החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

אדיפוס – לידתו של מיתוס

מאת:
הוצאה: | 2011 | 270 עמ'
קטגוריות: עיון
הספר זמין לקריאה במכשירים:

39.00

רכשו ספר זה:

אדיפוס – לידתו של מיתוס עוסק בעלילות המיתוס של אדיפוס, למן האפוסים של הומרוס ועד לסוף המאה החמישית לפנה"ס. במשך תולדותיו הארוכות תואר המיתוס במגוון דרכים; בספר נבחנים המקורות היווניים העוסקים בו.

הספר חושף את הגרעין הקשה של המיתוס, ובד בבד את גמישותו לשינויים בהתאם לזמן, למקום ולמחבר. נראה שמקומו של אדיפוס בעלילת המיתוס הלך והתעצם. התהליך הושפע משינויים שחלו בחברה היוונית ובהתייחסותה לסוגיות מוסר, למשמעות הגורל, למגבלות הידע האנושי, למערכת היחסים בין האדם לאלים ולאחריותו של האדם לחייו.

ד"ר מעין מזור מלמד היסטוריה ותרבות יוון ורומא באוניברסיטת תל אביב ובמכללת סמינר הקיבוצים.

מקט: 4-249-50028
אדיפוס – לידתו של מיתוס עוסק בעלילות המיתוס של אדיפוס, למן האפוסים של הומרוס ועד לסוף המאה החמישית לפנה"ס. במשך […]

מבוא

המיתוס של אדיפוס מלווה את התרבות המערבית כמעט מראשיתה ועד ימינו. הישרדותו הארוכה מעידה כי יש בו בין השאר אלמנטים אוניברסליים הנוגעים לאדם באשר הוא. במאה העשרים, במידה רבה בזכות פרויד, עורר המיתוס עניין בתחומי דעת שחרגו מתחום המחקר הקלסי, והוא אף זכה לעיבודים שונים בספרות, בקולנוע, בתיאטרון ובמוזיקה. העיסוק הנרחב במיתוס העניק לו מעין קיום עצמאי, וטשטש את העובדה שמקורו של המיתוס בחברה היוונית הקדומה. החברה המודרנית רואה את המיתוס אחרת, לא כפי שראתה אותו החברה היוונית העתיקה, ועל כן מעניין לבדוק את הסיפור בהקשרים שבהם הוא הופיע באותה חברה. כמו כן, המיתוס הופיע במסגרות ספרותיות שונות ונבדלות זו מזו, ופרושׂות על פני תקופת זמן ארוכה, ומכאן ההבדלים הגדולים המתגלים בהצגתו במרוצת השנים. אמנם המחקר המודרני של התקופה הקלסית עסק במיתוס בראי תקופתו ובמסגרת הסוגות הייחודיות שבהן הופיע, אך עד כה לא זכה הנושא למבט מקיף המאחד ומשווה את הממצאים השונים וחובק את כל הדיונים בסוגיית המיתוס בסוגות הספרותיות השונות.

הספר עוסק בניתוח ובפרשנות מגוון דרכי ההבעה השונות של המיתוס של אדיפוס ביוון העתיקה – למן הופעתו הראשונה בתקופה הארכאית באפוסים של הומרוס ועד לסוף המאה החמישית לפנה"ס. כבר במסורת הקדומה ביותר ניכרים הבדלים בפרטי המיתוס, ובמאה החמישית לפנה"ס עצמה אנו מוצאים התייחסויות שונות מאוד אליו ולאופן הצגתו. במסגרת הספר נבדקו כלל המקורות היווניים העוסקים במיתוס של אדיפוס בתקופה הנסקרת, ונותחו ההתייחסויות השונות אליו במבט היסטורי ותרבותי במטרה לבחון את השינויים שחלו בו. הקשרי הזמן, המקום והמחבר (בפעמים שבהן הוא ידוע) הובאו בחשבון בכוונה להגיע למבט מקיף וכולל על המיתוס באמצעות כל צורות ההבעה הכתובות והמצוירות שלו ביוון העתיקה.

נקודת מבט היסטורית־תרבותית־כוללת זו של חקר המיתוס משלימה את מגוון התחומים והגישות השונות שאפיינו עד כה את המחקר והתרכזו בדרך כלל בניסיון לשחזר את המיתוס העתיק ולבדוק מה הוסיפו המחזאים של המאה החמישית לפנה"ס. המסורת הפרשנית על אדיפוס המלך ארוכה ונוגעת כמעט בכל פן אפשרי של הטרגדיה, ומרביתה מתמקדת בהיבטים הספרותיים והדרמתיים שבמחזה. עיקר המאמץ הושקע בחשיפת עדויות לשוניות וסגנוניות שיסייעו בשחזור הטקסט, אך בלי לנסות לבחון את הטרגדיה בתוך מכלול המקורות למיתוס ובלי ניתוח מקיף של השינויים המופיעים במקורות אחרים או בחינת משמעותם מנקודת מבט היסטורית תרבותית כוללת.

בפרקים הבאים ייבחנו מקורות מן התקופה הארכאית והקלסית, כלומר מהמאה השביעית עד למאה החמישית לפנה"ס, שבסופה היו עיקרי המיתוס כבר מגובשים. כך למשל הציגה סורבינו־אינווד (Sourvinou-Inwood) תפישה שלפיה ה"דפוס המקורי" של המיתוס הוא פרק הזמן שבמהלכו גובשו כל גרסאותיו. בפרק זמן זה היתה דרך החשיבה שעמדה בבסיס היווצרות המיתוס עדיין פעילה ומשפיעה, כך שהשינויים שגרמו לעיצובו מחדש היו פנימיים ולא נכפו עליו מבחוץ. אחרי המאה החמישית לפנה"ס מופיע מידע נוסף על המיתוס אצל סופרים ומלומדים שעסקו באיסוף מיתוסים ובפרשנותם. מחברים אלה שאבו את ידיעותיהם ממקורות עתיקים שמקצתם לא הגיע לידינו, ואף שמקורות אלה נותרו עלומים הם מסייעים בשחזור מקורות שהגיעו באופן חלקי מתקופות קדומות יותר, והשימוש בהם נעשה בעיקר לצורך שחזור מידע ומסורות מתקופת התגבשותו של המיתוס ממקורות שלא הגיעו לידינו. מקורות מאוחרים יותר נבחנו אפוא רק אם היה בהם כדי לסגור פערים במידע הקדום.

כמה בעיות עיקריות עומדות בבסיס איסוף המקורות: מיעוט המקורות העתיקים שהגיעו לידינו (במיוחד המקורות שקדמו למאה החמישית לפנה"ס), ושמהם ככל הנראה דלו הטרגיקונים את רוב פרטי המיתוס. וגם מיעוט המחזות ששרדו מן המאה החמישית. מאלה עולים שני סוגי קושי: קושי בזיהוי המקורות שמחזאים שונים שאבו מהם את ידיעותיהם, וקושי באיתור מקור ההבדלים בהצגת המיתוס, שכן הבדלים אלה יכולים לנבוע הן ממסורות קדומות שונות והן משינויים בפרשנות.

המקורות הקודמים למאה החמישית לפנה"ס נבדלים בכמה בחינות מהותיות מהמקורות שמתחילת אותה מאה:

 

1. אמנם העדויות המיוחסות לתקופה שלפני המאה החמישית לפנה"ס מועטות, אך הן בעלות חשיבות רבה. אלה הם המקורות הקדומים ביותר ששרדו, ויש מקום להניח שעדויות מאוחרות ומפורטות יותר שאבו מהם מידע רב.

2. הטרגדיות שנכתבו במאה החמישית לפנה"ס לתיאטרון ועוסקות במיתוס של אדיפוס, הן כשלעצמן סוג של פרשנות למיתוסים הקדומים, והן ראויות לבדיקה נפרדת.

3. מחברים מאוחרים יותר שאבו ככל הנראה (לעתים על פי עדותם שלהם) את ידיעותיהם גם מן האפוסים הקדומים, גם מן הטרגדיות, וגם ממקורות שלא הגיעו לידינו.

 

מידע נוסף בעל ערך נמצא בתמצית (היפותסיס) ובהערות ליצירות ספרותיות אחרות שכתבו כמה מהמלומדים ההלניסטים, ובמסורת כתבי היד מתקופות מאוחרות יותר (סכוליה). לא תמיד ניתן לאתר את המקורות ששימשו את המלומדים האלה, אך ידע רב ובעל ערך נמצא בסכוליה ובהערותיהם העוסקות באפוס הקדום ובטרגדיות.

מחברים אחרים שהזכירו בחיבוריהם את אדיפוס עשו זאת בדרך כלל כנושא צדדי שלא עמד במרכז התעניינותם, אך גם מהערות אלה אפשר לשאוב מידע בעל ערך על המיתוס. בהקשר זה נבחנו קטעים מחיבורו של ההיסטוריון דיודורוס מסיציליה בן המאה הראשונה לפנה"ס, ומחיבורם של אתנאיוס בן המאה השנייה לספירה, ופאוסניאס בן המאה השנייה לספירה.

קושי אחר נובע ממורכבותו של המיתוס. תחת הכותרת "המיתוס של אדיפוס" אפשר לכלול כמעט כל דמות ואירוע הקשורים בבית המלוכה של תבי, ולכן נדרשת הגדרה מדויקת יותר של מסגרת המיתוס. מסיבה זו נתחם המיתוס של אדיפוס במסגרת של זמן: החל מהמיתוסים העוסקים בלאיוס, אביו של אדיפוס, ועד מותו של הגיבור. במילים אחרות: הספר עוסק בכל מקור ספרותי שלאיוס נזכר בו בהקשר של אדיפוס, או שאדיפוס הוא בו דמות פעילה. מקורות העוסקים בייסוד בית תבי ומייסדה קדמוס לא נכללו בספר. ומקורות העוסקים בתקופה שלאחר מותו של אדיפוס נבדקו רק אם יש בהם נגיעה למאורעות מן העבר עם אדיפוס כנפש פועלת. לפיכך לא נבחנה למשל הטרגדיה אנטיגונה של סופוקלס, אך לעומת זאת נבדק המחזה השבעה נגד תבי של אייסכילוס (שאדיפוס כבר אינו חי בו) מכיוון שיש בו אזכורים של תקופתו ושל הקללה שהוא הטיל בבניו. יוצאים מן הכלל בהקשר זה הם המקורות האיקונוגרפיים, שבהם המוטיב החוזר הקשור למיתוס הוא הספינקס דווקא, שהופיעה בווריאציות שונות במאות הנוגעות למחקר. ציירים מעטים מאוד בחרו במוטיב אחר מתוך שלל המוטיבים שעמדו לרשותם במיתוס. במאה השישית לפנה"ס אדיפוס נעדר כמעט לגמרי מציורי הכדים.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.