החל להקליד את מחרוזת החיפוש שלך בשורה מעל ולחץ Enter לביצוע החיפוש. לחץ על Esc לביטול החיפוש.
במבצע!
על אביטל ענבר

אביטל ענבר, סופר, מתרגם-ספרות ועיתונאי, שהיה המו"ל של מדריכי גומיו ישראל בשנים 1995-2003, הקדיש לצרפת שמונה ספרי-מסע בתוך עשרים שנה, "מפעל" יחיד במינו. הספרים מבוססים כולם על מסעות-תחקיר מענגים. אחרי הספרים המוקדשים לצרפת בכללותה, ול פרובאנס, פאריס, דרום-מערב צרפת, יינות ... עוד >>

50 התענוגות של פרובאנס

מאת:
הוצאה: | 2017 | 418 עמ'
זמינות:

18.50

רכשו ספר זה:

"מתוך המבחר העצום של תענוגות פרובאנס בחרתי את ה-50 המומלצים ביותר לטעמי. יכולתי בנקל להגיע ל-100, אבל ניסיתי לזקק את המובחרים שבמובחרים. אלה שחייבים לראות, לחוות ולטעום" אביטל ענבר

50 התענוגות של פרובאנס יקח אתכם ואתכן אל היופי המהמם של אזור זה, וילווה אתכם בשווקים ובדוכניהם המפתים, בכפרים התלויים, במוזיאונים יוצאי דופן, בבתי אמנים, בקפלות שצויירו בשלהי המאה ה-15 או במאה ה-20, בנופים מרהיבים ובמקומות לא מוכרים. הוא יערוך לכם הכרה עם המסעדות הנפלאות של פרובאנס, משיא הצמרת ועד לעממיות ביותר, ועם היקבים הטובים, המלונות והאכסניות, והכל במסלול מעגלי, המאפשר להתחיל את הטיול בכל פרק.

אביטל ענבר הוא סופר, מתרגם ועיתונאי. בעבר היה המו"ל הישראלי של מדריכי גומיו. לפני 17 שנים כתב את הספר התענוגות של פרובאנס, שגילה את סודות האזור לעשרות אלפי ישראלים. מאז כתב עוד 5 ספרים על צרפת ונפלאותיה בסדרת התענוגות: צרפת, פאריס, דרום-מערב צרפת, יינות בורדו ואלזאס.

מקט: 978-965-555-969-9
מאמר על הספר בעיתונות
סקירה על הספר בבלוגיה
מאמר שפורסם על הספר

דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב הורד/י דוגמה חינם לאייפד, אייפון, אנדרואיד ומחשב

דוגמה חינם לקינדל הורד/י דוגמה חינם לקינדל

כדי לקרוא אנא התקן תוכנת קריאה המתאימה למכשירך כמפורט במדריך לקורא


א’
עדיין פרובאנס

ספר אלקטרוני זה הוא גירסה מעודכנת למהדורה המודפסת, שראתה אור באוקטובר 2017. הוא נועד למי שמעדיפים, כמוני, לקרוא ספר על טאבלט, ונהנים לטייל מצוידים במדריך אלקטרוני. הספר האלקטרוני נוח לשימוש: הוא אינו מתכלה. אין צורך במפתח, כי מנוע החיפוש הפנימי מאפשר לדלג בנקל מעניין לעניין ולמצוא על דבר בשניות. אין הכרח לפרוס מפות נייר גדולות, שמתבלות ונקרעות בקפלים, מפני שיישומונים שונים מאפשרים לעיין בכל עת במפות דיגיטליות, להתוות מסלולי נסיעה, לבדוק הצעות ואפשרויות שאינן בספר, להזמין מלון מהרכב ועוד ועוד. בנוסף, קל יחסית לעדכן אותו.

ויתרון נוסף: הספר מוצע בשליש מחירו של הספר המודפס. כי עלויות “ייצורו” נמוכות. יתרון לקורא, ויתרון גם לי, כסופר: התמלוגים שאקבל תמורת כל עותק אלקטרוני מכור, גדולים פי שלושה ויותר מתמלוגי ממכירת הספר המודפס, שעלות ייצורו גבוהה. ומערכת שלמה של גורמי-ביניים בין המו”ל לקורא – רשתות, מפיצים, חנויות הספרים – גובה כעמלה חלק ניכר ממחירו לצרכן. כך שיכולת המו”ל “לפנק” את הסופר בתמלוגים גבוהים מצומצמת מאוד, לפחות במהדורה הראשונה.

“50 התענוגות של פרובאנס” ראשיתו בתוגה העמוקה שנפלה עלי ב-17 במארס 2015, לעת ערב. כעבור כמה ימים התחלתי להתעשת. החלטתי לעטוף את עצמי בבועה יפה ונעימה, פרובאנס, ולספר עליה לקוראים. את החודשים הבאים הקדשתי למסעות ובעיקר לכתיבה  חרף המציאות המרה שפרצה שוב ושוב אל-תוך הבועה, זו הייתה תקופה מענגת. בכל אחת מהפעמים הרבות מאוד שקראתי את הספר הכתוב לצורך עריכה, ליטוש והגהה, חוויתי שוב ושוב את תענוגות המסעות – הטעמים, הניחוחות, היופי.

אבל מאז מארס 2015, המצב בישראל רק החמיר. ובועה אינה מספקת עוד. גובר והולך ההכרח לחפש מקלט. ממש כך. אבל כל עוד אין, נותרה הבועה כנחמה פורתא.

מסעותי לפרובאנס לצורך הספר, באביב ובסתיו 2015, היו נפלאים. הם הוכיחו לי שוב עד כמה נהדר האזור. הם גם הפכו לי את הסדר: מרכז הכובד של היופי עבר, בעיני, לריביירה. היא יפה מכל השאר. ריכוז האמנות בה, ברבדים תקופתיים שונים – פרהיסטוריה, ימי-הביניים, המאה ה-20 – פנומנלי.

ביוני 2016 ראה אור ספר אלקטרוני ראשון. צורתו לא השביעה את רצוני, על כן הסרתי אותו מהאתר כעבור חודשים ספורים. התחלתי לעדכן את התוכן. בספטמבר 2016 ערכתי מסע נוסף שתרם שינויים לרבים מפרקי הספר, וגרם לכתיבה-מחדש של פרק, מיזוג שני פרקים והוספת פרק חדש. הוספתי מידע על מסעדות ומלונות שלא היה קיים בספר האלקטרוני. בקיצור, הספר המודפס היה בבחינת ספר חדש.

בדף שלי בפייסבוק פירסמתי מאפריל 2016 קטעים מהספר, עדכונים וצילומים רבים. ייתכן ויצרתי מודעות מסוימת ליופיה של פרובאנס. אמשיך לשתף בתכנים ובעדכונים. גם מסע יחסי הציבור לספר המודפס, שערכתי בסוף 2017 ותחילת 2018, עשה את שלו במידת-מה.

ספרי המודפס ראה אור 17 שנה ומחצית השנה אחרי “התענוגות של פרובאנס” של שנת 2000, שזכה להצלחה גדולה, ושלח לפרובאנס במשך השנים עשרות אלפי תיירים ישראלים.

על הספר

הספר נכתב על יסוד הרשמים והתובנות שצברתי במסעותי, בסעודות, סיורים וביקורים, בקריאה ובשיחות עם אנשים, וידע עצמי רב. הוא גדוש המלצות, והעדכון יסודי מאוד.

הסקרנות היא שמניעה אותי לצאת למסעות. הסקרנות לגלות, לראות, לשמוע, לטעום, להבין. כמו כל ספרי, גם לספר זה ממד של “רפורטז’ה”. הפעם, מצולמת. הוא מכיל כ-300 צילומים. זה ספרי הראשון המעוטר כולו בתמונות. הן בחלקן snapshots ללא יומרה אמנותית, שנועדו לתעד, לעטר ולהמחיש יומן-מסע. בנוסף, ביקשתי וקיבלתי תמונות רבות, מקצועיות.

הספר החדש סובייקטיבי ככל ספרי. הוא שונה מקודמיו בכך שמתוך המכלול העצום שאני מכיר בפרובאנס, בחרתי בפנינים, ולהן בעיקר מוקדש הספר. הן ערוכות, בגדול, מהריביירה מערבה, וחזרה צפונה ומזרחה. ה”מסלול” עובר ברוב חלקיה היפים ביותר פרובאנס. הספר הוא מדריך נוח, יפה, עדכני וגדוש מידע ותובנות למטיילות ולמטיילים בפרובאנס.

ניפיתי מהספר יישובים שהופיעו בספרי מ-2000, ושביקרתי בהם שוב. טרסקון ובוקר, נאות ומעניינות שתיהן, אבל האיזון הדמוגראפי בהן הופר סופית לטובת האסלאם, ובביקורי התרשמתי שאני צופה בשקיעתה של ציוויליזציה. פרז’וס, שעברה לידי החזית הלאומית. אוראנז’, עדיין בידי החזית זה יותר מעשרים שנה. אובאניה, סלון ועוד, בשל משניותן היחסית.
images.jpg

הדגשים בספר הם על אמנות, גסטרונומיה, כפרים וטבע, ואנשים. בספר שלושה שערים. בראשון, ארבעה מבואות: על הספר והמסע, אמנות, גסטרונומיה ויין. השער השני מוקדש ל-25 תענוגות הריביירה, שהיא החלק המזרחי של פרובאנס. השלישי מתאר את 25 התענוגות של שאר פרובאנס –  החלק המערבי, המרכזי והעליון של האזור. בספר פרקי מסלול, פרקי יישוב, פרקי שף, פרקי אמנות – ופלאי טבע.

הפרקים עוברים דרך מאות אתרים: ישוב וכמה שכיות-חמדה שבתוכו, כפר “תלוי”, שוק, מוזיאון יוצא-דופן, בית-אמן, יצירות-ענק, קאפלות שצוירו בשלהי המאה ה-15 או במאה ה-20, נופים מרהיבים, יינות, וכמובן, מסעדות. משיא הצמרת ועד כמה בתי-אוכל עממיים מאוד.

images.jpg היא האות מ’ באלפבית העברי העתיק. האייקון הבולט images.jpg מציין את 50 המומלצים ביותר. לטעמי, ה-Must. הבחירה לא קלה. יכולתי בנקל להגיע ל- 100.

פרובאנס – מושגים ואייקונים

אדם קדמון – במערת ואלוֺנֶה שליד מארסיי נמצאו העקבות הקדומים ביותר, מלפני יותר מחצי מיליון שנה, לנוכחות ההומו ארקטוס בצרפת. במערת טֶרָה אַמַאטָה שבפרברי ניס נמצאו העקבות הקדומים ביותר באירופה, מלפני 400,000 שנה, לרתימת האש לשירותו של האדם: סימן הבישול הראשון ביבשת. בפרובאנס החלו גידול הגפן ודריכת היין בצרפת, ונתגלתה חבית היין העתיקה בעולם, בת יותר מאלפיים שנה.

אזוביון – לבנדר, Lavande בצרפתית, Lavandula בלטינית, ה”נשמה של פרובאנס”. מרבדיו הכחולים-סגולים מקשטים בקיץ שטחים נרחבים בפרובאנס העילית ומפיצים ניחוחות משכרים. מהאזוביון מפיקים תמציות בשמים ומשתמשים בו כתבלין. מפרחיו מייצרות הדבורים דבש נפלא.

אָיוֺלי, רוּיי, טַאפּנַאד, אַנשוּאָיָד, פִּיסטוּ – רטבים וממרחים על בסיס שמן-זית שבלעדיהם אין קיום למטבח הפרובאנסאלי.

אסלאם – הכוח העולה בפרובאנס, כמו בכל צרפת.

באסטיד (Bastide) ומאס או מא (Mas) – באסטיד היא חווה גדולה, לעיתים מבוצרת, בדרך כלל עתיקה. מאס הוא משק חקלאי. הבאסטיד והמאס המוזכרים בספר עברו, בדרך-כלל, הסבה לאכסניות ולמסעדות, עם הרבה סגנון וחן.

בויאבס (Bouillabaisse) – מרק הדגים של הדייגים בחופי פרובאנס, שהפך למאכל יוקרה ולסמל. מאפיין אותו בישול מהיר, בבעבועים עזים, של דגים מסוגים שונים, קשים ורכים, הנשארים שלמים ומוגשים בנפרד.

בלוט (Belotte) – משחק קלפים, שידעתי בנעורי והספקתי לשכוח, בילוי הזמן הכמעט טבעי של רבים בפרובאנס.

גאריג (Garrigue) – בתה, בעברית. שטחי-בר נרחבים, מצופים באופן אחיד בצמחיית-שיחים עבותה, שורצת ארנבות – אחד מסימני ההיכר של הנוף.
images.jpg

וינסנט ואן גוך – שהה בארל ובסן-רמי 27 חודשים בסך הכל, תקופה קשה של בריאות נפשית מעורערת, אך גם של יצירה פורייה מאין כמוה. השיא של יצירתו. אין עוד צייר שהיטיב כמוהו למזג את האור עם המראות המקומיים. ציורי פרובאנס שצייר הם היפים ביותר שבנמצא.

זית – העץ המקומי ביותר, ושמן הזית, המוצר האותנטי ביותר – עשרות כפרים מתחרים ביניהם על איכות השמן, ומקדישים לו חגיגות עממיות.

חזית לאומית – מפלגתה הימנית-קיצונית של מארין לה פן. הכוח האלקטוראלי החזק ביותר בפרובאנס.

טוֺמֶט (Tomette) – לבנה קטנה מתומנת, עשויה מחומר אדום, המשמשת למן המאה ה-12 לריצוף בתים בפרובאנס, ואחד מסמליה המובהקים.
images.jpg

טרטרן מטרסקון (Tartarin de Tarascon) – גיבורו האגדי של הסופר אלפונס דודה, פרובאנסאלי “אסלי”, לַהֲגָן בלתי-נדלה שפיו מפיק מרגליות של גוזמה ובדיה.

כפרים תלויים (Villages Perchés) – כמה עשרות כפרים עתיקים מאוד, המפארים בעיקר את הגבעות וההרים מצפון לריביירה. הם “תלויים” על צוקים, ולעיתים מדהימים ביופיים.

מיסטרל ( – (Mistralהרוח הצפונית העזה הנושבת לפרקים במערב פרובאנס. בשיא עוצמתה היא קשה-מנשוא. אני זוכר ימי מיסטרל במארסיי, שבהם נדרש כוחם של שני גברים בשביל לסגור חלון כפול. הסופר פרדריק מיסטרל (1830-1914), מחייה השפה הפרובנסאלית ותרבותה, גם הוא אייקון אזורי.

מרסל פאניול (Marcel Pagnol) – איש האשכולות של פרובאנס. כתב ספרים כמו “ז’אן דה פלורט” ו”מאנון של המעיינות”, שתרגמתי, ומחזות, בעיקר הטרילוגיה “מאריוס”, “פאני”, “סזאר” – גיבוריה העממיים והכה נוגעים ללב של מארסיי, שנכנסו לאתוס הספרותי של העיר. ביים סרטים, ויצר סגנון דרומי ייחודי, נאיבי וכה אנושי.

סאנטון (Santons) – הקטנה של Saint, קדוש. הסאנטונים הם צלמיות של דמויות שונות ומגוונות, מהפולקלור, הספרות, הדת, המוצבות בחג המולד ב”קרש” (Crèche) – שחזור מיניאטורי-נאיבי מקושט כדבעי של הדיר המשוער שבו נולד ישו בבית לחם. הם נמכרים במאות בתי-מלאכה וחנויות, ויש גם מוזיאונים, ועידות וירידים המוקדשים לאמנות העממית הזו, המסמלת את פרובאנס.

עשבי פרובאנס (Herbes de Provence) – עשבי התיבול של האזור: ריחן, רוזמרין, מרווה, אורגנו, תימין, מיורן, טרגון, שומר, תמכה (cerfeuil) ועוד כמה. הם גדלים בארצות רבות, אך המושג הכורך את כולם יחד קשור, בעולם כולו, לפרובאנס. כי הם מבטאים קודם-כל את המטבח האזורי.

פאסטיס ((Pastis – השיקוי האזורי, אפריטיף ומשקה מרענן לכל עת,
images.jpg

פטאנק (Pétanque) – בילוי-הזמן הרווח ביותר בקרב האזרחים הותיקים של פרובאנס, יחד עם הבלוט. מעין כדורת שמשחקים עם כדורים כבדים למדי, וכדור-מטרה קטן בשם קושונה (Cochonet), “חזרזיר”. סביב המשחק צמחו תרבות, פולקלור ואליפויות.

ציקדה (Cigale) – חרק מכונף, שצרצוריו מנסרים בלילות פרובאנס. בעל-החיים הזה הוא אחד מסמליו המובהקים של האזור, וצלמיותיו נמכרות לתיירים בכל חנויות המזכרות.
images.jpg

גבולו הצפוני של עץ הזית

שניים מארבעת גבולותיה של פרובאנס, ברורים: הים-התיכון בדרום והגבול האיטלקי במזרח. במערב, פרובאנס “שלי” נעצרת בנהר הרון, גבול טבעי. ממערבה לרון אין זו פרובאנס, יגידו מה שיגידו מדריכים אחרים. הקושי הוא בצפון. פרובאנס העילית מטפסת לתוך האלפים. לדעתי, הגבול הצפוני גסטרונומי בטיבו: קו הרוחב 44 ומשהו צפון, קצה תחומו של גידול הזית בפרובאנס. לפעמים אני חורג ממנו, אם הדרך מחייבת.

בתוך התחום שהוגדר, יש מהכול. פאר ומותרות בריביירה, אמנות על כל צעד ושעל, כפרים עתיקים תלויים על צוקים, דרכים צרות ומפותלות מעל עמקים עמוקים, צמחיית שיחים עבותה, יערות שבסתיו הם נצבעים בגוני שלכת מדהימים. 200 ק”מ של חופים מפורצים, ניחוחות רוזמרין, ואזוביון, שבעונתו צובע את הטבע בכחול-סגול ומשלים את הצהוב העז של המימוסה. מבטא מתנגן כמו שיר, משחקי פֶּטַאנק אינסופיים, כוסות פאסטיס המלוות את משחקי הבֶּלוֺט בבתי-הקפה, שירת הציקאדות, עוד אחד מסמלי האזור, וה”בלגן” הים-תיכוני – כל זה על רקע שרידיה של תרבות רומית, שדווקא ידעה להשליט סדר בכל דבר.
images.jpg

מתי לנסוע

ראשית, מתי לא: ביולי-אוגוסט לא להתקרב לפרובאנס. העונות היפות ביותר הן האביב והסתיו. יתרון האביב בשפע הירקות ובימים הארוכים. יתרון הסתיו בצבעי השלכת ובפטריות-הבר. אבל מחשיך מוקדם, יום הטיול קצר, וככל שמתקרבים לסוף אוקטובר, מקומות רבים נסגרים עד האביב.

בריביירה, המצב בקיץ חמור עוד יותר. מיליונים מציפים אותה, הכול מלא וגדוש. הכבישים סתומים, החופים מלאים עד אפס מקום, כל מאות החניונים, המוזיאונים, אתרי התיירות ומתקני הספורט והנופש – ואפילו נמלי היאכטות ורבבות מקומות העגינה – “מפוצצים”. לכל מקום שתלכו, ילוו אתכם נחילי אדם. השירות טוב פחות, המחירים גבוהים ב-50% ואפילו ב-100%: בכל מלון יש מחירי שיא העונה (הכולל גם את פסטיבל קאן והגראן פרי של מונקו במאי), סוף העונה ומחוץ לעונה. הכול מפני שחצי מ-11 מיליון התיירים והנופשים, המניבים הכנסות שנתיות של 10 מיליארד אירו, נוהרים ביולי-אוגוסט. החצי השני מתפזר על-פני עשרת החודשים הנותרים. מחוץ לעונה מרוויחים גם במחיר, גם בתנאים.

ובחורף? בריביירה 300 ימי שמש בשנה. מזג האוויר בחורף נעים. כל עיר מתגאה בסטטיסטיקה רבת-שנים של שיאי חום ומיעוט גשמים בחורף. יורד גשם, לאו דווקא בחורף, אפילו שלג – במו עיני ראיתי – אבל זה  נדיר. ולא לשכוח שבפברואר מתקיים קרנבל ניס, האטרקציה הבידורית הגדולה ביותר בריביירה.

על מוסלמים, יהודים, צרפתים וחזית לאומית

בפרובאנס אוכלוסייה מוסלמית גדולה. הדבר בולט מבעבר. הם ברובם אוכלוסייה קשת-יום, מודרת, ממורמרת, צעירים חסרי-עתיד שצופים בעיניים כלות בסממני השפע של חברה אמידה שאינה רוצה בהם, ומראה זאת.

בניס ומארסיי נרשמו אחוזי הפשיעה הגבוהים ביותר בצרפת לערים גדולות. רק בכמה מפרברי פאריס המצב גרוע יותר. בשנים האחרונות הצטרפו לסטטיסטיקה אוויניון ואקס-אן-פרובאנס. כמו בכל עיר בעייתית, ליון, טולוז, הפרברים הקשים תורמים בנדיבות לסטטיסטיקה. והפרברים מאוכלסים במוסלמים רבים מאוד.

הצרפתים שאינם מוסלמים פוחדים מהמוסלמים. לראייה סקר, שבו נתבקשו להעריך את אחוז המוסלמים בצרפת. התשובה הממוצעת – 23%. כמעט פי שלושה מהאומדן,

ב-2015 קראתי ש-60% מהאסירים בבתי הסוהר בצרפת, מוסלמים. ב-2018, ראיתי סטטיסטיקות שהמספר עלה ל-70%. כך או כך, זה שיעור עצום. כי מה אחוז המוסלמים בצרפת? הפחד מהמוסלמים והפשיעה המיוחסת להם מביאים יותר ויותר אנשים להצביע לימין הקיצוני. רוב המצביעים אינם פאשיסטים, הם רוצים ביטחון, אבל מחזקים מפלגה מסוכנת לדמוקרטיה, שבבחירות האזוריות של דצמבר 2015 גרפה בצרפת מספר קולות גדול מאי פעם. בפרובאנס, החזית הלאומית לא זכתה, מפני שרשימת השמאל פרשה לטובת רשימת הימין הדמוקרטי. הבטחת ניצחון הימין המתון הותירה את המפלגה הסוציאליסטית, ששלטה אז בצרפת, מחוץ לאסיפה האזורית הנבחרת של האזור, שבה יש רוב ימני ומיעוט גדול ימני-קיצוני. בבחירות לנשיאות ב-2017, גרפה מארין לה פן 34% מהקולות, שיא של כל הזמנים: כמעט 11 מיליון מצביעים! בפרובאנס, בסיבוב הראשון, השיגה כ-28% מול כ-19% למאקרון. אבל בסיבוב השני, מאקרון הגיע ל-55%, ומארין לה פן לכ-45%. עשרות אחוזים יותר מהממוצע הארצי שלה. ואילו הסוציאליסטים פשוט קרסו.

היהודים פוחדים. ישראל הרשמית עולצת על הגידול המשמעותי במספרי העולים מצרפת, ובכלל זה מהריביירה ומארסיי, ואילו ממשלת צרפת אומרת שצרפת ללא יהודים לא תהיה אותה צרפת, וקוראת להם להישאר. על מה בדיוק הרעש? על הגירה של כאחוז אחד לשנה מסך יהודי צרפת. לפי שעה, הרבה מהומה על כמעט לא מאומה. אבל אין לדעת מה צופן העתיד.

כללי זהירות

לסטטיסטיקה של הפשיעה נכנסים בגלל מזל רע, ושאננות. יש כללים שמצמצמים את הסיכון:

לטמון כסף ומסמכים בצורה שלא תיתן סיכוי לכייסים בשווקים, במקומות הומי אדם ובתחבורה ציבורית.

לא להסתובב עם דרכון, כרטיס אשראי וכסף רב. אם אפשר, להשאירם בכספת במלון.

בערים גדולות, לא להניח ארנק על הברכיים כשנוסעים ברכב שחלונותיו פתוחים.

לא להסתובב בחשיכה במקומות שנראים מפוקפקים.

לחנות בחניון מנוטר-מצלמות ולא להשאיר ברכב כל חפץ נראה לעין. לא לפתוח את תא המטען בחניון.

אם רק אפשר, להשאיר את המזוודות במלון. כשעורכים טיול-כוכב, הדבר אפשרי.

סממנים, המצביעים על אדם שהוא יהודי דתי, חושפים אותו לפשיעה על בסיס גזעני. לא בכדי המליצו מוסדות הקהילה במארסיי ליהודי העיר, בינואר 2016, לצאת לרחוב ללא כיפה, עד יעבור זעם.

ספק אם הזעם יעבור אי פעם.

כבישים

בצרפת היו 6 סוגי כבישים:  E, כביש אירופי; A, אוטוסטרדה; N, נאסיונאל, כביש ארצי; D, דפרטמנטאל, כביש מחוזי; C ו-V, קומונאל ו-ויסינאל, דרכים כפריות. ב-2012 נוסף עוד סוג, M, כביש מטרופוליטני. הוא נובע מהכרזת המדינה על ערים ראשיות והיישובים סביבן כמטרופולינים – בפרובאנס, ניס ומארסיי-אקס-אן-פרובאנס.

הכלל בצמתים, תמיד, זכות-קדימה לבאים מימין. עקב אי-כיבוד הכלל, עברה צרפת מהפך נופי: במקום צומת, כיכר עגולה. זכות קדימה לנוסע בכיכר. לפני הכניסה לכיכר, מופיע תמיד השילוט: Vous n’avez pas la priorité – אין לכם זכות קדימה. השיטה מנעה תאונות רבות מפני שחייבים להאט לפני הכיכר, וכך גם קל יותר לכבד את זכותו של הזולת.

אתרים

במקרים רבים רשמתי את מחיר הכניסה המלא, המחיר/ים המוזל/ים ומי זכאים לו/להם, ומי נכנסים חינם. אין שום אחידות. לפעמים, הכניסה חינם עד גיל 18 ולסטודנטים. לפעמים, רק לילדים עד גיל 7. נכים נכנסים על-פי-רוב חינם. במקרים שבהם רשמתי שני מחירים, בלי לפרט, הנמוך יותר חל, בדרך-כלל, על בני 60+, צעירים וסטודנטים.

רוב המוזיאונים סגורים יום בשבוע, שני או שלישי, ורובם גם ב-1 במאי, 25 בדצמבר ו-1 בינואר. לפעמים גם ב-1 בנובמבר. אני מציין את יום הסגירה, וכן +3 או +4, כמספר ימי החג/השבתון הנוספים שבהם האתר סגור.

אתרים הפתוחים כל חודשי השנה או רובם, מקדימים את שעת הסגירה ככל שמתקרב החורף, מחשיך מוקדם ומתמעטים התיירים.

אגודת הכפרים היפים בצרפת –- Les plus beaux villages de France בודקת כפרים על פי קריטריונים קבועים. ב-55 שנות פעילות, רק 163 כפרים נמצאו ראויים לתואר, שנחשב כמעט “רשמי”. בפרובאנס 16 כפרים כאלה, ואני מציין אותם.
images.jpg

מלונות ושאר פתרונות דיור

שיטת ההזמנות בימינו מבוססת על אתריהן של חברות-ענק, שהציבור מדרג בהם את חוויותיו. הביקורת הבלתי-אמצעית מאפשרת בחירה, ועוצמתן המסחרית של החברות מאפשרת למזמינים מראש להשיג לא-פעם מחירים זולים בעשרות אחוזים מהמחירים הרשמיים. כשכתבתי שורות אלה, בישר לי חבר שהזמין דרך אחד האתרים חדר במלון-הפאר נגרסקו בניס במחיר מגוחך. הזמינו גם אתם מלון לעונת-שפל לפחות חודשיים מראש, ותופתעו לטובה ממחירי חדרים, גם במלונות 5 כוכבים.
images.jpg

יאיר בר-זוהר, מומחה לתיירות בכלל ולמלונות בפרט, חקר את העניין ומפרט את המלצותיו באתרו “יאיר טיולים”. ההמלצה הראשית היא שלאחר שראיתם מחיר טוב באתר ההשוואות שיאיר ממליץ עליו, טלפנו למחלקת ההזמנות במלון, ספרו על המחיר המוצע, ויש סיכוי גבוה שתקבלו מחיר זול יותר ואולי גם הטבות נוספות. מדוע? בגלל גובה העמלה שגובה אתר-ההזמנות מהמלון. כדאי לו לחלוק אותה עם הלקוח, ולהרוויח יותר. ר’ באתר “איך מוצאים לינות (במלונות, צימרים ועוד) איכותיים וזולים? השיטה”.

כל מחירי המלונות הנקובים בפרקים הם בערבון מוגבל, ומצוינים כסדרי-גודל בלבד.

אני מספר רק על מלונות שלנתי בהם והתרשמתי לטובה. היינו גם במלונות שאינני יכול להמליץ עליהם בשום פנים ואופן. עדיין קיימים מלונות פשוטים ללא מיזוג אוויר. מומלץ לברר. לפי חוק, ארוחות בוקר במלונות אינן כלולות במחיר החדר. אבל יש מלונות שכן מציעים מזנון פחות או יותר עשיר ללא תוספת תשלום.
images.jpg

למעוניינים לטעון גם טלפון וגם מחשב מצפה לפעמים הפתעה: מחסור בשקעים! מלונות, גם יוקרתיים ואפילו כאלה ששופצו לאחרונה, לא חשבו על הצורך הזה. לא פעם נאלצים לנתק מנורה או טלוויזיה. ואכן גילינו שמכשירים שונים מנותקים מהשקעים. כדאי לנסוע עם מפצל ו/או מטען בעל שני שקעי usb.

רבים מאוד ממלונות ה-4 ו-5 כוכבים הוסיפו ספא מפנק. כנראה אי-אפשר בלי, בעידן הנהנתנות.

רעב חטוף של אחר הצהריים

רוב המסעדות בצרפת מפסיקות לקבל סועדים אחרי 14.30. גם אם המסעדה עדיין מלאה, “המטבח סגור”. נתקלנו בזה הרבה, והתרגזנו כי היינו רעבים. בבתי-קפה כפריים גם יסרבו להכין כריך בשעות מסוימות. בושה וחרפה למעצמת גסטרונומיה. על אם הדרך ראינו מלוןBest Western, ושלט מאיר-עיניים מבשר שהמסעדה פתוחה בכל שעה. האם לבתי-אוכל פשוטים בעלי שמות אמריקאיים יש תודעת-שירות מתקדמת יותר מזו של רוב המסעדנים בצרפת? פה ושם מצאנו צדיקים, ומזללות פתוחות רצוף. מי שנוסעים באוטוסטרדות יכולים לאכול בכל שעה, אבל אנחנו נמנעים מאוטוסטרדות, כי לשם מה באנו לפרובאנס אם לא בשביל הכבישים הצרים המתפתלים בין הכפרים? סעו עם אוכל ושתייה במכונית.

אני מפנה בזאת את תשומת-הלב לקטגוריית המסעדות Bib Gourmand במדריך המישלן. הסימול הוא פרצופון שמח בקווים אדומים. המישלן מעניק את הסימול לביסטרו או מסעדה המציעים ארוחה של שלוש מנות במחיר שאינו עולה על 33€ (32€ בפאריס). הנה הקישור לרשימת מאות ה”ביב גורמאן” של צרפת. באינטרנט אפשר למצוא רשימות לפי אזורים. http://restaurant.michelin.fr/restaurants/bib-gourmand/.

סובלנות המשטרה כלפי הצירוף נהיגה+אלכוהול = אפס.

מידע לתייר

לשכות תיירות רבות סגורות בצהריים, ולפעמים גם בסופי שבוע, שהם ימי התיירות העיקריים. המידע שקיבלנו במקומות שונים, כולל לשכות תיירות, היה לא פעם חלקי ולא תמיד מהימן. ברוב המקרים, האינטרנט אמין אף זמין יותר – אם כי, כמובן, אין ודאות שהפרטים הנחוצים לכם אכן מעודכנים באתריהם של יישובים קטנים.

בשל ניצחון המכונה ה”חכמה” על האדם, במקומות מסוימים אין עובדים בשירות הקהל. בתחנת הרכבת הראשית של ניס, למשל, אין קופות, רק מכונות לא הכי נוחות. ואדם אחד אובד-עצות במודיעין.

מפות

אני ממליץ להוריד לטאבלט או לטלפון את האפליקציה הנוחה של Via Michelin, המציגה מפות, מסלולים, אתרים, מסעדות, מלונות ועוד. ואת זו של מפות גוגל.

ענייני לשון

לצד השם הצרפתי של יישוב, אתר, יצירה, אדם, מסעדה ומלון, רשמתי את התעתיק העברי הנכון היחיד שבנמצא: התעתיק הפונטי, לרבות ניקוד בשעת הצורך. ניסיתי לאפשר לקורא, ובעיקר לנוסע, להגות נכונה מילים ושמות בשפה שאינו בהכרח מכיר, ושלא תמיד נהגית כפי שהיא כתובה. האות א במילים או שמות לועזיים, פרובאנס, למשל, מסמנת פתח או קמץ.

מושגים של מטבח או אמנות כנסייתית אני מסביר בגוף הפרק שבו הם עולים או מפנה לפרק אחר שבו הם נזכרים.

בצרפת 36,000 יישובים, שתושביהם בוחרים במועצה מקומית. לכל מועצה, בין אם זו עיריית פאריס או מועצת כפר של 60 נפש, קוראים Mairie, בעברית עירייה, ולראש-המועצה, Maire, ראש העיר. מגוחך בעיני לקרוא בעברית למועצת-כפר “עירייה”, ועל-כן. בספר, כתבתי “כפרייה”.

תודות

לאשתי איה, שהתלוותה אלי במסע הראשון, ובעוד אני נוהג רשמה את רשמיה ששימשו אותי בכתיבה. לבני עידו, שהתלווה אלי במסע השני, נהג ואפשר לי לרשום את רשמי במהלך הנסיעה. לארז ואפרת לידר ולעמליה ואילן מאס, שלקחו איתי איתם למסע-השלמות בספטמבר 2016. כולם חיוו דעה ביקורתית בענייני יופי, טעם וריח, המשתקפת מעל דפי הספר. לבתי יסמין, שערכה את הספר עריכה ראשונה וגם עשתה הגהה, אבל מוכנה לנסוע, במקום לעסוק בתוכן…

תודה לכל מי שסייעו לי בארגון מסעותי, קיבלו את פני וגילו לי את צפונות המטבחים, היינות, האמנות, המסורות והיישובים. תודה לאגודת רלה-א-שאטו ולשפים החברים בה, לחברתי מאריז מאס, לאלן דיקאס, לוועד התיירות האזורי של הריביירה (CRT Riviera) על עזרתו, בין היתר בארגון סיורים בין כפרים וקאפלות בצפון-מזרח האזור. עזרה, שבלטה לטובה באופן מיוחד על רקע היחס מצד ועד התיירות האזורי של פרובאנס (CRT PACA).

חן חן למי שתרמו תמונות לספר. תודה מיוחדת ל-CRT Riviera, CDT Var,CDT Vaucluse  בעלי מאגרי צילומים ידידותיים למשתמש. תודה מיוחדת לצלם אלן אוקל (Hocquel) ממחוז ווקליז, שהשתמשתי בתמונות רבות שצילם. וכן ללשכות-התיירות של ניס, ארל, מאנטון, אוויניון, מפרץ סן-טרופה, סנט-אטיין-דה-טינה, רויה-בוורה ADTRB, סן-פול-דה ואנס, OTI Dracenie ועוד, וגם למוזיאון קוקטו במאנטון, ליקבים שאטו דה בוקסטל, דומן אובט, דומן דה גאווסון, ולשפים ז’אן-אנדרה שאריאל, רובר לאלמאן, קסאביה מאתייה, אדואר לובה, ברונו אוז’ה, כריסטוף באקיה, מאורו קולאגרקו, בנז’מן ברונו, אלן דיקאס, פייר גאנייר, ז’ראלד פאסדה, ז’אני גלז, ארנו פיי וז’וליין דיגור – ולתיירי נאידו. וסליחה אם שכחתי מישהו.

תודה לכל הצלמים, שאני מציין את שמותיהם, שצילמו את התמונות שקיבלתי מגופי תיירות, מוזיאונים, מסעדות ואנשים פרטיים לשימוש מאושר בספר.

תודה לויקיפדיה, ויה מישלן וגוגלמאפס, עזרים חשובים תמיד.

אומאז’ לאריה ניר ז”ל, שבחושים מחודדים של מו”ל דחק בי לפני עשרים ושלוש שנה לכתוב את ספרי הראשון, “התענוגות של צרפת”, והיה שותפי בספרי השני, “התענוגות של פרובאנס” של שנת 2000.

העדכון הנוכחי

נהניתי לצלול שוב בהוויה המשתנה תמיד של פרובאנס. עשיתי כל מאמץ לעדכן את הפרטים האינפורמטיביים המופיעים בספר לאביב 2018. העדכונים מסתמכים על האתרים הרשמיים. בלא מעט מקרים, כולל מסעדות-צמרת, האתרים אינם ידידותיים כלל. באתרי מלונות רבים לא מספקים מחירים. המחיר נקבע לפי ההיצע והביקוש היומי. במקרים מסוימים, שלחתי דוא”ל או טילפנתי. למשל, לשאול אם המעלית בקאפלה מאטיס בואנס הותקנה כמובטח. כן. במסעדות, ביררתי מחירים. גיליתי שהם במגמת עלייה ברוב המקרים. בכמה וכמה מסעדות מכוכבות, נרשמה במפתיע העלאת מחירים ניכרת לעומת הנתונים שבספר המודפס. מדוע? הרי אין אינפלציה בצרפת. העדכון הנוכחי התחוור כנרחב מהצפוי. כי דברים משתנים בלי הרף, וטעות לעולם חוזרת.

קריאה נעימה, טיולים מרתקים. וכמו בכל ספרי, אשמח לתגובות ולהערות. אפשר בפייסבוק.

אביטל ענבר

מאי 2018

בדף הפייסבוק “אביטל ענבר” תמצאו סיפורים, תמונות, עדכונים ותוספות לספר.

על המחבר: ע”ע “אביטל ענבר” בויקיפדיה

אין עדיין תגובות

היו הראשונים לכתוב תגובה למוצר: “50 התענוגות של פרובאנס”