החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

רכבת השעה חמש וארבעים

מאת:
הוצאה: | 2020 | 393 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

99.00

רכשו ספר זה:

שאגת צופר מתקרבת מהדהדת ומרעידה את הווייתי. הצליל מוכר. אני מניעה את שפתיי ללא קול ושואלת, "היכן אני?"

"הבוקר נוריד לך את התפרים," נשמע פתאום קול רך, איתן ויציב, קול הבוקע מבין בליל הצפצופים המונוטוניים הצורמים באוזניי.

ויקי, אישה צעירה בשנות הארבעים לחייה – אם, רעיה וקרייריסטית, ממהרת אל תחנת הרכבת ׳השלום׳ בדרכה הביתה. זהו יומה האחרון במשרד בתל אביב. לפתע חולפת בה תחושה מוזרה, אך היא מתעלמת ממנה, מסדרת את דש חולצתה מתחת לחליפת המנהלים ועולה לרכבת שעתידה לשנות את חייה. מתפקיד בכיר בדרך לשליחות בינלאומית עם משפחתה בקנדה, מתרסקים חייה באסון תאונת הרכבת ברבדים בשנת 2005.

רכבת השעה חמש וארבעים הוא רומן אמיץ ומעורר השראה המבוסס על חיי הסופרת סיגל אור כהן ומתאר מסע אל המוות דרך גילויי האור של העולם הבא אל החיים כנגד כל הסיכויים.

זהו סיפור יוצא דופן על חוסן נפשי, אומץ לב, שמחה ואהבת החיים.

סיגל אור, ילידת 1965 אם לשלושה בנים, מנטורית לשינוי תודעה, מטפלת אנרגטית, מרצה ומנכ"לית עמותת נחמה. זהו ספר הביכורים שלה.

 

* מעשר מהכנסות הספר ייתרם לטובת פעילות עמותת נחמה.

מקט: 4-1272-567
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
שאגת צופר מתקרבת מהדהדת ומרעידה את הווייתי. הצליל מוכר. אני מניעה את שפתיי ללא קול ושואלת, "היכן אני?" "הבוקר נוריד […]

 

התעוררות

 

מעבורת חלל טסה במהירות האור ופוגעת בקרקע.

מרגישה הילה סביבי, מוארת, שומעת לא שומעת רעשים קצובים, קולות רחוקים כמו בחלום, מתעוררת אל תוך דממה.

חלל לבן ובוהק סביב. מרחוק נשמעים צפצופים לא מזוהים.

איני רואה דבר מלבד דמות לבנה המתקרבת אליי, מניפה מעליי את הסדין הלבן.

לרגע נדמה שאני שרויה בתוך אוהל צפוף ודחוס אוויר, ולפתע הסדין נשמט הצידה, ועתה זרמי קור מצמרר חודרים לתוכי בכאב תהומי וחוצים את גופי.

גופי זועק ומתחנן, גרוני ניחר ואטום, וקולי מסרב לבקוע.

דמות לבנה רוכנת מעליי, מניחה ידה מעל ראשי ומדברת אליי, מילותיה מגיעות אל אוזניי ומתפרקות בתודעתי, חסרות פשר.

“הבוקר נוריד לך את התפרים,” נשמע פתאום קול רך, איתן ויציב, קול הבוקע מבין בליל הצפצופים המונוטוניים הצורמים באוזניי.

שאגת צופר מתקרבת, מהדהדת ומרעידה את הווייתי. הצליל מוכר. אני מניעה את שפתיי ללא קול ושואלת היכן אני, המילים חומקות מן הזיכרון ונשימותיי כבדות.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “רכבת השעה חמש וארבעים”