שיטת ה"קריצה" בממשל הישראלי

בהתקפה  חסרת תקדים על המערכת השלטונית בישראל, יוצא סגן יו"ר הכנסת לשעבר, דב בן-מאיר בספרו החדש "מוסדות השלטון בישראל".

זהו ספרו הרביעי של בן-מאיר במסגרת הסדרה "ישראל – העם והמדינה" היוצא לאור הפעם בגרסה אלקטרונית במסגרת "מנדלי מוכר ספרים ברשת". הספר נועד לתאר את תפקודם הנאות של מוסדות השלטון: מערכת הבחירות, תפקוד הכנסת, הממשלה, מערכת המשפט וכן תפקודם של נשיא המדינה, מבקר המדינה ובנק ישראל – אך במהלך התיאור אין המחבר פוסח על החריגות, לעתים מהותיות ומסוכנות, של ראשי השלטון ופקידיו מהנורמות השלטוניות המקובלות בארצות העולם והמתמצות באמרה הבריטית :  "This is not done".

"אם עוד אפשר להבין" כותב המחבר "התנהלות פלילית של שליחי המוסד לעלייה או גונבי הגבולות של פליטים יהודים באירופה הדוויה, יש להציב סימן שאלה גדול על פעולות שליליות של פגיעה במשפט הבינלאומי של שליחים רשמיים של מדינה ריבונית כמו ישראל". הנזק איננו רק בתדמית השלילית שמודבקת לישראל, אלא גם בעובדה שהמוציאים לפועל של פעולות כאלה, מאבדים במשך הזמן את יכולת ההבחנה בין מה שמותר לעשות בשליחותה של המדינה לבין חציית הקווים ומתן שירותים צבאיים, חשאיים או כלכליים, תמורת תשלום אישי וללא אישור המדינה, כמו הדרכת הצבאות של ארגוני הסמים בקולומביה, תשלומי שוחד על ידי חברות ישראליות לאנשי ממשל זרים, ומכירות נשק ללא אישור משרדי הביטחון והחוץ.

 

בפגישה ההיסטורית של גולדה מאיר עם הנשיא סאדאת בירושלים, אמרה גולדה: "אני יכולה להבין ואף לסלוח את העובדה שחייליכם הרגו במהלך המלחמות את בנינו, אבל אינני יכולה לסלוח את העובדה שבגין המלחמות הללו הבאתם את ילדינו לכלל ההכרח להרוג אחרים". ואכן, עד היום איש לא כימת ולא נתן דעתו על הנזק שנגרם לבני ה- 18 שלנו הלומדים לפרוץ לבתים פלסטינים באמצעי הלילה, לערוך חיפושים או לתת לנשים בהריון להיצלות בשמש במשך שעות ליד המחסומים; איש לא נתן את דעתו עד כה למטען השלילי שמביאם עמם הביתה חוקרים כמו קפטן ג'ורג' וכיצד מתבטא הדבר בחייהם האזרחיים.

 

אולם בעוד שניתן להבין לדעתו של המחבר פגיעות בחוק הבינלאומי כמו חילוץ ספינות שרבורג, חטיפתם של אייכמן וואנונו או הצלתם של חטופי אנטבה – אסור להתעלם מהלקח האישי שהפיקו חלק מהאנשים אשר ביצעו את הפעולות הללו בשם המדינה: שמותר להתעלם גם מהחוק הישראלי או לעקם אותו כמו בניסיון להפליל את יצחק מרדכי ברצח המסתננים בקו 300, או להעליל על הקצין הצ'רקסי נאפסו עלילת שווא של בגידה. בעוד שהנזק הנגרם מפעילויות הללו הוא לעתים מחוסר ברירה, הרי שאסור לדעת המחבר בשום אופן להגן על פגיעות גלויות של ראשי המדינה בחוק הבינלאומי או הישראלי:

 

  • הצהרתו של דוד בן-גוריון כי את הפעולה בקיביה, בה נהרגו עשרות נשים וילדים, ביצעו "המתיישבים המקומיים שקצה נפשם בהתקפות הפדאיון עליהם", היוותה מורה דרך להמצאת שקרים של אנשים שפעלו מיוזמתם ולמען תועלתם האישית.
  • וכך גם אמרתו המפורסמת של לוי אשכול: "לא תחסום שור בדישו" או אמרה מפורסמת אחרת של בן-גוריון: "לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים".
  • מי שקבע בפומבי כי אין פסול בשקרים למען המדינה, הביא גם להסקת מסקנות שמותר גם לגנוב למען המפלגה, ולבסוף גם "לעשות לביתו".

סופו של עניין כותב בן-מאיר, שמחנות מחנות של עסקנים הסיקו את המסקנה שאפשר ולעתים רבות גם צריך לכופף את החוק למען מטרות העומדות לדעתם מעל חיי היום יום התקינים. ולא תמיד צריך לעשות זאת מתוך קרע עם הממסד השלטוני, אפשר לעבור על החוק על סמך קריצה של הממונים כי השתלטות על אדמות פלסטיניות פרטיות, או הקמת ישובים ללא אישור הממשלה – תגונה באופן פומבי אך תאושר ואף תיעזר על ידי אותם פקידי ממשל הממונים על שמירה קפדנית של החוק….