החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

סמטאות חיי – הסיפור האמיתי

מאת:
הוצאה: | 2019 | 103 עמ'
הספר זמין לקריאה במכשירים:

24.00

רכשו ספר זה:

"אחרי שעה ארוכה של צעקות וחיפושים, ירד הערב והתחיל להחשיך, אני זוכר היטב שנהיה קריר, בשלב הזה התחילו לעוף פצצות תאורה לאוויר והאירו שטח של קילומטרים רבים. 'תנו לפצצות התאורה להיכבה,' אמרתי לשני חבריי, שעד לפני שבוע היו אזרחים חופשיים ומאושרים."

 

יומן חיים של ילד פיקח אשר בעיות קשב וריכוז ליוו אותו כל חייו וגרמו לו לקשיי הסתגלות לא פשוטים ולחוסר גבולות.

יחד עם זאת, בנחישות בלתי מתפשרת תוך התבוננות פנימית עמוקה, מצא את דרך המלך במהלך השנים.

בשפה בהירה וקולחת משתף אותנו אורי לבנת באירועי חייו הפתלתלים, עד המפנה בחייו אשר הוביל אותו לתוצאות איכותיות ויוצאות דופן.

ספר מרתק, אשר נותן כלים להורים לבני נוער, ובפרט להורים לבני נוער בעלי בעיות קשב וריכוז.

 

אורי לבנת – יליד 1971, נשוי, אב לשלושה ילדים וכלב. עסק שנים רבות בניהול מרכזים לוגיסטיים. היום הוא מאמן למצוינות, יזם, עוסק בנדל"ן וחובב מושבע של גלישת גלים. אדם שבוחר כל יום בטוב לאחר שלמד על בשרו, רע מהו.

מקט: 4-1272-559
לאתר ההוצאה הקליקו כאן
"אחרי שעה ארוכה של צעקות וחיפושים, ירד הערב והתחיל להחשיך, אני זוכר היטב שנהיה קריר, בשלב הזה התחילו לעוף פצצות […]

תפוח (גיל 19.5)

 

“מה קרה לעזאזל?”

אלה היו מילותיו הראשונות של הסוהר הצבאי ברגע שחזרה הכרתו.

כמה שניות לפני כן פילח את רקתו תפוח ירוק ולא בשל, קשה כאבן, שזרקתי עליו בעוצמה בלתי סבירה לאחר שסיימתי את ארוחת הצוהריים. מה שהוביל אותי למעשה הלא חכם היה אלימות קשה כלפי אסיר חדש יחסית שלא הכיר עדיין את נוהלי המתקן וכל חטאו היה שביקש פעמיים לחזור לתאו לאחר ארוחת הבוקר.

שלושה סוהרים אזקו אותו והיכו אותו נמרצות. (בשנת 1991, השנה שבה נאסרתי, הייתה פחות מעורבות תקשורתית, האינטרנט עוד לא היה קיים ולכן, באין תהודה, היה פשוט יותר לסוהרים לעשות מעשים לא הוגנים). לא יכולתי לשאת את חוסר הצדק, ואת התפוח השלכתי עליו אינטואטיבית ללא שום מחשבה או שיקול דעת, כהרגלי באותן שנים.

מחצר הפלוגה (פלוגת המאסר בכלא 4, שישבתי בה שישה חודשים) חצי מהעצירים ראו אותי זורק את התפוח, שלושת הסוהרים היו עסוקים עם העציר וראשיהם היו מופנים מטה.

לא ברור לי מאיפה הגיעו כוחותיי, כנראה שהרצון לעזור לאסיר האומלל הביאו אותי לחוסר שפיות זה.

הסוהר נמוך־הקומה התרומם וניסה להבין מהיכן הגיעה המכה.

ראיתי אותו בזווית העין כי חששתי להסתכל לעברו, שמא יבחין במבט עיניי.

למזלי הגדול, באזור זה של החצר לא היו מצלמות וזה מה שהציל אותי מעוד משפט, שיכולות היו להיות לו עוד השלכות קשות הרבה יותר.

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “סמטאות חיי – הסיפור האמיתי”