"כל אחד מאיתנו ממציא את העתיד שלו, והיצירתיות היא לב-לבה של ההמצאה הזאת" טינה סיליג אנשים רבים מאמינים שאי אפשר ללמוד יצירתיות. הם מאמינים כי בדומה לצבע העיניים, גם היצירתיות היא יכולת שאינה ניתנת לשינוי. הם חושבים שאם הם אינם יצירתיים, אין כל דרך לטפח את יכולתם להפיק רעיונות חדשניים.אין טעות גדולה מזאת. בכל אחד מאיתנו מסתתר גאון יצירתי שרק ממתין להשתחרר, ויש לא מעט שיטות יעילות לטיפוח היצירתיות. היצירתיות, מתברר, היא משאב מתחדש אינסופי שיש בכוחנו לשאוב ממנו בכל עת. היא טבעית כמו הנשימה, ונחוצה לא פחות ממנה לניהול חיים מצליחים ומספקים. כל אדם מחזיק בידיו את המפתח למנוע החדשנות שלו. אתה גאון יסייע לכם לסובב את המפתח.בספרה החדש אתה גאון מפענחת סיליג את צופן היצירתיות, וחושפת שיטה שכל אדם יכול להשתמש בה להעצמת הגאונות היצירתית שלו. טינה סיליג עשתה דוקטורט במדעי המוח באוניברסיטת סטנפורד קודם שהחלה ללמד במכון לעיצוב האסו פלאטנר בסטנפורד ונעשתה מנהלת תוכנית היזמות הטכנולוגית של האוניברסיטה. חוץ מלימוד יזמות וחדשנות היא מנחה סדנאות למנהלים וכתתבה את רב-המכר הבינלאומי דברים שהלוואי שידעתי בגיל עשרים. בשנת 2009 העניקה לה האקדמיה הלאומית להנדסה את פרס גורדון היוקרתי על עבודתה החלוצית בהוראת ההנדסה. עקבו אחרי המחברת בטוויטר ב:www. Twitter.com/tseelig "מי אמר שאי אפשר ללמד יצירתיות? אפשר גם אפשר, וטינה סיליג עשתה את זה! היא יצרה מודל חדש, מנוע החדשנות, שישנה את דרך המחשבה שלכם." סטיב בלאנק, יזם ומחבר The Startup Owner's Manual "בספר פורץ דרך זה טינה מסכמת את השנים שבהן לימדה בסטנפורד, ומוכיחה שכל אדם יכול להיות יצירתי." ננסי דוארטה, מנכ"לית ומחברת Resonate "טינה ניפצה את התפיסה המוטעית האומרת שאי אפשר להגדיל את היצירתיות. בספר הזה היא מציגה רעיונות מהפכניים על הגברת היכולת לחדש." גיי קווסקי מחבר Enchantment
קטגוריות: מבצעי החודש, עיון, פנאי
28.00 ₪
מקט: 15100024
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
פרובוקטיבי. רק מילה אחת… פרובוקטיבי.
עד העת האחרונה היה על כל הסטודנטים שנרשמו לקולג’ כל הנשמות באוניברסיטת אוקספורד לגשת ל”בחינה במילה אחת”. הנבחנים ציפו לַ”חיבור”, כך נקראה הבחינה, אבל גם פחדו ממנו. כל הנרשמים פרשׂו בעת ובעונה אחת פיסת נייר מקופלת שמילה אחת ויחידה הופיעה עליה — המילה היתה עשויה להיות “תמימות”, “נסים”, “מים” או “פרובוקטיבי” — ואז היה עליהם לכתוב במשך שלוש שעות חיבור בהשראת המילה האחת הזאת.
בבחינה לא היו תשובות נכונות, אבל כל תשובה סיפקה תובנות על הידע של הנבחן ועל יכולתו להמציא קישורים יצירתיים. “חשיפת המילה היתה בזמנו אירוע מרגש כל כך,” סיפר פרופסור אחד ל”ניו יורק טיימס”, “שאפילו אנשים שלא ניגשו לבחינה נאספו בכל שנה מחוץ לקולג’ בציפייה לתוצאות.”1 האתגר הזה מטעים את העובדה שכל דבר — כל מילה — מספק הזדמנות למנף את מה שאתם יודעים ולהפעיל את הדמיון שלכם.
רבים מאיתנו לא קיבלו כל הכשרה ליצירתיות מהסוג הזה. איננו מתייחסים אל כל הדברים המצויים סביבנו כאל הזדמנויות להפעיל את כושר ההמצאה שלנו. לאמיתו של דבר, היצירתיות צריכה להיות ציווי, שכן היצירתיות מתירה לנו לעשות חיל בעולם משתנה־בהתמדה ופותחת לפנינו יקום שלם של אפשרויות והזדמנויות. מי שניחן ביצירתיות רואה פוטנציאל בדברים שבני אדם אחרים רואים בהם בעיות, וסיכוי לפתרונות פורצי דרך בדברים שבני אדם אחרים רואים בהם מכשולים. אם תביטו סביבכם, תראו כי היצירתיים שבינינו הם מי שמצליחים בכל התחומים, ממדע וטכנולוגיה ועד חינוך ואמנויות. ואף על פי כן, בבית הספר לא מלמדים כמעט פתרון בעיות יצירתי, ואפילו לא רואים ביצירתיות יכולת שאפשר ללמוד אותה.
אִמרה פופולרית (למרבה הצער) אומרת ש”רעיונות קונים בזול”. האמרה הזאת לא רק נדושה — היא גם שגויה לחלוטין ומבטלת את ערכה של היצירתיות. רעיונות לא קונים — מקבלים אותם חינם. והם יקרים מפז. הרעיונות מולידים כל מיני חידושים שמתדלקים את כלכלת העולם. בזכותם חיינו אינם חוזרים על עצמם ואינם קופאים על השמרים. הרעיונות הם העגורנים שמושכים אותנו מתוך התלמים השחוקים של השגרה ומציבים אותנו על נתיב אל הקדמה. בלי יצירתיות אנחנו נידונים לא רק לחיים שחוזרים על עצמם, אלא גם לחיים שגולשים אחורה. למעשה, הכישלונות הגדולים ביותר בחיינו אינם כישלונות של ביצוע, אלא כישלונות של דמיון. כפי שאמר הממציא האמריקני אלן קיי, “הדרך הטובה ביותר לחזות את העתיד היא להמציא אותו.” כל אחד מאיתנו ממציא את העתיד הפרטי שלו, והיצירתיות היא לב־לבה של ההמצאה הזאת.
“בחינה במילה אחת” ממחישה היטב כי כל ביטוי, כל חפץ, כל החלטה וכל פעולה הם הזדמנות ליצירתיות. יש מי שכינו את הבחינה הזאת, שהיא רק אחד ממבחני הכניסה לקולג’ כל הנשמות, הבחינה הקשה ביותר בעולם. אחרי הכול, היא מצריכה גם ידע רחב וגם דמיון רב. מתיו אדוארד האריס ניגש לבחינה ב־2007 וקיבל את המילה “הרמוניה”. כעבור זמן הוא כתב ב”דיילי טלגרף” כי הרגיש “כמו טבח שנובר בירכתי המקרר שלו בחיפוש אחר רכיבים של מרק לא־סביר.”2 הדימוי הביתי הזה הוא תזכורת נפלאה לעובדה כי מדובר בכישורים שאנו נדרשים להם בכל יום כשאנו מתייצבים מול אתגרים פשוטים כמו בישול מרק ומול אתגרים כבירים כמו מציאת פתרונות לבעיות הכבדות של העולם.
אני מלמדת קורס ביצירתיות וחדשנות במכון האסוֹ פּלאטנֶר לעיצוב* באוניברסיטת סטנפורד. ההוראה במכון, שנקרא בקיצור “בית הספר לעיצוב”(d.school), 3 היא תוספת לעבודתי במשרה מלאה כמנהלת תוכנית היזמות הטכנולוגית של סטנפורד4 (STVP),** הפועלת במסגרת בית הספר להנדסה של אוניברסיטת סטנפורד. זוהי תוכנית שמטרתה לספק לסטודנטים מכל התחומים את הידע, את הכישורים ואת הגישות הדרושים כדי לנצל הזדמנויות ולספק פתרונות יצירתיים לבעיות עולמיות חשובות.
* Hasso Plattner Institute of Design
** Stanford Technology Ventures Program
ביום הראשון של קורס היצירתיות והחדשנות אנחנו מבצעים משימה פשוטה מאוד: עיצוב מחדש של תגית שֵם. אני מסבירה לסטודנטים שאיני אוהבת תגיות שם בכלל. הכיתוב בהן קטן מדי לקריאה. הן אינן כוללות את המידע שאני רוצה לדעת על נושא התגית. ולעתים קרובות הן תלויות על אבזם החגורה של האדם שנושא אותן, וזה באמת מביך. הסטודנטים צוחקים כשמתברר להם שאותן בעיות מפריעות גם להם.
בתוך חמש־עשרה דקות כל הסטודנטים מחליפים את תגיות השם התלויות על צווארם בפיסות נייר מקושטות יפה ועליהן השמות שלהם באותיות גדולות. תגיות השם החדשות מוצמדות בסיכות לחולצות שלהם. הם מרוצים מהפתרון המוצלח לבעיה ומוכנים להמשיך לבעיה הבאה. אבל לי יש תוכנית אחרת… אני אוספת את כל תגיות השם החדשות ומכניסה אותן למגרסה. הסטודנטים מביטים בי כאילו יצאתי מדעתי!
ואז אני שואלת: “למה אנחנו משתמשים בכלל בתגיות שם?” בהתחלה הסטודנטים חושבים שזו שאלה מטופשת. האם התשובה לא ברורה? אנחנו משתמשים בתגיות שם כדי שאחרים יראו את השם שלנו. אבל עד מהרה מתברר להם שהם לא חשבו מעולם על השאלה הזאת. לאחר דיון קצר הסטודנטים מגיעים למסקנה שתגיות שם ממלאות קשת רחבה של תפקידים, ובהם עידוד שיחות בין זרים, מניעת מבוכה שנוצרת כאשר שוכחים שם של מישהו, ומתן אפשרות לדעת במהירות דבר־מה על בן השיח שלנו.
עכשיו, כשהם חמושים בהערכה חדשה של התפקיד של תגית השם, יוצאים הסטודנטים לראיין זה את זה כדי ללמוד איך הם רוצים לפנות לאנשים אחרים ואיך הם רוצים שאנשים אחרים יפנו אליהם. הראיונות האלה מספקים תובנות חדשות, ואלה מולידות פתרונות חדשים שמרחיבים את הגבולות של תגית השם המסורתית.
קבוצה אחת השתחררה ממגבלות הגודל של תגית השם ועיצבה טי־שרט בהתאמה־אישית עם מידע על הלובש במילים ובתמונות. בין השאר הופיעו על החולצה מקום המגורים שלו, ענפי הספורט החביבים עליו, המוזיקה האהובה עליו והשמות של בני משפחתו. חולצות כאלה הרחיבו מאוד את המושג “תגית שם”. במקום לענוד תגית קטנה על החולצה, החולצה כולה נעשתה לתגית שם, וסיפקה המון נושאים לחקירה.
קבוצה שנייה הבינה כי כאשר אדם פוגש אדם חדש, הוא רוצה מידע שיסייע לו לפרנס את השיחה עם האיש ולמנוע שתיקות מביכות. חברי הקבוצה בנו אפוא מודל של אוזנייה שלוחשת מידע על בן השיח שלנו, ומגלה לנו בחשאי עובדות מועילות כמו ההגייה הנכונה של שמו, מקום העבודה שלו ושמות של חברים משותפים.
קבוצה שלישית הגיעה למסקנה שכדי להקל על יצירת קשרים משמעותיים בין בני אדם, הכרת הרגשות של האחר חשובה לפעמים יותר מידיעת אוסף של פרטים עליו. חברי הקבוצה עיצבו אפוא צמידים צבעוניים, שכל אחד מהם מציין מצב רוח אחר. למשל, סרט ירוק מעיד על שמחה, סרט כחול מלמד על עצבות, סרט אדום מציין שהאיש לחוץ וסרט סגול מודיע שהוא מרגיש שהמזל מאיר לו פנים. שילוב של סרטים בצבעים שונים מאפשר לנו לשדר במהירות טווח רחב של רגשות, ולהקל על יצירת קשר ראשון משמעותי עם בני אדם אחרים.
המשימה נועדה להמחיש עניין חשוב: בכל מקום יש הזדמנויות לפתרון בעיות יצירתי. כל דבר בעולם יכול לעורר השראה לרעיונות מחוכמים — אפילו תגית שם פשוטה. הביטו על המשרד, על הכיתה, על חדר השינה או על חצר הבית שלכם. כל דבר שאתם רואים מוכן ומזומן לחידוש.
יצירתיות היא משאב מתחדש אינסופי, ואנחנו יכולים לשאוב ממנו בכל עת שנחפוץ. בילדותנו, כאשר ניסינו להבין את העולם המסובך המקיף אותנו, התבססנו באופן טבעי על הדמיון ועל הסקרנות שלנו. ערכנו ניסויים עם כל הדברים סביב־סביב לנו, הפלנו דברים כדי לראות כמה רחוק הם נופלים, הלמנו בדברים כדי לשמוע איזה צליל הם מפיקים, ונגענו בכל הדברים שיכולנו לשים עליהם יד כדי להרגיש אותם. עירבבנו יחד רכיבים אקראיים במטבח כדי לבדוק את טעמם, המצאנו משחקים עם החברים שלנו, ודמיינו איך יהיו החיים על פלנטות אחרות. בעיקרו של דבר, הוכחנו גם יעילות יצירתית וגם ביטחון עצמי, והמבוגרים סביבנו עודדו את המאמצים היצירתיים שלנו, ובנו סביבה שגירתה את הדמיון שלנו.
כשאנחנו מתקרבים לבגרות, מצפים שנהיה רציניים, שנעבוד קשה ושנהיה “פרודוקטיביים”. החינוך שלנו שם דגש גדל והולך בתכנון ובהכנה לעתיד במקום בניסויים ובחקירות בהווה, ומקומות העבודה שלנו משקפים את המוקד החדש הזה. נוכח הלחץ החיצוני הזה, והמסרים החיצוניים האלה, אנחנו משביתים את הסקרנות הטבעית ואת היצירתיות הטבעית שלנו ומתאמצים לספק את מה שמצופה מאיתנו. אנחנו מוותרים על המשחק ומתמקדים בעבודה; אנחנו משתקים את הדמיון העשיר שלנו כדי להתמקד בביצועים. הגישה שלנו משתנה. אנחנו לומדים לדון רעיונות חדשים בחומרה ולדחות אותם, והכישרון היצירתי שלנו מתנוון.
היום אנחנו יודעים שזוהי טעות. היום אנחנו יודעים שהמוח שלנו בנוי לפתרון בעיות יצירתי, וקל לעורר את כושר ההמצאה הטבעי שלנו ולהעצים אותו. המוח האנושי התפתח במרוצת מיליוני שנים מאוסף קטן של תאי עָצָב בעלי תפקידים מוגבלים לאיבר מורכב להפליא, שהוא מכשיר אידיאלי לחדשנות. המוחות המאוד־מפותחים שלנו מעריכים בהתמדה את הסביבה שלנו, המשתנה ללא הרף, ומתאימים את התגובות שלנו לכל מצב. כל משפט שאנחנו מנסחים הוא יחיד במינו, כל אינטראקציה שאנו משתתפים בה מיוחדת, וכל החלטה שאנחנו מקבלים נובעת מרצוננו החופשי. היכולת שלנו להפיק קבוצה אינסופית של תגובות חדשות לעולם הסובב אותנו היא תזכורת קבועה לכך שנולדנו להיות יצירתיים.
חוקר המוח חתן פרס נובל אריק קאנדל אומר שהמוח הוא מכונה של יצירתיות.5 מתברר שמי שקובעות את הכמות והמגוון של הרעיונות שלנו הן האונות הקדמיות, המצויות מאחורי המצח. מחקר שנערך בידי צ’רלס לימבּ מאוניברסיטת ג’ונס הופקינס מצא, כי אזורי המוח הממונים על הניטור העצמי פשוט מושבתים במהלך מאמצים יצירתיים: לימב, מנתח אוזניים וחובב מוזיקה מושבע, השתמש בטכניקה של דימות בתהודה מגנטית (MRI), המודדת את הפעילות המטבולית במוח, כדי לחקור את פעילות המוח אצל נגני ג’ז. בשלב הראשון של המחקר התבקשו הנגנים לנגן קטע פשוט, שלא דרש כל דמיון, בזמן ששכבו בתוך מכשיר לסריקת מוח, ולאחר מכן הם התבקשו לאלתר על הקלטה של רביעיית ג’ז. לימב מצא כי כאשר המוזיקאים החלו לאלתר, אותו חלק של האונות הקדמיות של המוח האחראי לשליטה עצמית ולבקרה עצמית הראה פעילות נמוכה.6 מכאן משתמע כי במהלך התהליך היצירתי המוח חוסם את הדיכוי הנורמלי של הרעיונות החדשים. בחיי היומיום יש צורך בניטור עצמי גבוה של ההתנהגות שלנו, כדי שלא נאמר כל דבר שעולה בדעתנו ולא נעשה כל דבר שחשבנו לעשות. אבל כשאנחנו מפיקים רעיונות חדשים, התפקוד הזה מפריע לנו. מתברר שבני אדם יצירתיים למדו את האמנות לכבות חלק זה של מוחם כדי לאפשר זרימה חלקה של הרעיונות שלהם ולקרוא דרור לדמיונם.
שמו של הספר הזה, inGenius, משקף את העובדה שבכל אחד מאיתנו יש גאון יצירתי שרק ממתין להשתחרר. המילים האנגליות genius (“גאון”) ו־ingenuity (“חדשנות”) גזורות מהמילה הלטינית ingenium, שפירושה יכולת טבעית או כישרון מולד. מאות שנים תהו בני האדם על טיבם של הכישרונות הטבעיים האלה וחיפשו את מקור ההשראה היצירתית מחוץ לעצמם. היוונים הקדומים האמינו בקיומן של תשע אֵלות, מוּזוֹת שמן, שמעניקות השראה לאמנים, והתייחסו אליהן בחרדת קודש.7 לימים, באנגליה האליזבתנית, קרא ויליאם שקספיר למוזה שלו לסייע לו בכתיבת הסונטות שלו.8 רעיונות נראו פעמים רבות כאילו נולדו מתוך השראה אלוהית, והפנייה אל המוזה לספק השראה כזאת נראתה הגיונית לגמרי. אבל היום אנחנו יודעים כי הכוח להצית את כושר ההמצאה המולד שלנו נמצא בתוכנו.
אנשים רבים מאמינים שאי אפשר ללמוד יצירתיות. הם מאמינים כי בדומה לצבע העיניים והעור שלנו, גם היכולות היצירתיות הן יכולות קבועות שאינן ניתנות לשינוי. הם חושבים שאם עכשיו הם אינם יצירתיים, אין כל דרך לטפח את היכולת שלהם להפיק רעיונות חדשניים.
אין טעות גדולה מזו. יש כל מיני שיטות וגורמים סביבתיים שאפשר להשתמש בהם כדי להגדיל את הדמיון. וכשמנצלים עד תום את המשתנים האלה, היצירתיות גדלה באופן טבעי. למרבה הצער, כלים אלה מוצגים רק לעתים נדירות בצורה פורמלית. כתוצאה מכך, רוב בני האדם רואים את היצירתיות כמשהו פלאי, ולא כפועל יוצא טבעי של מערכת ברורה של תהליכים ותנאים.
השימוש במערכת של כלים כדי להגביר את היצירתיות עומד לכאורה בניגוד לשכל הישר (אחרי הכול, היצירתיות מחייבת עשיית דברים שלא נעשו קודם), אבל האמת היא שמדריך הוא הדבר שדרוש לנו כאן. כשם שמדענים מאמצים שיטות מדעיות מנוסות ובדוקות כדי לתכנן ניסויים, כך יכולה קבוצה פורמלית של כלים לחזק את היצירתיות. חשבו על העובדה שמאז ילדותנו אנו לומדים כיצד להשתמש בשיטה המדעית. כבר בגיל צעיר אנו לומדים להציג השערות ולבחון אותן כדי לגלות איך עובד העולם שאנו חיים בו. אנחנו לומדים להציג שאלות חקרניות, לפרק את כל ההנחות ולתכנן ניסויים כדי לגלות את התשובות. אנחנו משחיזים את היכולת החשובה הזאת ואת אוצר המילים הנלווה אליה עד שהם נעשים טבעיים לגמרי.
אין ספק שהשיטה המדעית יקרה מפז למי שמנסים לחשוף את התעלומות של העולם. אבל כשאנחנו רוצים להמציא במקום לגלות, אנחנו זקוקים לקבוצה משלימה של כלים וטכניקות — כלים וטכניקות לחשיבה יצירתית. שני התחומים האלה שונים בתכלית, אבל פועלים במתואם. בדומה לשיטה המדעית, גם החשיבה היצירתית משתמשת בכלים מוגדרים היטב, שמגלים את המסלול אל ההמצאה ומספקים מסגרת מועילה ליצירת דבר חדש. מדענים ומחדשים המצליחים בכל התחומים נעים הלוך ושוב בין תגליות והמצאות, ומשתמשים הן בשיטות מדעיות הן בחשיבה יצירתית. לאמיתו של דבר, רוב המדענים הגדולים הם גם ממציאים מוכשרים, שמציגים את השאלות החדשניות ביותר וממציאים שיטות מחוכמות לבחון את התיאוריות המדעיות שלהם. הגיעה העת לעשות את החשיבה היצירתית, בדומה לשיטה המדעית, לחלק מרכזי של החינוך שלנו מתקופת הילדות ואילך, ולחזק את הלימודים האלה במשך כל החיים.
האמת היא שחשיבה יצירתית אינה זרה לנו. כולנו משתמשים בה במידה מסוימת כאשר אנחנו מתייצבים מול האתגרים הקטנים הרבים המנמרים את חיינו. מקצת האתגרים האלה מעוררים יצירתיות, וזו מולידה הרגלים כמו שימוש בכף הרגל כדי לפתוח דלת, קיפול דף של ספר כסימניה או שימוש בכל מיני תחליפים למרכיבים חסרים להכנת ארוחת הערב. הפתרונות האלה באים לנו בטבעיות רבה כל כך, שאיננו חושבים עליהם כעל תגובות חדשניות לבעיות הקטנות שצצות בכל יום.
אבל יש גם פתרונות יצירתיים שצמחו לתעשיות שלמות. מאחורי כל דבר שאנחנו משתמשים בו מסתתר אדם שהמציא אותו, והביטוי “כל דבר” כולל שעונים מעוררים, כפתורים, משחקי קלפים, טלפונים סלולריים, תשדירי פרסום, קונדומים, חיתולים, ידיות של דלתות, משקפיים, מעבדי מזון, מכירות סוף עונה, מברשות שיער, האינטרנט, מעילים, מנועי סילון, עפיפונים, מכשירי לייזר, גפרורים, כוסות מדידה, בתי קולנוע, פצירות לציפורניים, מהדקים, עפרונות, מסגרות לתמונות, מקלטי רדיו, גומיות, גרביים, מצנמים, מברשות שיניים, מטריות, גביעי יין ורוכסנים. כל ההמצאות האלה באו לעולם כאשר יחידים ניצבו מול בעיה, או ראו הזדמנות, ויצרו דרך להביא אל העולם את החידוש שלהם.
תמיד יש בעיות לפתור, שיפורים לחולל ומוצרים מהפכניים להמציא. כל חברה חדשה מתחילה בהתמודדות עם בעיה, או בתגובה להזדמנות, והיא מתבססת על היצירתיות של המייסדים שלה. עם זאת, ממש כמו רוב היחידים, גם רוב החברות מרסנות את הנטיות היצירתיות שלהן בעת שהן מתבגרות, ואז הן מקבעות את תהליכי העבודה שלהן ומתמקדות בביצוע במקום בדמיון. בדומה לשרירים שמתנוונים בהיעדר שימוש, גם החדשנות מצטמקת כשמתעלמים ממנה. זה מצער כל כך. יחידים וארגונים נעים קדימה כמוכי סנוורים בלי לראות מה הם עושים, ומפגרים יותר ויותר מאחורי אלה שמצליחים להסתגל באופן יצירתי לסביבה המשתנה ללא הרף.
חברות חדשניות יודעות שיש חשיבות עליונה לכך שבצוותים שלהן יהיו אנשים שמסוגלים להגיב ביצירתיות לאתגרים לא צפויים, ופועלות בהתאם. למשל, מבחני הקבלה לחברת “גוגל” כוללים לא רק שאלות שנועדו לבדוק את הכישורים של המועמדים לעבודה בתחומי המומחיות שלהם, כמו תוכנה או שיווק, אלא גם שאלות שדורשות חשיבה יצירתית. הם שואלים, למשל, “כמה כדורי גולף נכנסים לאוטובוס”, “כמה מכווני פסנתרים יש בכל העולם” וגם: “דמיין שאתה מתכווץ לגובה של מטבע ואחר כך נזרק אל תוך בלנדר ריק. הלהבים יתחילו לנוע בעוד שישים שניות. מה תעשה?” השאלות נועדו לזהות אנשים שיכולים לפתור בעיות שאין להן פתרון נכון אחד.
מדענים אחדים ניסו לנסח מדד פורמלי של יצירתיות, ופיתחו מבחנים שנועדו לחשב את מנת היצירתיות (CQ)*** של האדם. המבחנים האלה בודקים בדרך כלל כמה רעיונות הנבחן מציע כאשר מטילים עליו משימה ספציפית, כמו אילו שימושים אתה יכול למצוא למהדק, לבול דואר, ללבֵנה או לפיסת נייר. הם סבורים כי כשם שמבחני אינטליגנציה מספקים מידע כללי על מנת המשכל (IQ) של האדם, כך מבחנים כאלה מספקים הערכה מועילה של היצירתיות שלו.9 במבחנים מהסוג הזה יש נבחנים שנותנים כמה תשובות ברורות, ויש נבחנים שמציעים רשימות אינסופיות של שימושים בחפצים הפשוטים האלה. הסברה המקובלת היא שאם אדם מציע רשימה ארוכה של שימושים במהדק או בפיסת נייר, סביר להניח שהוא יעלה פתרונות יצירתיים לאתגרים בעולם הממשי.
*** creativity quotient
מנקודת המבט שלי זהו תרגיל חימום משעשע, דומה מאוד להתמתחויות לפני ביצוע תרגיל התעמלות מורכב, אבל הוא פשטני יתר על המידה כשהמטרה היא לקבוע אם אדם יספק פתרונות יצירתיים לבעיות בעולם הממשי. כשמדובר במתעמל, למשל, יש רשימה ארוכה של משתנים, כולל האימונים שעבר הספורטאי והמוטיבציה והציוד שלו, שקובעים את יכולת הביצוע שלו. יצירתיות, כמו התעמלות, היא עניין מורכב מאוד, שמושפע מגורמים רבים, ובהם ידע, מוטיבציה וסביבה. המשתנים האלה חשובים לקביעת היצירתיות של האדם ממש כמו יכולתו להכין רשימה של שימושים בפיסת נייר או כדי לברוח מלהבי בלנדר. זאת ועוד: יצירתיות אינה תכונה של יחידים בלבד. היא גם תכונה של קבוצות, ארגונים וקהילות. מכיוון שכך, ההיגיון מחייב לדון בכל המשתנים שמשפיעים על כושר ההמצאה, ובהם כישורים אישיים והדרך שבה הסביבה משפיעה עליהם.
קורס היצירתיות שלי נועד ללמד את משתתפיו להכיר קשת רחבה של גורמים — גם בתוך עצמם וגם בעולם החיצון — שמשפיעים על כושר ההמצאה. אנחנו משתמשים בטכניקות רבות, כולל סדנאות, לימוד מקרים, מיזמי תכנון, הדמיות, סיורים בשטח ומפגשים עם מומחים שהתמודדו או מתמודדים עם משימות חדשניות עתירות סיכון. הסטודנטים לומדים להשחיז את כוחות ההסתכלות שלהם, מְתרגלים חיבור ושילוב של רעיונות, ולומדים לאתגר את ההנחות שלהם ולמסגר מחדש בעיות. בסוף הקורס הם מצוידים בכלים לחשיבה יצירתית, שמסייעים להם להפיק רעיונות חדשים.
במהלך הקורס הסטודנטים מתמודדים עם כמה פרויקטים, שכל אחד מהם מתמקד בהיבט אחר של החשיבה היצירתית. הם עובדים בקבוצות בין־תחומיות שכוללות סטודנטים להנדסה, מדעים, משפטים, חינוך, מנהל עסקים ומדעי הרוח. לגישה הרב־תחומית הזאת יש חשיבות רבה, משום שרוב הבעיות שאנו מתמודדים איתן היום מצריכות תשומות ותובנות של אנשים מרקע שונה ומנקודות מבט שונות.
הסטודנטים נחשפים גם לסביבות שמעודדות יצירתיות, ולומדים לבנות משימות עתירות סיכון וחדשנות. אנחנו מתמקדים במשתנים שעומדים לרשותם כדי להגדיל את היצירתיות בתוך הקבוצות, כולל חלוקה מחדש של החלל הפיזי, שינוי של הכללים ושינוי של התמריצים בתוך הארגון. אנחנו גם מבקרים בחברות רבות כדי לראות כיצד הסביבה שלהן משפיעה על החדשנות, והסטודנטים מקבלים הזדמנות להיפגש עם מנהיגי החברות האלה וללמוד כיצד הם מפתחים נְהלים להגברת התפוקה היצירתית.
מקץ שתים־עשרה שנות הוראה בקורסים של יצירתיות וחדשנות אני יכולה לקבוע בביטחון מלא שניתן להגביר יצירתיות. הפרקים הבאים יביאו פרטים רבים על טכניקות וכלים ספציפיים שמעודדים יצירתיות וסיפורי מקרה שממחישים את הכלים והטכניקות האלה ומפיחים בהם חיים.
נבחן דרכים להגדיל את יכולתנו לראות את ההזדמנויות הפזורות סביבנו, לחבר ולשלב רעיונות, לאתגר הנחות ולמסגר מחדש בעיות. נחקור דרכים שיאפשרו לנו לשנות את הסביבה החומרית והחברתית שלנו כדי לחזק את היצירתיות שלנו ואת היצירתיות של האנשים שאנחנו חיים ועובדים איתם, וכן נחקור כיצד המוטיבציה והלך החשיבה שלנו משפיעים על התפוקה היצירתית שלנו (כולל הרצון לערוך ניסויים), על היכולת לפרוץ מחסומים כדי למצוא פתרונות יצירתיים לאתגרים מפחידים, ועל היכולת להשבית פסילה־בטרם־עת של רעיונות חדשים.
חשוב להבין שכל הגורמים האלה משתלבים אלה באלה ומשפיעים עמוקות אלה על אלה. מכיוון שכך, אי אפשר לבחון אף אחד מהם במבודד. במהלך עבודתי בניתי מודל חדש — מנוע החדשנות — המוצג להלן ומאייר כיצד כל הגורמים האלה פועלים בצוותא כדי לחזק את היצירתיות. מטרתי היא לספק מודל, אוצר מילים משותף וקבוצת כלים שתוכלו להשתמש בהם לאלתַר כדי להעריך ולהגדיל את היצירתיות הפרטית שלכם ושל הקבוצה, הארגון, והקהילה שלכם.
מנוע החדשנות
שלוש הזרועות בחלק הפנימי של מנוע החדשנות שלכם הן ידע, דמיון וגישה:
• הידע שלכם מספק את הדלק לדמיון שלכם.
• הדמיון שלכם הוא הזרז להפיכת הידע לרעיונות חדשים.
• הגישה שלכם היא הניצוץ שמתניע את מנוע החדשנות.
שלוש הזרועות החיצוניות של מנוע החדשנות שלכם הן משאבים, הַבּיטַט (בית גידול) ותרבות:
• משאבים הם כל הנכסים של הקהילה שלכם.
• הביטט הוא הסביבות המקומיות שלכם, כולל הבית, בית הספר או המשרד.
• תרבות היא כלל האמונות, ההתנהגויות והערכים המשותפים בקהילה שלכם.
בדומה ליצירתיות, גם מנוע החדשנות עשוי להיראות מסובך במבט ראשון. בדפים הבאים אפרק את המנוע הזה ואבחן את ששת רכיביו, ולאחר מכן ארכיב אותו מחדש ואראה איך כל החלקים שלו עובדים במתואם ומשפיעים אלה על אלה כדי להגביר את היצירתיות. נגלה כי כאשר אנחנו חוקרים כל אחד מהרכיבים בנפרד, ורואים כיצד הרכיבים השונים משתלבים יחד, מנוע החדשנות נכנס למוקד. אני אתרכז באותם חלקים של מנוע החדשנות שאפשר לשלוט בהם במישרין: דמיון, ידע, הביטט וגישה, ואראה איך אפשר להתניע את מנוע החדשנות שלנו בשלל דרכים.
שלושת הפרקים הראשונים של הספר חוקרים את התהליך של חיזוק הדמיון באמצעות מסגור מחדש של בעיות, חיבור של רעיונות והטלת ספק בהנחות מקובלות. הפרק הרביעי מתמקד בהשחזה של כוחות ההסתכלות שלנו במטרה לבנות את בסיס הידע שלנו, ופרקים 5 עד 8 חוקרים את הגורמים בהביטט שלנו שמשפיעים על היצירתיות שלנו, כולל חלל, אילוצים, תמריצים ודינמיקה קבוצתית. פרקים 9 ו־10 בודקים את הגישה שלנו באמצעות חקירה מדוקדקת של הרצון לערוך ניסויים ושל היכולת להתמודד עם בעיות שלכאורה אי אפשר להתגבר עליהן, ופרק 11 מרכיב מחדש את הרכיבים ומראה איך כל החלקים משתבצים יחד כדי לבנות מנוע חדשנות חזק.
יש כאן מוטיב חוזר: היצירתיות אינה דבר שאנחנו חושבים עליו — יצירתיות היא דבר שאנחנו עושים. בפרקים הבאים נלמד איך להתניע את מנוע החדשנות שלנו ונבין עד כמה כל מילה, כל חפץ, כל רעיון וכל רגע מספקים הזדמנות ליצירתיות. הפקה של רעיונות מדהימים אינה עולה דבר, והתוצאות יקרות מפז.
היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “אתה גאון”
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.
אין עדיין תגובות