החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

סגורות

מאת:
הוצאה: | 2017 | 127 עמ'
קטגוריות: סיפורת עברית

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

35.00

רכשו ספר זה:

יום אחד, בשנת 2010, בעודה מתמודדת עם אשפוזים ועם טיפולים עקב בעיות לב, החליטה המחברת להעלות על הכתב סיפורים שעניינם התמודדותן של נשים עם בעיית העקרות. מדוע דווקא אז? משום שהיתה זקוקה לדבר מה שיסיח דעתה מן המצר, וגם משום שחשה כי עליה לסגור מעגל בנושא שמבחינתה נמצא לו פתרון נפלא.

במשך כעשור התמודדה נטלי עם נושא העקרות, עברה טיפולי הפרייה אשר לא צלחו, והחליטה, בעצה אחת עם בעלה, לאמץ ילדים. בשנת 1998, לאחר המתנה ארוכה , אימצה את בנה ברק, וכעבור כשנתיים וארבעה חודשים אימצה את בתה ענבל. שניהם אומצו בעודם תינוקות רכים דרך "השירות למען הילד" במשרד הרווחה בישראל, והם בבת עינה.

בחלוף השנים, כאמור, החלו "להיוולד" סיפורים שנוגעים בזוויות שונות וכואבות של ההתמודדות עם סוגיית העקרות. הסיפורים חוצים תקופות, ארצות וטיפוסים. תוכלו לגלות בהם:

לאן הלכה דפנה החילונית בעקבות שתי נשים דתיות הזרות לה?

מה העסיק את הנסיכה אמונט, בתו של פרעה רעמסס השני, לפני שאימצה את משה?

מדוע היתה הלגה, אשתו של הרופא הנאצי, שמחה בהריונה של חנה המשרתת?

מה החליטה יאקוט כשבעלה העלה את עניין הנישואים לאישה שנייה?

מדוע כעסה נורית על הפסיכולוגית ביחידה להפריה חוץ גופית בבית חולים"מאיר"?

 

שאלות אלה ורבות אחרות תקבלנה מענה בשמונה עשר סיפורים קצרים ומרתקים פרי עטה ופרי דמיונה של המחברת. בשולי הדברים, תגלו מהי התובנה שלה בעניין טיפולי ההפריה.

 

נטלי שוחט, ארכיונאית, סופרת ועורכת לשון, בעלת תואר שני במידענות, פרסמה בעבר שני ספרי ילדים: "מסיבה בעיר העיגולים" בהוצאת 'סער' ו"בלבולי חיות" בהוצאת 'רימונים'. זהו ספר הביכורים שלה למבוגרים בסוגת הסיפור הקצר.

מקט: 001-3000-049

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


 

 

 

 

פתח דבר

 

 

לפני שנים מספר, במסגרת מבחני אישיות בסדנת העצמה בה השתתפתי, התבקשתי לצייר באופן אינטואיטיבי חיה שעמה אני מזדהה ביותר. התלבטתי בין דולפין לתרנגולת, ומיד בחרתי בתרנגולת וציירתי משהו הדומה לחיה זו. מנחה הסדנה ניסה לנתח בפניי מה משמעות בחירתו של בעל חיים זה דווקא, והסברו משום מה נשתכח ממני.

 

אלא שלאחר מכן, כשישבתי עם עצמי, ניסיתי להבין למה דווקא תרנגולת ולא דולפין או חיה מצודדת או אינטליגנטית אחרת. די מהר הופיע בעיני רוחי הקישור: תרנגולת = בצים – בצים = פריון… והרי אני בדיוק ההפך מאותה תרנגולת המטילה ביצה מדי יום, שכן הפסקתי לייצר ביציות כבר בהיותי נערה. שהרי אני עקרה!

עם החיבור הזה, היתה לי הארה: התרנגולת היא החיה המשלימה שלי, היא מה שאני לא…

פעם אמרה לי מרפאה ומתקשרת נפלאה, כשתהיתי עמה מדוע לא ילדתי ילדים: 'את צריכה ללדת (או שמא להטיל?) סיפורים', אז זה מה שאני עושה מאז.

 

ומאז אני גם אוספת פסלי תרנגולות בכל הגדלים ובכל הצורות, והבית שלי נראה קצת כמו לול…

הרצון והצורך לכתוב קובץ סיפורים שעניינם עקרות נשים עלה בי זמן רב לאחר שהשלמתי עם עקרותי ואימצתי שני ילדים משלי. זה קרה כשפקדה אותי אחת מן ההתמודדויות הבריאותיות הרבות והקשות עמן נאבקתי לאורך הדרך: שורה של צנתורים וניתוח לב פתוח עקב חסימות בעורקי הלב.

זמן רב ניסיתי להבין מדוע דווקא אז? והתשובה שקיבלתי מן היקום לא איחרה לבוא: 'כאשר נסתם הגולל על נתיב אחד, נפתחים נתיבים לדברים אחרים'.

וכך היה.

 

אחת הדרכים שלי להתמודד עם הבעיה הרפואית הלא פשוטה בעליל, בעודי נחה ומתאוששת בבית, היתה כתיבה על סוגיה שמבחינתי כבר היתה נחלת העבר. זהו, נסגר מבחינתי פרק עצום וגדול: טיפולי ההפריה, הריצות לבתי החולים, ההמתנה מורטת העצבים שיעברו שבועיים עד לבדיקת ההיריון, הזריקות, האכזבות, הדיכאון, ההחלטה לזנוח את הטיפולים ולהירשם לאימוץ, מבחני המסוגלות ההורית, הסדנאות, ושוב, המתנה של שנים…

כל זה היה כבר מאחורי. בשנת 1998 אימצתי את ברק, בני בכורי, ובשנת 2000 אימצתי את בתי ענבל, שניהם 'תוצרת הארץ', והם מחמל נפשי ואהבתי הגדולה.

 

סדרת הטיפולים המעיקה היתה הגוש הראשון בכדור השלג המתהווה שהדרדר, הלך וצבר תאוצה במורד חיי במהלך שני עשורים: החל בראשית שנות ה-90, וכלה בעשור השני אל תוך שנות האלפיים: שנים מספר של טיפולים אינטנסיביים בהפריית מבחנה עם תרומת ביצית, דיכאון קשה עקב העומס הפיזי והרגשי הכרוך בטיפולים, מאוחר יותר התמודדות עם סרטן אלים מסוג 'לימפומה נון הוג'קינס', עם סוכרת סוג שתיים שהתלוותה אליו כ'בונוס' ונשארה עד היום, ולקינוח – הסוגיה הלבבית.

 

אולם מי שמכיר אותי יודע שאיני בורחת מקושי, אלא מוצאת בו אתגר. כמי שהקב'ה חנן אותה באופטימיות זהירה ובכישרון למידה וכתיבה, ובעידודם של אנשים יקרים לאורך הדרך, החלטתי לתעל את הרגישות הבריאותית לאפיקים יצירתיים, ולמצוא לעצמי נתיבי חיים חלופיים אל מול הסכר שנוצר.

למדתי לתואר שני במידענות, השתלמתי בלימודי עריכת לשון ופרסמתי שני ספרי ילדים: 'מסיבה בעיר העיגולים' בהוצאת 'סער' ו'בלבולי חיות' בהוצאת 'רימונים'. הכתיבה על ההתמודדות עם נושא העקרות הנשית – נושא הקרוב אליי מן הסתם – המתינה לשעת כושר, עד שהגיעה שעתה.

 

על כך תודה מיוחדת לבעלי המקסים ולמשפחתי המדהימה.

תודה גם למיה בר-תל שבזכותה גיליתי את עולם העריכה והכתיבה העשיר; תודה לאורית אילן, מורתי רבת ההשראה בכתיבה יוצרת במסגרת לימודי עריכת טקסט בבית ברל, לאחותי לאה-רות על הערותיה המאירות, לעמית אופיר – מנטור ואדם מעורר השראה, ולעורכת הנפלאה של ספרי, נורית הראל.

כמו כן, תודה ענקית לכל החברים ולכל המכרים שמלווים אותי בחיים ולאורך דרכי היצירתית. אף כי קצרה היריעה מלהזכיר את כולם, אני מוקירה כל אחד ואחת מכם בלבי: אתם נקודות האור על מסלול חיי לקראת המראה.

 

עניין אחרון, אך חביב פחות, שמצאתי לנכון להזכיר כאן הוא נושא ההפריות החוץ גופיות (IVF). אינני רואה עצמי מיסיונרית בסוגיית ההתנגדות לטיפולי ההפריה, ואני מבינה את הרצון הקמאי, הבלתי נשלט כמעט, לעשות הכול כדי להביא צאצאים, בשר מבשרנו, לעולם. אף על פי כן, לכם הקוראים, ובמיוחד לכן, קוראות יקרות, חשוב לי להעביר את המסר הבא: אנא, אל תהרגו את עצמכם על מזבח ההורות!

 

אכן, שווה לנסות את אותם טיפולים, אבל במתינות. אין להגזים – לא בתדירות הטיפולים ולא בכַּמותם, שכן אתם עשויים למצוא את עצמכם יום אחד הורים לתינוקות חמודים, אבל רצוצים בנפשכם וחולים, חלילה, בגופכם. אני ובן זוגי משוכנעים שאותו כדור שלג עליו דיברתי לעיל – בגוף ובנפש – מקורו בטיפולים אלה.

שיקלו בכובד ראש את נושא האימוץ לסוגיו כאלטרנטיבה הורית. אל תחששו ממנו. זוהי חוויה מדהימה ומשנת חיים, שלצדה לעתים אתגר לא פשוט. ממליצה בחום!

 

שלכם,

נטלי שוחט, 2017

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “סגורות”