החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

צ'מבה

מאת:
הוצאה: | 2011 | 248 עמ'
קטגוריות: סיפורת עברית
זמינות:

15.00

רכשו ספר זה:
תגיות: , .

מנאלי – עיירת הנופש הידועה בצפון הודו.

מקום אליו נוהרים תיירים מכל העולם ליהנות מהחופש, הרוחניות, המסיבות והסמים הזולים שמציע המקום. דרור צעיר ישראלי המטייל בעיר, חובר לחבורה של שלושה מטיילים ישראלים ושני תיירים מהונג קונג. הם מחליטים לצאת לטרק שליו לאורך נהר ה "ראבי" שמתפתל בין הרי ההימלאיה, אחד האזורים היותר נידחים ופראיים בתת היבשת הגדולה. יעדם היא העיירה  "צ 'מבה", והם מסתייעים לשם כך במדריך מקומי, אשר קרוי על שמו של הנהר. כבר מהרגע הראשון דברים מתחילים להשתבש בקצב הולך וגובר.

 

מקט: 6-040-4
סקירה
סקירה על הספר בבלוגיה
סקירה
הספר באתר עברית

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


1: "ג'י ! ג'י! אדון! אדון!"
"אה.." הוא מלמל וחש שמישהו מטלטל אותו.
בבת אחת חדרה למוחו מוזיקה מחרישת אוזניים, הוא פקח את עיניו וראה מול פרצופו זוג עיניים חומות וחודרות מביטות בו.
"ג'י, יו וונט סם?"
מעליו התנשא הודי שחום, מחזיק בידיו שקית קטנה.
"וואט?" הוא מלמל, אבל ההודי כבר ניצל את ההזדמנות, והתיישב לידו בישיבה מזרחית,
"בסט סטאף אין אינדיה! דיס וויל מייק יו פליי!" הוא צעק מנסה להתגבר על המוזיקה מחרישת האוזניים.
המסיבה הייתה בעיצומה, השמש כבר נתלתה גבוה מעל הרי ההימלאיה.
הוא הביט מאחורי כתפו של ההודי, וראה מאות אנשים צבעוניים, מקפצים בטרוף לקול מוזיקת טראנס מחרישת אוזניים. נדמה היה לו שכולם נעים כגל גדול אחד מצד אל צד, "שבט הטראנס", כך נהג לקרוא להם בחיבה.
"בסט סטאף אין אינדיה!" הכריז ההודי בשנית, ולאחר מכן הצביע על תייר גרמני אחד שהתנדנד מצד אל צד בוהה באוויר , "הי טייק טו" הוא הכריז, "נאו דנסינג לייק קרייזי!" סיים בגאווה כשחיוך רחב מתפשט על פניו.
"לא תודה," הוא מלמל "אני לא בקטע של סמים," הוא סימן להודי סימן של בליעה,
היה לו כאב ראש חזק במיוחד והוא קיווה שזה יספיק לסלק את ההודי.
ההודי התכוון לומר דבר מה נוסף, אך אז קלט אפשרות קורצת יותר בזוית העין ועבר לקליינט הבא.

הוא דידה לכיוון אחת המאמות שמכינות צ'אי , קנה לעצמו כוס והביט בשעון.
השעה הייתה כבר שעת בוקר מאוחרת, הוא כנראה ישן לפחות שעה, שרידי חלום שחלם עוד טריים בראשו.
"איפה נטע?" שאל את עצמו והביט סביבו, מנסה לאתרה בין מאות החוגגים.
לפתע חש כל כך תלוש מההמון.
גלים חריפים של אנרגיה זרמו בין מאות החוגגים אשר רקדו לידו, אך לו היה נדמה שככל שהם נהנים יותר כך גדל סבלו. כל שרצה ברגע זה היה "להתקפל" בחזרה לגסט האוס. במצבו בקושי היה לו כוח להרים את כוס הצ'אי. הרעש, ההמולה והאגרסיביות שבה רקדו גרמו לו לבחילה.
הוא התנדנד באיטיות במעלה גבעה, שם צמח העץ היחיד שנתן צל ונמרח על הרצפה בעייפות.
"יאללה אני מתחפף מפה," חשב לעצמו, "הספיק לי, גם ככה אני לא סובל את המסיבות האלה."
הוא הביט במאות החוגגים. וחש עייף, עצוב ומרוקן.
"איפה נטע?" מלמל לעצמו שנית, "אם היא הייתה פה כבר מזמן הייתי מסתלק."

הם נפגשו לפני כחודשיים ברכבת לדלהי, הוא נכנס לקרון וציפה לעוד נסיעה זוועתית של עשרים וארבע שעות.
ברכבות ההודיות, הוא כבר למד, תמיד צריך לקוות לפרטנר טוב בתא.
אם במקרה נפלת על איזה קשמירי שכל היום ינסה למכור לך אבנים, או איזו נסיעה לבית הסירות של ההורים שלו, אתה במצב הגרוע ביותר, בד"כ הוא לא ירפה ממך עד צאת נשמתך.
הדבר השני הכי גרוע – ידע – זה ליפול על חבורה של הודים צעירים, במיוחד כאלה שבאו ממקום שתיירים לא מטיילים בו. המצב נהיה גרוע במיוחד, אם ישנה איזו תיירת מערבית אתכם בקרון. במקרה זה, אתה יכול להיות בטוח שכל הנסיעה יציקו לך בשאלות ומחוות גוף שונות (בעיקר קריצות), שנוגעות לגבי סיכוייהם עם הבחורה, ויתייחסו אליך כאילו אתה הפטרון שלה.
וכמובן שלא דיברנו עדיין על תופעת הטרנסג'נדרים ההודים ברכבות, הידועים לשמצה, בקיצור אני כנראה הולך לסבול, הוא ציין לעצמו.
הוא נכנס לתא השינה, והניח את חפציו על המיטה העליונה, עוד אנשים נכנסו לתא אחריו, כשהסתובב נתקלו עיניו בזוג עיניים גדולות ומהפנטות בצבע כחול עז, שהביטו בו.
"אני נטע." אמרה בעלת העיניים והושיטה לו יד.
"נננעים מאוד." אמר, והיה נבוך מכך שפתאום גמגם.
היא הגיע מגואה, וטיילה כבר חודש בהודו, "אני עדיין 'ירוקה' בהודו." צחקה, הנסיעה הייתה מדהימה, הייתה להם כימיה מיידית ועד סוף הנסיעה הוא כבר היה מאוהב מעל לראש.
משם הם כבר המשיכו לטייל ולהיות ביחד, ארמיצר, רישיקש, פרווטי, דראמסלה, ועכשיו מנאלי.
נטע הייתה בחורה מאוד רוחנית שמחפשת את עצמה, מאוד חברותית ופתוחה, היא גררה אותו לכל מיני קורסים של יוגה, רייקי, הילינג ולאחרונה התחילה קורס של דמיון מודרך, פה במנאלי אצל איזה מאסטר ישראלי לשעבר, שחי כבר כמה שנים בהודו, ושכולם המליצו עליו. הוא נגרר איתה לפגישה או שתיים, אבל לא התחבר למאסטר שנראה לו מתנשא שחצן, אולי בגלל שבעיקר אהב לדבר על עצמו. טוב אז גם למישהי מושלמת כמו נטע יש חיסרון אחד קטן. הוא הרגיש שהיא אהבת חייו, הנפש התאומה שלו, שאותה חיפש כל חייו.

הוא דילג במעלה הגבעה, והחליט להתרחק קצת מההמון המקפץ.
רגליו הובילו אותו במעלה שביל עיזים קטן וצר, לפתע נעצר. הוא הביט ימינה ושמע אנקה מאחורי סלע גדול.
הוא מצמץ והביט לכיוון, עוד אנקה קצרה נשמעה משם, הוא כמעט ועזב, אבל הסתקרן והחליט להתקרב. הוא החל להקיף את הסלע, שיח גדול היה ממוקם מאחוריו וממנו נשמעו האנקות. הוא הזיז את השיחים בעדינות, משתדל שלא להרעיש.
הדבר הבא שנגלה לעינו, היה פרצופו של גבר, הגבר עצם את עיניו, ידיו היו משולבות לו על עורפו, מכנסיו מופשלים והוא נאנק בהנאה, ראש נשי בעל שער ארוך וחום בצבץ לו ממרכז גופו. לפתע היא הסתובבה, הוא כמעט נחנק, והיה חייב לשים יד על פיו כדי שלא לצעוק, הוא עשה שני צעדים לאחור, כשל על האדמה, ואז התרומם וברח משם.
הוא רץ כמו מטורף, אנשים הופיעו מימינו ומשמאלו אך הוא לא שם לב אליהם.
הוא חצה את רחבת הרוקדים בריצה והמשיך במורד השביל לכיוון הגסט האוס, בדרך הוא נפל פעמיים ופתח את הברך, היא דיממה אבל ברגע זה שום דבר לא היה חשוב לו יותר, הוא היה חייב להסתלק מהמקום.

הוא נכנס לגסט האוס שטוף דמעות, דחף את כל בגדיו בתפזורת לתוך התרמיל, עלה על ה"אנפילד[1]" והסתלק משם, תוך שהוא כמעט דורס את ילדו של בעל הגסט האוס.
הוא נסע בלי לדעת לאן, ללא מטרה, רק לברוח, בגשר של מנאלי הוא כמעט נכנס במכונית וספג קללות מתייר הודי.
הוא המשיך ונסע לכיוון היציאה ממנאלי.
שמש חמה להטה בשמיים, הוא התרחק מהאזור הישן של מנאלי, חצה את הגשר שהפריד בין שני חלקי העיירה ושאט במורד עיירת הנופש ההודית.
לבסוף ראה את בתיה הקיצונים של העיירה, סיבוב חד הופיע ממולו, הוא כמעט ופספס אותו, ובלם בחוזקה, כמעט לעצירה מוחלטת. האופנוע התיישר, והוא סובב את ידית הגז, באותה שנייה חש חבטה עזה מאחוריו, ומישהו צעק "סע! סע!" הוא הביט אחורה בבהלה, וראה בחור גדול ושרירי, בעל ראסטות ארוכות יושב מאחוריו וצורח "אתה רוצה למות היום? אמרתי תן גז!"
כשלושים מטרים מאחוריהם ראה חבורה גדולה של כעשרים הודים, חלקם אוחזים במקלות, רצים לכיוונם עם רצח בעיניים, בהלה אחזה בו והוא סובב את הידית בחוזקה.
האנפילד היה אופנוע כבד וישן והגיב באיטיות, הוא הגביר מהירות, אך לא מספיק בכדי להתחמק מרודפיהם, וההודים החלו סוגרים עליהם.
עוד סיבוב הופיע לפניהם והאופנוע הטלטל בפראות, צעיר הודי אחד כבר היה במרחק נגיעה, והרים את מקלו להכות בו, הנוסע שלח בו בעיטה והוא התגלגל הצידה.
חבטה עזה פגעה בו משמאלו והאופנוע כמעט איבד שיווי משקל, כחמישה הודים רצו במרחק של פחות ממטר מהם, והאופנוע הכבד לא האץ מספיק, הנוסע שילח בעיטות לכל הכיוונים וכמה מכות כואבות של מקל פגעו בו.
ליבו הלם בקצב מטורף והרגשה של פחד חריף הכתה בו, הוא סחט את ידית הגז עד סופה.
אחד הרודפים תפס אותו בחולצתו. הוא הרגיש איך הוא מאבד את שיווי המשקל, חבטת מקל נחתה על עורפו, זרם חד של כאב פילח את ראשו שהחל להסתחרר, אבל הנוסע הגיב במהירות ושילח בהודי אגרוף מדויק, ההודי התמוטט ונמרח על הכביש מאחוריו.

הם הגיעו לישורת, ה"אנפילד" כאילו נעור לחיים וזינק מתוך פקעת הרודפים שהקיפה אותו. עוד מספר אבנים התעופפו לכיוונם אבל החטיאו, והם השאירו את רודפיהם הרחק מאחור.
הנוסע בעל הראסטות אמר דבר מה, אך הוא לא הבין, ליבו הלם כל כך חזק עד שבקושי שמע משהו.
הוא המשיך בנסיעה מהירה עוד כשעה וחצי, מידי פעם הוא שמע את הנוסע שלו צוחק בקול רם מאחוריו, אבל הוא לא העיף מבט לכיוונו.
לבסוף עצר בתחנת דלק.
"עכשיו תרד," הוא אמר לנוסע, "אני ממשיך מפה לבד."
"אין בעיה בוס…" הנוסע גיחך, "תודה על הטרמפ…"
"כן, כן" הוא מלמל לעצמו.
הנוסע, הפנה את גבו והחל פוסע בכיוון תחנת הדלק.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “צ'מבה”