החנות

"אני צועד ולצדי בת לווייתי הנאמנה משכבר, תאוות הנדידה. היא ניעורה בי מחדש. אני מתקדם במשעול שבין עצי האשכוליות לבין הנהר, נפרד מהפירות הצהובים, וממשיך. יכולתי ליילל בקול שירעיד את העצים, להפיל את עצמי לנהר ולהיסחף לגורלי כפיסת עץ בזרם,... להמשך