החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

בודהה ואהבה

מאת:
מאנגלית: רוני שרי פרייז | הוצאה: | 2016-01 | 293 עמ'
זמינות:

39.00

רכשו ספר זה:

מדריך על זמני למערכות יחסים מודרניות: הספר בודהה והאהבה חוקר את כל היבטי האהבה והזוגיות מנקודת מבט בודהיסטית. הוא עוסק במגוון רחב של שאלות ונושאים המלווים כל בן או בת זוג: מדוע אנחנו מתאהבים, כיצד לשמר את האהבה לאורך זמן, מיניות, פרידות והתמודדות עם רגשות מטרידים כגון כעס וקנאה.
בנוסף מציע לנו לאמה אולה מספר מדיטציות לפיתוח חמלה והבנה, במטרה לגלות איך לנווט במודע את חיינו לעבר משמעות וצמיחה, איך ללמוד ממערכות יחסים במקום לחזור על דפוסים ואיך להרחיב את אהבתנו גם אל האחרים.
בשנת 1968 החלו לאמה אולה ואשתו האנה בתהליך הכשרה שקיבלו ממורי מדיטציה מאסכולות הקָאגְ'יוּ והנִינְגְמָה של הבודהיזם הטיבטי בהרי ההימלאיה. במשך שלושה עשורים, עד מותה של האנה בשנת 2007 , לימדו בני הזוג נידהל אלפי תלמידים והציגו בפניהם דרך חדשה להתבונן בעולם. גם כיום לאמה אולה נידהל ממשיך ללמד ולייעץ לאלפי זוגות ברחבי העולם.
“מערכת יחסים נעשית קשה כשאחד מבני הזוג מצפה מהשני שיספק לו אושר. כשאדם חושב על עצמו בלבד, רוב המצבים בחיי היומיום מעוררים בו תחושה של דביקות וחוסר חופש. בטווח הארוך, הדבר מרעיב את יחסי הגומלין האינטימיים בין בני הזוג, ההנאה הופכת לשגרה ומסתיימת מהר. כמובן שישנה גם אפשרות טובה יותר: בני הזוג יכולים לחיות את חייהם יחד בהרמוניה, להעשיר זה את זה לאין שיעור ולצמוח הדדית”.

מקט: 4-1127-18
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
סקירה

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


פרק 1: השאיפה לאושר

קסמה של האהבה

התשוקה לאושר היא מיסודה הכוח המניע שמאחורי כל מעשינו. אפילו היצור הזעיר ביותר מנסה להשיג אושר ולהימנע מסבל. מי שנמצא במצב החובק-כול של שמחה עילאית מוצף כל כך במשמעות ובאושר עד שההרגלים והמגבלות מאבדים ממשמעותם. הפנים קורנות, הגוף טעון בכוח מלא שמחה, והאדם רוצה לחבק את העולם כולו. הרצון לחוות את המצב המושלם והמלהיב הזה לעתים קרובות ככל שניתן מהווה מוטיבציה בלתי פוסקת בחייהם של היצורים.

כשאנשים מתאהבים עמוקות, הם חווים רגעים של אותו אושר עצום. הם לא מפסיקים לחשוב על האהוב או האהובה, זוכרים את כל תכונותיהם המושלמות, רוצים לחלוק עמם כל שמחה ומגלים דברים חדשים שעשויים לשמח אותם. כל פיסת נייר הופכת למכתב אהבה פוטנציאלי. כל פריט לבוש נבחר במטרה לרַצות או למשוך אותם. אנחנו חווים עונג עמוק ושוכחים את שאר העולם. מבחינה מנטלית, כמו גם מבחינה גופנית, מעטים מכירים תחושת מימוש המתעלה על התחושה שאנו נאהבים על ידי אחרים, מעניקים להם אהבה וחולקים את העושר הזה עם העולם.

השמחה החודרת-כול שבתחילת מערכת יחסים חדשה נובעת מהמשאלה העמוקה לאהבה. ואף שאנחנו מכירים כבר את טיבה המפתיע וההפכפך ולא אמורים להיות מופתעים מהעליות והמורדות המצפים לנו, התחושה היא תמיד מבלבלת ומכאיבה כשמתעוררות מחלוקות בין בני הזוג ומקור האושר היקר נעלם.

תרבויות המערב הדואליסטיות לא מצליחות להשיב בצורה משכנעת על השאלה מהו האושר וכיצד לשמר מצב מושלם זה לצמיתות. אף שהזוגות באגדות חיים תמיד באושר ועושר עד עצם היום הזה, בחיים האמיתיים מרגישים אנשים רבים שמערבולת הרגשות מעוורת את עיניהם, או שהם מחזיקים בהשקפות מבולבלות באשר לאופן שבו אפשר להצליח בנתיב המשותף הזה.

כיום גם אנשים משכילים מאמינים שהם יכולים למצוא אושר מחוץ לעצמם ולהחזיק באושר הזה. החברות הצרכניות שלנו מרבות לחזק ציפייה שטחית זו כשהן מפרסמות חופשות או מוצרים שונים לרכישה כמקור לסיפוק אמיתי. אחרים מבטיחים את אותה תוצאה אם נצביע למפלגה פוליטית מסוימת או נאמץ דיאטה חדשה. וכך אנשים משקיעים את האנרגיה שלהם, כמו גם שעות ושנים יקרות מחייהם, בחיפוש אחר אושר מדומה שהם אינם מבינים ושאין להם אמצעים לשמור עליו. לכן אתרי הנופש מלאים עד אפס מקום, נשים או גברים הורסים מערכות יחסים מתפקדות ללא כל סיבה הגיונית, ההערכה שזכינו לה במקום העבודה לאחר שנים של עבודה קשה מתחלפת לפתע ברכילות מרושעת כשחברים לעבודה פונים נגדנו, ילדים אהובים מפתחים סגנונות חיים שהוריהם מתקשים לקבל, או שאב המשפחה הולך לעולמו במפתיע, כספי הפנסיה שנצברו במשך כל שנות עבודתו מקוצצים, וטבעות היהלומים שהיו אמורות להישאר לנצח אובדות.

הסיבה לכך ברורה: אם האושר נובע ממקורות ארעיים, הוא יוכל להימשך רק כל עוד התנאים החיצוניים והפנימיים לא משתנים. כשהנסיבות ישתנו לרעה, כל מצב מותנה ייעלם. כפי שאמר הפילוסוף היווני הרקליטוס לפני 2,500 שנה: ‘הכול נמצא בזרימה. שום דבר אינו נשאר במקום’.

ועדיין, התשוקה לאושר נשארת הכוח המניע החשוב ביותר עבור כל היצורים. יש החושבים רק על עצמם במהלך חיפוש זה, אך רבים אינם מוצאים בכך הנאה או סיפוק פיזי ונפשי. אנשים אלה, שאוהבים לחלוק, מחפשים לעתים קרובות את הקרבה של בן או בת זוג כדי להעניק ולקבל משמעות ואושר. נראה שאחוזי הגירושין הגבוהים וזמניותה של האהבה לא מייאשים אותם.

כשאנחנו נמצאים במערכת יחסים, המשמעות והתוצאות לא יגיעו אם לא נטפח ונזין אותה. העננים הוורודים של האהבה זוהרים רק כל עוד בני הזוג זוכים למספיק תשומת לב. אחרי ההשראה הראשונית שמעוררת ההתאמה בינינו לבין בן או בת הזוג, עלינו להתחיל לחשוב במונחים של ‘אנחנו’ ולהפנות את תשומת לבנו ומאמצינו לאושרם ולפוטנציאל לחיים פנימיים עשירים עבור עצמנו. לעתים קרובות אנחנו מגלים שהכלים העומדים לרשותנו לביצוע המשימה הם חלודים ובלתי מספקים, או שלא למדנו כלל כיצד להשתמש בהם.

לשם כך, עצתו של בודהה עשויה להיות מועילה. אחרי שאנחנו חוטפים ‘מקלחת קרה’ ומבינים שלא נוכל להשיג אושר קבוע ממקורות חיצוניים, עצתו של בודהה מראה לנו כיצד נוכל להפוך בעצמנו, באופן מודע, למקור לאושר ולאהבה. רמת תפקוד גבוהה זו היא היעד של שיטותיו של בודהה. ייתכן, כמובן, שנטיל ספק במומחיותו בכל הקשור לאהבה ולזוגיות ולאפשרויות הגלומות בהן, מאחר שהוא עצמו חי חיי נזיר והיה מוקף בנזירים אחרים. אך לאמיתו של דבר, לפני שבודהה עזב את ממלכתו כדי למצוא אושר שיהיה עמיד בפני זקנה, חולי, מוות או אובדן, הוא נהנה מחיי אהבה עשירים. למעשה, רוב תלמידיו – הן אלה שלמדו אצלו והן הבודהיסטים בימינו – מנהלים חיים מלאים, עובדים ומקימים משפחות. אלה הם אותם מתרגלים ‘חילונים’ שיוצרים את החברות שלנו ומגנים עליהן. כשתלמידיו של בודהה שאלו אותו על נושאים הקשורים בחיי היומיום ובאהבה, הוא השיב בהתאם ליכולותיהם ולנסיבות חייהם האישיות, ברמה שיכלו להשתמש בה ולהפיק ממנה תועלת.

לימודיו של בודהה בנושא סיבה ותוצאה (סנסקריט: קַארְמָה), שהעניק לאחר ההארה שלו, מועילים במיוחד כי הם מספקים הבנה מעשית של הסיבתיות המנחה את הקשרים שבחיינו. הם מסבירים לאילו תוצאות יובילו מחשבות, מילים ופעולות מסוימות ללא כל הטפות מוסר. ידע זה מאפשר לנו לקחת אחריות על עתידנו. הוא מעניק לנו את הכלים הדרושים כדי לעשות באופן פעיל את הדברים המעוררים שמחה אצלנו ואצל אחרים. לכן הקארמה, שאינה בשום אופן גורל או מזל, היא חברתנו הטובה. היא מעניקה לנו את החירות הייחודית והעצומה לזרוע בעקביות את הזרעים של הפירות שנרצה לקצור. לפיכך, באהבה אנחנו זורעים גם את הזרעים להצלחה או לכישלון של הזוגיות, וידיעה זו מטילה עלינו אחריות מיוחדת לאושרם או לסבלם של אלה שפתחו בפנינו את סגור לבם. האינטימיות המוגברת ביחסי אהבה מובילה להבשלה מהירה במיוחד של הרשמים הטובים והרעים בתודעה של שני בני הזוג.

הסוגים והרמות של היעדים שמבטיחים אושר חשובים מאוד. לאחר שהשגנו כבר את הבית בפרוורים, החופשה השנתית והביקור החודשי בסלון היופי, החיים הנוחים של ישיבה על הספה מול הטלוויזיה מתחילים לאבד מקסמם. במקרה זה, אנחנו יכולים לנצל את האנרגיה שאפשרה לנו להגיע להישגים אלה באופן משמעותי יותר להשגת יעדים על-אישיים. ניסיון החיים שלנו הוא יסוד חשוב בהתפתחות שמטרתה להגיע לאושר בר קיימא – לבד, עם בן או בת זוג, כמשפחה או בקבוצה. הוא מאפשר שימוש יעיל בעוצמה, בשפע, בשמחה ובביטחון, מקל על יצירת דעה חיובית מודעת על בן או בת הזוג ועל הסובב אותנו, וכן מעודד חקירה של ממדים חדשים בחיים, שעשויים להיות מאתגרים אך גם מלהיבים. דבר זה לא רק מבטיח שהאהבה תישאר רעננה לאורך זמן, אלא גם מניח לצרוּת המוח ולהרגלים שדבקו בנו. הגבולות האישיים ייטשטשו מאליהם או שיהפכו לאתגרים שנתמודד עמם בשמחה. בגישה זו, כל התנסות זוגית או משפחתית הופכת לצעד בנתיב המשותף המוביל למשמעות ולאושר בני קיימא.

שני סוגים של אהבה

שני מושגים שונים קשורים מיסודם למילה הגמישה מאוד ‘אהבה’: היצמדות ונדיבות. ההגדרה הנפוצה יותר מתארת מערכת יחסים של ‘ציפייה’ או תובענות, בעוד שבמערכי התודעה של אנשים מתורבתים, האהבה מתבטאת כגישה משחררת ומעניקה. האהבה ה’לוקחת’ מובילה לרגשות של היצמדות, קנאה, כעס ואנוכיות ילדותית, בעוד שהאהבה ה’נותנת’, שהיא חלק בלתי נפרד מעיקרי הבודהיזם, מקיפה את כל המישור המהנה של אהבה, חמלה, שמחה אוהדת ויישוב דעת.

באהבה הקונבנציונלית, שבה האדם מרוכז בעצמו, המרחב חסום ומדולדל. הכול נעשה לחוץ. אנחנו חיים בעבר או בעתיד ומנסים לשלוט בכל מה שהוא חדש ורענן. אנחנו משקיעים אנרגיה במצבים וברגשות שהם לעתים מאושרים ולעתים מכאיבים, ובסופו של דבר אינם מציעים שום דבר משמעותי וקבוע. כשמצבנו הרגשי מלא בציפיות ובדאגות, איננו חווים אף פעם את העושר של מה שקורה באמת כאן ועכשיו, ולכן איננו יכולים לממש את האושר או ליהנות ממנו. במקום זאת, אנחנו עסוקים במה שהיה או במה שיכול היה להיות, או בתוכניותינו לעתיד. אנחנו מפספסים את הסיכוי להצטרף לזרימה של ‘כאן ועכשיו’ כי איננו מסוגלים לבטוח ברגע הנוכחי ואנחנו מבקשים ללא הרף ערובות והבטחות. כך אנחנו מאלצים את בן או בת הזוג לשקר, כי הם אינם יכולים להבטיח או לִצפות מה יעשו בעתיד, או כי הם רוצים להגן על האהוב/ה הנוירוטי/ת. הרצון לבעלות על בן או בת הזוג עשוי להביא תחושת ביטחון זמנית למערכת היחסים, אבל הוא אינו זורע גורמים לאושר בר קיימא, ומעל לכול, הוא מעכב קשות כל התפתחות רוחנית. במקום זאת, ההיצמדות המוגזמת לבן או בת הזוג מבלבלת ומרחיקה את שני בני הזוג מהיעד האמיתי – התפתחות משותפת.

מערכת יחסים נעשית קשה כשאחד מבני הזוג מצפה מהשני שיספק לו אושר. כשאדם חושב על עצמו בלבד, רוב המצבים בחיי היומיום מעוררים בו תחושה של דביקות וחוסר חופש, והתוצאה היא הפרדה של מערכת היחסים מן העולם שכמעט ואינה מאפשרת גישה לאנשים מבחוץ. בטווח הארוך, הדבר מרעיב את יחסי הגומלין האינטימיים בין בני הזוג, ההנאה הופכת לשגרה ומסתיימת מהר. האושר האמיתי מתעורר תמיד בספונטניות, כמתנה, בעוד שגישה מתוכננת מפחיתה את הסיכוי שמשהו טוב יתפתח במערכת היחסים. במצב של תלות וציפייה, בלתי נמנע שהאדם ייעשה יותר ויותר מתגונן וינסה לשמור על הכול לעצמו. יתר על כן, כל הפרעה לאינטראקציה הטבעית שלנו עם העולם החיצון וכל פגם באמון הבסיסי הופכים למכשול משמעותי בדרכנו להגשמה עצמית. אפילו מערכת היחסים הטובה ביותר מידרדרת כשאנו זקוקים ליותר ויותר ממקור חיצוני כדי להיות מרוצים. מצד שני, ישנה השאלה של מציאת מכנה משותף. אם בני הזוג לא מספיקים עוד זה לזה ומפתחים תלות במקורות משיכה ובנכסים חיצוניים, יש בכך משום הפסד אמיתי. החיים קצרים מכדי לבזבז אותם לשווא על מערכות יחסים שטחיות. אם אין לבני הזוג אחריות על צאצאים, כדאי שיישארו חברים, אך יתחילו לחפש בני זוג מתאימים יותר שיאהבו אותם בגלל מי שהם ומה שהם יכולים להציע.

כמובן שישנה גם אפשרות טובה יותר: בני הזוג יכולים לחיות את חייהם יחד בהרמוניה. אינספור מערכות יחסים מאושרות מוכיחות שבני זוג יכולים להעשיר זה את זה לאין שיעור ולצמוח הדדית. ברגע שבו גבר ואישה מביטים זה בזו בפעם הראשונה, אינספור קארמות מבשילות והחלטות רבות מתקבלות, בעיקר ברמה לא מודעת. אף שלעתים קרובות המחשבה הראשונה היא סתמית, ‘איזו אישה יפה. אני רוצה להשיג אותה’, או ‘איזה גבר! הייתי שמחה להוסיף אותו לאוסף שלי’, פעולות מחיים קודמים יוצרות כמיהה ראשונית לקרבה שעשויה להתפתח לאהבה עזה. גם אם המשיכה הפיזית בתחילת הקשר היא פחות משמעותית, אך בני הזוג מרגישים מאושרים יחד במובנים אחרים, ייתכן שתתפתח ביניהם מערכת יחסים יציבה ומספקת. הדבר החשוב הוא ששני בני הזוג שואפים לתת, לחלוק ולהיות יחד.

לכן חשוב לבדוק כבר מן ההתחלה איזה סוג של אהבה מתפתח. עלינו לשאול את עצמנו, ‘מה יכול להתפתח מזה? האם הערכים, השקפת העולם, התרבות והרקע שלנו מתאימים? האם אנחנו באמת מבינים זה את זו, או שהוא פשוט מנסה להשיג גרין קארד ואני סתם משועממת ונמשכת למשהו אקזוטי ושונה? האם נוכל להעניק זה לזו שמחה וחופש ולגרום אושר לאחרים, עכשיו ובעתיד הרחוק? כשאנחנו יחד, האם אנחנו באמת עצמנו, או שאנחנו משחקים תפקידים בהתאם לאופנה האחרונה, תפקידים שגורמים לנו להיראות טוב? טבעי אמנם שאנסה לעשות רושם טוב על האחרים, אבל האם יש לי בסיס יציב שאפשר להסתמך עליו?’ אם התשובה לרבות מדי מן השאלות היא ‘לא’, אין חוק שיאסור עלינו ליהנות מהפנים היפות או מהגוף החזק (והבריא, יש לקוות), אבל מוטב שלא נבזבז יותר מדי זמן, מיקוד וחופש ושניזהר מהיריון לא מתוכנן.

כשבני הזוג אכן מתאימים זה לזה, המפגש יביא עמו שפע, שבאופן טבעי נרצה לחלוק ולהעביר הלאה. מהאינטראקציה החזקה וההדדית של אנרגיות תואמות מתפתחת חוויה ישירה שבונה גשר של שמחה בין בני הזוג. שמחה מספקת ובת קיימא מתעוררת דרך המיזוג של ‘אני’ ו’את/ה’ ל’אנחנו’. כששני הצדדים מאוהבים והופכים לאחד, הכול מלבלב, ובני הזוג עומדים זה לצד זה ותומכים זה בזה. עם שפע כזה, זוגות או משפחות מפיצים בטבעיות את כוחם המשותף בעולם ושמחים לאפשר לאחרים שמעוניינים בכך ושמסוגלים לכך לקחת חלק בצמיחה. באופן זה נעשה כל היבט בחיים לצעד בדרך. ומאחר שמערכות יחסים הן עמוקות ומעוררות רגשות חזקים מאוד, אין אף מערכת משוב אחרת שמיטיבה כל כך לאפשר לבני הזוג להכיר זה את זה ומניחה לכל אחד מהם להתפתח.

במערכת יחסים נדיבה לא מתחוללות כמעט דרמות. אנו מאושרים כשבן או בת הזוג מאושרים. ואנו מאושרים כשאנו מתפתחים בשלוש רמות: ברמה הפיזית, המעניקה אהבה, דברים חומריים והגנה; ברמה הפנימית, דרך חמלה וחוכמה, המספקת את המוטיבציה להתפתחות; וברמה סודית ועמוקה שבה כל אחד מבני הזוג מעשיר את עצמו באיכויות של האחר ומוצא בהדרגה את המרכז שלו. אפשר להבחין בכך במיוחד אצל זוגות מאוזנים היטב, וילדיהם יישאו עמם את האמון שנובע מכך כברכה מתמדת, ויהיו בדרך כלל בטוחים בעצמם ונעימים מאוד.

בצורה זו, נוצרת שותפות מוצלחת ומשגשגת, בשל נכונותם של שני הצדדים להעדיף את רווחת האחר על פני רווחתם שלהם. כשגבר מתייחס לאישה כאל מלכה והיא מתייחסת אליו כאל מלך, התנהגות אצילית זו ממוססת את כל המגבלות המפריעות לצמיחה. גישה מעשירה שכזו מאפשרת צמיחה של אהבה חיה ומשלימה.

אחד ועוד אחד הם יותר משניים

אהבה נדיבה, שהיא הדבק שמדביק הכול במערכת יחסים בריאה, שואפת לאושר משותף דרך סיפוק בן או בת הזוג. מבין הרגעים הגדולים של חיינו, רבים מאתנו זוכרים את החוויות שבהן חלקנו אהבה ככנוֹת ומשכנעות הרבה יותר מכל מה שאדם יכול לעשות למען עצמו. ההתרגשות רבת השמחה שמתעוררת כשאנחנו חיים לפי העיקרון הנעלה ביותר של האחדות ומביאים תועלת לכולם יוצרת משמעות ותחושה של שחרור, כאילו ברחנו מכלא. בדרך כלל, המשיכה היא הגורם הדומיננטי בתחילת רומן. במערכות יחסים טובות הדבר ממשיך כי כל אחד מבני הזוג מפיק הנאה מכך שהוא משמח את השני. אך כדי להשיג יציבות והתפתחות עמוקה, חייבים לשרור בין בני הזוג גם כבוד אמיתי ואמון. אפשר לראות זאת אצל כל הזוגות המנוסים.

אלה מאתנו שיש להם עודף של ערכים פנימיים אינם רק בעלי סיכוי רב יותר לחוות חוויות נעימות, הם גם משכנעים יותר כשהם מעבירים את הערכים האלה לאחרים. זוגות כאלה הם מתנה לעולם. כששני בני הזוג חולקים שמחה, רמות חדשות של משמעות נפתחות בפניהם. לפיכך בסיס בריא שממנו ניתן לעבוד – כזה שנוצר דרך מחשבות, מילים ופעולות מודעות וידידותיות – הוא יקר ערך. במערכת יחסים ארוכת טווח, השמחה שמקורה בבסיס כזה הולכת וגדלה בהתמדה. היא פורצת את הגבולות של דינמיקת ‘אני-אתה’ וקורנת החוצה לתועלת כולם.

יחסי הגומלין בין שני אנשים בוגרים ומאושרים מחיים את סביבתם ברמות רבות מספור, ורבים יכולים להפיק מכך תועלת. נראה שהעולם סביבם מעשיר את עצמו, והרגשות הטובים שמופיעים הם יותר ממה שתורמים האוהבים עצמם. נדמה אפילו שממדים חדשים מופיעים בשדה הכוח שלהם. האנרגיות המלהיבות וכוחה של המשיכה בין בני הזוג הופכים את המרחב ל’מעובר’. ברמות כאלה אנחנו מצליחים לחוש, אפילו ממרחק רב, מה שלום בן או בת הזוג. בנוסף, הקִרבה האנושית מגשימה משאלות בקלות רבה יותר ומגבירה את כוחן.

אפשרויות בלתי צפויות להעשרת בן או בת הזוג והסביבה מופיעות מן המרחב עצמו. הן בני הזוג והן הסובבים אותם מקבלים משהו חדש, שנדמה שהוא בכל זאת מוכר. באהבה אמיתית, השלם צומח וגדל הרבה מעבר למה שהושקע. זהו אחד המאפיינים הברורים והנהדרים ביותר של מערכת יחסים מצליחה.

מה בעצם קורה כאשר שני אנשים שבוטחים זה בזה נכנסים למערכת יחסים, כששניהם שואפים להעניק לעולם ולהיות מאושרים יחד? ראשית, גישה זו כשלעצמה חכמה וראויה לציון, כי מי שנותן אף פעם אינו מפסיד! מצבים חדשים של שפע יצוצו כל הזמן, ובהדרגה נהפוך לערוץ שדרכו יגיעו לעולם העושר ויסודות החיים. כשאף אחד מבני הזוג אינו מפריע לזרימה, ההזדמנויות להביא טוב לחיים הולכות וצומחות. תכונות אופי אנושיות רבות כגון נדיבות, סבלנות ושמחה – שטבועות בכל היצורים גם אם חלקן אינן באות לידי ביטוי לעתים קרובות – מתגלות מאליהן. איכויות אלה מתעוררות כאשר האדם ‘שוכח את עצמו’ ומעניק תשומת לב לבן או בת זוגו. כשבני הזוג חולקים בשמחה חוויות של גוף, דיבור ותודעה, חוויות הוליסטיות חדשות והתגלויות רבות משמעות מתרחשות ללא הרף ומביאות אושר. השקפות חדשות ועולמות חדשים מתגלים לפתע. אדם שהגיע להגשמה רוחנית בוטח בתובנות כאלה שמופיעות מאליהן, כמו גם ב’רעננות’ של הרגע – הנובעת מהשילוב הפנימי של הפכים.

כיצד מתבטאת חוויית האחדות בחיי היומיום בחברות ההומניסטיות המערביות של ימינו? אפשר להשוות זאת לקבוצת חברים שרוצים לבנות יחד בית. הם מקבצים יחדיו את מיומנויותיהם וכל אחד עושה כמיטב יכולתו. לחלק מהחברים יש כסף, אחד יודע להניח לבנים, לאחר יש ניסיון בחיבור צינורות, מישהו מבין בחשמל והנשים באדיבותן מגישות בירה לכולם. כשחברים מסכימים ביניהם, הכול מצליח. כשאנחנו תומכים באלה שעובדים, חולקים עם האחרים מידע רלוונטי ומדריכים את המצטרפים החדשים, החלקים הנפרדים הופכים בהדרגה לבניין שמספק אפשרויות העולות על כוח העבודה והמיומנויות שהושקעו בו.

במערכת יחסים מאוזנת קורה דבר דומה, אף שהרמות המושפעות הן עמוקות הרבה יותר, כי מערכת היחסים מפעילה את האדם כולו ואת השלמויות הטבועות בו. אם שני בני הזוג מניחים על שולחן הרולטה את אהבתם, חוכמתם, יכולותיהם ואיכויותיהם, הם אינם זוכים רק בפרס הגדול, אלא בקזינו כולו! אם אדם דואג באמת לאושר של בן או בת הזוג, הוא יחשוב, ‘מה שמביא לך אושר הוא בדיוק מה שאאחל לך’. גישה זו יוצרת מרחב שיכול לשמש להתחברות לאחרים. האהבה הקטנה ‘שלי ושלך’ הופכת לאהבה חסרת גבולות, ובאורח על-אישי יותר ויותר, היא קורנת על החיים ככלל. מכאן והלאה, אף אחד אינו צריך להוכיח משהו או לשחק משחקים. במקום זאת, אנו חווים את הנטיות ואת הרעיונות השונים של בן או בת הזוג ושל כל היצורים האחרים כמשלימים, וכעושר מלהיב.

כיצד נוכל לפתח אהבה כזו, המלאה בהערכה כלפי האחר, ולהתנהל תמיד בדרך נכונה?

בודהה מציע כמה תשובות לכך. קל לראות שזוגות ומשפחות הנוהגים בהתאם לעצתו של בודהה או של מורה בודהיסטי מנוסה הם מאושרים ומלוכדים יותר, ולבני הזוג יש פחות ציפיות זה מזה. אפילו פרידות וחוויות מכאיבות, כגון מוות של אדם אהוב, מעובדות בצורה טובה יותר בתודעה גמישה ומאומנת. גישה שכזו מעלה לעתים קרובות שאלות אצל אנשים שאינם בודהיסטים: איך יכולים בני זוג להיפרד בצורה נעימה, לדבר טובות זה על זה באוזני הילדים ולהישאר חברים לאחר הפרידה? באופן כללי, התשובה פשוטה: בודהיסטים מנסים תמיד לראות את הפוטנציאל ביצורים ולראות את הטוב בכל מצב, כי הם סבורים שהשקפה זו תקרב אותם לאמת יותר ממצב תודעה קשה ושלילי. באנגלית יש מונח המתאר זאת היטב – ‘to ennoble’ – לרומם, להאדיר, לראות את היופי שבדבר. מערך תודעה כזה, שרואה כל דבר ברמה הגבוהה ביותר, הוא הבסיס ליצירת אושר במערכות יחסים, ובתודעת האדם באופן כללי. כדי שנוכל להיפתח באמת, עלינו לחוות ולהעריץ את האישה כביטוי של ההשראה הנשית, או לתפוש את הגבר כגילוי של הכוח הגברי. אם נוכל להחזיק בהשקפה בודהיסטית בסיסית זו בקביעות, או לפחות לחדש אותה בתדירות גבוהה, האהבה, העולם והחיים יהפכו למתנה. אם נצליח לפתח גישה זו, הכול יסתדר במקומו.

 

  • אהבה מותנית מצפה, מקווה, מפחדת ומנסה ‘לקבל’ במקום לתת. כך מתעוררים רגשות מטרידים והרמה הפנימית נעשית מדולדלת יותר.

  • אהבה נותנת/בלתי מותנית מבינה עד כמה היצורים נאבקים עם עולמותיהם הפנימיים והחיצוניים – ומבינה שהם עושים, אומרים וחושבים דברים שלא מאפשרים להם למצוא אושר בר קיימא. כתוצאה מכך, אנו מתחילים לתת, בלי לחשוב מה נרוויח מכך.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “בודהה ואהבה”