החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!
קטגוריות: יהדות, עיון
הספר זמין לקריאה במכשירים:

49.00

רכשו ספר זה:

דרך ספר מאגד מאמרים העוסקים בפנים שונות של תולדות הספר בתרבות היהודית. יש בו הזמנה למסע בעקבות ספרים וסופרים; הזמנה לעולם עשיר ומורכב שעד לאחרונה היה נחלתם של ביבליוגרפים בלבד. דרך ניתוח פאראטקסים, סוגות ספרותיות שונות, עיונים בספרות קודש וחול, וניתוחים היסטוריים וספרותיים, נחשפת כאן תמונה עשירה של סוכני תרבות עלומים, ספרים גנוזים ותלאות של מחברים ומדפיסים. לא הספר המוגמר עומד במרכז המאמרים שלפנינו, אלא המסכת המופלאה והדינמית של מעשה הספר, דרך הספר, מעשה שאין לו סוף.

 

פרופסור זאב גריס הוא פרופסור אמריטוס במחלקה למחשבת ישראל ע"ש גולדשטיין-גורן באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. מחקריו הרבים פרצו דרך חדשה במחקר תולדות הספר העברי.

מקט: 4-249-50771
דרך ספר מאגד מאמרים העוסקים בפנים שונות של תולדות הספר בתרבות היהודית. יש בו הזמנה למסע בעקבות ספרים וסופרים; הזמנה […]

זה ספר תולדות אדם: זאב גריס וחקר אנשי המעשה של הספר העברי
אבריאל בר־לבב, עודד ישראלי, יונתן מאיר, אברהם (רמי) ריינר

ספר זה הוא מנחת שי לחוקר החסידות והספר העברי פרופ’ זאב גריס. תלמידים, חברים ועמיתים הגישו מפרי עמלם לכבודו כביטוי להערכתם, לאהבתם ולהכרת התודה שלהם אליו.

זאב נולד בחיפה בט”ז בתשרי תש”ו (23 בספטמבר 1945) להוריו האגרונומים ד”ר שרה צימרמן־גריס, ילידת יבנאל, וד”ר מרדכי גריס הוניג, שעלה לארץ מפולין. הוריו נפגשו כאשר למדו חקלאות בפורטיצ’י שבאיטליה. כשנולד התגוררו ביבנאל (ראו מס’ 59 ברשימת כתבי גריס להלן), ואחר כך עברו לרחובות שם החל את לימודיו בבית הספר היסודי. נוסף על לימודיו בבית הספר שלחה אותו אימו לשיעורי תלמוד אצל הרב פנחס בומזא, עמו למד תלמוד וספרות חז”ל מגיל תשע ועד סיום לימודיו התיכוניים. לימודים אלו הניחו בסיס לשליטתו בלשון מקורותיה של הספרות היהודית המסורתית.

לאחר שירותו הצבאי הצטרף לקבוצת מסדה שבה היה חבר ומרכז ענף המדגה עד 1969 (מס’ 87). בשנת 1967 יצא בשליחות הקבוצה להדריך גרעיני השלמה לקיבוץ בסניפי ‘הנוער העובד והלומד’, ובמקביל אושרו לו לימודי חקלאות באוניברסיטה העברית. לאחר פרק זמן קצר הוא המיר לימודים אלו בלימודים בחוגים לספרות עברית ולפילוסופיה יהודית וקבלה. באמצע השנה הראשונה ללימודיו נהרגו ארבעה מחברי מסדה כשטרקטור עלה על מוקש במטעי הבננות. זאב הפסיק את לימודיו וחזר לקיבוץ על מנת להשתמש בהכשרתו הצבאית כחבלן ולבדוק מדי בוקר את דרכי העפר שבהן עברו כליה החקלאיים של הקבוצה. לאחר שיקום מפציעה קשה שנפצע בקיץ תש”ל בעת שירות מילואים בהר דב חזר זאב ללימודיו, השלים את לימודי התואר הראשון והחל בלימודי התואר השני בחוג לפילוסופיה עברית וקבלה – לימודים שהופסקו עקב פרוץ מלחמת יום הכיפורים. בתקופה שלאחר המלחמה היה זאב שותף בהקמת ‘המכונים לחינוך ציוני־יהודי’ באגף הנוער במשרד החינוך. בשנת 1976 השלים זאב את עבודת הגמר בהנחיית פרופ’ רבקה שץ־אופנהיימר שעסקה בשאלת עריכת צוואת הריב”ש וראשית ספרות ההנהגות החסידית (מס’ 1). עבודת הדוקטור שלו, גם היא בהנחיית פרופ’ שץ־אופנהיימר, עסקה בספרות ההנהגות החסידית כביטוי להנהגה ולאתוס. הוא השלים את העבודה בשנת 1979 ועיבוד מורחב שלה הופיע בספרו הראשון ‘ספרות ההנהגות: תולדותיה ומקומה בחיי חסידיו של הבעש”ט’ (מס’ 17). בשנים 1976-‏1994 (למעט השנים שבהן שהה בחו”ל) לימד זאב מחשבת ישראל ומקורות היהדות בסמינר ‘אורנים’ שבאותה העת היה סדנה לדרכי הוראה חדשות. בקיץ 1979 יצא זאב ללימודי בתר־דוקטור בספרייה הלאומית הבריטית וסמוך לשובו חזר ללמד בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. במקביל שימש כמזכיר המערכת הראשון, ולאחר מכן כחבר מערכת ועורך של כתב העת ‘מחקרי ירושלים במחשבת ישראל’. היכרותו המעשית עם עולם הדפוס שרכש בתפקידים אלו השפיעה על מחקריו בהמשך דרכו (ראו מס’ 19, 20, 21, 45, 92, 60 ועוד).

בשנים 1994-1987 שימש זאב חוקר עצמאי ביחידה לתיעוד ומחקר היסטורי במשרד הביטחון. בחלק מן השנים הללו כיהן כמרצה באוניברסיטת בוסטון ובמכללה העברית למורים שם.

בשנת 1995 נקלט זאב כמרצה בכיר במחלקה למחשבת ישראל ע”ש גולדשטיין־גורן שבאוניברסיטת בן־גוריון בנגב – שם למד, לימד, וחקר עד צאתו לגמלאות בשנת 2013. במהלך השנים הוא נעשה לפרופסור מן המניין ושימש כראש המחלקה. זאב השקיע תשומת לב רבה בהוראה ובתלמידיו וסייע בנדיבות לחוקרים צעירים להיקלט במוסדות אקדמיים. רוחב דעתו ותאוות הקריאה שלו משתקפים בנושאים המגוונים המופיעים ברשימת כתביו, הכוללת גם ספרים נוספים שערך; עוד ייזכרו מאותה העת פועלו כיו”ר המערכת של כתב העת ‘עת־מול’ וחברותו הפעילה במערכת כתב העת הביבליוגרפי ‘עלי ספר’ ובמערכת ‘ספריית הילל בן־חיים במדעי היהדות’.

בעשר שנים האחרונות מלמד זאב את הקורס ‘תולדות הספר היהודי בדפוס’ במכללת דוד ילין, בתוכניות ללימודי מידענות־ספרנות. רבים מתלמידי הקורס כתבו בהנחייתו עבודות סמינריונית ועבודות גמר, שהמצטינות שבהן מרוכזות באוסף מיוחד בספריית המכללה.

מפעלו המחקרי של זאב גריס כולל לא רק את הרעיונות המובעים בספרים, אלא גם את הספרים עצמם בתור חפצים, את תהליך הייצור שלהם, המהדורות וקהל הקוראים. גישתו האנושית משתקפת ברגישותו לסוכני התרבות האפורים והצנועים שעסקו במלאכת הספר, שעליהם ועל המשמעות התרבותית של פעולתם הוא כתב – מביאים לדפוס, מגיהים, מדפיסים, סדרים ופועלי דפוס (19, 21, 57, ועוד הרבה) וזאת לצד רבנים ומנהיגים דתיים (מס’ 10, 30, 102, 105). גריס משלב באופן עצמאי ומקורי עיון בתוכן ובצורה במחקר ההיסטוריה התרבותית של הספר והדפוס, יחד עם גישה רעננה למשמעות התרבותית של תולדות הספר העברי, הצגת תחומי ידע רחבים ומגוונים, וכן כישרון של מספר סיפורים. כל אלה מתבטאים בכתביו ביכולת סיפורית מתפרצת וססגונית, ומתוך איחוד של עיון בספר כחפץ וכטקסט. תולדות הספר העברי אצל גריס אינם היסטוריה של טקסטים, של רעיונות או של חפצים המכילים רעיונות וטקסטים – מכונות קריאה כפי שהספר מכונה לעתים בסוציולוגיה של הקריאה – אלא היסטוריה אנושית, תרבותית וחברתית, שלוקחים בה חלק כל העוסקים במלאכת הספר. מתוך כך עמד למשל על מקומו המשני של הספר בתנועה החסידית, בעיקר בראשיתה, שבה ראה בעיקר תנועה חברתית חיה (מס’ 19). דוגמה נוספת היא הבחנתו שספרות ההנהגות פרחה בעקבות השבתאות, ולא להפך (מס’ 17). כאמור, גריס קרוב במיוחד לא רק למחברים הנכבדים ולרעיונותיהם הגדולים אלא דווקא למי שהוא מכנה ‘סוכני התרבות האפורים, הם המביאים לבית הדפוס’ (מס’ 92, עמ’ 97). שורה ארוכה של סוכני תרבות כאלה חייבים לזאב גריס את נוכחותם על במת ההיסטוריה. ההבנה הזו הגיעה אליו מתוך החיים עצמם, וכאשר הוא עצמו היה מזכיר מערכת ועורך הוא לא התייחס אל המדפיסים כאל נותני שירות אלא למד את עבודתם, העריך את תרומתם וניסה לסייע להם כמיטב יכולתו. ניכר בכתבי גריס הצירוף של אנושיות ושל שפע תרבותי – שפע של ידיעות ומחשבות על ספרים ועל אנשים, האנשים שעשו את הספרים.

בספרו הראשון ‘ספרות ההנהגות’ (מס’ 17) הגדיר גריס באופן חלוצי את ההנהגה בתור סוגה ספרותית בספרות המוסר (ראו גם מס’ 7); בהמשך נהג כך גם לגבי ספרות השבחים השבתאית (מס’ 44) והחסידית (42). מחקריו מתאפיינים בשילוב של ידע רב ורגישויות ספרותיות, היסטוריות וביבליוגרפיות. גריס מביא פעמים רבות פרטים ביבליוגרפיים, אך מחקריו מאמירים מן הביבליוגרפיה אל מחקר היסטורי רב־תחומי, ותורמים להיסטוריה האינטלקטואלית, התרבותית והחברתית של היהודים – נוסף על תרומתם למחשבת ישראל, להיסטוריה של הספר ולתולדות הספרות העברית החדשה. כך למשל עמד גריס על ‘התעוררות האינטליגנציה הרדומה’ של המוני בית ישראל במאה השמונה־עשרה, ‘ששולש ורובע בה מספר הספרים הנדפסים וככל הנראה גם מספר העותקים הנדפסים למהדורה’ (45, עמ’ 26).

קריאה במחקריו של גריס (ומפגש עמו) הם כטיול בחברתו של מדריך תיירים ידען, מלא אנרגיה ושמחת חיים, שמציג לפני קהל שומעיו לא רק שפע של פרטים על האתרים שהם מבקרים בהם, אלא גם סיפורים, רבים מהם משעשעים, על הדרך ועל מה שלצדה. מן הדפים והשיח עולה רוח חופשית ושמחה, רוח של ידענות המשקפת התלהבות ואהבה לספרים היהודיים ולתרבות היהודית. מחקריו של זאב גריס הם תמיד מלומדים ופעמים רבות מחויכים, מגוונים וצבעוניים.

בלשונו של גריס ‘ההופעה המרובה של ספרות עממית בינונית בעברית וביידיש במאה הי”ח היא היא הנסיך שנשק שפתי תודעתם העצמית של המוני בית ישראל ואיפשר להם להתעורר ולרכוש יכולת ביטוי והמשגה – יכולת שהרחיבה את עולמם ואופקיהם ונתנה להם כלי לא יסולא בפז, למימוש כישרונותיהם בעולם שהחל להשתנות באופן מהיר’ (45, עמ’ 27). אך דומה שגריס עצמו הוא הוא הנסיך, שנשק את שפתי הצפרדע הביבליוגרפית והפך אותה לנסיכה של ידע ולימוד, של מחקר ויצירתיות.

תודה מקרב לב לכל מי שנשא עמנו במלאכת הספר הזה: מרכז גולדשטיין־גורן באוניברסיטת בן־גוריון בנגב; יד יצחק בן־צבי; המכללה האקדמית לחינוך על שם דוד ילין; העורך הלשוני יאיר עדיאל, והעורך והמתרגם לאנגלית מיכאל גלצר; טל גרגיר; עובדיה המסורים של הוצאת כרמל: מעין אל-און פדר, חזי ועקנין, אסף בס ובראשם ישראל כרמל.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.