להזמנת עותק מודפס מאמזון: https://amzn.to/32aVGVc
אימי מתה חודש לאחר שילדה אותי, חודש של חולי ובדידות. אבי נשא אישה אחרת שלא רצתה בי. נותרה אורה, תינוקת, פעוטה, המחפשת חיק משפחה אוהבת. ילדות קשה ציפתה לפעוטה, לילדה שהייתי אני. בגיל תשע נקלטתי במשפחתם החמה של סבי וסבתי, בית שהיה עבורי כמו נמל מבטחים. בבית ההוא, במקום של כבוד, עמד ארון ספרים שעורר יראה של קדושה. שם נפגשתי עם פלא המילים הכתובות, ופלא הספרים, שהפכו לימים למקור חיים ולמשאת נפש עבורי. ביראת כבוד גדולה כתבתי את הגיגי נפשי בספריי, ניסיתי לברוא את העבר מחדש, ואני גם מבקשת עתה להביא בספר "בראי הזמן" את דברי אהוביי שהלכו לעולמם, אבל חיים בתוכי – זאת הדרך להתמודד עם החידלון, עם המוות – לחשוף את הגיגיהם של בני הדורות הקודמים, מכתביהם, תמונותיהם, ניירותיהם הגנוזים, תעודותיהם – הכול כתוב בעברית חיה ומתחדשת מלפני למעלה ממאה ועשרים שנה – וכל זה היה גנוז במגירותיי, וזעק להיחשף לאור.
אורה עשהאל, משוררת, סופרת וחוקרת, בעלת תואר דוקטור בהוראת מדעים ותקשורת מטעם האוניברסיטה העברית, היא נצר לעץ יוחסין הנמשך משנת 1777, ימי עליית החסידים מהעיר ברודי לטבריה. הורי סביה היו בין חלוצי העלייה הראשונה שהתיישבו בראשון לציון, ובין אבותיה היו מבוני העיר תל-אביב. היא חשה שעץ היוחסין הזה מטיל עליה חובת תיעוד, שינציח את תשעת דורות קודמיה במשפחתה של כותבי עברית בארץ ישראל. היא הוציאה לאור (יחד עם עצמון יניב) ב-2004 את הספר "במדרון" שחיברה נחמה פוחציבסקי (נפ"ש"), סבתא רבתא שלה; ואת "גחלת", חיבור גנוז של סבה, עשהאל פוחציבסקי ב-2012. באהבה וביראה אספה אורה עשהאל תעודות, מכתבים, תמונות – מיינה ושיבצה בעלילה מרתקת של החיבור "בראי הזמן", ואפילו אירוע טראומטי, כמסופר בספר, לא הפסיק את מפעלה החשוב הזה.
ד"ר משה גרנות
על אורה עשהאל
ד"ר אורה עשהאל ד"ר אורה נחמה זילברשטיין עשהאל, ילידת 1938. משוררת, סופרת, חוקרת ואשת חינוך. בעבר: רכזת המדעים בטלוויזיה החינוכית. תחומי מחקרה: מדעים, תקשורת ומגדר. כותבת מאמרים, רשימות, ביקורות, שירה וסיפורת. פרסמה שבעה ספרי שירה, ספר סיפורים, אסופת מאמרים (עברית-אנגלית), ... עוד >>
קטגוריות: מבצעי החודש, היסטוריה וביוגרפיות, סיפורת עברית
28.00 ₪
מקט: 4-1340-28
התחלה שהיא גם סוף דבר
הסיפור בספר הזה מעגלי. לא אחזיק את הקוראים במתח, אין כאן מותחן. כותבת הספר חוזרת מסופו להתחלתו לצורך התייחסות לאופי הדברים המובאים בו.
פרטי העלילה – התאונה ברמזור האדום, התרדמת, היציאה ממנה, והאפשרות שנוצרה – להכין את הספר הזה לדפוס מבלי שתהיה לי התמוטטות טוטאלית, במצב של חיים שאינם חיים – יתבררו לקורא במהלך הקריאה.
אני משערת שהקורא שואל את עצמו, וגם מתאונן – מה היא מקדימה את המאוחר, ומגלה אותו כבר עכשיו?
חשבתי על הדברים והבנתי שעליי להתחיל באותה נקודה, במעגל, שבה אני מגלה לקורא, מראש, שלא הכול בספר הזה הוא אמת לאמיתה, אלא מֵעֵין אנתולוגיה של כתבי יד משפחתיים, אשר כמעט לא שונה בהם דבר. אני בהחלט מוכנה לקחת על עצמי אחריות אם החיבור ייראה לקוראים כסיפור עלילה.
הכתבים העתיקים והישנים מובאים כאן בגופן של כתב יד, על מנת שמקוריותם תהיה ברורה מעבר לכל ספק. הם מרתקים כסיפורים בפני עצמם, ואינם זקוקים לתבלינים, מה גם שרבים מהם מגלים זיכרונות שאינם מוכרים, והנטועים בהיסטוריה הלאומית שלנו. אבל מה שקרה קרה. התשישות והעייפות הגופנית והנפשית שלי, בשלב ההוצאה לאור של שני הספרים הראשונים ב’טרילוגיה של אהבה’, העוסקת בכתבי יד, התעצמה בשלב הפרסום וההפצה שלהם. השמות, התאריכים, המקומות והסיפורים המופיעים כאן, בכתבי היד ובהתייחסות אליהם, הינם אמתיים, ואז הופיעה “התרדמת הספרותית”, ונוצרה העלילה העוטפת את כתבי-היד, הסיפוריים והמכתבים. כך נוצרה תבנית של קולאז’, ז’אנר חדשני בספרי זיכרונות וכתבי יד. בחרתי בדרך זו, למרות שהסיפורים של קודמיי נראים דמיוניים הרבה יותר מתיאור ההתרחשויות הקשורות במצבי המיוחד, כפי שהוא מופיע בעלילת הספר.
בטרם התנסותו הספרותית של נכדי הבכור, שגיא, כשהוא שוהה לשם כך בחדר העבודה שלי, הייתי, כפי שכבר גיליתי לעיל, מתוחה ועייפה עד מוות. מדובר בשנה שלמה של חיים לא חיים. כל מה שאני זוכרת מהעת שלפני הכנת הספר הזה היא תחושת העייפות. כשכבר הלכתי לקולנוע, הייתי נרדמת בישיבה ומתעוררת כמה פעמים במהלך הסרט, ולא משנה אם מדובר בסרט שהביקורת גמרה עליו את ההלל. זה לא קרה לי קודם. איבדתי את חדוות החיים שלי. ההוצאה לאור של הטרילוגיה, שספר זה הינו חלק ממנה, הביאה אותי אל הקצה.
במרכז הספר הזה מסופרות קורות משפחה מסועפת המונה תשעה דורות של כותבי עברית בישראל, ממש דוקו-דרמה המובאת באמצעות כתבים ומכתבים רב-דוריים. הדברים המובאים בגופן של כתב יד, הם נאמנים למקור לגמרי, אולם המעטפת הדרמטית המובאת בגופן דפוס רגיל הינה בעלת ממד בדיוני.
בזמן עריכת הספר קראתי את הקדמתו של הסופר אלון חילו לרומן שכתב: “רצח בבית האדום”, העוסק במאורעות תרפ”א (1921) בהתמקדות ברצח הסופר ברנר וחבריו בבית יצקר. הוא כתב “רומן היסטורי בעל ממד בדיוני”. אני מבקשת מקוראיי לראות את ספרי זה כסוגה המביאה כתבים מהגניזה במתכונת רומן שנוצר מקולאז’, הֶדְבֵּק של מובאות מאת כותבים שונים, הנתון במעטפת עלילתית.
היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “בראי הזמן”
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אין עדיין תגובות