מדינת קונספירציה

"אני רוצה להכריז על שנת 2025 כעל שנת האושר הארצית," הכריז ראש הממשלה בישיבה רבת-משתתפים חשובה במיוחד.

"ואיך בדיוק אתה מציע שנגרום לכל האנשים להיות מאושרים בו-זמנית?" שאלו יועציו השונים.

"את ה'איך' אני משאיר לכם," קבע ראש הממשלה, "אני אחראי רק על ה־למה, ואתם חייבים לעשות זאת."

"שנת האושר שלי" הוא הסיפור הראשון מתוך שלושה סיפורים קצרים המתארים חיים במדינה שבה לאזרח הקטן אין שמץ של מושג מה מתרחש מאחורי הקלעים. האזרח הוא מעין בובה על חוט המכוונת על פי צורכי המדינה וראשיה. יונתן, גיבור הסיפור הראשון, יוצא למסע אישי בעקבות האושר ובו-בזמן למסע שמטרתו למנוע הנדסת תודעה כללית והפיכתם של כלל האזרחים לזומבים מאושרים.

 

גם אם כולנו שואפים להיות מאושרים כל חיינו, הדרך אל הפסגה המיוחלת עוברת במסע ארוך ואישי רצוף עליות ומורדות. אושר לעולם אינו מושג בקלות ובמהירות, ואין קיצורי דרך.

 

מדינת קונספירציה הוא ספרה הראשון של ד"ר טליה וייס, מורה ומרצה בתחום המדעים, הפילוסופיה והחינוך. טליה פרסמה סיפורים קצרים וסיפורים בהמשכים בפלטפורמות דיגיטליות לכותבים מתחילים, צברה ביקורות אוהדות והחליטה לקפוץ אל העולמות המודפסים הכרוכים. זה היה שווה את זה.

 

מקט: 4-1272-1551

"אני רוצה להכריז על שנת 2025 כעל שנת האושר הארצית," הכריז ראש הממשלה בישיבה רבת-משתתפים חשובה במיוחד. "ואיך בדיוק אתה […]

---

“אבל אדוני, אי אפשר לגרום לכל האנשים להיות מאושרים בו זמנית!” פסק גיל, פרקליט המדינה.

“אני חושב שאפשר, גיל. קצת אופטימיות.” מזכיר הממשלה חייך חיוך זאבי.

“אולי ממורמרים בו זמנית, אבל מאושרים… בשום פנים ואופן לא.”  דבורה, שרת הבריאות, סיננה בארסיות. “אמממ… לא חושב שאפשר לגרום לכל האנשים במדינה להתמרמר בו זמנית.”  גיל התווכח. “אתם שוכחים את כל אלו שחיים על אדים של אהבה ושלום עולמי, ושום גזרה או רעה לא משפיעה עליהם. גיסי הוא כזה” . “אהבה ושלום עולמי אהה? אני מבטיח לך שגיסך זיין מחצית מקהילת האימהות האורגניות וכל האדים באוויר שהוא נושם זה מיץ אהבה וגראס” . “אתה סתם מכפיש ואין לך מושג ירוק מה מניע אנשים.”

גיל התגונן עכשיו. “תתפלא, בירוק דווקא יש לי מושג. נראה לי שזו  הסיבה שאדוני הזמין אותי, לא?” המזכיר התמתח בכיסאו, “ולגבי מה מניע אנשים או את העולם הזה, כנראה לא יצאת מהמשרד שלך בשלושים השנים האחרונות”.