות זוג, בבחינת המידה שבה מאמצת המערכת המשפטית את הערכת המסוכנות אשר ניתנת על ידי המשטרה בתחילתו של הליך הפלילי, קרי – בבקשות להארכת המעצר הראשונה בעבירות אלימות בין בני זוג (אלמ”ב), ולקראת סיומו של ההליך הפלילי במסגרת שיקולי גזר הדין. הפרק השני עוסק בשימוש בהערכת מסוכנות על ידי בית המשפט. הפרק סוקר את הדילמות העולות משימוש בהערכת המסוכנות ואת השימוש הנרחב שנעשה בהן על ידי בתי המשפט בהליכים השונים ודן, בין היתר, ב”התמסרותם” להערכות המסוכנות. הפרק השלישי דן בהערכת מטפלים את המטופלים בהתייחס לפסיכופתיה וסגנון חיים בקרב עוברי חוק בשירות מבחן למבוגרים. הפרק בוחן את ההבדלים בהערכות של מנחי קבוצות בשירות מבחן למבוגרים ביחס לשתי אוכלוסיות עבריינים: עברייני מין ועברייני אלימות במשפחה (אלמ”ב).

השער השני עוסק בהערכת מסוּכָּנוּת בתחום עבריינות מין. שער זה כולל חמישה פרקים. הפרק הראשון עוסק במחקר אמפירי שבדק מדדים להערכת מסוכנות מינית לעברייניות מין. זהו המחקר האמפירי הראשון ביחס לאוכלוסייה זו בישראל. הפרק השני עוסק ביעילות הטיפול בעברייני מין והשלכתו על מסוכנות מינית. בפרק מוצגים מספר כלים שבהם ניתן לעשות שימוש בעבודה הטיפולית והפיקוחית עם עברייני המין במטרה לצמצם את המועדות המינית. הפרק נועד לסייע לקלינאים, לאנשי תקון ופיקוח ולמעריכי מסוכנות בבואם לאמוד את השפעות הטיפול על המטופל. הפרק השלישי עוסק בהערכת מסוכנות מינית בקרב עברייני מין עם מוגבלות שכלית. הוא מתייחס לאוכלוסייה ייחודית ודן בסוגיות המטרידות את מערכת המשפט הפלילי ואת הקהילות המקצועיות המטפלות בעוברי חוק אלו. הפרק מחדד את הצורך בפיתוח כלי הערכה ומדידה מובנים המותאמים לאנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. הפרק הרביעי עוסק במקומה של נפגעת העבירה בהערכת מסוכנותו של עבריין המין. הפרק גורס כי לנפגעים אין מעמד לעניין הערכות המסוכנות. פרק זה בחן לראשונה את מקומה של נפגעת עבירות המין בהערכת מסוכנותו של הפוגע בה, לאחר שהורשע, והטענה המובאת בו היא כי יש להקנות לנפגעת זכות להשמעת קולה לעניין הערכת מסוכנות זו. הפרק החמישי עוסק בהערכות סיכון וצרכים למתבגרים פוגעים מינית. הוא מציג את אופן הביצוע של הערכות צרכים וסיכון למתבגרים פוגעים מינית, זאת תוך הצגת הרקע התיאורטי הקיים ואופן יישומו בפועל באמצעות תיאור מקרה.

השער השלישי עוסק בסוגיות בהערכת מסוּכָּנוּת ובריאות הנפש. שער זה כולל שלושה פרקים. הפרק הראשון עוסק בשימוש במבחנים נוירוקוגניטיביים בחיזוי מסוכנות בקרב חולי נפש. הפרק סקר מקור נוסף להערכת מסוכנותם של חולי נפש, המתבסס על תוצאות אבחון נוירוקוגניטיבי. אבחון זה מוסיף פרמטרים אובייקטיביים הקשורים להפרעות בשליטה בדחפים, חוסר גמישות ועיוותים רגשיים הנובעים מסכֵמות קוגניטיביות שליליות. הפרק השני הציג את תיקופו של הכלי HCR-20 לשפה עברית. מדובר בכלי המאפשר הערכה קלינית מובנית של מסוכנות בקרב חולי הנפש בישראל, מדובר בכלי מובנה, שתוּקף לשפה העברית ולכך יש משמעות רחבה ומשמעותית. הפרק השלישי עוסק בהערכת סיכון אובדני. התנהגות אובדנית מהווה את אחד מתחומי העיסוק המרכזיים של העוסקים בתחום בריאות הנפש. הפרק סוקר את סימני אזהרה, גורמי סיכון וגורמים מגוננים. כמו כן נסקרים בו כלי אבחון נבחרים להערכת אובדנות.

השער הרביעי כולל חקיקה ותקדימי חקיקה בהקשר להערכות מסוכנות ועבריינות מין בהתייחס לעבריינות מין. הערכת המסוכנות וההתייחסות לסוגיית המסוכנות בכלל מעוגנות בחוק. השער כולל את החוקים: חוק הגנה על הציבור מפני עבירות מין, התשס”ו-2006, חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס”א (2001), חוק למניעת העסקה של עברייני מין במוסדות מסוימים, תשס”א (2001) וחוק מגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת העבירה, תשס”ה (2004). כמו כן, הובאו מספר החלטות שיפוטיות (בש”פ), שדנו ביישומו של חוק הגנה על הציבור מפני עבירות מין ובאופי ההגבלות שניתן להשית על עבריין המין במתן צו פיקוח. הנספח בספר כולל רשימת מקורות שבהם ניתן למצוא כלים שונים העוסקים בהערכת מסוכנות.

תודותינו נתונה למחברי הפרקים על שיתוף הפעולה, לקוראי הפרקים על הערותיהם והארותיהם החשובות והמועילות, ולעמותת קש”ת שסייעה במימון ההוצאה לאור של הספר.

מקורות

אבולעפיה, י’ (2008). הבניה קורבנית ככלי להערכת מסוכנות בקרב עברייני מין. בתוך א’ שהם (עורכת). הפיקוח על עברייני מין בישראל ענישה או טיפול? (עמ’ 90-63). תל־אביב: פרלשטיין־גינוסר בע”מ.

אייזנשטדט, מ’ (2007). האם מושג “מסוכנות” מסוכן? ביטחון סוציאלי, 75, 88-65.

אשל, ע’ וזליגמן, צ’ (2017). היה או לא היה? כאשר צללים של פגיעה מינית בילדוּת עולים בטיפול. הרצליה: מסדה.

אינס, א’ (2004). אלימות בין בני זוג – תדריך לאנשי מקצוע, התערבות ראשונית: הערכת מסוכנות ודרכי הגנה. ירושלים: השירות לרווחת הפרט והמשפחה, האגף לשירותים חברתיים ואישיים, משרד הרווחה והשירותים החברתיים.

אינס, א’ וגריפל, א’ (2011). אבחון והערכה בנושא אלימות – כלי הערכה לקציני מבחן. ירושלים: שירות המבחן למבוגרים, אגף המחקר, משרד הרווחה והשירותים החברתיים.

זליגמן, צ’ וסולמון, ז’ (2004). הסוד ושברו: סוגיות בגילוי עריות. תל אביב: הקיבוץ המאוחד.

קים, י’, בר־זוהר, י’ ועדן, ל’ (2008). קורבנות, אכיפת החוק, מין וחברה. ירושלים: כרמל.

חובב, מ’, מהל, ח’ וגולן, מ’ (2008). מסיכון לסיכוי, התערבויות טיפוליות בנוער עובר חוק ובצעירים במצוקה. ירושלים: כרמל.

ישראל, תשנ”א-1991. חוק למניעת אלימות במשפחה.

ישראל, תשס”א-2001. חוק שחרור על תנאי ממאסר.

ישראל, תשס”ו-2006. חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין.

מהל, ח’, חובב, מ’ וגולן, מ’ (2008). התמכרויות, אלימות ועבירות מין. טיפול לאור החוק. ירושלים: כרמל.

משרד העבודה והרווחה (2015). אמות מידה מקצועיות לטיפול ייעודי בעברייני מין ופוגעים מינית. ירושלים: משרד הרווחה והשירותים החברתיים ומשרד הבריאות.

קדם, ר’, וייס, י’, פולק, י’, ואהרונוב, א’ (2015). תוקף דף מיפוי להערכת סיכון לעבריינות וסיכוי לשיקום. ירושלים: שירות המבחן למבוגרים, אגף המחקר, משרד הרווחה והשירותים החברתיים.

קורן, ז’ ולב ויזל, ר’ (2015). כשהזמן עמד מלכת, גילוי עריות – מפגיעה לצמיחה. קרית ביאליק: “אח” בע”מ.

שהם, א’ (2008). הפיקוח על עבריני מין בישראל ענישה או טיפול?. תל־אביב: פרלשטיין־גינוסר.

שוהם, ש’ ג’ (2009). הקדמה למהדורה השלישית. בתוך ש’ ל’ שוהם, ג’ שביט, ג’ קאבאליון ות’ עינת (עורכים), עבירות ועונשים: מבוא לפנולוגיה (עמ’ 25-1). קרית ביאליק: “אח” בע”מ.

שירות המבחן למבוגרים (2014). התסקיר לעונש, תסקיר קצין מבחן למבוגרים – תפיסה, קווי מתאר ועקרונות. ירושלים: שירות המבחן למבוגרים, אגף תקון, אגף בכיר למחקר, תכנון והכשרה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים.

שירות המבחן למבוגרים (2010). מעצבים שינוי – תורת האבחון והאבחון הממוקד. ירושלים: שירות המבחן למבוגרים, אגף תקון, אגף בכיר למחקר, תכנון והכשרה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים.

שחורי, מ’, בן דוד, ש’ וחובב, מ’ (2008). טיפול בעברייני מין בישראל, אתגרים בזיהוי, באפיון ובמענה הטיפולי. ירושלים: כרמל.

Andrews, D. A., & Bonta, J. (2006). The Psychology of Criminal Conduct (4th ed.). Cincinnati, OH: Anderson.

Andrews, D. A., Bonta, J., & Wormith, S. J. (2006). The recent past and near future of risk and/or need assessment. Crime and Delinquency, 52, 7-27.

Baltieri, D.A., & De Andrade, A.G. (2008). Comparing serial and nonserial sexual offenders: Alcohol and street drug consumption, impulsiveness and history of sexual abuse. Revista brasileria de psiquiatria, 30, 25-31.

Barbaree, H., Langton, C.M., Andres Gopnik-Lewinski, A. & Beach, C.A. (2013). Risk assessment of sex offenders. In H. Bloom & R. D. Schneider (Eds.), Law and Mental Disorder: A Comprehensive and Practical Approach (pp. 122-145). Toronto, ON: Irwin Law Inc.

Beaver, P.K. & Walsh, P.A. (2013). The Ashgate Research Companion to Biosocial Theories of Crime. Farnham, UK: Ashgate.

Bengtson, S. (2008). Is new better? A cross-validation of the Static-2002 and the Risk Matrix 2000 in a Danish sample of sexual offenders. Psychology, Crime & Law, 14, 85-106.

Boer, D.P. & Hart, S.D. (2009). Sex offender risk assessment: Research, evaluation, “best-practice” recommendations and future directions. In J. L. Ireland, C. A. Ireland, & P. Birch (Eds.), Violent and Sexual Offenders: Assessment, Treatment and Management (pp. 27-42). Cullompton, UK: Willan Publishing.

Boer, D.P., Hart, S.D., Kropp, P.R. & Webster, C.D. (1997). Manual for the Sexual Violence Risk-20: Professional Guidelines for Assessing Risk of Sexual Violence. Vancouver, Canada: The Mental Health, Law and Policy Institute.

Bonta, J. & Andrews, D.A. (2007). Risk-Need-Responsivity Model for Offender Assessment and Rehabilitation (User Report 2007-06). Ottawa, ON: Public Safety Canada.

Craig, L.A., Beech, A.R. & Browne, K.D. (2006a). Cross validation of the risk matrix 2000 sexual and violent scales. Journal of Interpersonal Violence, 21, 1-22.

Craig, L.A., Beech, A.R. & Browne, K.D. (2006b). Evaluating the predictive accuracy of sex offender risk assessment measures on UK a samples: A cross-validation of the risk matrix 2000 scales. Sex Offender Treatment, 1, 1-16.

Craig, L.A., Browne, K.D., Stringer, I. & Beech, A. (2004). Limitations in actuarial risk assessment of sexual offenders: A methodological note. The British Journal of Forensic Practice, 6, 16-32.

Craig, L.A., Browne, K D. & Beech, A.R. (2008). Assessing Risk in Sex Offenders: A Practitioner’s Guide. Hoboken, NJ: John Wiley & Son.

Ducro, C. & Pham, T. (2006). Evaluation of the SORAG and the Static-99 on Belgian sex offenders committed to a forensic facility. Sexual Abuse: A Journal of Research and Treatment, 18, 15-26.

Eher, R., Matthes, A., Schilling, F., Haubner-MacLean, T. & Rettenberger, M. (2012). Dynamic risk assessment in sexual offenders using STABLE-2000 and the STABLE-2007: An investigation of predictive and incremental validity. Sexual Abuse: A Journal of Research and Treatment, 24, 5-28.

Hanson, R.K. (2007, March). How Should Risk Assessments for Sexual Offenders be Conducted?. Paper presented at the Fourth Annual Forensic Psychiatry Conference, Victoria, British Columbia, Canada.

Hanson, R.K. & Harris, A.J.R. (2001). A structured approach to evaluating change among sexual offenders. Sexual Abuse, 13, 105-122.

Hanson, R.K., & Harris, A.J.R. (2000). Where should we intervene? Dynamic predictors of sexual offence recidivism. Criminal Justice and Behavior, 27, 6-35.

Hanson, R.K., Harris, A.J.R., Scott, T.L. & Helmus, L. (2007). Assessing the Risk of Sexual Offenders on Community Supervision: The Dynamic Supervision Project (Corrections research user report 2007-05). Ottawa, ON: Public Safety Canada. Retrieved fromhttp://www.publicsafety.gc.ca/res/cor/rep/_fl/crp2007-05-en.pdf.

Hanson, R. K., & Morton-Bourgon, K. (2005). Predictors of Sexual Recidivism: An Updated Meta-Analysis (Corrections Research, Public Safety and Emergency Preparedness Canada, Ottawa, Canada).

Hanson, R.K., & Morton-Bourgon, K. (2009). The accuracy of recidivism risk assessments for sexual offenders: A meta-analysis of 118 prediction studies. Psychological Assessment, 21, 1-21.

Hanson, R.K., & Thornton, D. (2000). Improving risk assessment for sex offenders: A comparison of three actuarial scales. Law and Human Behavior, 24, 119-136.

Harris, A.J.R. & Hanson, R.K. (2010). Clinical, actuarial, and dynamic risk assessment of sexual offenders: Why do things keep changing?. Journal of Sexual Aggression, 16, 296-310.

Hart, S.D., Kropp, P.R., Laws, D.R., Klaver, J., Logan, C. & Watt, K.A. (2003). The Risk for Sexual Violence Protocol (RSVP): Structured Professional Guidelines for Assessing Risk of Sexual Violence. Burnaby: Mental Health, Law, and Policy Institute, Simon Fraser University.

Hart, S., Laws, D.R., & Kropp, P.R. (2003). The promise and the peril of sex offender risk assessment. In T. Ward, D.R. Laws & S.M. Hudson (Eds.), Sexual Deviance: Issues and Controversies (pp. 207-225). Thousand Oaks, CA: Sage Publications.

Jablensky, A. (2007). Living in a Kraepelinian world: Kraepelin’s impact on modern psychiatry. History of Psychiatry, 18, 381-388.

Kingston, D.A., Yates, P.M., Firestone, P., Babchishin, K. & Bradford, J. (2008). Long term predictive validity of the Risk Matrix 2000: A comparison with the Static-99 and the Sex Offender Risk Appraisal Guide. Sexual Abuse: A Journal of Research and Treatment, 20, 466-484.

Mann, R.E., Hanson, R.K., & Thornton, D. (2010). Assessing risk for sexual recidivism: Some proposals on the nature of psychologically meaningful risk factors. Sexual Abuse: A Journal of Research and Treatment, 22, 191-217.

Meehl, P.E. (1954). Clinical Versus Statistical Prediction: A Theoretical Analysis and a Review of the Evidence. Minneapolis, MN: University of Minnesota Press.

Miller, H.A., Amenta, A. & Conroy, M. (2005). Sexually violent predator evaluations: Empirical evidence, strategies for professionals, and research directions. Law and Human Behavior, 29, 29-54.

Moffitt, T.E. (2005), The new look of behavioral genetics in developmental psychopathology: Gene-environment interplay in antisocial behaviors. Psychological Bulletin, 13, 533-554.

Nunes, K.L. & Babchishin, K.M. (2012). Construct validity of stable-2000 and stable-2007. Sexual Abuse: A Journal of Research and Treatment, 24, 29-45.

Phenix, A., Doren, D., Helmus, L., Hanson, R.K. & Thornton, D. (2008). Coding rules for Static-2002. Retrieved June 2015, from: http://www.static99.org/Pdfdocs/static-99andstatic-2002R.

Quinsey, V.L., Harris, G.T., Rice, M.E. & Cormier, C. (2006). Violent Offenders: Appraising and Managing Risk (2nd ed.). Washington, DC: American Psychological Association.

Rettenberger, M., Matthes, A., Boer, D.P. & Eher, R. (2010). Actuarial recidivism risk assessment and sexual delinquency: A comparison of five risk assessment tools in different sexual offender subtypes. International Journal of Offender Therapy and Comparative Criminology, 54, 169-186.

Singer, J.C., Boer, D.P. & Rettenberger, M. (2013). A convergent approach to sex offender risk assessment. In K. Harrison & B. Rainey (Eds.), The Wiley-Blackwell Handbook of Legal and Ethical Aspects of Sex offender Treatment and Management (pp. 341-355). New York, NY: Wiley.

Skelton, A., Riley, D., Wales, D. & Vess, J. (2006). Assessing risk for sexual offenders in New Zealand: Development and validation of a computer-scored risk measure. Journal of Sexual Aggression, 12, 277-286.

Stadtland, C., Hollweg, M., Kleindienst, N., Dietl, J., Reich, U., & Nedopil, N. (2005). Risk assessment and prediction of violent and sexual recidivism in sex offenders: Long-term predictive validity of four risk assessment instruments. Journal of Forensic Psychiatry and Psychology, , 92-108.

Szmukler, G. (2001). Violence risk prediction in practice. British Journal of Psychiatry, 178, 84-85.

Thornton, D. (2002). Constructing and testing a framework for dynamic risk assessment. Sexual Abuse: A Journal of Research and Treatment, 14, 139-153.

Thornton, D. & Beech, A. R. (2002). Integrating Statistical and Psychological Factors Through the Structured Risk Assessment Model. Paper presented at the 21st annual research and treatment conference, Association of the Treatment of Sexual Abusers, 2-5 Oct, Montreal, Canada.

Thornton, D., Mann, R., Webster, S., Blud, L., Travers, R., Friendship, C. & Erikson, M. (2003). Distinguishing and combining risks for sexual and violent recidivism. In R.A. Prentky, E.S. Janus & M.C. Seto (Eds.), Sexually Coercive Behavior: Understanding and Management (vol. 989, pp. 225-235). New York: New York Academy of Sciences.

Trede, K. (2007). 150 years of freud-kraepelin dulism. Psychiatric Quarterly, 78, 237-240.

Wong, S.C.P., Olver, M.E., Nicholaichuk, T.P. & Gordon, A. (2003). The Violence Risk Scale: Sexual Offender Version (VRS-SO). Saskatoon: Regional Psychiatric Centre and University of Saskatchewan, Saskatoon, Saskatchewan, Canada.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “הערכת מסוּכָּנוּת”