החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!
על יוסי שובל־שוחטמן

ד"ר יוסי שובל-שוחטמן, שימש בשורה של תפקידים בכירים בשרות הממשלתי, הציבורי והפרטי. תפקידו האחרון היה סמנכ"ל לקשרי ממשל ולקהילה בחברת אינטל ישראל. ... עוד >>

בחכמה וּבדעת וּבכשרון

מאת:
הוצאה: | 2021 | 294 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

39.00

רכשו ספר זה:

ספר זה בוחן את התפתחות התעשייה עתירת הידע בישראל מתוך ראייה היסטורית כוללת, המתארת את ההשפעה של האקדמיה, התעשייה והממשלה. נטען כי, גורמים חיצוניים כגון החרם הערבי והאמברגו הצרפתי כפו על ממשלת ישראל את הצורך לפתח תעשייה עתירת ידע. בניגוד לטענה זו, ספר זה מוכיח, כי בלי הכוחות הפנימיים, ובעיקר בלי התשתית האקדמית שהכשירה בוגרים, מוסמכים ומהנדסים, לא הייתה מתאפשרת צמיחת התעשייה הביטחונית ו/או האזרחית בישראל. הספר מאיר גם את תפקידן הייחודי של ממשלות ישראל בפיתוח התעשייה עתירת הידע באמצעות הקמת התעשיות הביטחוניות, חקיקת חוקים, הקמת חממות טכנולוגיות, הקמת קרן "יוזמה" שבאמצעותה קמה תעשיית הון הסיכון בישראל.

מקט: 4-249-50890
ספר זה בוחן את התפתחות התעשייה עתירת הידע בישראל מתוך ראייה היסטורית כוללת, המתארת את ההשפעה של האקדמיה, התעשייה והממשלה. […]

פרק ראשון
מבוא

If you're going to the Middle East to look for oil, you can skip Israel. If you're looking for brains, look no further. Israel has shown that it has a disproportionate amount of brains and energy. Warren Buffet

בשנות ה־50 וה־60 של המאה ה־20 היה הייצוא של ישראל מבוסס על חקלאות (בעיקר תפוזים), טקסטיל וליטוש יהלומים. החל משנות ה־90 ואילך ענפי הייצוא העיקריים של ישראל היו פיננסים ומסחר, ייצור מערכות נשק, תרופות, מכשור ביו־רפואי, ביו־טכנולוגיה, מוצרים ושירותים הקשורים לתעשיית ההיי־טק (בעיקר בתחומים של טכנולוגיות המידע והתקשורת). באותן שנים כלכלת ישראל עשתה מעבר חד לתעשייה יזמית עתירת ידע (high tech).

ביטוי לשינוי האמור היה בצמיחה המואצת של הסטארט־אפים (start-ups) ושל קרנות הון סיכון (venture capital). מ־300 סטארט־אפים בראשית שנות ה־90 ל־3,000 בסוף שנות ה־90, ומעשר חברות הון סיכון לכדי 100 קרנות הון סיכון.

ספר זה בוחן את התפתחות התעשייה עתירת הידע בישראל מתוך ראייה היסטורית כוללת, המתארת את ההשפעה של האקדמיה, התעשייה והממשלה על תעשייה זו ובהתייחסות לשאלה כיצד הפכה כלכלה המבוססת על חקלאות ועל ייצור תעשייתי מסורתי לכלכלה המבוססת על פיתוח וחדשנות.

בשני המקרים, הן הביטחוני והן האזרחי, נסמכה התעשייה, בדרך כלל, על כישרונם של יוצאי האקדמיה. לאקדמיה היה ויש תפקיד מרכזי ביצירת הידע בהכשרת כוח אדם לתעשייה עתירת הידע בישראל.

חשיבותם הגוברת והולכת של הענפים עתירי הידע הייתה, אולי, התמורה המובהקת ביותר במבנה התעשייה בישראל. ענפי תעשייה מתקדמים אלה, ענפי ההיי־טק, הלכו ותפסו מקום מרכזי במרבית מסלולי הצמיחה של התעשייה הישראלית.

התעשייה עתירת ידע אינה יצירה ישראלית מקורית. מקורותיה בארצות הברית, בשנים שקדמו למלחמת העולם השנייה. מקובל לראות בייסוד, HP, ב־1939, על ידי דיוויד פקארד (David Packard) וויליאם היולט (William Hewlett), בוגרי אוניברסיטת סטנפורד, את ראשית התעשייה עתירת הידע. מי שעודד אותם (ממציאי ה־oscillator = מתנד) להתחיל לייצר היה פרדריך טרמן (Fredrick Terman), דיקן בית הספר להנדסה של אוניברסיטת סטנפורד. טרמן (1982-1900) היה הראשון במאה ה־20 שהקים פארק תעשייתי בצמוד לאוניברסיטה. הוא לא רק עודד את תלמידיו לפתח ולייצר, אלא גם דאג לתת להם את הכלים למימוש רעיונותיהם (בין השאר, מתן הלוואה ראשונית וקישור ל־Palo Alto Bank). לא בכדי נחשב פרופ' טרמן ל"אבי עמק הסיליקון".

בסוף שנות ה־40 ובתחילת שנות ה־50 של המאה הקודמת התפתחו שני מוקדים (אשכולות תעשייתיים) עיקריים של התעשייה עתירת הידע בארצות הברית: עמק הסיליקון (Silicon Valley) שבצפון קליפורניה ואזור בוסטון רבתי (Boston's Route 128). בין שני המוקדים הללו התקיימה תחרות. חוקרים שהשוו בין שני אזורים אלה מצאו, כי האזור החקלאי המובהק בצפון קליפורניה, שהייתה לו מסורת תעשייתית מאוד מוגבלת, גבר על אזור בוסטון, שהייתה לו מסורת תעשייתית מובהקת, בכל הנוגע להתפתחות תעשיית ההיי־טק. עוד העלתה ההשוואה, כי המסורת המחייבת והחשש מפני כישלון באזור בוסטון לא אפשרו את המעוף ואת ההעזה שיכלו להרשות לעצמם היזמים והמהנדסים בעיירות שעל יד סן־חוזה שבקליפורניה, דוגמת Santa-Clara Sunnyvale.

עם זאת, הוסבר, כי ההתפתחות המואצת של התעשייה האזרחית עתירת הידע בארצות הברית לא הייתה רק תוצאה של העזה ושל מעוף, אלא גם של מימון נדיב מצד הממשל הפדרלי, שרצה לפתח טכנולוגיות צבאיות חדשות. עובדה זו הביאה גם לפיתוח של תעשייה חדשה עתירת ידע.

בישראל, התפתחות התעשייה עתירת הידע הייתה מאוחרת יותר, ויש לשער כי להתפתחות התעשייה בארצות הברית הייתה השפעה עליה. זאת, הודות למהנדסים ישראלים שלמדו בארצות הברית ועבדו בתעשייה עתירת הידע שם ולחברות אמריקאיות שהחלו לפעול בישראל החל מסוף שנות ה־60 של המאה ה־20.[1] עם זאת, יש להדגיש, כי מרגע שהונחו יסודותיה של התעשייה עתירת הידע בישראל, היא התפתחה במהירות ובאיכות, עד שהיא מתוארת לעתים כמרכז עולמי, ה"סיליקון ואדי", הדומה בחדשנותו לעמק הסיליקון שבארצות הברית.[2]

התעשייה עתירת הידע חשובה לכלכלת ישראל והחל משנות ה־90 של המאה החולפת היא מהווה מרכיב גדל והולך בייצוא האזרחי של מדינת ישראל. מספר המועסקים בתעשיית ההיי־טק, באופן ישיר, הוא כ־70 אלף עובדים ומספר המתפרנסים (באופן ישיר ובאופן עקיף) מהתעשייה הוא כ־250 אלף בתי אב (נכון ל־2015). תעשיית ההיי־טק מייצרת מקומות עבודה בקצב כפול משאר ענפי המשק, בשכר גבוה יחסית ובפריון עבודה גבוה.

עיקר העשייה של התעשייה עתירת הידע בישראל היה והנו מחקר ופיתוח, מסחור מוצרים עם ערך מוסף גבוה, ובמידה פחותה ייצור מתקדם של שבבים. בכך תעשייה זו תורמת כ־25 מיליארד דולר למדינת ישראל ומהווה כ־50% מכלל הייצוא התעשייתי האזרחי שלנו. ישראל היא המדינה השלישית בעולם, אחרי ארצות הברית וקנדה, במספר החברות שלה הנסחרות בנאסד"ק (Nasdaq – בורסת המניות של חברות ההיי־טק, שנוסדה באוקטובר 1971).

ההישגים הטכנולוגיים והכלכליים הללו הושגו בתוך זמן קצר יחסית עם פיתוח מוצרים, שבחלק מן המקרים היו פורצי דרך (דוגמת ICQ, פנטיום, סנטרינו, דיסק־און־קי, פַיירווֹאל) ומיצבו את ישראל כמרכז של חדשנות וכמרכז פיתוח עולמי, שבו פועלות כ־250 חברות בינלאומיות וביניהן: מוטורולה, מיקרוסופט, מרוול, HP, סימנס, אלקטל, אינטל, סיסקו, סנדיסק, סמסונג וגוגל. ההשפעה של החברות הגלובליות, בעיקר האמריקאיות, על תעשיית ההיי־טק בישראל הייתה והנה משמעותית וארוכת טווח, דוגמת HP, טאואר, מיקרוסופט ואינטל. בהקשר זה יש לציין את פעולת הקרנות המשותפות למדינת ישראל עם ממשלת ארצות הברית, דוגמת ה־BIRD, BSF.

בתעשייה עתירת הידע באה לידי ביטוי התופעה של הפיכת ידע למנוע של חדשנות. תופעה זו הביאה את החוקרים הנרי אצקוביץ ולואט ליידסדורף (Etzkowitz & Leydesdorff, 1995) להציע את "מודל הסלילים המשולש" (triple helix model), המתאר את התהליך שבו פועלת האינטראקציה בין האקדמיה, הממשלה והתעשייה לשם קידום החדשנות. לדעת חוקרים אלה, בכלכלת הידע העולמית אוצרות טבע, דוגמת מחצבים ונפט, הם רלוונטיים פחות מהון אנושי, ידע וחדשנות, וכי אין צמיחה בלי חדשנות.

על פי מודל הסלילים סקרתי בהמשך הספר את תפקידי הממשלה המגוונים, ואת מקומה המיוחד של מערכת הביטחון (כחלק מהממשלה) ביחס לתרומתם לצמיחת התעשייה עתירת הידע בישראל. הדיון בהגדרת התעשייה עתירת הידע ובהתפתחותה הוא מרכזי בספר זה, כמו גם הדיון בשאלה מי הם יצרני הידע וכיצד הוא מופץ. בדרך כלל יצרנית הידע, המפיצה העיקרית והמחוללת של החדשנות היא האקדמיה באמצעות בוגריה ומוסמכיה הפועלים הן באקדמיה והן בתעשייה הביטחונית והאזרחית (ראו פרקים רביעי וחמישי בספר זה).

למרות זאת, לא תמיד נעשתה העברת הידע ישירות מן האקדמיה אל התעשייה. התעשייה עתירת הידע נהנתה לעתים גם מידע של יחידים קודם שהגיעו אל האקדמיה או שכלל לא הגיעו אליה. העברת הידע התרחשה ומתרחשת גם על ידי כניסתן לישראל של חברות רב־לאומיות וכן על ידי זליגת ידע ממערכות פרטיות וציבוריות ומן האשכולות התעשייתיים.

יש הסבורים, כי התפתחותה של התעשייה עתירת הידע בישראל ובעיקר התפתחותם של הסטארט־אפים היא "נס כלכלי", כשם ספרם של סינור וסינגר (Senor, & Singer, 2011) Start-up Nation: The Story of Israel's EconomicMiracle. מחברי הספר סברו, כי ההצלחה הישראלית בהקמת התעשייה עתירת הידע היא תוצאה של האופי הלאומי הישראלי, הגניוס היהודי, השירות הצבאי, החוצפה הישראלית והרצון לקחת סיכונים. אחרים, כפרופ' אפרים קציר, תת־אלוף (מיל.) יצחק יעקב (יצה), ד"ר זאב בונן, עוזיה גליל, דן טולקובסקי ואחרים, סברו כי אין כאן "נס" אלא פעילות מאומצת, מודעת ומכוונת של רבים בממשלה, באקדמיה ובתעשייה.[3]

בעבר רווחה התפיסה, לפיה האקדמיה אחראית על המחקר המדעי הבסיסי ואילו התעשייה פועלת לשם מחקר ופיתוח של מוצרים חדשים. עתה אנו יודעים, כי במקרים לא מעטים, דוגמת המצאת המחשב, המיקרוסקופ האלקטרוני, מאיץ החלקיקים והאינטרנט, האקדמיה הקדימה את התעשייה. ואולם, בסופו של דבר, המאזן שבין התעשייה לאקדמיה הוא של השפעה הדדית ו/או של אינטראקציה משולשת בין האקדמיה, התעשייה והממשלה, המבטיחה את הצלחת התעשייה עתירת הידע (להרחבה ראו להלן).

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.