החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

שלום אורח התחברות

על שרגא גפני (און שריג)

שרגא גפני ז"ל, שנודע בשמות העט אבנר כרמלי, אוֹן שָֹריג, איתן דרור, יגאל גולן, איתן נותב ויצחק אחיטוב, היה סופר ישראלי פורה ומתרגם לעברית. כתב ותרגם כ-175 ספרי ילדים ונוער שהפכו לרבי-מכר, בהם סדרות הספרים "דנידין הרואה ואינו נראה", "הספורטאים ... עוד >>

דנידין הרואה ואינו נראה חוזר לשכונה

מאת:
הוצאה: | 2020 | 80 עמ'
זמינות:

35.00

רכשו ספר זה:

כל ילד היה רוצה להיות רואה ואינו נראה, ולראות הכל, לשמוע הכל ולעשות כל מה שיתחשק לו מבלי שיראוהו ובלי שידעו שהוא נמצא במקום. גיבורנו דנידין זכה להיות ילד-פלא כזה. את יכולתו המופלאה לראות ולא להראות הוא מנצל לא למתיחות אלא למעשים הגונים וישרים, לטובת ארצו ועמו, ולמען החלשים והמקופחים. אבל דינה, שגם היא שתתה מהמים הסגולים של פרופסור קתרוס והפכה גם היא פתאום לרואה ואינה נראית, היא שובבה מאין כמוה, שכל רצונה הוא למתוח את האנשים שאינם רואים אותה ולעולל תעלולים שישגעו את מי שנמצא בקרבתה. מובן שדנידין לא מסכים לכך, אבל איך יכול ילד רואה ואינו נראה כמוהו להשגיח על ילדה רואה ואינה נראית? הו, אל תשאלו בכמה הסתבכויות הם מסתבכים! וההרפתקאות המוזרות שלהם יעצרו את נשימתכם, ויצחיקו אתכם עד להתפקע!

מקט: 001-3680-001
לאתר הספר הקליקו כאן

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


פרק א'
דנידין יוצא לעשות מעשים טובים

לדנידין הרואה ואינו נראה נמאס להיות ילד שלא רואים אותו. אתם חושבים בוודאי שזה נעים מאוד, להיות ילד שהוא שקוף כמו האוויר, ילד היכול להיכנס לכל מקום ולעשות בו כל מה שהוא רוצה, מבלי שיידעו האנשים שם שהוא נמצא איתם. אבל האמינו לדנידין הרואה ואינו נראה שזה נמאס סוף-סוף. זה די קשה, להיות שונה כל כך מילדים אחרים.

"אימא," אמר דנידין לאימו הטובה, כאשר קרבו ימי החופשה הגדולה (כי כך צריכים לקרוא ל"חופש הגדול"). "אני רוצה לחזור להיות שוב ילד כמו כל הילדים, ילד רגיל, ילד שרואים אותו."

"גם אני רוצה שתפסיק להיות בלתי נראה, דנידין. גם אני רוצה לראות אותך סוף-סוף, דנידין שלי," אמרה אימא. "אני מתגעגעת מאוד לראות אותך כמו שאתה. רק כאשר אני מסבנת אותך במקלחת, אני רואה אותך קצת, מכוסה סבון, וזה אינו מספיק לי. אבל מה אנחנו יכולים לעשות? מאז ששתית את המים הסגלגלים של הפרופסור קתרוס, שהפכו אותך לרואה ואינו נראה, רוצה פרופסור קתרוס לרפא אותך ולהחזיר אותך למצב של ילד נראה, כמו כל הילדים, והוא אינו מצליח. פעם יכולת לחזור ולהיות נראה כאשר עצרת את נשימתך וספרת עד ארבע. אך גם זה לא עוזר עכשיו. להיפך – זה עושה אותך יותר בלתי נראה."

"כן, אימא, זה כבר לא עוזר," אמר דנידין באנחה עגומה. "כבר ספרתי עד ארבעים ויותר, כשאני עוצר את נשימתי וכמעט שנחנקתי מחוסר אויר, וזה לא עזר. הגוף שלי כבר התרגל כנראה לחוסר אוויר ממושך והפרופסור קתרוס מוכרח למצוא שיטה אחרת, כדי להחזיר אותי למצב נראה. ומוטב שימצא את השיטה החדשה מהר, כי עליי נמאס המצב הבלתי נראה שלי לגמרי. אימא, אני פשוט מוכרח לחזור ולהיות ילד ככל הילדים – אני רוצה לשחק עם כולם, לצאת כמו כולם לחופשה לקייטנה, ללכת כמו כולם, למסיבות של יום הולדת וחגיגות אחרות, ולשבת כמו כולם בכיתה בבית הספר, וכמו כל הילדים הרגילים להצביע בידי כשאני יודע את התשובה ולדעת שהמורה רואה את היד שלי, ולא סתם אויר."

"אני מבינה את צערך, דנידין, ורוצה לעזור לך," אמרה אימו. "בכל יום אני מטלפנת אל הפרופסור קתרוס ושואלת אותו, אם המציא משהו שירפא אותך ממצבך הבלתי נראה, והפרופסור קתרוס מבטיח שוב ושוב שהוא משתדל מאוד להמציא משהו, אבל עד עכשיו לא המציא דבר. אין לנו ברירה, דנידין, ועלינו להמתין בסבלנות, עד שיצליח הפרופסור קתרוס לרפא אותך. עד אז, דנידין, תתנחם ביכולת שלך כרואה ואינו נראה לעשות הרבה דברים, שאנשים נראים אינם יכולים לעשות אותם."

"תודה לך בעד העצה, אימא," אמר דנידין במרירות. "שום דבר כבר לא מנחם אותי! כמה פעמים יכול ילד רואה ואינו נראה ליהנות מזה שהוא שומע ורואה את כל הסודות של אנשים אחרים, מבלי שהם יודעים על כך? עשר פעמים, עשרים פעם, שלושים פעם – אבל סוף-סוף זה נמאס! הבוקר שמעתי עיתונאי אחד שבא לרחוב שלנו לברר אם באמת גר בו ילד רואה ואינו נראה, שואל את השוטר שעבר ברחוב, אם אני באמת קיים, ואם באמת לא רואים אותי. השוטר אמר לו, ששמע עליי, אך הוא אינו יודע אם אני קיים באמת או לא. יכולתי בקלות להוכיח להם, שאני קיים, אם פשוט הייתי מרקיד איזו קופסה באוויר, או פשוט הייתי מתחיל לדבר אליהם, שייבהלו שסתם אויר מדבר אליהם. התאמיני לי, אימא? כל כך כבר לא נעים לי שאני רואה ואינו נראה שאפילו לא התחשק לי לעשות להם תעלול פשוט כזה!"

אימו הנידה ראשה בשלילה.

"אינני חושבת, דנידין שלי, שהרגשתך מוצדקת," היא אמרה. "הלוא מצבך כרואה ואינו נראה מאפשר לך לא רק לשמוע ולראות סודות של אחרים ולמתוח אנשים בתעלולים. מצבך מאפשר לך גם לעזור לאנשים, ואת זה אתה מאוד אוהב לעשות."

"כן," הודה דנידין. "וזה הדבר היחיד שמנחם אותי, לפעמים. יום – יום אני יוצא העירה, וכרואה ואינו נראה אני עושה מעשים טובים לאנשים מבלי שהם ירגישו בזאת, או כמעט מבלי שהם ירגישו בזאת. כי לפעמים הם מרגישים בי. למשל, כאשר אני עוזר לגברת זקנה לשאת משא כבד מן החנות הביתה. היא מרגישה פתאום שהסל נעשה קל יותר ולא תמיד היא חושבת שזה סתם מקרה. אבל לפעמים היא נבהלת וצועקת שזה כישוף. במיוחד היא נבהלת, אם היא מרפה מן הסל, ואני מוסיף להחזיק בו, והסל מרחף בכוחות עצמו באוויר."

"בכל זאת, דנידין, אני מקווה שלא תפסיק לעשות יום-יום את מעשייך הטובים," אמרה אימו. "אני חושבת שאם תמשיך לעשות אותם, ייקל עלייך לשאת את מצבך הקשה, כרואה ואינו נראה, ובוודאי גם יביאו מעשייך הטובים הרבה שמחה ללבך, ותוכל להחזיק ביתר קלות מעמד, עד שימצא הפרופסור קתרוס דרך להחזיר אותך למצב נראה. צא, צא העירה, ועשה לפחות עשרה מעשים טובים היום. הגיע הזמן שתתחיל. כל הבוקר רבצת בבית והתבטלת."

"טוב, אימא," אמר דנידין ויצא החוצה.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.