ארץ חמדת אבות הינו ספר המנסה לשקף את האירוניה בחיינו והאבסורדים כשאנו מקבלים בהבנה את התהליכים המגוחכים שנוחתים עלינו השקם […]
חיי סאטיריקן
בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ, והארץ הייתה תוהו ובהו ובברדק נוראי. ויראה אלוהים כי רע, ויברא את אדם וחווה, וישכן אותם בגן עדן שבמיקרונזיה במערומיהם. ויתפתו לאכול מעץ התפוח האסור, ויפקחו את עיני אדם וחווה, ויראו את מערומיהם וראו כי טוב, ובעת ההיא הומצאו הסרטים הכחולים.
ויגרש המלאך גבריאל בהוראת אלוהינו את אדם וחווה ממיקרונזיה, ויגלה אותם
אל ארץ כנען. מאז הפכו חיי אדם וחווה לגיהינום. וייפול רוחם ויכנסו לדיכאון
פוסט טראומטי. ויחוס אלוהים על אדם וחווה הדיכאוניים, וייטול אלוהים עצם מעצמות חווה, ויברא את הסטיריקן כדי לגאול את אדם וחווה ממלנכוליה.
מאז בריאת העולם נודע הסטיריקן כיציר כפיו של הבורא, שנתן בו תכונות
המאפשרות לו להכניס מעט הומור לחייהם הדיכאוניים של בני האדם.
הסטיריקן הגיח לעולם עם תכונות מובנות מראש: דיכאון, עצבות, וציניות.
לכן ברא אלוהים את הסטיריקן כדי ללמד את אדם וחווה וזרעם עד כמה לעיתים
הם מגוחכים. הסטיריקן פרח למימדים פנומנאליים ביום שהמציאו את הפוליטיקאים והרבנים. אם השנים בורכו בני האדם בתכונות של, אושר ועושר, רצינות, אסרטיביות, ואהבת הזולת, ועוד כמה פילנתרופים לרפואה. תכונות שמונעות מרוב בני האדם להיות סטיריקנים.
הסטיריקן לעומת אדם נורמטיבי רואה בחיים מעין פרוזדור שמוביל אותו אל סופו המבדח הידוע מראש, אפילו את סופו הוא מקבל בבדיחות דעת.
כמו שאמר הפילוסוף הידוע “פרנץ שניידר”: ” בלי מוות אין חיים”.
לעומתו טען הפילוסוף הנודע “אלפרון” שאין מוות בלי אקדח (כיפה אדומה).
בניגוד לפילוסופים טוען הסטיריקן ” שהחיים הם רצף של ייסורים עד הסוף המר למי שחמתו פולניה” בקיצור: “אין חיים אם יש חותנת פולניה, והסוף הוא גאולה”.
בני האדם נוטים לשבח ולפאר אדם שנפח את נשמתו, ומבכים על מר גורלו שהלך
בטרם עת, למרות שמדובר במנוול ידוע.
הפוליטיקאים מספידים ח”כ שנפטר כאילו היה מדובר במותו של אבי האומה, ובונים
ספרייה לזכרו בדימונה, ו- “שירותים ציבוריים” על שמו בקריית שמונה, וזאת כדי לרמוז ליתר הפוליטיקאים שלא ישכחו אותם לאחר מותם. כדרכם מברכים הם את חבר הכנסת שנפח את נשמתו בברכת “ברוך שפיטרנו”.
אולם כשסטיריקן מגיע לסופו אומרים עליו: “שצחוק הגורל הרג אותו”.
הסטיריקן הוא האדם היחיד ביקום שאינו לוקח את החיים ברצינות כמו שאר הבריות. בדומה לליצן שמצחיק את כולם בהופעותיו. אולם כשהוא חוזר לביתו ורואה את אשתו והחותנת יושבות וצוחקות, נכנס הליצן לדיכאון אובססיבי. זה טבעו של הליצן, בדומה לסטיריקן.
באופן פרדוכסלי ניחן הסטיריקן בתכונות הקשורות למצבים מלנכוליים.
אילו היה הסטיריקן ככול בני האדם, הוא לא היה עוסק בכתיבת סאטירות אלא היה עובד באיזה מפעל טקסטיל בשכר מינימום.
הסטיריקן הוא בעל אופי ביקורתי על הבליי החיים הטבועים ברובנו.
האדם הנורמטיבי משלים לרוב עם אורח חייו כעובדה מוגמרת.
הסטיריקן היחיד שמסוגל ללעוג לסביבה, ועל עצמו. והיחיד שיודע לספוג ביקורות
וצוחק מהן. הימין יטען שהסטיריקן עוכר ישראל “ושמאלני” במידה וכתב סאטירה על ההתנחלויות. איש השמאל יכנה את הסטיריקן “ציני” אם יכתוב שהשמאל נעלם ונמוג. פוליטיקאי יטען שהסטיריקן מוציא את דבריו מהקשרם.
ויתר הקוראים יצחקו וילעגו להם.
רבים מהקוראים שונאים את הסטיריקן בגלל שהוא מגלה להם כיצד הם נראים מול המראה המשקפת את הבליי אורח חייהם.
כשרוב הבריות מחזירים את נשמתם לבורא, טבעי שחלק מהם נשלחים לגן עדן וחלקם לגיהינום כדבר מובן מאליו, הם מבינים שגם שם יש סדר בברדק, וסדר זה סדר. ומקבלים את זה בהבנה וברצינות תהומית.
לעומתם סטיריקן שמחזיר את נשמתו לבורא באופן טבעי ממשיך הסטיריקן
ללעוג ולהתבדח על חשבונם של אחרים, דבר שמוציא את הבורא מדעתו.
לכן שונא אלוהינו את הסטיריקן המגיע לשמיים בתקווה למצוא משהו מבדח
לכתוב על הניהול האדמיניסטרטיבי הכושל של אלוהינו.
אלוהינו לרוב כועס על הסטיריקן שבא להוציא שם רע להתנהלות השמיים.
זו גם הסיבה שחייו של הסטיריקן ארוכים מחיי בני אדם נורמטיביים, בגלל
שאלוהינו מעדיף שהסטיריקן יישאר על הקרקע כמה שיותר זמן, כדי שלא יגיע
לשמים, וילעג לריבונו על מה שהרס לנו בשבעה ימים.
אין עדיין תגובות