כיצד מסודר היקום וכיצד נברא? כמה ממדים יש בו? האם השמיים משתנים? מה נתגלה בשמש ומסביב לצדק? מה פירוש המשפט […]
דבר המתרגם
לפני כמה שנים זכיתי לבקר במשכן כנסת ישראל ולשבת בקהל בטקס הענקת פרס רוטשילד לפיזיקה למנחה הדוקטורט שלי, פרופסור ירון זילברברג ז”ל, איש חכם ויקר שתקצר כאן היריעה מלתאר את הערצתי אליו כאדם וכמדען. באחד מנאומי הטקס הוזכרה כבדרך אגב הטענה שיוחסה לגלילאו גליליי, שלפיה אין כל טעם באמירת אמת אם אין בנמצא אנשים הרוצים לקבלה. הופתעתי לשמוע שאדם כמו גלילאו, המזוהה עם עמידה נחרצת על עקרונות האמת, התבטא בצורה כזו, והתעוררה בי הסקרנות לברר ולהבין את הרקע והאווירה שהובילוהו לחשוב כך.
למדתי שיחסיו של גלילאו עם הכנסייה היו מורכבים, כאשר במקביל להיותו פרופסור באוניברסיטה של פיזה, הוא ניהל שיחות רבות עם ידידו האפיפיור אורבנוס השמיני. אורבנוס העריך וכיבד את גלילאו ולכן התיר לו לכתוב על הגישה ההליוצנטרית (המציבה את השמש במרכז), אך זאת כמודל מתמטי בלבד ולא כתיאור ממשי של היקום. בעקבות שיחותיהם כתב גלילאו את הספר “דיאלוג” שבו השווה בין הגישה ההליוצנטרית של קופרניקוס לגישתו הוותיקה של תלמי (לפיה כדור הארץ הוא הניצב במרכז, חסר תנועה). הספר נכתב באיטלקית ולא בשפה הלטינית כמקובל, מתוך כוונה לחשוף את מסריו גם לפשוטי העם, שרובם לא קראו לטינית.
לאחר שפורסם הספר לא עמד האפיפיור בלחץ דעת הקהל השמרנית ואישר לאינקוויזיציה לערוך משפט לגלילאו בגין כפירה בעקרונות הדת, משפט שלימים ייחשב כאחד העימותים המפורסמים בהיסטוריה בין דת למדע. בגזר הדין קבעה האינקוויזיציה שיש להחרים את “דיאלוג”, דרשה מגלילאו להתנצל ולהביע חרטה על שנכתב בספר, וגזרה עליו מאסר עולם אשר הומר למעצר בביתו שבפירנצה, שם נותר עד לסוף ימיו תחת השגחתה.
הופתעתי לגלות שהספר החשוב הזה, אשר נחשב בעיני רבים לספר הראשון של המדע המודרני, טרם תורגם במלואו לעברית. קראתי בעניין את התרגום לאנגלית אך מצאתי אותו קשה לקריאה ולהבנה, עד שנאלצתי לפנות גם אל המקור האיטלקי, רק כדי שאוכל להבין את הכתוב. לשמחתי גיליתי עד כמה הכתיבה בספר זורמת, אינטואיטיבית, עשירה, הומוריסטית לעיתים, ובעיקר מעניינת. הספר בנוי בצורת שיח חופשי וידידותי המתקיים בין שלושה חברים טובים, עם אופי ייחודי לכל אחד מהם, ועלילה קלילה העוטפת את הדיון המדעי ומעשירה אותו בשיחות קטנות על עניינים ברומו של עולם. כך, מעבר לדיון המרתק כשלעצמו על מקומם האמיתי של כדור הארץ והשמש, גלילאו כותב לא מעט על הפוליטיקה של המדע, וכן על כעסו על עמיתיו המדענים הבוחרים בדרך הפופולרית ומעדיפים את הערצת ההמון על פני המחקר הקשה והאמת המרה.
בספר ארבעה פרקים המתארים את ארבעת ימי הדיאלוג שנערך בין שלושת החברים. הפרק הראשון קשה מעט לקריאה עבור הקורא המודרני ומוקדש כולו לניתוץ הפילוסופיה של אריסטו ולערעור יסודותיה העוסקים במבנה היקום. הפרק השני מוקדש להוכחת ההיתכנות שכדור הארץ נע וסובב על צירו, ואילו הפרק השלישי כבר מניע את כדור הארץ גם סביב השמש ומשלים בכך את תמונת היקום בהתאם להשקפתו של קופרניקוס.
בפרק האחרון של הספר מצטייר סוף סוף גלילאו כמדען אנושי שגם מסוגל לטעות בחיפושיו אחר האמת המתעתעת. הפרק הזה שגוי מיסודו מפני שגלילאו לא הכיר עדיין את חוקי הכבידה (האחראית לגאות ולשפל), שאותם ניסח אייזיק ניוטון רק עשרות שנים לאחר מכן. בנסותו להסביר את תופעות הגאות שהכיר, גלילאו מדמה את כדור הארץ והירח למרכיביו של שעון ענק, מנתח את פעולתו על פי כללי המכניקה שהיו מוכרים באותה תקופה, וגוזר מתנועותיו באופן מסודר ומרשים את כל הגורמים לגאות. כך משקף גלילאו בכל אחד מארבעת פרקי ספרו, מבלי שיהיה מודע לכך, את אופיו האמיתי של המחקר המדעי: גאוני, מורכב, יפהפה והרמוני, אך גם אינו חף משגיאות קשות ומחולשות אנושיות.
בתקווה שתיהנו מקריאת הספר כפי שאני נהניתי לתרגמו.
דביר ילין
אין עדיין תגובות