החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

בראי הדורות

מאת:
הוצאה: | 2019 | 324 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

47.00

רכשו ספר זה:

היישוב הישן בירושלים באמצע המאה ה־19 חי בתוך חומות העיר העתיקה, בתנאים קשים. רוב התושבים התפרנסו מכספי "החלוקה" שהגיעו מיהדות הגולה. מתוכם קמו בודדים שהוציאו את החברה היהודית מחשכה לאורה. הם עלו לארץ ישראל לא כדי להיקבר בה, אלא כדי לבנות ולהיבנות בה. משפחתי הייתה שייכת לקבוצה זו, שהפכה את יהודי היישוב הישן מחברה נתמכת לחברה פרודוקטיבית החיה מיגיע כפיה.

שורשי משפחתי נטועים בארץ ישראל זה דורות. בני המשפחה היו מעורבים בה בחיים הדתיים, הציבוריים והתרבותיים, והשאירו עליהם את חותמם.

הראשון מבני המשפחה, ר' מיכל הכהן, עלה לארץ ישראל כילד בשנת 1844, היה בין שבעת מייסדי "נחלת שבעה" ומעורכי העיתון הראשון בעברית הלבנון. הוא הטיף לחיי עמל, לעבודת אדמה, להרחבת היישוב ולחינוך מתקדם. בני המשפחה בדורות הבאים הלכו בעקבותיו, והם היו בין מניחי היסודות לעיתונות עברית, לחינוך מתקדם, לרפואה ולרוקחות והיו חלוצים בתחומים שונים. ספר זה מתאר את חייהם על רקע תולדות היישוב במשך כמאה וחמישים שנה.

 

מחברת הספר, דניה מיכלין עמיחי, בעלת תואר שני בספרות עברית מאוניברסיטת תל אביב, פרסמה שני ספרי שירה ואת הביוגרפיה אהבת אי"ש, חייו ופועלו של אברהם יוסף שטיבל, מייסד "הוצאת שטיבל" (מוסד ביאליק 2000).

מקט: 4-249-50664
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
היישוב הישן בירושלים באמצע המאה ה־19 חי בתוך חומות העיר העתיקה, בתנאים קשים. רוב התושבים התפרנסו מכספי "החלוקה" שהגיעו מיהדות […]

הקדמה

כארבעה דורות, משלהי המאה ה־19 ועד לאמצע שנות השבעים של המאה ה־20, לא שפר דימויה התודעתי של האוכלוסייה היהודית שישבה בארץ ישראל בעידן הטרום ציוני, כלומר לפני "העלייה הראשונה". כינויי גנאי רבים הודבקו לה – גלותית, טפילה, חשוכה, נרפה, בורה – כינויים שהתגלמו כולם בשם התואר "היישוב הישן" שעמד בניגוד לשם התואר "היישוב החדש" שהוענק לעולים בעליות הציוניות, החל ב"עלייה הראשונה" ובכל שאר העליות שבאו בעקבותיה, שנתפסו כמשכילים, יצרניים, בעלי יוזמה ורחבי אופק.

דומה כי רק באמצע שנות השבעים, בעקבות מאמרו המכונן של פרופ' ישראל ברטל, "'יישוב ישן' ו'יישוב חדש' – הדימוי והמציאות" שנדפס מעל דפי כתב העת "קתדרה", החלה להתחולל מהפכה בתפיסת טיבה האמיתי של אותה אוכלוסייה שהכל כה הרבו לזלזל בה והזרקור הופנה אל עבר שורת אישים שפעלו בה בתחומים שונים.

דניה מיכלין־עמיחי שופכת אור בחלקו הראשון של ספרה על שני אישים מרכזיים שעמדו על גבול הישן והחדש ופעלו בשני תחומים מרכזיים שהם במובהק תחומים מודרניים – עיתונות ורפואה מתקדמת. השניים, סבא רבא שלה וסבא שלה, הם מיכל הכהן שנמנה עם עורכי "הלבנון", העיתון העברי הראשון בארץ ישראל, ופעיל מרכזי בשני בתי החולים היהודיים "ביקור חולים" ו"משגב לדך", ובנוסף על כך פעיל במיזם של הקמת שכונת "נחלת שבעה". חתנו חיים מיכל מיכלין, היה במשך ארבעה עשורים דמות מרכזית בבית החולים "משגב לדך" ופעיל במוסדות סעד ובמיזמים חברתיים ותרבותיים, ובצד פעילותו היה כותב פורה שפרסם מאות מאמרים בעיתונות התקופה. אחי אשתו היה מהרופאים הראשונים בארץ־ישראל ובנו היה אף הוא רופא וכן סופר ידוע שם בצרפת.

חלקו השני של הספר מוקדש לצאצאיו של חיים מיכל מיכלין, לבנו, ד"ר יעקב מיכלין ולנכדו אמנון מיכלין, שאמנם עקרו מירושלים ומן הקהילה שבה חיו אבותיהם ועברו לתל־אביב, מרכזה החי והפועם של החברה הציונית הארץ ישראלית, אבל יחד עם זאת המשיכו לפעול בתחומים שבהם פעלו אבותיהם. השניים נשארו בתחום הרפואה אבל התמקדו בתחום הרוקחות: ד"ר יעקב מיכלין שלמד באוניברסיטאות בבירות ובלוזאן הקים וניהל בית מרקחת בעל מוניטין במרכז תל־אביב, מול בית־הכנסת הגדול, ולאחר מותו ניהלו אותו בניו יאיר ולאחריו אמנון. ד"ר יעקב מיכלין עסק בפעילות ציבורית וחברתית ענפה, בין השאר היה ממייסדי "הסתדרות הרוקחים", הוגה רעיון "בנק הדם", ומילא תפקידים מרכזיים במגן דוד אדום. הוא היה איש ספר, עסק בפעילות ספרותית והיה ממייסדי מפעלים תרבותיים בארץ. בין השאר עמד בראש ועד הוצאת שירי יעקב כהן, היה חבר ועד בהוצאת כתבי יהודה הלוי וכתבי המשורר הייידי זוסמן סגלוביץ'. בתקופת לימודיו האוניברסיטאיים בבירות ובלוזאן היה כתבו של "דואר היום". בנו אמנון נודע כהיסטוריון של הרוקחות בארץ ישראל ופרסם ספרים ומאמרים רבים בנושא.

הייתה לי הזכות להכיר את אמנון מיכלין מקרוב. בכל פעם שהזדמנתי לרחוב אלנבי בתל־אביב הקפדתי לפקוד את בית מרקחת מיכלין, ביודעי שאמנון ירעיף עלי מידיעותיו בדברי ימי הרוקחים ובתי המרקחת, ובמיוחד אהב להשמיע באוזני סיפורים משובבי לב שהתחדשו לו אגב מחקריו על רוקחים נשכחים מירושלים הטורקית והמנדטורית שאבות אבותי פקדו את בתי המרקחת שלהם, סיפורים שמצאו את דרכם למאמריו הרבים ולספריו שכולם עמדו בסימן "מעשה רוקח". במיוחד זכורה לי תחושת הסיפוק שמילאה אותו כשעלה בידו להנציח בשלט מורשת כחול, שרוזטה זהובה מתנוססת בראשו, שנקבע על קיר החזית של בניין הקונסוליה הרוסית במגרש הרוסים בירושלים, את זכרו של בית הספר לרוקחות של האוניברסיטה העברית שבו הוכתר אמנון בתואר מגיסטר.

בכישרון מולד של מספרת מלידה ובידענות מעמיקה של היסטוריונית משרטטת דניה מיכלין־עמיחי, בתו של ד"ר יעקב מיכלין, דיוקן קיבוצי של ארבעה דורות פורצי דרך בתחומי הרפואה והרוקחות, העיתונות העברית, השפה העברית, חקר ההיסטוריה ופעילות חברתית ענפה שהורתם במסגרת מה שנהוג היה לכנות "היישוב הישן" הירושלמי והמשכם בלב לבה של החברה הישראלית.

חיים באר

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.