החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

שרשרת קריטית

מאת:
מאנגלית: ברכה לופט | הוצאה: | 2012 | 215 עמ'
קטגוריות: ניהול ועסקים
הספר זמין לקריאה במכשירים:

36.00

רכשו ספר זה:

"הפרוייקט יארך פי שניים, יעלה פי שניים ולבסוף נקבל רק חצי מהמתוכנן" אקסיומה של בעל – ניסיון בניהול פרוייקטים. מרק, רות ופרד מהווים צוות חשיבה בחברת היי – טק משגשגת – זמן פיתוח מוצר בחברה, הוא למעלה משנתיים. אורך החיים של מוצרי החברה בשוק הוא הרבה פחות משנה. מכאן, שהמשימה הראשונה במעלה של הצוות היא קיצור זמן פיתוח המוצרים לפחות במחצית. אם יצליחו, מחכה לכל אחד מהם חבילה כבדה של מניות. ישנה רק בעיה אחת, מזה ארבעים שנים, מאז פיתוח טכניקת ה – Pert והנתיב הקריטי, לא חלה כל התפתחות משמעותית בנושא ניהול פרוייקטים – האם הם יצליחו? בוודאי! הפתרון הוא כה פשוט! שרשרת קריטית הוא החלק השלישי בסיפורם של אלה שהעזו לנסות – והצליחו. אל "המטרה" ו – "זה לא מזל", המהווים זה מכבר ספרי חובה במרבית בתי – הספר לעסקים בעולם, מצטרף עתה רב – מכר חדש: שרשרת קריטית. ד"ר אלי גולדרט עשה לו שם עולמי כמפתח תורת האילוצים – תורת ניהול שעשתה מהפכה של ממש באלפי אירגונים ברחבי העולם. מאנגלית: ברכה לופט.

מקט: 6-317-6
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
ביקורת על הספר
"הפרוייקט יארך פי שניים, יעלה פי שניים ולבסוף נקבל רק חצי מהמתוכנן" אקסיומה של בעל – ניסיון בניהול פרוייקטים. מרק, […]

1 – ״ישיבה זו של מועצת המנהלים ננעלת,״ מכריז דניאל פולמן, היו״ר והנשיא הסמכותי של Genemodem. בחדר־הישיבות המהודר נשמע רחש שיחותיהם של הדירקטורים בדרכם החוצה. הרבעון האחרון היה הטוב ביותר בתולדות החברה. הדירקטורים מרוצים, אך איש אינו יוצא מגדרו מהתלהבות. הם כבר הורגלו לצפות לכך – בשש השנים האחרונות כמעט כל רבעון היה הטוב ביותר.

׳׳אני רוצה להחליף אתך מלה,״ אומר פולמן לאיזק לוי, וממשיך לחייך וללחוץ את ידיהם של חברי המועצה החיצוניים. לאחר שכל היתר עוזבים, הם מתיישבים.

״יצא לך כבר לקרוא את הדו״ח הסופי של מק־אלן?׳׳ שואל פולמן.

היה זה לוי, סגן־נשיא להנדסה, שדרש לשכור את שירותיה של חברת־ייעוץ לביצוע בדיקה מקיפה של הליכי פיתוח המוצרים ב־Genemodem. הבדיקה לא הוגבלה רק להנדסה, היא הקיפה את כל התהליך, החל מבדיקת הדרך שבה מחליטים על מאפייני המודם החדש, דרך תהליך הפיתוח, וכלה בבדיקת הדרך שבה מעבירים את המוצר החדש לייצור ולשיווק.

ולא שקודם הם קפאו על השמרים. אימוץ טכנולוגיות חדשות, כלים חדשים, אפילו שיטות ניהול חדשות, הם עניין שבשיגרה בחברה שלהם. אחרת לא היו נמנים על המובילים בתחומם. ואף־על־פי־כן הוא התעקש להביא מומחים מבחוץ.

״מוכרחים להיות המון דברים שאנחנו מקבלים כמובנים מאליהם״, לוי נהג לומר, ״דברים שרק מישהו מבחוץ יהיה מסוגל לראות״. פולמן תמך בו תמיכה מלאה. למעשה, איש לא הביע התנגדות של ממש.

זה היה בלבול־מוח לא קטן, ובהחלט לא זול, אך סוף־סוף, שבוע קודם לכן, הם קיבלו לידיהם את ארבע־מאות עמודי הדו״ח.

״אני באמת חושב שהם עשו עבודה טובה. הם מצביעים על דברים שאנחנו לא הבחנו בהם. קיבלנו תמורה הולמת לכסף שהוצאנו,״ מחווה לוי את דעתו.

״מסכים. יש בדו״ח הרבה דברים טובים. אבל אותי מטריד מה שאין בו. איזק, אם היינו מיישמים את כל מה שהם מציעים, בכמה זמן לדעתך היה מתקצר משך הפיתוח שלנו?״

״קשה לומר. אולי בחמישה אחוז. ואולי אפילו זה לא.״

״כך גם אני מתרשם. כלומר, חקרנו ובדקנו כל ערוץ אפשרי, וכפי שצפינו, את התשובה לא מצאנו.״ פולמן קם. ״לא נותר לנו אלא דבר אחד בלבד: ׳צוות חשיבה מיוחד׳. תן להם אור ירוק, איזק.״

״הסיכוי הוא קלוש,״ גם לוי קם על רגליו.

״קלוש מאוד, אבל אנחנו מהלכים על חבל דק.״ ובדרכו החוצה מוסיף פולמן, ״מוכרחים למצוא דרך מוצקה יותר. מוכרחים.״

איזק לוי מביט בשלושת המנהלים הצעירים שיושבים מולו. הוא אינו מאושר במיוחד ממה שרואות עיניו. הם אינם בכירים מספיק. שלושתם יותר מדי צעירים ופחות מדי מנוסים למשימה שנועדה להם. אבל זו היתה החלטתו של פולמן.

״איזק,״ הוא אמר לו בזמנו, ״מנהל בכיר רגיל לדרך שבה אנו עושים דברים והיא כבר טבועה בו. אם ישנו מישהו שיוכל להציע לנו דרך טובה בהרבה, זהו רק מישהו צעיר. מישהו צעיר דיו להיות מרדן, צעיר דיו לבעוט בחוקים שלנו. אתה זוכר כמה צעירים ובלתי־מנוסים היינו אנחנו כשהתחלנו? שברנו את כל המוסכמות, ותראה לאן הגענו!״

איזק לא מצא טעם להזכיר לו שהם גם ׳הצליחו׳ להרוס את החברה הראשונה שהקימו.

״אתם מכירים?״ הוא שואל את השלושה שמולו. ״למה שלא תציגו את עצמכם? מארק, תתחיל אתה.״

״אני מארק קובלסקי. מהנדסה.״

מארק בן שלושים ושתיים. בחור גדול, עם קול תואם. הוא בחברה מזה שמונה שנים ולאחרונה התמנה לראש צוות הפרוייקט של מודל A226. הוא אינו הטיפוס המרדני שפולמן רצה, ולוי אינו מאושר לסכן את הפיתוח של ה־A226, אבל הם צריכים מוביל טוב לצוות.

״מארק יהיה ראש הצוות שלכם,״ אומר לוי. ״אנחנו חושבים שהוא פתוח להתמודד עם ביקורת בונה, בקי ונבון לדחות ביקורת בלתי־מעשית, ונעים דיו להבטיח אווירה טובה… ואם לא, אז תגידו לי.״

הם מתוחים מכדי לצחוק. איש מהם לא הוזמן מעולם למשרדו של סגן־נשיא.

לוי מחווה לעבר האשה הצעירה, שתציג את עצמה.

היא מאמצת את התבנית של מארק: ׳׳אני רות אמרסון. משיווק.״

״והתפקיד שלך שם?״ לוי מעודד אותה לפרט. ״אני מנהלת מותג. הייתי בצוות שתכנן את הכרזת ה־A106.״

ההערכה ניכרת על פניהם של השניים. ה־A106 הוא סיפור ההצלחה התורן של החברה.

״רות נבחרה,״ לוי מסביר, ״בזכות השם שיצא לה. אתם עוד תראו עד כמה היא איננה חוששת לשאול שאלות.״

״ואני פרד רומירו.״ האחרון שבקבוצה נענה למבטו של לוי, ״איש המספרים.״

״לא סתם איש המספרים,״ לוי צוחק. ״פרד הוא הילד הרע של מחלקת הכספים. ויחד עם זאת הוא מבקר הפרוייקטים הטוב ביותר שיש לנו. ואתם ודאי תוהים למה אתם כאן.״

מארק ורות מנידים בראשם. פרד שומר על ארשת קפואה. ״מעתה ואילך, אתם ׳צוות חשיבה מיוחד׳. המשימה שלכם היא למצוא פתרון לאיום החמור ביותר שמסכן את עתיד החברה הזאת.״

הוא מפסיק לרגע כדי להביט ישירות לתוך עיניו של כל אחד מהם.

״אתחיל בהסבר הבעיה.״ הוא קם על רגליו, ומשרטט עקומה על הלוח שמאחוריו. ״מזהים את העקומה הזאת?״

״בכל ספר לימוד תמצאו אותה. היא אמורה לתאר משך חייו של מוצר. בהתחלה, המכירות נוסקות מעלה כשמכריזים על המוצר בשוק, לאחר מכן הן מתייצבות – המוצר הופך להיות בשל, ולבסוף הוא הולך ודועך. האם זה מתאים למה שידוע לנו על המוצרים שלנו?״

הם בטוחים שהשאלה היא רטורית עד שהוא שואל, ״ובכן?״

׳׳במקרה שלנו, זה נראה יותר כמשולש ישר־זווית,״ מארק מתנדב. ״עוד לפני שנסתיימה הצגתו של המודם החדש בשוק, אנחנו כבר הופכים אותו למיושן בכך שאנו מכריזים על החדש יותר.״

״וזה דבר שאינו הגיוני?״ לוי שואל.

״לא אמרתי,״ ממהר מארק להבהיר.

״אם לא נצא עם המודם החדש,״ באה רות לעזרתו, ״יעשו זאת המתחרים שלנו. בכל מקרה המודם הנוכחי יהפוך למיושן. ההבדל היחיד הוא שכך נאבד גם נתח שוק.״

״אמת.״ לוי מאשר. ״המרוץ המטורף בשוק מאלץ אותנו לצאת עם דור חדש של מודמים כל שישה חודשים בערך.״

כולם מנידים ראשם בהסכמה.

״כעת הרשו לי להסביר משהו שקצת פחות מוכר לכם. מניות החברה שלנו נסחרות בוול־סטריט בשישים ושניים דולר וארבעים ושמונה סנט, לפי העיתון של אתמול. המחיר הגבוה הזה אינו מבוסס על נכסי החברה ואפילו לא על רווחיה. הוא מבוסס בעיקרו על ציפיותיהם של בעלי המניות לצמיחה עתידית ולרווחים עתידיים. ציפיות מבוססות היטב המסתמכות על ההישגים המרשימים שלנו. אתם תופשים עד כמה שברירי הכול?״

לאחר שאיש אינו מגיב, לוי ממשיך. ״פיספוס אחד, לצאת עם מוצר קצת פחות טוב, או אפילו לצאת עם מוצר טוב שלושה חודשים אחרי המתחרים שלנו, ומה התוצאה? רות?״

״זה יהיה אסון. אנחנו נאבד אז נתח ניכר מהשוק.״

״היכן היא נאמנות הלקוחות של הימים הטובים ההם?״ נאנח לוי. ״נעלמה ואיננה.״ ואז, בנימה רצינית יותר, ״אם נפספס פעם אחת, ערך המניה שלנו יצלול. הנזק לבעלי המניות יהיה עצום. אם נפספס פעמיים רצופות, יתכן שכבר לא תהיה חברה בכלל.״

הוא שותק. שלושת המנהלים הצעירים מביטים זה בזה. ״למוצרים שלנו תוחלת־חיים קצרה מאוד. כרגע זה עומד על חצי שנה בערך ולפי כל הסימנים זה עוד יילך ויצטמצם. יחד עם זאת, למרות כל המאמצים, משך פיתוח המוצר שלנו אורך כשנתיים. אתם מבינים מה הבעיה?״ הוא מפסיק שוב.

כעבור זמן מה הוא מבטא במלים את מחשבותיהם, ״משך פיתוח של שנתיים, כשהפירות של הפיתוח הזה צריכים להגיע לשוק בכל חצי שנה, פירושו רק דבר אחד. השאלה איננה ׳האם נפספס?׳ השאלה היא ׳מתי נפספס?׳ ואל תשכחו, איננו יכולים להרשות לעצמנו אפילו פיספוס אחד.״

הם אינם מוציאים הגה, מעכלים את מה ששמעו. לבסוף לוי אומר, ״המשימה שלכם היא למצוא דרך, שתאפשר לנו לקצר קיצור דרסטי את משך פיתוח המוצרים שלנו. מזה שנים אנחנו עושים כל מאמץ אפשרי למצוא לכך את התשובה, ועד היום לא הצלחנו. אתם תקוותנו האחרונה. אתם מוכרחים להצליח.״

״אבל איך?״ פניו של מארק סמוקות.

״זהו כל העניין, מארק. אנחנו לא יודעים איך! אתם תצטרכו לומר לנו.״

״לאיזה סיוע נוכל לצפות?׳׳ הוא שואל נואשות.

״אתה תמשיך להיות אחראי על ה־A226. הפרוייקט ישמש לך גם כמעבדת־ניסויים. תוכל לבחור במי שתרצה למספר שניים שלך. רות ופרד, אתם משוחררים כעת מכל ההתחייבויות האחרות שלכם. אם תצטרכו לבקר במקומות אחרים, להשתתף בכנסים, או אפילו להרשם לתוכנית כלשהי של MBA למנהלים, רק תגידו. אין מגבלות תקציב.״

״למי אנחנו כפופים?״

״ישירות אליי, ואני מצפה לדו״חות התקדמות תקופתיים.״

״כמה זמן יש לנו?״

״על־פי הלו״ז, ה־A226 מתוכנן להיות מוכן בעוד שישה־עשר חודש. אני מצפה שיושלם במועד, או לפני כן. אגב, חברים יקרים, אם תצליחו למצוא פתרון ממש טוב, המון מניות מחכות לכם כאן.״

״כמה זה המון?״ פרד אינו יכול להתאפק.

״עשרת־אלפים מניות לכל אחד מכם, אנשי הצח״מ. בהצלחה.״

מארק סוגר את הדלת מאחוריו ואומר, ״איחולי ההצלחה בהחלט במקומם. באותה מידה הוא יכול היה לאחל לנו להצליח לזכות בלוטו.״

״הפרס הוא כמו זכייה בלוטו,״ רות אומרת. ״עשרת־אלפים מניות שוות הון. עוד נהיה מיליונרים.״

״ללא ספק!״

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “שרשרת קריטית”