החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

קרוב לארבע בבוקר

מאת:
הוצאה: | 2017-12 | 256 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

24.00

רכשו ספר זה:

"ומה אם, רק אם

יום אחד;

נפסיק לפחד

ופשוט נתחיל

להגשים?"

***

״את אוהבת אותי?״

"כן כפרה, כן." מצאתי עצמי מחבקת שתויה בגשם שוטף, תחת קורת גג של מטר על מטר, בדירה הזו שמשלמת עליה ביוקר.

״חבקי אותי, עדי. אף אחד לא מחבק אותי באמת.״

יש איזו שמועה שאנשים שתויים צריכים אהבה.

מעבר לשתויים, זאת לוקה בחוסר נוסף.

לא רק בזמן אלכוהול היא לוקה בו, ולא רק בשעות הלילה, אלא גם בשאר שעות היממה.

ואז חשבתי על החניכים שלי, על הנערה שהייתי.

על אלו ששמים עצמם, או שמו אותם, במצבי סיכון.

אלו שלא נתנו להם ברירה אחרת, והם צריכים ליצור אותה מעצמם.

אלו שרק רוצים שיאהבו אותם. הם לא מבקשים כסף, לא תהילה, לא הצלחה מסחררת.

אלו שרק צריכים חיבוק לפעמים.

ויש שמועה חזקה, שאֵלּוּ כולנו.

 

עדי נגר בת 24 מרחובות.

מרכזת מועדון נוער וסטודנטית לעיצוב תעשייתי.

מדריכת רחוב ומנחה מעגלי שיח.

הספר יצא לאור בתמיכתם של הקוראים ומאגד בתוכו טקסטים על חינוך, חלומות, אהבה ואמונה באדם.

קרוב לארבע בבוקר הוא ספרה הראשון.

מקט: 4-1272-165
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
"ומה אם, רק אם יום אחד; נפסיק לפחד ופשוט נתחיל להגשים?" *** ״את אוהבת אותי?״ "כן כפרה, כן." מצאתי עצמי […]

אני

אני אוכלת את הראש במבט, בתנועה.

“שקט” עבורי זו מילה גסה ואני לאט־לאט לומדת לא להיבהל ממנה.

נולדתי ב-12.6.93 ברחובות, ועד גיל שמונה־עשרה לא עזבתי אותה.

מאז אני כמעט ורק נודדת.

נולדתי בבית משוגע, ויצאתי לא פחות מטורללת.

בת זקונים לשני הורים נפלאים, שגידלו אותי נפלא, עד שאחת מהם פָּרְשָׂה כנפיים הכי קרוב לאלוהים.

ואחות מתישה לארבעה מתישים בזכות עצמם.

 

יש לי תזכורת באייפון, מדי יום בשעה 14:00: “לא לשכוח להפיץ אור וטוב בעולם”, ומתיימרת לעשות זאת המון בשנים האחרונות.

אני מדריכת נוער, ומייחלת להם למצוא בי את מי שאני מצאתי בגילם.

יש לי הפרעות קשב ותחת לא רגוע.

כשיש שקט, אני הרעש הגדול.

אני סטודנטית, על אף שלא נתנו לי סיכוי.

 

יש שני אנשים שחיים בתוכי.

אני, ועוד ילד שמן שתמיד אומר לי: ״אוכל, קדימה, אוכל.״

שנים חשבתי שרגש זה דבר רע. שצריך לצנזר את הלב.

היום אני מקדישה עצמי לכל דבר שרק ארצה לגעת בו.

פעם אמרתי שיום אחד אוציא ספר, אולי גם הצגה,

או אולי תערוכה של כל החלטורות שמציירת, עד גיל ארבעים.

אולי הופעה עם חומרים מקוריים

ואולי בכלל אעבור לערבה, לגדל פלפלים או עגבניות.

 

אני בטוחה שאני יכולה לעשות הכול בחיים

ומאוד אוהבת את המילה “חלומות”.

למה? כי הם אפשריים.

מעזה לעשות ולא מפחדת מהמילה “כישלון”.

 

אפשר הכול,

אני ההוכחה החיה לדבר הזה.

ותוך כדי, יצאתי לחפש לבבות,

כאלו שיתנו לי לקשור אותם בשלי.

יצאתי לחפש ברחובות העיר, כאלו שיאמצו אותי כמדריכת הנוער שלהם.

יצאתי לחפש ברחבי הודו הגדולה, כאלו שיחברו אליי ואחבר עצמי אליהם.

יצאתי לחפש אותם במדבר, בדירות שעברתי בששת השנים האחרונות. חיפשתי אצל שכנים, בתל אביב, בשטחים, בלימודים…

יצאתי לחפש לבבות אצל כולם,

ובסוף,

בסוף מצאתי את שלי.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “קרוב לארבע בבוקר”