החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

מאנונימי למוכר

מאת:
הוצאה: | 2017-02 | 167 עמ'
קטגוריות: ניהול ועסקים

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

39.00

רכשו ספר זה:

ספר ייחודי המוכיח כי אותו פחד הקיים ברובנו – להצליח בגדול, הוא זה המסוגל גם לדחוף אותנו לעבר הגשמת כל חלומותינו!  סיפורו האישי של המחבר, בשילוב הכלים ושיטות העבודה הפרקטיות המוצעות בספר, מראים, שלב אחר שלב, איך תוכלו גם אתם להפוך מאנשים אנונימיים להצלחה מסחררת!

~ עמית אופיר- הרפתקן, חוקר, סופר בינלאומי, יועץ עסקי

 

***

שואף להיות מצליח ומוכר בתחומך, אך לא יודע איך להתחיל?

ספר זה יעזור לך להבין בדיוק כיצד לפעול כדי להפוך מאנונימי למצליח ולמוּכָּר בתחומך. הדרך הייחודית שאותה עבר המחבר, ההצלחות והכישלונות שלו, לצד הניסיון הרב שצבר ואופן החשיבה המיוחד שלו, יובילו אותך בדרך המלך  להצלחה ביציאה לרשת.

 

בוא ללמוד איך להתמודד עם הפחד מחשיפה ומ"מה יגידו" בעזרת כלים פשוטים ליישום.

בהחלטה נחרצת ובלתי מתפשרת הפך המחבר, אוֹרי ישראל, מאדם בלתי נראה, מופנם, שקט וחסר ביטחון לאישיות  משפיעה, מעוררת השראה ומובילת דעה. זה לא קרה בן לילה, והיו כמובן גם מהמורות וקשיים, ועתה הוא חושף את הדרך ואת השיטה שפיתח, כדי שגם אתה תוכל להתגבר על הפחדים ולהפוך למוכר ולמצליח בתחומך.

 

למד ותרגל כיצד להפוך לבעל עסק מצליח ומוכר ברשתות החברתיות תוך שנה אחת בלבד!

ספר זה איננו ספר קריאה רגיל. הבנת השיטה של המחבר תאפשר לך להשתמש בכלים עוצמתיים ולהפיץ את הבשורה שלך לעולם ולבנות עסק מצליח ומשגשג.

 

אוֹרי ישראל הוא מנכ"ל חברת Red Frog – להוביל חדשנות ברשת, מרצה, מוביל דעה, יזם, ומוביל עסקים, חברות ומותגים להשגת מקסימום חשיפה, מעורבות ומכירות ברשת האינטרנט. אורי הצליח להפיק ולהפיץ למעלה מאלף סרטונים ברשת תוך שנתיים, צבר למעלה ממיליון צפיות, ואלפי אנשים שמעו את הבשורה שלו מעל במות רבות ונחשבות. באמצעות פעילות מסיבית ברשת, המחבר הצליח לעורר עניין רב, להגדיל את היקף המכירות בחברה שבבעלותו במאות אחוזים, להופיע בטלוויזיה, ואף ליווה עשרות עסקים במגוון תחומים מבחינה עסקית ושיווקית. בכל אחד מהעסקים הללו הצליח להגדיל מכירות ב- 60% בממוצע.

מקט: 001-3000-043

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


הקדמה

ניצן הלוטוס

נפלא כוחו של אדם המביט בניצן ורואה בו את הפרח. אשרי האדם המבין כי גם הניצן המתקשה להיפתח ראוי לפרוח.

~ אנונימי

הייתי הילד הכי שקט בכיתה, הכי ביישן בשיעור והכי מופנם בהפסקה.

בבית הספר היסודי, בחטיבה, בתיכון – ישבתי בשיעורים כמו דג – שקט, לא בולט. לא הצבעתי, לא דיברתי, פשוט הייתי עוד אחד מרבים שתפס כיסא.

בהפסקות בבית הספר הייתי ניצב, ולא ממש נוכח. גם בחברת אנשים הייתי ‘בחזקת נעלם’. בכל מיני סיטואציות חברתיות היו שואלים תמיד ‘למה הוא לא מדבר’? לא דיברתי משום שכל הזמן העסיק אותי דבר אחד: מה יגידו עליי? מה יחשבו? שלא אטעה… שלא אעשה לעצמי פדיחות…

פחדתי לדבר עם אנשים; התביישתי להתחיל עם בנות, וכשכבר ניגשתי וקיבלתי סירוב, זה גמר אותי והחזיר אותי עוד יותר עמוק למערה שיצרתי לעצמי. נרתעתי מה-‘לא’. אני תמיד מספר שהייתי הילד היחיד שעשה חרם על עצמו….

לפעמים גם היו מתבדחים על חשבוני, וזה עשה לי רע עוד יותר. השתדלתי להתרחק כמה שיותר ממצבים חברתיים שעשויים להביך אותי. וכל אותה עת תהיתי ביני לביני: האם אני בכלל מעניין? האם יש לי ערך? למה זה קורה לי? למה אני לא מצליח להוציא את מה שיש לי בפנים? למה לכולם הולך, ולי לא?

הלכתי למסיבות ולא נהנתי. הייתי שחקן משנה, עומד בצד ומתבונן, וגם כשכבר רקדתי, לא באמת נהניתי מזה. כולם נראו לי שמחים ועליזים יותר ממני.

הרגשתי שיש לי מה להגיד; שיש לי מה לתת, אבל לא היה לי אומץ לעשות את זה, וכל פעם זה תיסכל אותי מחדש: איך זה שלא אמרתי מה שרציתי, איך זה שלא עשיתי מה שהתכוונתי, איך גם הפעם נשארתי בקונכיה שלי, חושש כל כך מ’מה יגידו’.

הפחד הזה זה פשוט ניהל אותי. זהו פחד עוצמתי כל כך, הוא פשוט שיתק אותי, ולא הייתי מסוגל כלל לאסוף את הכוחות, כדי לעשות מעשה. הכול נשאר בתוכי, בחזקת פוטנציאל.

היו לי מספר חברים, אבל האמת שפעמים רבות פשוט העדפתי להישאר בבית עם המחשב – חברי הטוב ביותר באותה תקופה. הוא תמיד היה שם בשבילי, מקום המפלט שלי.

עיסוק נוסף שסייע לי מאוד לאורך עשרים שנות חיי הראשונות היה אמנויות לחימה. בגיל חמש הוריי הציבו בפניי שתי אלטרנטיבות: אמנויות לחימה או התעמלות קרקע (כי טיפסתי על כל מה שאפשר, בבית ובחוץ).

תחילה, עד גיל שלוש עשרה, בחרתי בקארטה, וזו היתה בחירה מכריעה מאין כמוה, משום שיש אמְרה שטוענת: כמו שמורה טוב יכול לבנות, כך מורה רע יכול להרוס. התמזל מזלי שהיה לי מורה מדהים, שהיה גם אדם משכמו ומעלה, והוא עזר לי לבנות אישיות חזקה, נדבך אחר נדבך. הוא עזר לי לחזק את הביטחון העצמי; לימד אותי מהם סבלנות, רוגע, אמונה בעצמי ונחישות, וכן שלא לוותר לעצמי לעולם.

מאוחר יותר, עברתי ללמוד טאיקוונדו, אמנות לחימה קוריאנית, עם אותו מורה מדהים. השתתפתי בתחרויות ובקרבות, קיבלתי הזדמנות להדריך, ואף להעביר חלקים באימונים ובאליפויות מקומיות וארציות. שם, באולם אימוני הטאיקוונדו, הרגשתי בבית; שם נהניתי מכל רגע, וכל העכבות והפחדים שהיו לי במקומות אחרים נעלמו. זהו מקום שתמיד כיף לי לחזור אליו.

בגיל שש עשרה יצאתי לקורס מדריכים בווינגייט וקיבלתי תעודת מדריך מוסמך לטאיקוונדו, חזרתי למכון שלי והתחלתי לאמן קצת. זה היה ממש מוצלח – גם אימנתי וגם התאמנתי, ואז גם כישורי ההדרכה שלי השתפרו.

בהמשך הדרך ניגשתי למבחן דאן1 – חגורה שחורה, אותו לא עברתי בפעם הראשונה, וגם בשנייה, אבל בפעם השלישית, בגיל שמונה עשרה – בינגו! בעת השירות הצבאי שלי, הגעתי, עד כמה שהתאפשר לי, לאימונים, ובגיל עשרים ושתיים בערך הפסקתי להתאמן.

נחישות, ביטחון עצמי, אומץ, רוגע, סבלנות, אמונה, מחוייבות ומוטיבציה הם רק חלק מהערכים שהנחיל לי הספורט הזה, ואני מודה לאל על כל רגע שהייתי שם. אני יודע שזהו ביתי השני, ויש לי מקום חם בלב לאמנויות הלחימה. מי יודע, אולי יבוא יום ועוד אחזור לזה. בכל מקרה – בזכותן הפכתי לאדם טוב יותר,

ואז הגעתי לצבא, ילד עם קשיים חברתיים, שנזרק ביום אחד לקלחת הצבאית. לך תתמודד עם כל מה שקורה…

התקשתי מאוד להתמודד בתחילת השירות הצבאי, בטירונות. לא היה זה קושי פיזי, אלא מנטלי; קושי להתמודד עם סיטואציות לא מוכרות, ובפרט עם מצבים חברתיים. בטירונות היו כמה חבר’ה שקראו לי ‘שוקיסט’, חלקם, כולל אחד שהיה איתי באותו חדר, הפכו את זה לכינוי קבוע ולא הפסיקו להציק. גם ככה היה לי קשה, וזה רק העמיס עליי עוד, עד שלא התאפקתי והוא חטף ממני כהוגן.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “מאנונימי למוכר”