אל תאיץ בגשם

מי היה מאמין

ציפורה יושבת במטבח הקטן בבית של מרגוט במושב בית עזרא ונזכרת בבוקר כשישבו פעם באותו מטבח והיא שאלה את שמריהו מהיכן לכל הסופרים יש חומר לסיפורים. הוא החזיק את כוס הקפה בשתי ידיו, עיניו הביטו בה בחיוך מתחכם וענה לה שמי שהייתה לו ילדות יש לו חומר לכתוב אלף סיפורים. וכל מה שהייתה יכולה לענות לו היה: ‘טוב, הכנתי לך סנדוויץ’ טונה כמו שאתה אוהב אז אל תשכח לקחת אותו’.

וכשעמד לצאת לחצר הביטה בגבו הגדול ובחולצת העבודה הכחולה שלבש ואמרה לעצמה שמי היה מאמין שהבחור הזה יקום אי פעם בחמש בבוקר, ילבש בגדי עבודה, הגדולים עליו בשתי מידות, יחזיק בידיו המוכתמות בגריז קנקן קפה חם ושקית עם סנדוויץ’ ויעלה על הטרקטור ליום נוסף של חריש.

מי היה מאמין ששמריהו קרמן ייעלם יום אחד מתל-אביב.

‘שמריהו קרמן? אין מצב!’ הייתה אומרת שוש מזכירת מערכת המקומון ‘תל-אביב’, וצוחקת צחוק קצר ועצבני.

‘שמריהו? חקלאי? ראיתי הרבה דברים בחיים שלי. נו טוב…’ יגחך מרדכי שעשוע עורך מדור הספרות של עיתון ‘הארץ’. ‘זה ממש מדע בדיוני, אבל אם אני לא טועה, מי האמין פעם שאפשר לעבור את העולם בשמונים יום או לשהות 20,000 מיל מתחת למים’, יחייך וייכנס לחדרו.

עכשיו הבית שקט. רוח נעימה מלטפת את פניה, ציפורים רבות ביניהן בחצר והיא לא מבינה על מה. הבית נקי, מבריק, מריח טוב. הבוקר קמה מוקדם וכבר הספיקה לשטוף את הרצפה ולהעמיד סיר עם תבשיל בשר שיהיה מוכן לארוחת הערב.

כולם הודיעו שיבואו, משה הפתיע ואמר שיביא את החברה החדשה שלו, פעם ראשונה שהוא מביא מישהי לארוחת שבת. אבל זה לא יהיה שלם.

את התוספות אכין אחר כך, היא מסכמת עם עצמה.

היא מתבוננת שוב בתמונה על השידה, מרגוט עומדת עם הרצל בעלה ליד מפל באיזה מקום קסום באירופה. הן מסתכלות זו על זו ולא אומרות דבר. הכול נאמר מזמן. היא לא יכולה לכעוס עליה, למרות שבהתחלה האשימה אותה, הבינה שיש דברים הגדולים משתיהן, אפילו ממרגוט.

ואז נזכרה ששאלה אותו שאלה נוספת כשעמד כבר בדלת, ‘ואתה לא תכתוב יותר?’

הוא נעצר לרגע, גירד את זקנו ויצא. כשהיה בחוץ שמעה אותו אומר: ‘אני כותב, אני כל הזמן כותב’.

‘מה אתה כותב?’ שאלה, אבל רעש מנוע הטרקטור, שחרחר חרחורי יקיצה מתחת לחלון המטבח, החריש את שאלתה שנשארה מרחפת במטבח ללא מענה עד שהתפוגגה.

היא מוחה דמעה, ‘לא בוכים’, היא אומרת בקול.

טוב, אני צריכה להעיר את אורי, היא ממלמלת לעצמה, אחר כך אסיים להכין.

מי היה מאמין ששמריהו קרמן ייעלם יום אחד מתל-אביב.