החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!

אגדות דשא – 50 הכדורגלנים הגדולים בדור האחרון

מאת: ,
הוצאה: | 2019-03 | 410 עמ'

ספר זה זמין לקריאה ביישום מנדלי קורא ספרים בלבד

זמינות:

24.00

רכשו ספר זה:

אם אתם אוהבים כדורגל, אם אתם אוהבים ספורט, או פשוט אוהבים סיפורים מעוררי השראה – בואו לצלול לספר עמוס בנוסטלגיה ורגש, עם דירוג 50 הכדורגלנים הגדולים ביותר בדור האחרון, מ-1994 ועד היום. מקאנטונה עד קאנטה, מרונאלדו עד רונאלדו, מבוסמן ועד מסי.

מקט: 4-1272-381
לאתר ההוצאה הקליקו כאן

ספר זה זמין לקריאה באפליקציית מנדלי קורא ספרים בלבד


 

50 – אנגולו קאנטה

מתקן שגיאות אוטומטי

 

קריירה: בולון (2013-2012), קאן (2015-2013), לסטר (2016-2015), צ’לסי (2016 עד היום)

מספרים: 283 משחקים ו-18 שערים, 36 הופעות ושער 1 בנבחרת צרפת

הישגים: גביע העולם (2018), 2 אליפויות אנגליה (2017-2016), גביע אנגלי (2018), שחקן העונה בפרמייר ליג (2017)

תדהים אותי: השחקן היחיד בעידן הפרמייר ליג, והראשון באנגליה מאז אריק קאנטונה, שזוכה בשתי אליפויות רצופות, בשתי קבוצות שונות

 

תדעו שלפעמים זה קצת מבאס להיות מבוגר. זה לא עניין של גיל, אלא יותר עניין של מצב נפשי, או מחשבתי.

להיות מבוגר זה אומר כל הזמן להיות מודאג – עבודה, כסף, ילדים – זה אומר להיות עייף חלק גדול מהיום, להיות ציני וסרקסטי, זה אומר שיש לך כרס בירה (ואתה בכלל לא שותה בירה!), זה אומר שאתה יותר מדי נרגן. אבל זה בעיקר אומר שאתה לא יכול “לשים פס” על מה שאחרים אומרים.

ובגלל זה, כשאתה מבוגר, אתה לא יכול להעריץ מכל הלב מישהו. זאת אומרת, אתה יכול להעריך ולחבב, אפילו לאהוב, אתה ודאי יכול “להוקיר את פועלו”, אבל להעריץ, עם פוסטר מעל למיטה, ללכת לעבודה עם בגדים ונעליים שלו, לרכוש בובות ומרצ’נדייז שלו? לא ממש. אחרי הכל, אתה אדם מבוגר, אפילו בוגר.

את אנגולו קאנטה אני מעריך. ואני גם מחבב. אני אפילו מוקיר מאוד את פועלו. אבל אני יודע שאם לא הייתי מבוגר טרחן, הייתי מעריץ אותו. תמונות מעל למיטה, מרצ’נדייז בעבודה, התרגשות מכל משחק שלו בטלוויזיה. כמו ילד קטן.

כי מה מיוחד דווקא באנגולו קאנטה? לא יודע.

אולי כי הוא סיפור סינדרלה. לא משהו מסובך מדי או דרמטי. אין איזו מלחמה קשה שעבר בילדות (ברוך השם), אין טרגדיה נוראית (חלילה) או לא כאב אישי עצום (וטוב שכך). לאחרונה סופר כי כשהיה בן 7, במונדיאל בצרפת ב-1998, הוא עזר לאבא שלו לנקות את הרחובות. אבל אתם בטח יודעים – מרבית כוכבי הכדורגל באים מתוך מצוקה. הכדורגל הרי בא מהשכונה. בקיצור, הוא “סתם” סינדרלה.

אז מה מיוחד באנגולו קאנטה? לא יודע.

אולי כי אף אחד לא האמין בו כשהיה צעיר. אף אקדמיה צרפתית, מפוארת או קטנה, לא קיבלה אותו לשורותיה. זה לא שהיה להם משהו נגדו, פשוט היו לו שלוש בעיות עיקריות: 1. הוא לא היה טוב מספיק, 2. הוא היה אגואיסט על המגרש (כך לפחות העיד מאמנו דאז), 3. הוא היה קטן קומה.

וזהו. זה כל “הכאב” ו”הטרגדיה” שגרמו לו להשתנות, שדחפו אותו להשתפר. הוא בסך הכל הבין שהוא חייב לעבוד קשה יותר, ואז עוד קצת לעבוד ואז עוד. והוא הבין שכדאי לו לשנות גישה, שמישהו כמוהו יכול לעבוד על המגרש עבור אחרים, ולא רק בשביל עצמו. רק את העניין עם הגודל הוא לא הצליח לשנות, אלא אם 1.68 מ’ מרשימים אתכם.

בגיל 21 הוא שיחק בליגה השמינית בצרפת. בגיל 25 הוא כבר היה הגיבור השקט והבלתי מוערך דיו של האליפות הסנסציונית בלסטר. בגיל 26 נבחר לשחקן העונה בפרמייר ליג והביא אליפות לצ’לסי. בטורניר הגדול הראשון שלו עם נבחרת צרפת הוא הגיע לגמר היורו והיה מרכיב משמעותי, ובמונדיאל כבר הפך לאחד השחקנים הכי חשובים באליפות העולם של הטריקולור.

אז למה אני מעריץ אותו? לא יודע.

זה כנראה השלב שבו אני צריך לשלוף לכם מספרים. להראות לכם איך החזיק במספר חילוצי הכדור הגבוה ביותר בגביע העולמי, או שהוא הפך את לסטר בזמנו – ועונה לאחר מכן את צ’לסי – לקבוצות ההגנה הטובות ביותר בפרמייר ליג דרך העבודה שלו במרכז השדה. הסטטיסטיקות המתקדמות כיום מאפשרות לנו להעריך טוב יותר שחקנים כמו אנגולו קאנטה, בייחוד קשרים אחוריים. אבל ברשותכם נוותר על המספרים, רק נמליץ לכם לצפות בו. חפשו את האפליקציה שתאפשר לכם לראות את המשחקים שלו דרך “מצלמת קאנטה”, כזו שתעקוב רק אחריו. לראות את כמות העבודה שהוא עושה. לחשוב מה היה קורה אם הוא לא היה מחלץ את הכדור ההוא, או מוציא מהר את ההתקפה ההיא.

אז למה אני אוהב אותו? אני יודע למה.

בגלל שאין לו שום סיפור מיוחד, מלבד העבודה הקשה. שאין לו שום סטייל, שאין לו שום כריזמה מיוחדת, שאין לו מיליון עוקבים, שהוא בכלל נוהג במכונית מיני. שאין כנראה שום סיכוי שילד קטן יעריץ בנבחרת הצרפתית דווקא אותו, ולא את אמבפה המדהים, את גריזמן המוכשר או את פוגבה המוחצן.

שבזמן שכל השחקנים חגגו ושמחו, חיכו בתור רק להצטלם עם הגביע העולמי, הוא פשוט חייך את החיוך התמים שלו בצד. בנבחרת הצרפתית סיפרו כי סטיבן אנזונזי ביקש משאר השחקנים לתת לקאנטה את הגביע, להחזיק אותו קצת, להרגיש אותו, כי הוא עצמו היה ביישן מדי בכדי לבקש.

ובגלל זה, בגלל סיפורים כאלה, אני מעריץ את אנגולו קאנטה. מי יודע, אולי עוד אפילו אתלה פוסטר שלו מעל למיטה שלי. זאת אומרת, אם אשתי תרשה לי…

למה הוא כאן: קאנטה כאן זו אמירה. להבהיר איזה סוג שחקנים אנחנו רוצים שהדור הזה ייקח הלאה. אבל זו לא רק אמירה – זו עובדה. ההתלבטות הייתה ארוכה, בייחוד נוכח הזמן הקצר בצמרת הכדורגל, אבל אז הגיעה ההופעה האחרונה במונדיאל – ולא הותירה ספק.

צרפת לא הייתה מושלמת, אבל כמעט חפה מטעויות. הרבה בזכות מתקן השגיאות האנושי שלה. המספרים המתקדמים שלו, התארים, הזינוק המטאורי וכן – גם החיוך, לא מאפשרים לנו להתעלם. כמו בחיים, גם כאן – קאנטה חילץ לעצמו מקום בדיוק בזמן המתאים.

(דוידוביץ’)

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “אגדות דשא – 50 הכדורגלנים הגדולים בדור האחרון”