החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.

בנקודת מקום וזמן אחת נפגשים רוע, טיפשות, נקמנות, תסכול, חמדנות, רשלנות וסתם פזיזות; ובשפת שירותי ההצלה תוצאת המפגש מוגדרת כאירוע רב-נפגעים.

זהו סיפורה של תאונת דרכים שמתרחשת בסוף חופשת הפסח על כביש ים המלח, לא רחוק משמורת עין-גדי. בני אדם רבים מעורבים, ולכל אחד סיפור אישי המתאר את דרכו אל אותה נקודת זמן-מרחב הרת אסון.

ההתרחשויות המתוארות בספר נראות כמו גלגולו של מחזה קדום; כאילו עולמנו המודרני נתון עדיין לחסדיו של הגורל העיוור; כאילו לא היו בני-האדם של ימינו יצורים אוטונומיים בעלי רצון חופשי.

ואולם חיש-מהר מתגלה ידה הנעלמת של הסיבתיות.

תחושת הצדק – ויהיה זה צדק אלוהי, פואטי או סתם מיקרי -מאפשרת לקורא לעכל את הזוועות הפוקדות את גיבורי הסיפור.

כי למרות הכל, האדם מעצב את גורלו במו-ידיו.

מקט: 1-1170-1
 

להורדת הספר בחינם עבור אייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב לחץ/י להורדת הספר בחינם עבור אייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

לחץ/י להורדת הספר בחינם עבור מכשירי קינדל לחץ/י להורדת הספר בחינם עבור מכשירי קינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


פרק 1

המרצדס השחורה נסעה במהירות של מאה ושלושים קמ"ש – בערך שלושים ושישה מטר בשנייה – כאשר סטתה מן הכביש. נדרש לה קצת פחות משליש השנייה להגיע לשפת התהום.

מערכת העצבים של הנהג עדיין לא הגיבה למצב הבלתי צפוי ורגלו הימנית המשיכה להצמיד את דוושת התאוצה אל השטיח העבה, אף שלא הייתה כל משמעות למעשיו.

המציאות – הגמישה והניתנת לעיצוב בעתיד – נעשית בהדרגה מוצקה יותר ויותר ככל שהאירועים מתקרבים לגבול הדקיק שבין העתיד לעבר שהוא רגע ההווה. כך שלאורך ציר הזמן הולך ומצטמצם מספר התוצאות האפשריות של כל מצב עתידי, עד שרק נס יכול לשנות את מהלך האירועים. ולאחר שההווה מתרחש, הכל הופך לחלק מן העבר הבלתי ניתן לשינוי.

למרות שרצונו החופשי לא נפגע, באותו רגע היה עתידו של האדם הזה כבר מקובע על ידי שלל פעולות עבר מוצקות.

הוא סובב את ההגה בפראות, אך הטיית הגלגלים הקדמיים, שהיו כבר באוויר, לא שינתה את מסלול מעופה של המכונית. מנוע שמונה הבוכנות הגדול שאג כשנעלמה התנגדות הקרקע מתחת לצמיגים, עד שרגלו נטשה את דוושת התאוצה ונחתה על דוושת הבלמים בכל עוצמת הרצון לחיות.

מבעד לשמשה הקדמית ראה את הרי מואב האדומים שמעבר לים, אך לפתע השתנתה הזווית ורק הים הופיע לנגד עיניו. המתלול האנכי הסתיים מאה וחמישים מטרים מתחת לכביש, בחוף צר וסלעי שהתמזג עם הטורקיז העז של מי ים המלח. נגן הסטריאו, שהשמיע מוסיקה יוונית עליזה, השתתק משום שהתקליטור ריחף במצב של נפילה חופשית.

כבר חלפה שנייה אחת מרגע שעזבו את הכביש ובמושב שעל ידו החלה מזכירתו הצעירה לצרוח.

"תשתקי, מפגרת!" הייתה תגובתו הטבעית לצעקותיה בנסיבות רגילות; אך עכשיו השתלטה עליו הזוועה וגם מפיו פרצה זעקת מחאה חייתית כנגד הסלעים שדהרו לקראתם.

עמוס תבור נולד חמישים ואחת שנים קודם לכן בעיר חדרה, כבן בכור לאב פקיד בנק ולאם גננת. מיום שמלאו לו ארבעים היה בעל השליטה בחברת הביטוח "תבורים". בנוסף היה שותף שקט בעסקי יהלומים בדרום אפריקה. תוכנת המחשב המיוחדת שעדכנה בכל יום את ערך נכסיו, בהתאם לתנודות הבורסה, הודיעה לו באותו בוקר שהוא שווה, בהערכה גסה, ארבעים ושבעה מיליון דולר.

חצי שנה עברה מאז נפרד מאשתו באופן רשמי, אם כי הפרידה האמיתית התרחשה חמש שנים קודם לכן.

חצי שעה לפני כן ישב סמוק-פנים במסעדה הקטנה של חניון עין גדי ואכל מנת עוף צלוי. הוא נעלב מאוד מהערת אגב של הקופאית. היה זה בהמשך לתלונה שהשמיע לגבי מחירה המופקע של צלחת סלט, שלא הייתה כלולה, כפי שציפה, במחיר הארוחה העסקית.

"אדוני, אנחנו מוכנים להתחשב, אם יש לך בעיה," אמרה, "תראה, קח לך צלחת קטנה בעשרה שקלים במקום הגדולה בעשרים, ואתה יכול לחזור ולמלא אותה."

"את יודעת, יכול להיות שיש לו באמת בעיה עם עשרים שקלים," צחקקה שירי, "אני לא חושבת שיש לו שטר כזה…"

"בסדר מותק, אני מבינה," אמרה הקופאית, שלא הבינה את הבדיחה.

"די כבר עם השטויות!" קטע עמוס את השיחה המטופשת וזרק שטר של מאתיים שקלים על הדלפק. הקופאית משכה בכתפיה, החזירה לו את העודף וזרקה לשירי, "אבא שלך הוא איש נורא עצבני – זה לא בריא."

שירי אכן יכלה להיות הבת של עמוס תבור; למעשה היה לו בן בגיל עשרים ושבע, מבוגר ממנה בשנה, נשוי ואב לשני ילדים. לעמוס הייתה גם בת, צעירה בשנה משירי, אך בניגוד למזכירתו השאפתנית שעשתה הכול כדי להתקדם בחיים, טיילה בתו, סטודנטית לתואר שני וחוקרת צמחים נדירים, בהודו, בתאילנד והשד יודע איפה, ובזבזה את כספו של אביה.

מעולם לא שאל עמוס את עצמו אם היה מעדיף שבתו תנהג כמו שירי ותבצע למשל – למען זירוז הקריירה – מין אוראלי בפרופסור כלשהו בן גילו של אביה. הוא לא ראה כל אנלוגיה בין הדברים. מה שהשיג לעצמו לא היה מעניינו של אף אחד – אפילו לא של אשתו, אשר קלטה לפתע שהבדיחה החביבה על בעלה אינה אלא תיאור מדויק של המציאות.

"ברנש אחד בא לרופא," נהג עמוס לספר לאורחיו, "ומתלונן על חוסר תפקוד מיני. 'קח כדור ויאגרה,' אומר לו הרופא, 'והמתן שעה.' למחרת מטלפן האיש לרופא ואומר, 'דוקטור, מה לעשות, לקחתי ויאגרה לפני שעה ואשתי עדיין לא הגיעה הביתה!' 'אז תחפש את העוזרת, או לך לבקר איזו שכנה,' עונה הרופא המבודח. 'אבל בשביל זה אני לא צריך ויאגרה!' צועק האיש."

הערת הקופאית נגעה בעצב חשוף. הוא ידע היטב שבלי ממונו לא הייתה מזכירתו יושבת מולו בשעות אחר הצהריים של סוף חופשת פסח. הוא שבר פינת מצה ופורר אותה בין אצבעותיו. אז מה? לכל דבר בחיים יש מחיר, כך לימד אותו אביו. אפילו באיזשהו מקום בתנ"ך כתוב, 'הכסף יענה את הכול'. אז הוא קונה לעצמו מכונית פאר ופילגש צעירה – ושתיהן מוחזקות על חשבון החברה, ושתיהן הוצאה מוכרת במס הכנסה. הוא לא פראייר של אף אחד, הוא מסתדר מצוין בחיים… אבל דברי הקופאית לעבר שירי – אבא שלך עצבני – באמת הציקו לו. הוא היה משוכנע שהוא נראה יותר צעיר; הוא בילה זמן רב במכוני בריאות, ורק שלשום חידש את צבע שערו.

"בואי, נזוז!" קרא וקם על רגליו.

שירי קיללה חרש ומיהרה לבלוע את הנגיסה האחרונה. הבן-זונה לא רואה אף אחד ממטר, חשבה, אבל אין דבר. לבסוף הוא יתחתן איתה, ואז היא תדאג שהוא לא יחזיק מעמד יותר מחמש שנים – גג. בגיל שלושים היא תהיה אלמנה צעירה ומאוד עשירה… ואם לא ירצה להתחתן איתה, אין בעיות, היא לא כוסית מטומטמת, בניגוד למה שהוא חושב עליה. בכספת סודית, אצל אחיה במושב, יש תיק עבה ובו צילומים של כל הרמאויות של אדון תבור, כל הונאות המס שלו, כל זיופי התאריכים – די חומר כדי להכניס אותו לכלא לכמה שנים. אז הוא ישלם לה, כי הוא זה שאומר תמיד שלכל דבר יש מחיר. אולי אפילו עדיף ללכת בדרך הזאת, הקצרה והקשה, במקום ללכת בדרך הארוכה של חתונה ומשפטי ירושה ודאיים עם בני משפחתו… אבל הוא איש מסוכן, הוא עלול לנסות להרוג אותה… טוב, יש המון זמן לחשוב, כל החיים עוד לפניה.

עד שקמה על רגליה הוא כבר יצא לעבר מגרש החנייה. היא הלכה בעקבותיו ואז החליטה שיש גבול לכל דבר, היא חייבת להיכנס לשירותים. כשהגיעה למכונית אחרי כמה דקות, הוא לא המתין אפילו לסגירת הדלת לפני שנסע אחורנית, וכלל לא הבחין שניפץ את הפנס הקדמי של המכונית שחנתה מאחוריו.

  1. :

    מעניין ועכשווי 🙂

הוסיפו תגובה