החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

אברהם המאמין העברי

מאת:
הוצאה: | 2021 | 212 עמ'
קטגוריות: עיון
הספר זמין לקריאה במכשירים:

19.50

רכשו ספר זה:

משירי העמל של עמק יזרעאל ועד "עוץ לי גוץ לי", מעשרות מאמרי הביקורת דרך תיאורי הכרך הפריזאי ועד ההתכתבות האישית עם הרבי מלובביץ' – רבות מיצירותיו של אברהם שלונסקי מתמודדות עם שאלת הקדושה והחולין בחיים המודרניים. מתוך התגוששות זאת בוקעת מכתביו תפיסה חדשה של אמונה עברית.

זוהי הזמנה לקריאה מחודשת ביצירתו של אברהם שלונסקי, מגדולי היוצרים של התרבות העברית והישראלית, במלאת מאה ועשרים ללידתו וכמעט חמישים שנה לפטירתו. קריאה זו אינה מתרפקת על העבר אלא מבקשת להצביע על האפשרויות החיות שיש ביצירתו של שלונסקי כדי לתת מענה לאדם בן זמננו.

 

ד"ר רני יגר הוא עמית מחקר ומנהל מיזם התנ"ך במכון שלום הרטמן בירושלים. מוביל-שותף את קהילת בית תפילה ישראלי בתל-אביב שהוא אחד ממייסדיה.

מקט: 4-249-50877
משירי העמל של עמק יזרעאל ועד "עוץ לי גוץ לי", מעשרות מאמרי הביקורת דרך תיאורי הכרך הפריזאי ועד ההתכתבות האישית […]

מבוא

בבוקרו של יום רביעי ה־16 במאי 1973 צלצל אברהם שלונסקי אל המביא לבית הדפוס של הוצאת ספרית פועלים וביקש להוסיף שתי שורות לשיר החותם את יצירתו החדשה: ‘ספר הסולמות’.

עֲצוֹם עַפְעַפֵּי־עֶרֶב

עֲצוֹם עַפְעַפַּי.

למחרת התקשר שלונסקי למזכירות קיבוץ שער הגולן, השאיר הודעה לבתו רותי וביקש שתצור עמו קשר. בערבו של אותו יום התגשמה נבואת השיר ואברהם שלונסקי הלך לעולמו. כך נחתמה פרשת חיים מרתקת[2] של אחד מאבות השירה העברית, איש העלייה השלישית, מתרגם, עורך ופובליציסט נפלא שהיה, ללא ספק, פורץ דרך ומבוניה הגדולים של התרבות בארץ.

אברהם שלונסקי נולד בשנת 1900 בעיירה קריוּקוֹב (Крюково) שבמזרח אוקראינה. משפחתו הייתה נצר לחסידי חב”ד, אך בעת לידתו היה בית הוריו מושפע כבר מן הרוחות החדשות של התקופה. אביו, טוביה שלונסקי, היה תומך נלהב ברעיונות של אחד־העם, ואמו – צפורה בת טוביה וחנה ברוורמן, הייתה פעילה בתנועה הסוציאליסטית. על אף (ואולי בגלל) הנטייה המודרנית של הבית, ביקש טוביה שלונסקי להבטיח שבנו יקבל חינוך מעמיק בעולם היהודי המסורתי ולכן שלח אותו ללמוד בחדר עם קרוב־משפחתו מנחם מנדל שניאורסון, מי שיהיה לימים מנהיג חסידות חב”ד הרבי מלובביץ’.

בגיל 13 נשלח אברהם הצעיר לארץ ישראל כדי ללמוד בגימנסיה העברית הרצליה, ועם פרוץ מלחמת העולם הראשונה חזר לרוסיה והשלים לימודי התיכון בגימנסיה ביקטרינוסלב.

שירו הראשון של שלונסקי, “בדמי יאוש”, התפרסם בשנת 1918 בעיתון הַשִּׁלֹחַ שהופיע אז בברלין. בשנת 1921 עלה ארצה כחלוץ, הפך לחבר בגדוד העבודה יחד עם לוסיה חברתו ואחיותיו פניה ואידה, והיה ממתיישבי עין חרוד. שלונסקי עבד בחקלאות, בסלילת כבישים ובעבודות בניין, ותקופה זו נתפסה בעיניו כיסוד מכונן בביוגרפיה שלו. כעבור כשנה החליטו הוא ולוסיה לעזוב את העמק ולעבור לתל־אביב, שם התערה בחיי התרבות ופרסם את הפואמה המודרניסטית “הונולולו” (1923) בכתב העת הדים. כמו כן כתב פזמונים לבמות הסאטיריות ולנשפי פורים שהיו מסורת בתל־אביב. באותה שנה קרא בפני חברי גדוד העבודה את שירו “רכבת” בהברה ספרדית והפך לאחד ממובילי המעבר מכתיבה בהברה אשכנזית להברה ספרדית בספרות הארץ־ישראלית.

בשנת 1924 נסע לפריז כדי ללמוד ספרות ב”סורבון”. במהלך תקופה זו ראה אור ספר שיריו דְּוָי. שלונסקי חזר ארצה כעבור כשנה והוזמן על ידי ברל כצנלסון, מייסדו ועורכו הראשון של העיתון דבר, להצטרף למערכת העיתון כעורך המוסף הספרותי. בעקבות חילוקי דעות עם כצנלסון, בעיקר סביב חופש הכתיבה של היוצר למרות מחויבותו האידיאולוגית והחברתית, עזב את דבר בתום שנה וארבעה חודשים.

בשנת 1926 הצטרף שלונסקי כעורך שותף לאליעזר שטיינמן בעריכת השבועון הספרותי כתובים, ומעמדה זו ביסס את מקומו בלב ההתנגדות לממסד הספרותי הוותיק בעולם הספרות העברית בארץ ישראל. שלונסקי היה אחד מחבריה הבולטים וממוביליה של “יחדיו” – חבורה ספרותית שפעלה בתל־אביב, וכללה נוסף אליו את נתן אלתרמן, לאה גולדברג, אברהם חלפי, אלכסנדר פן, אליעזר שטיינמן, יעקב הורוביץ, משה ליפשיץ וישראל זמורה. משוררים צעירים אלה, שהשפה העברית הייתה שפת כתיבתם הראשית עסקו ביצירה חדשה וקראו תיגר על דור המשוררים הקודם, ובעיקר על חיים נחמן ביאליק. שלונסקי היה נציג בולט בקבוצה “המורדת” בסגנון של שירת הדור הוותיק, וגם העביר ביקורת חריפה על תכנית “הכינוס” של ביאליק. תכנית זו התמקדה יתר על המידה, לדעתו, בשימור האגדה של חז”ל ושירת ימי הביניים של יהדות ספרד, במקום לתת מקום ליצירה עברית חדשה שצריכה להיכתב בהשראת המודרניזם האירופי.

בשנת 1927 הופיעו ספריו של שלונסקי: לְאַבָּא־אִמָּא ובַּגִּלְגָּל, שאמנם התקבלו בשתיקת הביקורת, אך בדיעבד ניתן לומר כי קבעו את מעמדו כאחד מדובריה הרהוטים של העלייה השלישית, וממכונני אתוס החלוציות הסוציאליסטית. בשנה זו הוביל פולמוס השירה הצעירה לניתוק כתובים מאגודת הסופרים והפיכתו לבמה עצמאית בה פרסם שלונסקי את שירו הראשון של נתן אלתרמן “בשטף עיר” (1931).

בין השנים 1928-1932 ביקר שלונסקי בכמה בירות אירופיות וביניהן פאריס, וינה וברלין וכן פרסם את הקובץ באלה הימים. בסוף שנת 1932 התעורר ויכוח בין שלונסקי לשטיינמן שבעקבותיו עזב שלונסקי את כתובים ויסד את כתב העת טורים. טורים שיקף את התפיסה התרבותית־ספרותית של חבורת “יחדיו” ונתן במה חשובה לכמה מחברי הקבוצה כגון לאה גולדברג. שלונסקי הוא שפרסם את ספרה הראשון טבעות עשן (1935), והגיש לה אותו כשי עם עלייתה ארצה.

בשנת 1933 פרסם שלונסקי את קובץ השירה אַבְנֵי בֺּהוּ, ובמקביל שימש כעורך מוסף הספרות של עיתון הארץ (1928-1943).

בשנת 1937 יצא לאור תרגומו של שלונסקי ליבגני אוניגין של פושקין, שנחשב לפסגת עבודת התרגום הענפה של שלונסקי, מלאכה שבה עסק כל חייו. אפילו רשימה חלקית של תרגומיו מעידה על מספר השערים שפתח שלונסקי לתרבויות העולם עבור דוברי העברית: המלט והמלך ליר של שייקספיר, רביזור מאת גוגול, אופרה בגרוש מאת ברכט, הדוד וניה של צ’כוב וקולא ברוניון מאת רומן רולאן.

הספר שירי המפולת והפיוס הופיע בשנת 1938, ושנה לאחר מכן הוקמה “ספרית פועלים” – הוצאת הספרים של הקיבוץ הארצי־השומר הצעיר, ששלונסקי היה דמות מרכזית ביסודה.

מלחמת העולם השנייה העמידה את שלונסקי בפני שאלת תפקידו של המשורר בתוך ההתרחשויות ההיסטוריות. הוא טיפל בעבר בנושא זה בהקשר למלחמת העולם הראשונה במאמרו החשוב “לא תרצח” והלל את היוצרים שלא הצטרפו לקולות המלחמה. כעת עמד בפני מצב חדש. מסקנתו הייתה שיש לתת תוקף חדש למדרש הידוע “מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה??” ולחדול מכתיבה פואטית:

אין לומר שירה, בפירוש: אסור לומר שירה לעת כזאת! כשם שאסור לנגן בביתו של אבל. כשם שאסור להדליק אור בעיר הנצורה. כי צו ההתגוננות הוא: ההאפלה.

אין עדיין תגובות

רק לקוחות רשומים שרכשו את המוצר יכולים להוסיף תגובה.