אררט – דרך הנוכחות

ערכה מהודרת הכוללת ספר עם קטעי קריאה ותרגילים ותקליטור שמע

פעמים רבות מדרבנים את האדם לקבוע לעצמו יעד, מטרה עבור חייו, כך שיוכל להשתמש בידע שניתן לו במלואו. מצד שני, ללא הדרבון, ללא יצירת נקודת התייחסות, קשה להגיע לתוצאה כלשהי.

 מרחב מוגבל

כפי שטען כבר במאה הקודמת ויליאם ג’יימס*, שנחשב לאבי הפונקציונליזם בפסיכולוגיה המודרנית, אנו משתמשים רק בחלק קטן מהמרחב שבאמת עומד לרשותנו, אנו משתמשים רק ב”הילוך הראשון” של “המכונה האנושית” שאנחנו.כך לדוגמא, אנו חיים פעמים רבות בלא תשומת לב. כאשר אנו נוסעים במכונית פעמים רבות איננו שמים לב כלל וכלל לדרך שאנו עושים, איננו נוכחים בה, ואז פתאום אנחנו אומרים: “אה, איזה יופי, תל אביב, כבר הגעתי”? המצב הזה של חלימה בהקיץ דומה למצב של “שינה” שבה לא קיים ‘אני נוכח’, אלא רק מכונה הפועלת רע.

הרגשות השליליים מונעים מאיתנו מלחיות במרחב האמיתי שעומד לרשותנו

הכלי הראשון: ההתבוננות

לאחר שהתחלנו להיווכח בכך שאנו נתונים במרחב צר, עלינו ללמוד להתבונן. ללמוד את עצמנו משמעותו להתבונן, לא לשלוט. השליטה אינה מועילה, השליטה היא לזייף. אם אני מזייף את הנתונים, לא אדע אף פעם היכן אני נמצא. אם יש לי מצפן שיכול להגיד לי היכן אני, ואני מקרב אליו ברזל, המצפן ייתן לי הנחיה שגויה ואני אלך לאיבוד.

בשל כך, ההיבט החשוב ביותר הוא האפשרות לקבוע היכן אני נמצא. בתחילה עלינו ללמוד להתבונן. קשה להתבונן מכיוון שאני מזדהה בזמן ההתבוננות. בכדי להתבונן יש צורך במרחק הנכון שמאפשר לי מיקוד ברור.

רמות אנרגטיות שונות

כאשר נתחיל להתבונן לפרקי זמן ממושכים נוכל לגלות למשל שהאושר, הכעס והרוגע הם מצבי רוח, רמות אנרגטיות, ושאיננו כועסים בשל סיבה אחת או מאושרים בשל סיבה אחרת. ניתן דוגמא: מישהו דורך לי על הרגל, אני כועס ומגיב. ברגע אחר לעומת זאת, אני נשאר רגוע למרות שדרכו לי על הרגל.

מה יוצר את ההבדל? ההבדל טמון במקום שבו אתה נמצא. כלומר, תלוי באיזה מקום, באיזו טריטוריה, או זרם היית באותו הרגע. אם המכונה שלך מתפקדת בצורה נכונה, אתה ‘מאושר’. למראית עין הכל תלוי בגורמים מבחוץ, אך למעשה הכל ממשיך להיות תלוי אך ורק בנו.

כפי שהראה במחקריו גם חתן פרס נובל לרפואה פבלוב, היצורים החיים נתונים פעמים רבות למנגנון שהוא כינה “התניה קלאסית”, או “רפלקס מותנה”, ושאותו נוכל לתמצת בתהליך המיוצג על ידי:

גירוי > תגובה

תהליך זה בא לידי ביטוי כאשר אנו מגיבים בצורה שגויה לרשמים החיצוניים. אולם ישנה אפשרות אחרת הנובעת מכוונון מושלם והיא:

גירוי > הבנה > תגובה

לו היה לי כלי מכוון היטב, הייתה לי תהודה מושלמת ונכונה ביחס לכל צליל חיצוני.

לא קיימת רק תהודה חיצונית, ולכן, באדם שאליה מגיע הרושם מתחוללת תגובה כיוון שהרושם נזרע ונקרא מחדש ברמה עמוקה, אפשר לומר בתת מודע, והקריאה המחודשת של הרושם הזה במימד עמוק יותר היא זו שיוצרת את התגובה”.

הכל אחד

לעבוד למען ההתפתחות משמעותו להגיע למצב שמוגדר כ’מצב שבו כל המרכזים ערים’: מצב בו המוחות שלנו, כשהם מתקשרים באופן מלא, מפיקים צליל עילי (Overtone), הבנת-על של המציאות, שנוצרת הודות לקשרים רבים יותר ברשת של החלקים השונים שמרכיבים אותנו, ומהנתונים שמגיעים אלינו ממנה. כלומר, אנחנו מדברים על מצב של ייעול מקסימאלי.

כפי שכבר הראה הפסיכולוג צ’יקסנטמהיי שאסף עדויות של מאות ספורטאים, מוסיקאים, אמנים, שחקני שחמט ומטפסי הרים שתיארו את רגעי השיא שלהם, הם כולם מדווחים על חוויה דומה שהוא כינה “זרימה”, ואשר מתבטאת בהרגשה של ריכוז שאינו דורש מאמץ, ומאפיינת ביצוע מושלם של פעולות בכל מיני מיומנויות. רובם דיווחו גם על מעין רגע של ריכוז עמוק, שבו נראה כי הזמן עוצר מלכת וההתמקדות בפעולה היא מוחלטת.

פטריציו פאולטי הוא מרצה בעל שם עולמי ומומחה באימון הנעתי (מוטיבציונלי), אשר מקדיש את עצמו כבר מזה 30 שנה לפיתוחם של רעיונות וכלים מתחום החינוך וההדרכה ולשיתופם עם הקהל הרחב. הוא פיתח את שיטת החינוך לאלף השלישי (PTM) וטבע בין היתר את המונח Inner Design Technology, שהינה דרך של מחקר יישומי שמטרתו לפתח טכנולוגיות פנימיות המסוגלות להוציא מתוך האדם את המיטב שלו. בנוסף לכך פעילותו הפילנטרופית באה לידי ביטוי בשתי קרנות שונות, אחת הנושאת את שמו – קרן פטריציו פאולטי להתפתחות ולתקשורת – והשניה קרן עץ החיים. גם בישראל פועלת עמותת פטריציו פאולטי להתפתחות ולתקשורת, המקיימת בין היתר את פרויקט נערי האור לבני נוער בסיכון.