החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

בשבח הלא־כלום

מאת:
מצרפתית: ראובן מירן | הוצאה: | 2020 | 84 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

28.00

רכשו ספר זה:

מה מביא עימו האדם בבואו לעולם? לא־כלום.
מה לוקח עימו האדם בעוזבו את העולם? לא־כלום.
[לואי קוֹקלֵה]

"אך לא רק שמוטב לדבר על הלא־כלום ­— בעדיפות על פני כל מה שנאמר או נכתב בימינו ברוב המקרים — אלא שאני מעז אף לטעון שלא־כלום כשלעצמו ראוי לכל שבחינו, ושלעולם אין לשכוח את הלא־כלום כאשר הדברים נוגעים להטפה בזכות המעלות הנעלות או המידות הטובות.
אם תיתנו ליבכם בתחילה לעתיקותו של הלא־כלום, איזה יש — אם נוציא מכלל זה את היש העליון עצמו — עתיק יותר מן הלא־כלום? אפשר אפילו לסבור, בלא חשש כפירה, שהלא־כלום עתיק אף יותר מהיש העליון עצמו, שכן מה היה קיים לפני שנבראו המלאכים והעולם? לא־כלום. מה התקיים זה נצחים עם האלוהים? לא־כלום. הכול התחיל בלא־כלום, וללא־כלום לא הייתה מעולם התחלה."
[מתוך הספר]

לואי קוֹקלֵה (1676–1754) הוא סופר צרפתי מתוחכם, שנון, חד לשון, סרקסטי ומקורי ביותר. בספר קטן זה הוא מהלל את הלא־כלום על כל צורותיו והופעותיו בחיינו ובכך הוא שם ללעג ולקלס את הסגנון הרציני והחגיגי, שלא לומר הנפוח, הפומפוזי, של טקסטים פילוסופיים אחרים האופייניים לתקופתו, תקופת הנאורות. קוקלה פורש את מסכת טיעוניו עד קצה גבול ההיגיון וניכר בו שהוא מתענג על חידוד הפרדוקסים שעליהם מתבססים דבריו. הספר תורגם לשפות רבות ועתה, לראשונה, גם לעברית.

מקט: 4-644-1079
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
מה מביא עימו האדם בבואו לעולם? לא־כלום. מה לוקח עימו האדם בעוזבו את העולם? לא־כלום. [לואי קוֹקלֵה] "אך לא רק […]

1.

הומרוס, ראש וראשון למשוררי יוון, כתב שיר על הקרב בין העכברושים והצפרדעים, ווֵרגיליוס, נסיך המשוררים הרומיים, כתב שיר על בַּרְחָש. אובידיוס הילל ושיבח את הפרעוש; לוּקיאנוס את הזבוב; מֵלַנְשְטוֹן, אַגְריפָּה ורבים אחרים התייחסו כך לחמור. אִיסוֹקרָטֵס שיבח והילל את הרודן המפורסם בּוּסִירִיס; אנדרה אַרנוֹ את הרודן פָלָארִיס; קַרְדָאן הגן על נירון קיסר; אפלטון וקַרְנֵאָדֵס שיבחו את האי־צדק; אֶטיֵין גוּאָצִי הילל את החיים הטפיליים, אֵרסמוּס את השיגעון; יוהאנס פבּריציוּס שיבח את קיבוץ הנדבות; אוּלריך דה הוּטֵן את הקדחת; ג’ירוֹלאמוֹ פְרַקאסטוֹרוֹ את החורף, אֶטיֵין דוֹלֵה את הזקנה, אֵליאָס מָז’וֹר הילל את השקר, דוּזָה שיבח את הצל ואני — אני, רבותיי, אני מקבל על עצמי להלל ולקלס בפניכם היום את הלא־כלום. תאמרו, איזו מוּזרוּת יוצאת דופן! מי חשב אי פעם לכתוב חיבור על לא־כלום? מה כל כך ראוי לגינוי במפעלי, רבותיי?! האם לא מוטב לכתוב חיבור על הלא־כלום מאשר לחבר קומדיות צוננות, כמו לוּקיוּס אַפְרַניוּס; טרגדיות עלובות כמו בַּרְבָּרִידֵס; אופרות משמימות כמו קְרָסוֹטִיוּס; אוֹדוֹת בפרוזה כמו דַרִיוֹלֵן; אֶפיגרמוֹת זבליות על מצבות כמו אֵפָּאפוּס; שירי רחוב ומחזות ליברטיניים מבדחים כהוֹריבּיליס; שעשועונים אקטואליים כמו פאריבּוֹלֵן; שירים תפלים וסרֵי טעם כמו גָרָאליפּטוֹן; פטנטים מצחיקים כמו רֶגיוּס; חיבורים מעורפלים ועקרים כמו לוּקיוּס; רומנים מסוכנים כמו פָאטֵליניוּס?

האם לא מוטב לשוחח, להרחיב את הדיבור על לא־כלום, מלהסיק מסקנות חלולות בנושאים פוליטיים, כמו שעשה נאבארדיוס; מלספר על הרפתקאות מפוקפקות, בדומה לטוּרפּיוּס; מלדבר סרה לנצח נגד כל העולם, כמו שעשה אוֹלֵדיקוּס; לבנות מערכות באוויר ריקות מתוכן וחסרות משמעות, כמו וָגַאנטינוּס; ולבסוף, לדבר בקלות דעת וללא הבחנה על מה שאנחנו יודעים או לא יודעים, בדומה לסְטרֵפּיטוֹסוּס?


אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “בשבח הלא־כלום”