החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

ערבה

מאת:
מרוסית: דינה מרקון | הוצאה: | 2000 | 154 עמ'
קטגוריות: סיפורת מתורגמת
זמינות:

24.00

רכשו ספר זה:

יגורושקה הקטן נשלח מבית אמו, בחברת דודו, כומר וזרים שונים ומשונים, אל מעבר לערבה, כדי ללמוד בגימנסיה. מה יהיו חייו של יגורושקה? לאן שטה ספינתו? ומה קרה לערבה הענקית, עולם בראשית העצום והכביר הזה? סיפורו זה של צ'כוב, למרות צמצומו וצניעותו, מקפל בתוכו שאלות כה רבות עד שהוא הופך למעין מטאפורה הן לתהליך הגילוי העצמי של כל אדם, והן להתמודדותו עם עולמו, העולם הפרטי והאנושי שלתוכו הוא מושלך בעל כורחו.
"ערבה" הוא במידה רבה סיפור אוטוביוגרפי, סיפורו הארוך הראשון של אנטון צ'כוב (1904-1860), הידוע כיום בעיקר בשל מחזותיו, והוא היווה מפנה חשוב בקריירה שלו: מעבר מכתיבת סאטירות וקומדיות לכתיבה רצינית. לספר נוספו אחרית-דבר והערות מאת פרופ' דימיטרי סגל מן האוניברסיטה העברית בירושלים.‬

מקט: 4-249-1285
סקירת הספר באתר סימניה

הורד דוגמה חינם לאייבוקס  הורד דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


השכם בבוקר של חודש יולי יצאה מ-N, עיר המחוז של פלך Z, והחלה להתגלגל בקול רעם על דרך המלך כרכרה שרוטה וחבוטה בלי קפיץ תחתי, אחת מאותן כרכרות ישנות- נושנות שבכמותן נוסעים כיום בארץ רוסיה רק סוכני מכירות, מכנסי עדרים וכמרים דלי אמצעים. היא טרטרה והצטווחה בכל תנועה קלה שבקלות; הדלי שהיה קשור לאחוריה הדהד בקול קודר לכל צליל כזה – והצלילים האלה לבדם וסמרטוטי העור העלובים שהידלדלו מגופה המרוט העידו על בלותה ועל כך שהנה-הנה תימכר כגרוטאה.

בכרכרה ישבו שניים מתושבי N: סוחר מ-N, איבאן איבאניץ' קוזמיצ'וב מגולח, במשקפיים ובכובע קש, דומה לפקיד יותר מאשר לסוחר, והאחר – האב כריסטופור סירייסקי, ראש כנסיית ניקולאי הקדוש ב-N, זקן קטן וארוך שיער בקפטן אפור מכותנה גסה, כובע צילינדר רחב תיתורה ואבנט רקום, צבעוני. הראשון היה מרוכז במחשבות וטלטל ראשו כדי לסלק מעצמו תנומה; יובשנות עסקית שבהרגל נאבקה בפניו בנחת-רוח של אדם שזה עתה נפרד מקרוביו ושתה כדבעי; ואילו השני הביט בעולמו של האל בעיניים מתלחלחות, בפליאה, וחייך חיוך כה רחב, עד כי היה נדמה שחיוכו פשט גם אל תיתורת הצילינדר; פניו היו אדומות ומראן העיד שבעליהן קר לו במקצת. שניהם, קוזמיצ'וב וכמוהו גם האב כריסטופור, נסעו כעת למכור צמר. זה עתה, בשעת פרידה מבני-ביתם, מילאו את כרסם לביבות בשמנת, ולמרות שעת הבוקר המוקדמת לגמו מעט יי"ש… מצב-רוחם של השניים היה נפלא.

פרט לשניים שתוארו זה עתה ולדניסקה הרכב, שהצליף בלא ליאות בצמד סוסים אדמוניים קלי צעד, היה בכרכרה נוסע נוסף – ילד כבן תשע, שפניו שחומות מן השמש ורטובות מדמעות. זה היה יגורושקה, אחיינו של קוזמיצ'וב. ברשות דודו ובברכת האב כריסטופור, נסע למקום כלשהו כדי להתקבל לגימנסיה. אמו, אולגה איבאנובה, אלמנתו של מזכיר קולגיאלי ואחותו של קוזמיצ'וב, שהיתה כרוכה אחר אנשים משכילים וחברה נאצלת, הפצירה באחיה, שנסע למכור צמר, לקחת אתו את יגורושקה ולמסור אותו ללימודים בגימנסיה; עתה ישב הילד, שלא הבין לאן הוא נוסע ולשם מה, על דוכן הרכב לצדו של דניסקה, אחז במרפקו כדי לא להתגלגל למטה וניתר כמו קומקום על עגיל הכירה. ממהירות הנסיעה תפחה חולצתו האדומה על גבו כשלפוחית, וכובע הרכבים החדש עם נוצת הטווס גלש בלי הרף אל עורפו. הוא חש עצמו אומלל לבלי די והתחשק לו לבכות.

כשהכרכרה חלפה על פני בית-המאסר, הביט יגורושקה בזקיפים שהתהלכו בשקט סמוך לקיר לבן גבוה, בחלונות הקטנים המסורגים, בצלב שהתנוצץ על הגג ונזכר כיצד שבוע קודם כן, ביומה של אם האלוהים מקאזאן, ביקר עם אמו בכנסייה של בית-המאסר; ועוד קודם לכן, בחג הפסחא, בא לבית-המאסר יחד עם לודמילה הטבחית ועם דניסקה והביא לשם חלות פסחא, ביצים, מאפים ובשר בקר צלוי; האסירים הודו והצטלבו, ואחד מהם נתן ליגורושקה במתנה חפתי בדיל מעשה ידיו.

הילד הביט בשקיקה במקומות המוכרים, והכרכרה השנואה דהרה על פניהם והותירה הכול מאחור. אחרי בית-המאסר חלפו ביעף נפחיות שחורות, מכוסות פיח, אחריהן בית-קברות נינוח, ירוק, מוקף גדר של אבנים סגלגלות; מעבר לגדר הציצו בעליצות צלבים לבנים ומצבות, שהסתתרו בתוך עלוותם הירוקה של עצי דובדבן ונראו מרחוק כבהרות לבנות. יגורושקה נזכר שלעת פריחת הדובדבן נמזגות הבהרות הלבנות לים של לובן עם תפרחתו; ועם הבשלתו זרועים המצבות והצלבים הלבנים נקודות ארגמניות כדם. מעבר לגדר, תחת עצי הדובדבן, היו שקועים בשנתם יומם וליל אביו של יגורושקה וסבתו זינאידה דנילובנה. כשסבתא מתה, הניחו אותה בארון ארוך וצר וכיסו את עיניה שמיאנו להיעצם בשתי מטבעות של חמש פרוטות. עד שמתה היתה בחיים והביאה מהשוק כעכים רכים זרועים פרג, וכעת היא ישנה, ישנה…

מאחורי בית-הקברות עישנו בתי-חרושת ליציקת לבנים. עשן סמיך, שחור התאבך בעננות גדולות מתחת לגגות קנים ארוכים המשוטחים אל הארץ, והיתמר בעצלות כלפי מעלה. השמים מעל בתי-החרושת ובית-הקברות היו שחומים, וצללים גדולים שהטילו עננות העשן זחלו על פני השדה וחצו את הדרך. בתוככי העשן, סמוך לגגות, ניכרה תכונה של בני-אדם וסוסים, שהיו מכוסים אבק אדום…

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “ערבה”