חוסן ניהולי

מבוא

מספרים על נשיא ארצות הברית ג’יימס ביוקנן שאמר לאברהם לינקולן, מחליפו: ‘אם אתה שמח להיכנס לתפקיד כמו שאני שמח לצאת ממנו, אזי אתה האדם המאושר ביותר בעולם.’

מנהיגות וניהול הם תפקידים קשים, מורכבים ומאתגרים. אלפי קולמוסים טרחו סביב דמותו של המנהיג או המנהל האולטימטיבי, זה המעצב את הדרך אגב מתן דוגמה אישית, או מדרבן לעשייה לאור חזון מעורר השראה; זה המאפשר לסביבתו לפרוח ולשגשג אגב גילוי חוזקותיהם של עובדיו ומתוך ראייה אותנטית של הפרט, וכל זה לצד יחסי אנוש מעולים. מן הסתם כל מנהל רוצה להיות מנהל מצוין. כזה שעובדיו ידברו עליו ועל השינויים שהוא מוביל בהערכה ובהזדהות. ואכן, מנהלים רבים עושים לילות כימים על מנת לשגשג בתפקידם. היעדים המקצועיים כמו גם הזהות המקצועית המיטבית שהם שואפים אליה ממלאים לא אחת את כל עולמם הפנימי ומתמזגים לחלוטין עם אישיותם.

אך עם האתגר, הסיפוק, תחושת המשמעות ופוטנציאל הצמיחה מבחינה אישית ומקצועית, מגיעים גם המשברים, הלחץ, הבדידות, המחירים האישים והמשפחתיים או הביקורת הציבורית. לרוב זוהי ‘עסקת חבילה’. מציאות כזו שבה המנהל מצוי בלב העשייה כציר מרכזי עלולה להוביל ללחץ נפשי, לעומס רגשי, לשחיקה ואף לעזיבה מוקדמת של התפקיד. ברגעים כאלה טוב אם תהיה לו מנה הגונה של חוסן אישי.

חוסן, או איתנות, מוגדרים כחזרה של האדם ‘לעצמו’ מחוויות של קושי ומצוקה. חוסן הוא בבחינת ‘בולם זעזועים’. דמיינו לעצמכם שאתם נוסעים ברכב ללא אותו מנגנון בלימת זעזועים. נסיעה שאמורה להיות שקטה ומהנה הופכת לחוויה מטלטלת שבה כל מהמורה קלה בכביש מורגשת ומזעזעת אתכם. גם בחיים אנו חווים מהמורות, ובמקרים קיצוניים יותר אף בורות, שמקורם בסיטואציות רגשיות שהחיים מזמנים לנו. כיצד נחווה אותן, כיצד נגיב אליהן, האם נצמח מהן — אלה השאלות העומדות בבסיס ספר זה.

‘הסביבה רושמת הכול,’ אומר עמוס שפירא, מנכ’ל אל־על וסלקום לשעבר, ‘מנהיגים לא תמיד מודעים למסרים שהם מעבירים ולנורמות שהם מנחילים בכל מעשה, בכל התבטאות.’2 גם חוסנו, התנהגותו והבעת רגשותיו של המנהל חשופים לעיני כול, והוא נבחן תדיר על ידי הגורמים הבאים איתו במגע. הם צופים בו, לומדים אותו ואת אופיו; רואים כיצד הוא מקבל החלטות, מגיב לעימות או לקונפליקט, מיישב סכסוכים, מכבה שריפות, מכיל מתחים; כיצד הוא כועס, מהי שפתו ואיך הוא משתמש בה, באיזו נימה הוא מדבר עם עובדים מוערכים יותר או פחות; אם מעשיו נובעים מרדיפת כבוד, או להבדיל מרצון לשתף צוות בהישגים מתוך שותפות כנה; אם בהתנהלותו הוא מפגין אמון בצוותו ומוכן אף לשלם על כך מחיר, גם לא פופולרי; ואם הוא נוטע אמון ותקווה בלב אנשיו, שהם צועדים לעבר מקום טוב יותר, לא בכוח הסמכות אלא בכוח אישיותו, המקצועיות שהוא מפגין או כישוריו הבין־אישיים המובילים להזדהות ולאמונה שיהיה טוב ואפילו טוב מאוד.

הספר שלפניכם עוסק בסוגיה הזאת בפרט, ובהיבטים רגשיים של מנהלים בכלל. ביקשתי לבחון בו את הסוגיות הרגשיות וממדי החוסן שלהן דרך סוג עיקרי של מנהלים שכולנו נתקלנו בו בחיינו — מנהלים חינוכיים. דרך עולמם ננסה להכיר טוב יותר את מרכיבי החוסן הנפשי של כל מנהל באשר הוא. אמנם חלק ניכר מהמקרים המופיעים בספר הם משדה החינוך והמנהל החינוכי, אך המסקנות והתובנות העולות מניתוחם נכונות לכל אדם ומנהל.

כל הדרכים מובילות אל הרגש

תחום הניהול בכלל וניהול החינוך בפרט מעסיק אותי שנים רבות. לאחר כמה שנים בתפקידי הובלה שונים בבית הספר, כשהאחרון שבהם היה ניהול חטיבת ביניים, פניתי ללימודים מתקדמים בבית הספר למנהיגות חינוכית בירושלים על שם מורטון מנדל. ביקשתי להעמיק את הידע בתחום ניהול החינוך, ולשמחתי זימן לי המקום מורים רבים מהשורה הראשונה אשר סייעו לי בכך. במהלך הלימודים פגשתי מנהלים מן הזרם הממלכתי, הממלכתי דתי והערבי בבתי ספר יסודיים ותיכוניים כאחד. שוחחתי איתם ארוכות על ניהול בכלל וניהול החינוך בפרט, על מנת להבין את ייחודיות התפקיד ואת האתגרים וההזדמנויות שהוא מזמן. מהר מאוד הבנתי שההיכרות של כל מנהל ומנהלת עם ההיבטים הרגשיים בעבודתם הוא ‘האקס פקטור’, כלומר הגורם המשמעותי ביותר שישפיע על רווחתם ורמת תפקודם. למדתי אפוא שכל הדרכים מובילות אל הרגש. לא היתה שיחה אחת שלי עם מנהלים שבה ההיבט הרגשי בעבודה לא עלה מיד, כמעט ללא גירוי מצדי. שמחה, כעס, תקווה, פחד, אכזבה ותסכול ורגשות רבים אחרים צפו ועלו תדיר ושימשו בערבוביה כל אימת ששוחחנו על סוגיות חינוכיות וניהוליות. ההיבט הרגשי בעבודה הפך במהרה למרכז השיח. עסקתי בעיקר בשאלות הבאות:

 מה מטריד אותם בהיבט הרגשי?

 כיצד הם מנהלים את רגשותיהם?

 מי מסייע להם לשמור על איזון ועל רווחה נפשית?

 איך הם רותמים סוגיות רגשיות לטובת אפקטיביות ארגונית?

 ואולי השאלה החשובה מכול — כיצד מנהלים יכולים לפתח חוסן רגשי ולשגשג במציאות המורכבת של ניהול החינוך בפרט וניהול בכלל?

מתוך השיח עם המנהלים נולד הספר. שם התגבשה בי התובנה שאפשר לנהל ולהתנהל אחרת, שאפשר לשנות את אופן ההתמודדות של מנהלים עם הסוגיות הרגשיות המורכבות המאתגרות אותם.

אף כי הספר נולד בעיקר מתוך שיח עם מנהלים חינוכיים, הוא עשוי לעניין כל מנהל שהוא ולסייע לו — במגזר הציבורי או העסקי, בניהול עמותות וכדומה — שכן רוב הסוגיות הנושקות לעולם הרגש הן סוגיות גנריות הנוגעות למנהל באשר הוא: גיבוש זהות ניהולית, סתירות ומתחים בניהול, כלכלת רגשות, פיתוח חוסן ניהולי ועוד. הספר מציע פתרונות אפשריים להתמודדות הולמת יותר עם מורכבות התפקיד. זאת ועוד, חלק ניכר מהתופעות הרגשיות כגון פחד, חרדה, בלבול ותחושת חוסר ערך, מאפיינות גם מורים בעיקר בשלב הכניסה לתפקיד. אני מאמין שספר זה יסייע להם להיטיב להכיר את העולם הרגשי שבתוכם ומחוצה להם ולהיטיב לפעול במציאות.

אני מקווה שקריאתו של ספר זה והתובנות העולות מבין שורותיו ייתנו מענה לשאלות הללו ויעזרו למנהלים ולאנשי מפתח בארגונים לשלוט טוב יותר במרחב, לשגשג ולהגיע להישגים ראויים ומשמעותיים.

ליאור