יש תינוקות הבאים לעולם ללא חיבוק, טולולה היא אחת כזו. לו רק הייתה בן, אימא הייתה יכולה לחבק אותה ללא […]
אט אט החלה אימי פורמת את החיתול ההדוק לגופי כשאבי מביט בנעשה מעבר לכתפה, לא יכול לעצור את התרגשותו. אימי בלי משים עיוותה את פניה, מעולם קודם לכן לא ראתה את האמת פרושה באופן בוטה לפניה, פות נשי חף וגלוי ואימי רגילה רק לבולבולים קטנים מלאי חיים לא לשפתיים אדומות ותפוחות. עבורה מדובר בסוד החבוי בין רגליה ומעולם לא התכופפה לראותו כל שכן להראותו באור יום. האינטימיות הכפויה, התובענית עם התינוקת פרי בטנה הייתה לה לזרה ועוררה בה סלידה, וגופה בלי משים זז אחורה. אני החלתי צורחת ורועדת תוך שאני מניפה את זרועותיי ורגליי אנה ואנה, האדמתי וצרחתי מלוא ריאותיי. חסרת אונים מוטלת על גבי התנצלתי על מה שחסר לי, על מה שאימי כל כך רצתה. התנצלתי וצרחתי “רק תאהבי אותי”, אבל אימי הביטה בערווה התינוקית וידעה כי מה שמונח מולה מסמן רעות. היא שבוקר וערב שתי רגליה נטועות בקרקע ויודעת לנהל את העולם ביד בוטחת ועמידתה איתנה ומפוכחת מול סערה גדולה או קטנה, מול התינוקת פרי בטנה אחזה שיתוק. דבר לא יפצה אותה על החסר.
למזלי אבי הזיז את אימי ממקומה, עטף אותי במהרה ואסף אותי אל בין זרועותיו, מנחם ומפייס. כך התהלך בחדר לאורכו ולרוחבו תוך שהוא מנענע ומפזם באוזני בלחש שיר ערש בשפת אימו עד שנרגעתי.
אחרי שלושה לילות וארבעה ימים של ייסורים, זמן קצר לפני שעלתה השמש, אני אימא שלכם הגחתי אל העולם. שלושה לילות וארבעה ימים סירבתי לצאת אל האור וצירי האכזב העיקו על אימא שלי נעימה ששכבה מוטלת על גבה חסרת אונים. לא היה שום מלאך טוב פנוי כדי ללחוש באוזני שזו לא פתיחה טובה עבורי וכך אחרי שלושה לילות וארבעה ימים של עינוי מתמשך הגיע הדוקטור, הביט ביולדת המותשת המוטלת על מיטתה, בדק לאט, הכאיב ביסודיות ובלי לומר מילת אזהרה התיישב באחת על כרסה, ותוך דקות הגחתי אל האוויר כשאני כחולה ומיובשת, מרוחה כולי בדוק סמיך ולבן. פעייה חלושה נמלטה מפי, הכרזה רפה וסתמית על בואי. נעימה לא זכרה את השעה שבה נולדתי ורק ידעה בדיעבד לומר שאחרי צאתי אל העולם עלה סוף סוף האור והציף את החדר יחד עם ריח מתוק וסמיך של צוף.
האחות יצאה אל אבי טרוט העיניים שכבר חישב להתייאש. “מזל טוב נוח”, אמרה לו האחות שכבר ידעה את שמו וכמה ילדים יש לו בבית, “יש לך בת!” והוא, באחת פגה עייפותו ותבע להביט בי מבעד לזכוכית. ואחרי שנאלצו לגרשו כי עיניו לא שבעו מראות, רץ אל ביתו כשהוא מנשק בהתרגשות כל עובר אורח ומכריז בגאון: “נולדה לי בת! אלוהים שלח לי בת, שני קילו ומאתיים גרם! בת נולדה לי! יום שישי היום ואלוהים שלח לי אור הביתה… ויהי אור…”
אחיי הגדולים רפאל וגבריאל המתינו נרגשים לבואי אחרי ששלושה ימים ושלושה לילות נוח הפליג ארוכות בשבחי, כי הרבה תינוקות ראה בחייו ובפרט בימים האחרונים בבית החולים, אבל עין טרם ראתה תינוקת יפה כמותי, שמצחי הרחב מעיד על חוכמה יתרה ועיניי נבונות, ופסק ששמי ייקרא טולולה והשביעם שמהיום ואילך תפקידם וייעודם בעולם לשמור על אחותם הקטנה. כך נצטופפו כולם על מפתן הבית עם בואה של נעימה כשאני בחיקה וסקרו ומיששו. רפאל ביקש לאחוז בי, ואילו גברי רק רחרח את פניי וצווארי ואישר בטון סמכותי שאכן נודף ממני ריח של דבש ושאני “קטנה כמו כיכר לחם מהמכולת של הדסה”. אחרי דקות מועטות איבדו שניהם עניין ביצור המנמנם ופנו לשחק בחוץ.
אין עדיין תגובות