החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

עבודת השחקן על עצמו

מאת:
הוצאה: | 2020 |
הספר זמין לקריאה במכשירים:

28.00

רכשו ספר זה:

ספר זה, "עבודת השחקן על עצמו בתהליך היצירתי של החוויה: יומנו של תלמיד", הוא אחת מיצירותיו החשובות והמשפיעות ביותר של הבמאי הרוסי הדגול, השחקן המפורסם, הפדגוג ותאורטיקן התאטרון – ק. ס. סטניסלבסקי.
מאז נכתב, הפך ספר זה לספר חובה בספרייתו של כל שחקן, במאי או כל אמן אחר העובד בתחום התאטרון. לא לחינם מגדירים אותו בתור אחד מספרי הלימוד הבסיסיים של אמנות המשחק, שאין מדלגים עליו במהלך הלימודים.
הספר מפרט בצורה מסודרת את עקרונותיה של שיטת סטניסלבסקי, הנחשבת אף כיום לאבן הפינה של הלימודים היצירתיים בתחום המשחק והבימוי. התרגילים והאטיודים המופיעים בספר זה משמשים לְשֵׁם הכשרתם המקצועית של השחקנים המתחילים והבמאים המתחילים.
"עבודת השחקן על עצמו" הוא בראש ובראשונה ספר העיון היסודי החשוב ביותר שהוקדש אי־פעם לסודות אמנותו של השחקן. הוא מעניק את הידע, הכישורים והמיומנויות הנחוצים לכל שחקן, וראוי שיהיה בידיו של כל אדם יוצר.

"שיטת סטניסלבסקי" תרמה באופן מובהק להפיכתם של יוצרי במה ומסך, מטכנאים המציגים תגובות שטחיות ואוטומטיות ליוצרים המשרטטים תמונת עולם מורכבת ועשירה המבוססת על עולמו האישי של האדם־היוצר, והתוצאה היא יצירה בעלת עצמה ועומק אנושי שלא נודעו כמותם קודם לכן.
אמיר אוריין
מנהל אמנותי – תאטרון החדר

׳כתב׳ הוצאה לאור הגדילה לעשות בחברהּ תרגום חדש, עדכני, מקיף ומלא לאחד מספרי היסוד החשובים בתורת המשחק והבימוי המודרני .״השיטה״ שיצר המורה הדגול סטניסלבסקי היא מדריך לאמן, הכולל את בניית תהליך החוויה שבה פועלת הדמות מחד גיסא ואת ההכשרה בפיתוח מיומנויותיו ופעולותיו של השחקן מאידך גיסא, וכל זאת דרך זיכרונו האישי ודמיונו המעשי הפעיל.
ד"ר בנימין יעקוביאן
חוקר, במאי ומפיק

מקט: 4-128-104
ספר זה, "עבודת השחקן על עצמו בתהליך היצירתי של החוויה: יומנו של תלמיד", הוא אחת מיצירותיו החשובות והמשפיעות ביותר של […]

הקדמה

1

תכננתי את כתיבת היצירה הנרחבת רבת־הכרכים על אודות אמנותו של השחקן (מה שמכונה ‘שיטת סטניסלבסקי’).

הספר שכבר ראה אור, ‘חיי באמנות’, מהווה את הכרך הראשון ומשמש כמבוא ליצירה זו.

הספר שלפניכם, ‘עבודת השחקן על עצמו בתהליך היצירתי של ‘חוויית המשחק”, הוא הכרך השני.

בקרוב אתחיל לעבוד על הכרך השלישי, שידון ב’עבודת השחקן על עצמו בתהליך היצירתי של הגילום’. את הכרך הרביעי אקדיש ל’עבודת השחקן על התפקיד’.

במקביל לספר זה, הייתי אמור להוציא לאור כאמצעי עזר ספר תרגילים מקיף, המכיל כמה וכמה תרגילים מומלצים (‘משמעת ותרגולת’).

איני עושה זאת כעת, לבל אסיח את דעתי מהקו המנחה של יצירתי הגדולה, הנראה לי חשוב יותר ודחוף יותר. ברגע שאסיים לנסח את עקרונותיה העיקריים של ה’שיטה’ – אגש לעבוד על ספר תרגילים מפורט.

2

לספר זה, וכמוהו גם לכל הספרים הבאים בסדרה, אין שום יומרה מדעית. מטרתם מעשית גרידא. הם מנסים למסור את כל מה שלימד אותי ניסיוני רב־השנים בתור שחקן, במאי ומורה.

3

לא המצאתי את המינוח שאני משתמש בו בספר זה, אלא לקחתיו מניסיוני המעשי, מהתלמידים עצמם ומהשחקנים המתחילים. במהלך עבודתם הם היו מגדירים את רגשותיהם היצירתיים באמצעים מילוליים. המינוח המשמש אותם הוא דבר רב־ערך, מפני שהוא קרוב ומובן למתחילים.

אל תנסו למצוא בו שורשים מדעיים. יש לנו אוצר מילים משלנו, עגה שׂחקנית שפיתחו החיים עצמם. אמנם אנו משתמשים גם במונחים מדעיים, כגון ‘תת־מודע’ או ‘אינטואיציה’, למשל, אך המונחים הללו אינם משמשים אותנו במובנם הפילוסופי – אלא כפשוטם, במובנם השגרתי. אין זו אשמתנו שהמדע הזניח את תחום אמנויות הבמה, שהוא עדיין לא נחקר ושלא הושמו בידינו מילים הנחוצות לפעילותנו המעשית. נאלצנו להיחלץ מהמצב שנוצר באמצעים משלנו, אמצעים מ’תוצרת בית’ כמו שאומרים.

4

אחת המטרות העיקריות שה’שיטה’ שואפת להשיג היא לעורר את הכוח היצירתי של הטבע האורגני עם תת־המודע שלו. בעניין זה דן פרק 16, פרקו האחרון של הספר. יש להקדיש תשומת לב מיוחדת לפרק זה, משום שעיקר העיקרים של הספר ושל ה’שיטה’ מוצג בו.

5

יש לכתוב ולדבר על האמנות בשפה פשוטה ומובנת. שפה מתוחכמת מפחידה את התלמיד. היא מעוררת את המוח, אבל לא את הלב. ואז בשעת היצירה, התבונה האנושית מדכאת את הרגש האמנותי עם תת־המודע שלו, בעוד שבמגמתנו האמנותית הוקצה לו תפקיד רב־משמעות מאין כמוהו.

עם זאת, קשה לכתוב ולדבר ב’פשטות’ על התהליך היצירתי המורכב והקשה. המילים קונקרטיות מדיי וגסות מדיי מכדי שתַּעֲבֵרְנָה רגשות תת־מודעים בלתי נתפסים.

התנאים הללו אילצו אותי לחפש סגנון מיוחד לספר זה, שיסייע לקורא לחוש את מה שהמילים המודפסות מביעות. אני משתדל להשיג את זה בעזרת דוגמאות ציוריות ובאמצעות תיאור עבודת התלמידים בבית הספר על התרגילים ועל האטיודים.

אם הניסוי שלי יצליח, תתעוררנה המילים המודפסות בספרי לחיים בזכות רגשותיהם של הקוראים. אז אוכל להדגים להם את מהות העבודה היצירתית ואת יסודות הפסיכו־טכניקה.

6

בית הספר לתאטרון1 שעליו אני מדבר בספר והאנשים הפועלים בו אינם קיימים במציאות.

העבודה על השיטה המכונה ‘שיטת סטניסלבסקי’ החלה כבר מזמן. בהתחלה רשמתי את הערותיי – אולם לא לשם הוצאתן לאור, אלא אך ורק לעצמי – על מנת להסתייע בהן במחקרים שנערכו בתחום אמנותנו והפסיכו־טכניקה שלה. האנשים, הביטויים והדוגמאות שנדרשו לצרכי המחשה, נלקחו כמובן מהתקופה הרחוקה ההיא לפני המלחמה2 (1907–1914).

ככה, מבלי שארגיש, הצטבר ברבות השנים חומר רב בתחום ה’שיטה’. כעת מהחומר הזה נוצר הספר שלפניכם. היה זה תהליך ארוך ומפרך מדיי, אילו הייתי מחליף בו את הדמויות הפועלות. קשה עוד יותר לשלב את הדוגמאות ואת הביטויים הספציפיים שנלקחו מן העבר – עם הוויי חייהם ואופיים של העם החדש, הסובייטי. אז הייתי מוכרח להחליף את הדוגמאות ולחפש ביטויים אחרים. זהו תהליך ארוך ומפרך עוד יותר.

אך כל מה שאני מתאר בספרי אינו נוגע לתקופה מסוימת ולאנשיה, אלא לטבעם האורגני של כל האנשים בעלי הנטייה האמנותית באשר הם, בני כל הלאומים והתקופות.

חזרותיי התכופות על רעיונות זהים הנראים בעיניי חשובים במיוחד, נעשו בכוונה תחילה. יסלחו נא לי הקוראים על הטרחנות הזאת.

7

לסיכום, אני חש שמחובתי הנעימה להודות לאנשים שבדרך זו או אחרת – בעצות, בהערות, בחומרי עזר וכיוצא באלה – סייעו לי בעבודתי על הספר הזה. בספר ‘חיי באמנות’ כבר עסקתי בתפקיד שמילאו בחיי האמנותיים מוריי הראשונים – ג.נ. פדוטוב וְ-א.פ. פדוטוב, נ.מ. מדבדבה, פ.פּ. קומיסרז’בסקי – אשר לימדו אותי לראשונה כיצד יש לגשת לאמנות, וכמותם אף ידידיי לתאטרון האמנותי (MXT),3 ובראש ובראשונה לוולדימיר נמירוביץ’-דנצ’נקו, שבמהלך עבודתנו המשותפת לימדו אותי דברים רבים וחשובים מאין כמוהם. תמיד, ובייחוד עכשיו בעת הוצאתו של ספר זה לאור, חשבתי ואחשוב עליהם בהכרת תודה לבבית במיוחד.

באשר לאנשים שעזרו לי ליישם את מה שנקרא ה’שיטה’ הלכה למעשה, וכמו כן ביצירתו ובהוצאתו לאור של הספר הזה, אציין בראש ובראשונה את שותפיי הקבועים ואת עוזריי הנאמנים בעבודתי הבימתית. התחלתי אִתם את עבודתי האמנותית בשחר נעוריי, וגם עתה לעת זקנתי אני ממשיך לעבוד אִתם על מפעל חיי. אלה הם אמנית הכבוד4 של הרפובליקה ז.ס. סוקולובה ואמן הכבוד של הרפובליקה ו.ס. אלכסייב, שסייעו לי להביא לעולם את ה’שיטה’ שלי.

בהכרת תודה רבה ובחיבה גדולה נזכר אני בידידי המנוח ל.א. סולרז’ניצקי. הוא היה הראשון שהכיר בניסויי ההתחלתיים עם ה’שיטה’, הוא עזר לי לפתח אותה וליישמה בשלביה הראשונים, והוא זה שעודד אותי כל אימת שקיננו בי לבטים קשים ומרצי היה אוזל.

עזרה רבה ביישום ה’שיטה’ ובכתיבת הספר הזה הושיט לי נ.ו. דמידוב, במאי ומורה בבית האופרה שנקרא על שמי. הוא השיא לי עצות יקרות ערך, סיפק לי דוגמאות וחומרי עזר רבי־חשיבות, העיר את הערותיו על הספר וחשף את השגיאות שעשיתי. כעת לעונג הוא לי להביע לו תודה מכל הלב על העזרה הזאת.

אני מודה מכל הלב לשחקן התאטרון האמנותי, אמן הכבוד של הרפובליקה מ.נ. קדרוב – על עזרתו ביישום ה’שיטה’, על עצותיו ועל הביקורת שהעביר בנוגע לגרסת הטיוטה של הספר הזה.

כמו כן ברצוני להביע את הערכתי הכנה לאמן הכבוד של הרפובליקה נ.א. פודגורני, שחקן התאטרון האמנותי, שהשיא לי עצות במהלך בדיקתה של טיוטת הספר.

את רחשי התודה העמוקים ביותר אני מביע לְ-י.נ. סמינובסקאיה, שנטלה על עצמה את העבודה האדירה של עריכת הספר ועשתה את עבודתה החשובה במומחיות מושלמת ובכישרון רב.

ק.ס. סטניסלבסקי


1. כך תורגם המונח – ולא ‘בית הספר למשחק’ – מפני שברוב מוסדות ההשכלה הרוסיים בתחום התאטרון יש כמה מחלקות שונות, לא רק למשחק אלא אף לבימוי ולמקצועות אחרים בתחום התאטרון.

2. מאחר שהספר ראה אור לפני מלחמת העולם השנייה, הכוונה בהקשר הנתון היא למלחמת העולם הראשונה.

3. ראשי התיבות ברוסית – МХТ, התאטרון האמנותי במוסקבה. לימים הומר שמו לתאטרון האמנותי האקדמי במוסקבה (MXAT).

4. מדובר בתוארי כבוד שאינם קיימים בישראל, לכן אין בעברית חלופה מתאימה למונחים הללו. למעשה, התארים המוזכרים כאן מוענקים אך ורק לאמני הביצוע – כגון שחקני תאטרון וקולנוע, זמרים וכיוצא באלה. על כן תחליף עברי טוב יותר יהיה: אמן הבמה הראוי לכבוד, בעוד שתואר אמן הכבוד מתייחס במקור לאמנים בשאר האמנויות כגון ציירים, פסלים, מלחינים וכדומה.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “עבודת השחקן על עצמו”