מגפה מציפה את פני האדמה ומטביעה את האנושות כולה. רק מעטים ניצלו, ובהם טובּי והבּזאים ירוקי העין, יצורים עדינים מהונדסים […]
הסיפור על הבֵּיצה, ועל בז וניאלה, ואיך יצרו אנשים וחיות; ועל התוהו ובוהו; ועל איש־השלג־הג’ימי; ועל העצם המסריחה ובוא שני האנשים הרעים
בראשית גרתם בתוך הביצה. שם בז יצר אתכם.
כן, בז הטוב, בז הנדיב. בבקשה תפסיקו לשיר, אחרת לא אוכל להמשיך בסיפור.
הביצה היתה גדולה ועגולה ולבנה, כמו חצי בועה, והיו בתוכה עצים ועלים ועשב וגרגירים. כל הדברים שאתם אוהבים לאכול.
כן, ירד גשם בתוך הביצה.
לא, לא היה רעם.
כי בז לא רצה רעם בתוך הביצה.
ומסביב לביצה היה התוהו ובוהו, ובו הרבה־הרבה אנשים שלא היו כמוכם.
כי היה להם עור מיותר. העור נקרא בגדים. כן, כמו שלי.
ורבים מהם היו אנשים רעים שעשו זה לזה, וגם לבעלי חיים, דברים אכזריים ופוגעים. למשל… אנחנו לא צריכים לדבר על הדברים האלה כרגע.
וזה העציב את ניאלה מאוד, כי בעלי החיים היו ילדיה. ובז היה עצוב כי ניאלה היתה עצובה.
והתוהו ובוהו היה בכל מקום מחוץ לביצה. אבל בתוך הביצה לא היה תוהו ובוהו. היה שלֵו שם.
וניאלה באה כל יום ללמד אתכם. היא לימדה אתכם מה לאכול, היא לימדה אתכם להדליק אש, היא לימדה אתכם על החיות, ילדיה. היא לימדה אתכם להמהם אם מישהו חולה. ובז שמר עליכם.
כן, בז הטוב, בז הנדיב. בבקשה תפסיקו לשיר. אתם לא חייבים לשיר כל פעם. אני בטוחה שבז אוהב את זה, אבל הוא אוהב גם את הסיפור הזה ורוצה שתשמעו את כולו.
ואז יום אחד בז נפטר מהתוהו ובוהו ומהאנשים הרעים כדי לשמח את ניאלה וכדי לפַנות מקום בטוח שתוכלו לגור בו.
כן, זה גרם לסירחון גדול למשך כמה זמן.
ואז בז הלך למקום שלו בשמים, וניאלה הלכה איתו.
אני לא יודעת למה הם הלכו. כנראה היתה להם סיבה טובה. והם השאירו את איש־השלג־הג’ימי לטפל בכם, והוא הביא אתכם לחוף. ובימי הדג דגתם עבורו דג, והוא אכל אותו.
אני יודעת שלעולם לא הייתם אוכלים דג, אבל איש־השלג־הג’ימי שונה.
כי הוא חייב לאכול דג, אחרת הוא יהיה מאוד חולה.
כי ככה הוא עשוי.
ואז יום אחד איש־השלג־הג’ימי הלך לבקר את בז. וכשהוא חזר, הוא היה פצוע ברגל. ואתם הימהמתם עליה, אבל המצב שלה לא השתפר.
ואז הגיעו שני האנשים הרעים. הם היו שאריות מהתוהו ובוהו.
אני לא יודעת למה בז לא פינה אותם. אולי הם התחבאו מתחת לשיח והוא לא ראה אותם. אבל הם תפסו את אמנדה ועשו לה דברים אכזריים ופוגעים.
אנחנו לא צריכים לדבר על הדברים האלה כרגע.
ואיש־השלג־הג’ימי ניסה לעצור אותם. ואז אני באתי, ורן, ותפסנו את שני האנשים הרעים וקשרנו אותם לעץ בחבל. ואז ישבנו סביב המדורה ואכלנו מרק. איש־השלג־הג’ימי אכל מהמרק, ורן, ואמנדה. אפילו שני האנשים הרעים אכלו מהמרק.
כן, היתה עצם במרק. כן, זאת היתה עצם מסריחה.
אני יודעת שאתם לא אוכלים עצם מסריחה. אבל רבים מילדי ניאלה אוהבים לאכול עצמות כאלה. קָרַקתוּלים אוכלים אותן, ודביבושים, ושתלזירים וטְלָרָיוֹת. כל אלה אוכלים עצמות מסריחות. ודובים אוכלים אותן.
אני אספר לכם מה זה דוב אחר כך.
אנחנו לא צריכים להמשיך לדבר כרגע על עצמות מסריחות.
ובזמן שכולם אכלו את המרק, אתם הגעתם עם הלפידים שלכם, כי רציתם לעזור לאיש־השלג־הג’ימי בגלל הרגל החולה שלו. ובגלל שהרגשתם שיש שם נשים כחולות, רציתם להזדווג איתן.
לא הבנתם בנוגע לאנשים הרעים ולמה יש עליהם חבל. זאת לא אשמתכם שהם ברחו ליער. אל תבכו.
כן, בז כנראה כועס מאוד על האנשים הרעים. אולי הוא ישלח רעם.
כן, בז הטוב, בז הנדיב.
בבקשה תפסיקו לשיר.
אין עדיין תגובות