24 מדרגות

היא

בורחת ממציאות קשה ומותירה מאחוריה יקרים ואהובים,

נכנסת לתוך הלא נודע ומקווה שחייה ישתנו לטובה.

האם אפשר לחיות בתנאים כל כך שונים ולאהוב?

האם תפיץ אור ותגרש את החושך?

 

הוא

בורח ממציאות קשה, ננעל בתוך עצמו ומרחיק מעליו הכול.

אין כניסה לאף אחד, ואין סיכוי שמשהו ישתנה.

האם אפשר להכניס מישהו ללב כשהכול כל כך נעול?

האם החושך יסתלק וייכנס קצת אור?

 

מציאות מורכבת מפגישה בין שניים.

לשניהם חומות גבוהות אט־אט נסדקות.

שניהם לומדים יחד שיש חיים אחרי כל מוות, שיש אור בקצה כל חושך.

 

24 מדרגות הוא סיפור אהבה בין שני צעירים שחשבו שלחיים יש מעט להציע להם, אך גילו שאפשר אחרת.

גלית טויטו, סופרת בתחילת דרכה, לקחה פסק זמן ממרוץ החיים והתחילה לכתוב את מה שהלב רצה לומר. ספרה נכתב עשור לפני יציאתו לאור – כשאומץ הלב לבש חיים.

 

"יקירתי, בלי שאלות מיותרות. אני הסברתי לך בטלפון את מהות העבודה פה, נכון? לא יוצאים מהבית, לא מביאים לפה אף אחד, לא מדברים עם איש מלבדי ובעיקר לא שואלים שאלות לגבי הבוס."

מקט: 4-1272-1506

היא בורחת ממציאות קשה ומותירה מאחוריה יקרים ואהובים, נכנסת לתוך הלא נודע ומקווה שחייה ישתנו לטובה. האם אפשר לחיות בתנאים […]

---

הדלת נפתחה והוא יצא. הדבר הראשון שראיתי היה זוג עיניים כחולות, מבריקות, מבולבלות, שמסתכלות עליי.

“מה… מה את עושה פה”, אמר והסתכל בשעון שעל מפרק ידו.

“נעים מאוד,” אמרתי והושטתי את ידי, “חשבתי שהגיע הזמן שנכיר. אחרי הכול, אתה הבוס שלי בחודש האחרון, וחשבתי שזה הזמן להציג את עצמי בשמי.”

“צאי מפה מייד”, הוא צרח עליי, “צאי צאי צאי צאי”, אמר בלי לנשום תוך כדי סגירת החלון והסטת הווילון בהיסטריה.

“צאי צאי צאי”, המשיך להגיד במין אמוק ושיגעון כזה.

“רגע”, ניסיתי להרגיע אותו, “אני רק רוצה להחליף איתך כמה מילים.”