"כשאנחנו מסתכלים על תינוק כעל חידה שיש לפצח, וחוקרים ביחד איתו את דרכו המיוחדת בעולם, ובדרך מגלים אפשרויות חדשות ופתרונות […]
הקדמה
‘תשוקתי דומה לזו של אדם המאוהב במסורת והשואף להשתחרר מן השמרנות.’ (ז‘אק דרידה)
הספר הזה מיועד למגוון קהלים. אנשים צעירים, העומדים בפני שינוי מהותי בחייהם ומתעתדים להקים משפחה, ימצאו בו חומר למחשבה לגבי העתיד העומד בפניהם. אנשים מבוגרים, שהקימו כבר משפחה, יוכלו לבחון את דרכם באמצעות הטקסט. מחנכים מקצועיים, אשר מטפלים בתינוקות ובפעוטות עד גיל שלוש שנים, ימצאו פה תוכנית ברורה והצעות מעשיות בהקשר לעבודתם, ומחנכים מקצועיים אחרים אולי יגלו דרך חשיבה אשר מאורגנת מעט שונה ממה שהכירו או פשוט יקבלו אישור לדרכם המקצועית.
מטרת הספר אינה בהכרח לחולל בשורה גדולה או פריצת דרך פנטסטית, אלא לנסות ליצור הבנה, אולי מעט שונה מהמקובל בנוגע לגידול ילדים, בעולם שפועל בקצב מהיר ורודף אחר הישגים אשר מקשים לחיות בשלווה וליהנות מחיים פשוטים ומלאים.
אינני מתכוונת לצאת נגד הטכנולוגיות המתקדמות והחדישות ולא נגד ריבוי המדיות העומדות לרשותנו. אני בעד קידמה ובעד ריבוי האופציות שעומדות עבור כל אחד מאיתנו, ובוודאי בעד כל האמצעים שמאפשרים לנו לחיות יותר שנים וליהנות משפע ומפירות הקידמה. אלא שעם כל הטוב שיש בעולמנו והידע הרב שזורם בכל הערוצים, הלכה לאיבוד השלווה. החיים הפכו להיות מירוץ מטורף, שמלווה בלחץ גדול שמקשה מאוד על האדם הפשוט.
לכן, יותר מכל, הספר הזה מהווה ניסיון לארגן מסגרת תיאורטית לא מסובכת שתעזור להגדיר מחדש סדרי עדיפויות, ותאפשר לאיש הצעיר ולאישה הצעירה לכוון את חייהם של ילדיהם מרגע פריצתם, מהמשפחה שלתוכה הם נולדו, אל העולם.
כדברי שפינוזה: ‘הדבר הטוב ביותר שנוכל לעשות הוא להשיג במחשבתנו דרך חיים נכונה, או כללי חיים אמינים, לחקוק אותם בזיכרוננו, וליישם אותם דרך קבע למקרים הפרטיים השכיחים שאנו נתקלים בהם בחיים, באופן שירחיבו את השפעתם על כוח הדמיון שלנו, ויהיו זמינים לנו תמיד.’
בהקדמה זו אני אנסה לבסס את הצורך בשינוי.
המבוא מציג דיון עקרוני על נקודות מבט שונות הנוגעות לגידול ילדים רכים, ומנסה להסביר את הרציונל לנקודת המבט שלי.
החלק הראשון, שהוא ליבו של ספר זה, מחולק לשלושה שערים. בכל אחד מהם אני מציעה מספר עקרונות ליצירת סביבה מתאימה לגידול ילדים. השער הראשון מתייחס לזהות העצמית שאנחנו מגבשים מרגע שאנחנו עומדים על דעתנו. השער השני עוסק בקשרים שלנו עם הזולת, ובשער השלישי אני מציעה ארבע דרכים מעשיות יותר.
החלק השני מציע הרחבה נוספת בכל הנוגע לתרומתם של ספרי הילדים לדרך שאני מציעה כאן. לסיום, שני נספחים. נספח 1 מתייחס אל הפילוסופים שהשפיעו על דרכי החינוכית ומוזכרים בספר, ומספק מעט מידע עליהם למי שרוצה הרחבה. נספח 2 כולל כמה שאלות נפוצות שנשאלתי במהלך הכתיבה ונסיונות לספק להן תשובות.
***
‘זהו האדם: כותב ספרים, רושם מילים, מצייר תמונות, יוצר פילוסופיות לרבבותיהן. הוא מתלהב מרעיונות, מטיח בוז ולעג בעבודתו של הזולת, מוצא את הדרך האחת והיחידה, הדרך האמיתית שבה יילך, וקורא לכל האחרות כוזבות – אך במליוני הספרים שעל המדפים אין גם אחד שיוכל להורות לו כיצד לנשום נשימה קצרה אחת בשלווה ובנינוחות. הוא מחבר את דברי ימיו של העולם, מכוון את גורלן של האומות, אך אינו יודע את תולדות חייו ואינו יכול לכוון את התנהלותו בכבוד או בחוכמה במשך עשר דקות רצופות.’ (תומאס וולף)
החל משנת 1987 אני עוסקת בחינוך הגיל הרך. במסגרת עבודתי אני מלמדת ומדריכה מחנכות והורים איך נכון לגדל ולחנך תינוקות ופעוטות.
עולם התוכן בתחום הזה הוא ‘התפתחות הילד’ – כלומר נקודת מבט פסיכולוגית־התפתחותית. המשמעות שמסתתרת מאחורי הבחירה בתחום התוכן הפסיכולוגי היא מהותית ועמוקה. היא אומרת, בגדול, שאנחנו כל הזמן מתפתחים וגדלים, ולא רק במובן הפיזי. הקביעה הזאת כמובן נכונה, אבל היא גם מבוססת על ההנחה שיש לנו מטרות לשאוף אליהן ודרך שעלינו לעשות כדי להגיע למקום כלשהו.
אנחנו בשאיפה להגיע לשלמות, למשהו טוב יותר, נכון יותר. זה לא מספיק רק להיות!
ומי מציב לנו את המטרות האלה? בתחילת חיינו, לפחות, עושים זאת בשבילנו, ואז זה הופך להרגל. כל הורה ומחנך משוכנע שהוא יודע היטב מה הילד צריך, מה מתאים לילדה, ואיזה כישרון גדול טמון בהם.
מתחילת דרכי בתחום הרגשתי לא ממש נוח עם הבחירה הזו, בפסיכולוגיה דווקא, שמבחינת אנשי המקצוע, החינוכאים, היא נחשבת כבחירה הטבעית והמתאימה ביותר.
אנחנו מלמדים התפתחות רגשית, שהכוכב הגדול בתחום הזה הוא פרויד, ואנחנו מלמדים התפתחות קוגניטיבית דרך פיאז’ה והתפתחות חברתית דרך אריקסון. אבל הקשר שלהם לעבודה עם תינוקות ולחיים היום־יומיים עם פעוטות הוא קלוש ביותר.
מצד אחד, משטיחים את פרויד ומפשטים אותו כדי להוציא מהתיאוריה הרצינית שלו, שהיא פילוסופיה שלמה, משהו מעשי וקשר כלשהו עם הפרקטיקה היום־יומית של גידול הילדים; מצד שני, אנחנו לא ממש יכולים לספק כלים שיעזרו למחנכים – הורים ומטפלים מקצועיים – להשתמש בהם ביום־יום דרך התיאוריה הזאת.
מאז נעוריי נמשכתי לפילוסופיה. אפלטון וניטשה היו חלק מארון הספרים שגיבשתי כנערה, אבל אי־אפשר להגיד שממש הבנתי אותם. נשארתי עם רצון עז ללמוד ולהעמיק בתחום, ובכלל – להיות מסוגלת לקרוא טקסטים פילוסופיים ולהפוך אותם לחלק ממני.
בהגיעי לגיל 50 הצלחתי לגלות מחדש את הקסם הרב בפילוסופיה ופתאום התחוור לי, מעל לכל ספק, שזו ‘הדרך הנכונה’.
כיוון שהמקצוע שלי הוא קודם כול חינוך בגיל הרך, הטקסט הזה ידגיש את התחום הזה. הפילוסופיה, שמהווה עבורי מקור השראה, אך עדיין איננה בגדר תחום המומחיות הראשי שלי, תהווה סַמן אשר יפתח את הדלת להמשך חקירה ושילוב בין השניים.
לפני שאפרט איך אני רואה את הפילוסופיה כמכוונת את ‘המעשה החינוכי’ וכעומדת בבסיס חיינו, אגדיר כמה מושגים שאעשה בהם שימוש במהלך הספר, כדי שההקשר יהיה נהיר יותר.
הגיל הרך: כשאני מדברת על ‘הגיל הרך’ אני מתכוונת לילדים בגילאי לידה עד שלוש שנים. תינוקות, פעוטות וילדים עד גיל שלוש, למעשה אינם שייכים למערכת החינוך הפורמלית. המדינה הפקירה, כידוע, את התינוקות שלה מתוך הנחה שההורים יטפלו בהם הכי טוב, אבל באותה נשימה, הפקירה את ההורים להתמודד בעצמם גם עם עול הפרנסה וגם עם חינוך הילדים. המדינה מבינה את הצרכים של הורים לילדים רכים ולכן, יש מי שמנסה למסד מסגרות חינוכיות לגיל הרך ונעשה ניסיון ליצור חקיקה מתאימה שתיתן מענה לצרכים אלה. אבל, בפועל, המדינה משאירה את התחום הזה במשרד הכלכלה (או התמ’ת או העבודה והרווחה) ולא מחברת אותו אל החינוך.
המסגרת החינוכית: החל ממעון היום לפעוטות, דרך גן הילדים ובית הספר, זהו המקום שאליו הולכים הילדים כדי להשלים את שנות הלימוד הפורמלי שלהם.
המחנכים: האנשים המלווים את הילדים מרגע לידתם ועד בגרותם, אשר תומכים בלמידה שלהם ומהווים עבורם מודל לחיקוי ומקור לעצה טובה ולעזרה. זה כולל את ההורים.
מחנכת־מטפלת: זהו המונח המקצועי אשר מבטא את תפקידו של איש המקצוע במסגרת החינוכית לתינוקות ופעוטות עד גיל שלוש שנים. בשונה ממחנכים מקצועיים לילדים גדולים יותר, כאן האלמנט הטיפולי הינו משמעותי ביותר, והוא חייב להיות חלק מתפקיד המחנך.
הכשרת מחנכים: המחנכות־מטפלות שעובדות במסגרות החינוכיות בגיל הרך מקבלות הכשרה ממשרד הכלכלה בקורסים קצרים ולעיתים הן ניגשות למבחני סיווג מקצועי רק עם קורס הכנה למבחן. למעשה, עיקר הכשרתן הוא בשטח, כשהן מתקבלות לעבודה במסגרת החינוכית, וכמעט כל מי שרוצה מתקבלת.
תוכנית הלימודים בקורס: תוכנית הלימודים עוסקת הן בצד התיאורטי, העיוני והן בצד המעשי. ההיבט העיוני נשען על הפסיכולוגיה ההתפתחותית. התיאורטיקנים המובילים הם: פרויד, אריקסון ופיאז’ה וכן וויניקוט ובולבי. מטבע הדברים, העיסוק בהם הוא שטחי מאוד ומתמקד ביכולת שלנו, המורים, להפוך את משנתם לנגישה ולפשט את המושגים כדי שהתלמידות יראו איך הם באים לידי ביטוי ביום־יום.
ההורות היום היא אתגר קשה ומלחיץ. ברור לי שההורות שאנחנו חווינו, בשנות השמונים־תשעים של המאה שעברה, הייתה פשוטה יותר. היה לנו הרבה יותר קל לגדל את ילדינו. ואין כאן שמץ של ביקורת על ההורים הצעירים כיום. חייהם קשים במיוחד, ומערכת הלחצים שהם נתונים בה היא בלתי אפשרית כמעט. הקשיים הם מגוונים: כלכליים, חברתיים ולכן, גם רגשיים.
השינויים שעובר העולם כולו, כמות הידע הבלתי נתפסת, מספר ההתמחויות (ולכן גם המומחים) אשר הולך וגדל, וכמובן הצרכים ואיתם האפשרויות הבלתי מוגבלות שעומדות לרשותנו – כל אלה משפיעים על הפרט והופכים את חייו למערבולת עצומה של רגשות, עד כדי הרס לפעמים.
הספר הזה מיועד, אם כן, גם לאנשים צעירים העומדים בפני הקמת משפחה, עוד לפני שיהפכו להורים, וגם לאנשי מקצוע בגיל הרך אשר לוקחים חלק בהפעלת מסגרות חינוכיות.
לעניין זה גיבשתי שנים עשר מושגים פילוסופיים אשר יהוו עקרונות בסיסיים, שלאורם ניתן לבסס חיים עשירים ומלאי סיפוק והגשמה, כל אחד על פי דרכו. עקרונות אלה הם מצד אחד מפורטים וברורים, ומצד שני, מאפשרים גמישות רבה ומגוון רחב של אפשרויות, כך שכל אחד, יחיד או משפחה, ימלא אותם בתוכן אחר וייחודי.
המתווה שאני מציעה בספר זה כולל שנים עשר מושגים, שכמובן מבטאים השקפת עולם מסוימת. הם משרטטים דרך וכיוון שמתאימים לי ושלאורם אני חושבת שכדאי ללכת, אבל הם לא היחידים האפשריים.
להלן שנים עשר העקרונות, שאליהם אגיע בהרחבה בחלק הראשון של הספר:
ייעוד: אני מציעה לכל אחד לחשוב על הייעוד שלו. עם מעט מחשבה, כל אדם שהגיע לבגרות יכול לנסח לעצמו אמירה ברורה על תכלית חייו, על הסיבה לקיומו. המושג הזה לקוח מעולם העסקים דווקא, כשמנהלי ארגונים נדרשים לחשוב על החזון שלהם ועל סיבת הקיום של הארגון שאותו הם מנהלים. אני מציעה לאמץ את החשיבה הזו בהקשר להקמת משפחה, היות שיש לזה השפעה עצומה על המשך הדרך.
ענווה: המושג הזה מתאים במידה מסוימת יותר לפילוסופיה
המזרחית, להודו וסין. ענווה איננה מושג רווח בקרב פילוסופים מערביים, אבל נראה לי שכדאי דווקא לאמץ אותה אל חיקנו. כשנשקיע מחשבה בהנחלת הערך הזה, וילדינו יגדלו באווירה שמשדרת צניעות והסתפקות במועט, נרוויח אנשים נעימים ומסופקים. בהקשר למושג זה הבלטתי את משנתו של ג’ואנג דזה.
תשומת לב לפרטים הקטנים: מושג זה משלים את מושג הענווה ולמעשה מרחיב אותו ומוסיף עוד נקודת מבט. כאן הפילוסוף המרכזי עבורי הוא מרקוס אורליוס הסטואי, שהפנה את תשומת ליבנו לשינויים הזעירים שמתחוללים בגופים מסביבנו וליופיים. היכולת להתבונן בפרטים משרתת למעשה את כל אחד עשר העקרונות האחרים ומחדדת את המבט האנושי.
סקרנות: מושג רווח במיוחד כשמדובר על למידה. פיאז’ה ביסס את התיאוריה הפסיכולוגית־קוגניטיבית שלו על הסקרנות המולדת של הילדים ועל החשיבות שבסיפוק גירויים עבורם לצורך למידה. המקורות הפילוסופיים שלי כאן הם דייוויד יוּם וניטשה, מההיבט של אהבת האמת וסיפוק עניין תבוני בחיים.
שיחה: נושא זה נלקח ממספר מקורות, ועיקרו דיון על השפה וחשיבותה בחיינו, וכן הגדרת אופני שיחה שונים שמלווים את היום־יום שלנו.
דיאלוג: סוקרטס ומרטין בובר, ככאלה שירדו לפרטים והגדירו, מהיבטים שונים, את מאפייניו של הדיאלוג – הם שני מקורות ההשראה המרכזיים שלי לעיקרון זה.
הקשבה: מושג זה נמצא בשימוש רב כשמדובר במנהיגות, סגנון ניהולי ועבודת צוות בארגון. אבל גם הפילוסופיה הסינית והבודהיזם שמים דגש רב על הצורך בהקשבה אמפתית.
ידידות: הבחירה בהדגשת המושג ‘ידידות’ היא בעיקר אינטואיטיבית ונובעת מהתחושה שאנחנו לא מספיק מודעים לעוצמה ולחשיבות שיש לידידים בחיינו. הפילוסופיה היוונית הועידה למושג הזה מקום חשוב עבור האדם, ולא בכדי.
למידה: אנחנו לא מפסיקים ללמוד כל החיים. ההנחה שמגיע גיל שבו בני האדם כבר אינם מסוגלים ללמוד הוכחה מזמן כשגויה. מחוקרי מוח למדנו שיש למוחנו יכולת להתחדש ולפצות את עצמו במקרה שאזור מסוים בו נפגע. לכן, אני מציעה לגדל ילדים באווירה מתמדת של למידה.
חקירה: הילדים נולדים סקרנים, ולכן חובתנו להעניק להם חומרים ומקורות השראה לסיפוק סקרנותם. מקורות החקירה הם רבים ותלויים בהעדפות ובנטיות לבם של ההורים הצעירים.
שאילת שאלות: היכולת לשאול שאלות מעניינות ומשמעותיות היא קריטית להוספת ידע ולחקירה, והיא מזינה את הסקרנות הטבעית שנולדנו איתה.
משחק: מאז ומעולם היה זה חלק מחיי התרבות, וכאן המושג מדגיש שתי נקודות מבט: האחת קשורה ללמידה והאחרת מתייחסת לפן הקליל וההומוריסטי של המשחק, אשר מאתגר את הממד היצירתי בחיינו.
אני מקווה שנקודת המבט שאציג כאן תפתח צוהר לשיח עמוק ומשמעותי בנושא כל כך חשוב כמו החיים בעולמנו המסובך והמורכב, ואולי היא תקל מעט מהלחץ שאנשים צעירים אשר מתכננים חיי משפחה נתונים בו.
ולא אהיה כמו הפילוסוף בסיפורו של ח’ליל ג’ובראן:
‘לחנותו של סנדלר נכנס פילוסוף, נועל נעליים בלויות. ‘בבקשה, תקן את נעליי‘, אמר הפילוסוף לסנדלר. הסנדלר אמר, ‘אני מתקן עכשיו נעלי איש אחר, ועלי לתקן נעלי אנשים נוספים לפני שאגיע לנעליך. השאר את שלך כאן, ונעל את הזוג הזה היום, וחזור מחר לקחת את שלך‘. הפילוסוף הגיב מיד, ‘אינני נועל נעלי איש אחר, מלבד נעליי שלי‘. הסנדלר ענה, ‘אכן, אכן, באמת הנך פילוסוף, ואינך יכול לשים רגליך בנעלי איש אחר! בהמשך הרחוב יש סנדלר אחר, המבין פילוסופים טוב ממני. גש אליו ויתקן את נעליך‘.’
אין עדיין תגובות